הנושאים החמים
הנושאים החמים
שני מאפיינים קוטביים מצינו בצורת אכילת קרבן פסח, הראשון הוא בפסח מצרים – שם ציוותה התורה לאוכלו כל אחד בביתו, איש איש ספון באוהלו. לא יצא חוץ. והשני הוא בפסח דורות – שם הקצינה ההוראה לקוטב השני – להתאחד ולהתחבר חבורות חבורות, להימנות יחדיו על אותו קרבן, ולאכול יחד.
שני מאפיינים אלו – אינם בנמצא באף מצווה אחרת, לא נצטווינו במצווה שתחייב אותנו לנהוג באופן של 'חבורה', ומאידך אף אחת מהמצוות לא דורשת מאתנו להסתגר באוהלינו.
הלא דבר הוא.
תשובה וביאור לדבר, מותיר אני לכם. העלו בחכתכם מאשר יעלה בדעתכם.
אך ברוח הזמן מתחדדת כאן נקודה מהותית. ולפיה נמצא כי אדרבה, היא הנותנת, דווקא משום שמצוות הפסח דורשת 'חבורה', ניתנה היא לראשונה באופן של יחידות.
כי מאחר שידעה תורה שמצווה זו תדרוש מישראל להתחבר ולהתאחד, לפיכך – כתנאי מקדים לכך, ציוותה התורה לקיים את המצווה כל אחד לבדו, שיסתגר עם עצמו, יתבונן במהות, בפנימיות, יבין את עומק המצווה, ואזי יוכל לצאת חוצה, ליצור חיבורים ולהתאחד עם ידידיו.
לפי שהכלל הוא אחד – אילו לא יהא ה'יחיד' חזק דיו, הרי שכשיצטרף עם הציבור יאבד מערכו כ'יחיד'. אך כאשר ה'יחיד' שלם ללא פגם, הרי שהתאחדותו והצטרפותו עם הציבור תגדיל ותגביר את כוחו.
אילו לא נזכה להתגלות אורו של משיח במשך ארבעים ושמונה השעות הקרובות, הרי שהמוני בית ישראל ישובו כשלשת אלפים שנה אחורה, ויקיימו את מצוות הסדר איש איש וביתו בביתו.
אף שאין זה האופן האידיאלי של צורת שולחן הסדר, יש בו הזדמנות להתמקד בפנימיות. אין המולה, אין רעשי רקע, אפילו רעש קול אכילת המצה בתוך כדי דיבור (לשיטות המחמירים שיהא באופן של 'ישמיע לאזניו') חסר בנוף, יש דבר אחד – אני ומצוות הלילה. מצוות והגדת לבנך, מצוות מצה ומרור, ארבע כוסות, שמחת יום טוב, שירה והלל, כל אלו מהוות לנו חברה טובה ונוחה להתחבר עמם בלילה זה.
הלוואי ונזכה, שתהא מציאות זו של 'לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר', סיבה והכנה לקראת בוא היום הגדול, ויוציאנו מאפילה לאורה.
ברכת פסח כשר ושמח.
שני מאפיינים אלו – אינם בנמצא באף מצווה אחרת, לא נצטווינו במצווה שתחייב אותנו לנהוג באופן של 'חבורה', ומאידך אף אחת מהמצוות לא דורשת מאתנו להסתגר באוהלינו.
הלא דבר הוא.
תשובה וביאור לדבר, מותיר אני לכם. העלו בחכתכם מאשר יעלה בדעתכם.
אך ברוח הזמן מתחדדת כאן נקודה מהותית. ולפיה נמצא כי אדרבה, היא הנותנת, דווקא משום שמצוות הפסח דורשת 'חבורה', ניתנה היא לראשונה באופן של יחידות.
כי מאחר שידעה תורה שמצווה זו תדרוש מישראל להתחבר ולהתאחד, לפיכך – כתנאי מקדים לכך, ציוותה התורה לקיים את המצווה כל אחד לבדו, שיסתגר עם עצמו, יתבונן במהות, בפנימיות, יבין את עומק המצווה, ואזי יוכל לצאת חוצה, ליצור חיבורים ולהתאחד עם ידידיו.
לפי שהכלל הוא אחד – אילו לא יהא ה'יחיד' חזק דיו, הרי שכשיצטרף עם הציבור יאבד מערכו כ'יחיד'. אך כאשר ה'יחיד' שלם ללא פגם, הרי שהתאחדותו והצטרפותו עם הציבור תגדיל ותגביר את כוחו.
אילו לא נזכה להתגלות אורו של משיח במשך ארבעים ושמונה השעות הקרובות, הרי שהמוני בית ישראל ישובו כשלשת אלפים שנה אחורה, ויקיימו את מצוות הסדר איש איש וביתו בביתו.
אף שאין זה האופן האידיאלי של צורת שולחן הסדר, יש בו הזדמנות להתמקד בפנימיות. אין המולה, אין רעשי רקע, אפילו רעש קול אכילת המצה בתוך כדי דיבור (לשיטות המחמירים שיהא באופן של 'ישמיע לאזניו') חסר בנוף, יש דבר אחד – אני ומצוות הלילה. מצוות והגדת לבנך, מצוות מצה ומרור, ארבע כוסות, שמחת יום טוב, שירה והלל, כל אלו מהוות לנו חברה טובה ונוחה להתחבר עמם בלילה זה.
הלוואי ונזכה, שתהא מציאות זו של 'לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר', סיבה והכנה לקראת בוא היום הגדול, ויוציאנו מאפילה לאורה.
ברכת פסח כשר ושמח.
