שיתוף - לביקורת שיתוף תהליך - כי יצפנני בסוכו

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
קודם כל, כדי לשבר את האוזן, התהליך הבא להלן ארך כחצי שנה בסה"כ, מכתיבת המילה הראשונה ועד לפרסומה.
במהלך התהליך הזה עבר הקטע מ"קטע אישי כדי לסדר את הראש" ל"קטע שאמור להיות מרגש בשביל האתגר". פער לא קטן, במיוחד בהתחשב בעובדה שאין לי מושג איך מרגשים קוראים.
אז איך זה בכל זאת קרה:
א. הרעיון
את הקטע הזה, התחלתי לכתוב בשל שני כיווני מחשבה שונים לחלוטין.
הראשון היה עבודה תחקירנית של כמה חודשים, בנושא "איך כותבים בנים בצורה אמינה ולא נשית?" מוזמנים להגיד האם אתם חושבים שהצלחתי...
השני הגיע מתוך שיח עם חברה, בו עלה המשפט: "נטייה לדיכאון זה חור בחזה, שאתה חייב לשמור כל הזמן שלא ישאב את הלב שלך".
אחרי השיחה הזו הרגשתי צורך לכתוב את זה, ואיך שהוא יצא לי לכתוב את זה בלשון זכר.

ב. הדמות
השורות הראשונות שנכתבו היו:
זה כבר לא משנה לאן אתה הולך. התהום תמיד פעורה סביבך.
איכשהוא, אתה אפילו לא מפחד ליפול. הולך כמו בטיול אחר צהריים, סביב לשכונה.
קראתי אותן, והבנתי שהקטע הולך למקום קיצוני.
קיצוני זה דבר נחמד, אבל כשהרצון הוא לדייק הגדרה - זה לא מה שנדרש.
קראתי עוד כמה פעמים את השורות האלה, ואמרתי - בא נחליט שזה גבר. למה? כדי שהכתיבה תקבל מקום מאוזן בין הרגש והמציאות. דמות גברית תמיד תהיה יותר מקורקעת, ובהתחשב בזה שהבעיה העיקרית בדיכאון היא ניתוק מהמציאות - התאים לי בול.
אפיון הדמות מתוך הבסיס הקיים:
גבר, בעל נטייה לדיכאון, נשוי (כי מי יגרור אותו לטיול מסביב לשכונה).
פירוט אפיון:
גבר נשוי - טוב, החלטתי להכניס את כל מה שלמדתי על איך אמורה להתנהל זוגיות נכונה, ולהפוך אותו לבן זוג "לפי הספר". תוצאה: קשוב, רוצה לתמוך, אחראי, כנה, מודע לחסרונות שלו, לא מנסה לרצות אבל עושה כל שביכולתו למען הצד השני.
נטייה לדיכאון - חשוב לדעת שיש כמה צורות בהן זה יכול להתבטא. הלכתי על הדגם אותו אני מכירה מהחיים. זה כלל: רצינות, חשיבה לעומק (קצת יותר מדי), נטייה להאשמה עצמית ורגישות יתר לסביבה.
הוספתי גם קצת תיבול של יכולת דימוי גבוהה, בשביל הפיקנטריה.
האישה לא קיבלה איפיון מלא, אלא רק: יכולת הכלה גבוהה, עדינות וכנות. לצורך העניין לקחתי דמות מסיפור אחר שכתבתי.
ג. טיוטה ראשונה:
מכאן הכתיבה (ב"ה) זרמה. תוך כמה שעות כבר היה לי קטע כתוב, שביטא באופן די ברור את מה שרציתי.
מה שהיה חשוב לי, ונכנס לקטע, הייתה השורה:
גם השינה הרגישה כמו כלום. המתיקות הזו לא ממש נגעה בך. החור השחור שבחזה לכד סופית את הלב שלך, וחלקית את הריאות. בלי כח, אתה קורא לאשתך.
וכאן הגיע המפנה. אחרי שהצלחתי לבטא את המצב, לא יכולתי להשאיר אותם ככה. הלב שלי התכווץ יחד איתם, והחלטתי לעשות דבר שבמציאות קורה בשלב יותר מוקדם, ודורש קצת יותר כח, אבל בכתיבה הוא יכול לעבור. החלטתי לעצור את התקף הדיכאון לפני שהוא מדרדר.
לצורך כך לקחתי טכניקות מציאותיות, שהכרתי מהצורה בה הן עובדות בשטח. כדי להתאושש ממצב כזה זקוקים להקשבה והכלה. לפני הכל, צריך פשוט להקשיב לצד ה"מדוכא", להתייחס אליו כבן אדם, ולהכיל את העובדה שקשה לו עכשיו. אלמנט נוסף וקריטי הוא לעורר אצל המתמודד את הרצון לחזור לחיים, את היכולת לשמוח מהם.
במקרה הזה החלטתי להשתמש בטכניקה של גירויי הנאה מאלמנטים חיצוניים (תה, שיר, תינוק), בשילוב עם שיתוף מהצד המתמודד (במקרה הזה זה היה קל. כנות מזמינה פתיחות, במיוחד בזוגיות).
וככה זה היה נראה:
היא מחייכת חיוך אמיתי אבל זהיר, ואתה מחליט לנסות פעם אחת להיות מה שאתה יכול. אתה מחייך חזרה, חיוך קטן ועלוב.
החיוך שלך נותן לה כוח. את זה גם עיוור כמוך יכול לראות. היא קמה, מביאה את הילד היקר ביותר עלי אדמות, ושרה לו שיר שקט, לידך.
"לב טהור, ברא לי אלוקים..."
אוף. אתה מחייך בלי לרצות. היא יודעת לבחור שירים שאתה לא יכול להתעלם מהם. "ורוח נכון..." אתה מתכרבל בשקט, עדיין לא ממש קשור.
כששבת כבר יוצאת, אבל אתה יודע שללכת לבית הכנסת זה כבר יותר מדי אפילו אם אתה באמת רוצה, אתה מספר לה, בשקט בשקט, על החור. על כמה שאתה אוהב להיות בו, ועל השלווה שיש שם.
היא מביטה בך, מקשיבה בשקט. לא שואלת למה, לא פוערת עיניים. רק מנסה להבין קצת יותר טוב מה עובר על האדם איתו בחרה להקים בית.
לחדי עין - אכן, הקטע המקורי היה בשבת. סתם שבת כזו, באמצע החורף.

המשך הקטע היה שיח זוגי, והסיום היה ברור מבחינתי. ציטוט כמעט מדויק ששמעתי ממישהי שמתמודדת (לא עם דיכאון):
אולי יש לך בעיות, אולי הן באמת קשות וכמעט אין אף אישה שתסכים להתמודד איתן.
אבל יש אישה אחת כזו. ויותר ממנה - אתה לא צריך.
ד. שנת חורף
הקטע היה קשה לקריאה. אפילו עבורי, ככותבת, התקשתי לקרוא אותו, בטח שלא ברצף. הוא היה כאוב ואישי מדי. לכן הוא הוטמן בקובץ כל שהוא על הדרייב, כשמדי פעם נכנסתי, קראתי כמה שורות, תיקנתי מילה וחצי, ועברתי לקטע אחר.
בדיעבד, התברר ששנת החורף הזו היטיבה עם הקטע מאוד. הדמויות התנתקו ממני, ולאט לאט הוא הפך להיות סתם עוד קטע ששוכב בארכיון. (שימושי מאוד, אגב, לכל מקרה דומה. רגשות הם דבר שקהה עם הזמן, אבל המילים נשארות כתובות במלוא העוצמה.)
ה. האתגר!
ואז, בפרק שלא היה אמור להיות כתוב בתהליך הזה, נפתח בסערה אתגר סוכות. רק מקריאת הכללים התייאשתי לחלוטין. 1500 מילים? מאיפה אני אכתוב כל כך הרבה? ואיך בכלל כותבים מרגש?
ניסיתי להתחיל כמה קטעים, ושום דבר לא הלך.
התייאשתי, החלטתי לחכות לאתגר הבא.
בעודי ממתינה לאתגר הבא (עובדה מעניינת היא שהמצב לא השתנה. אני עדיין ממתינה לו.) נשאלתי על ידי אחד הניקים, האם אני מתכוונת להעלות קטע לאתגר.
החלטתי לבצע ניסיון אחרון, כדי לצאת ידי חובה, ותוך כדי שמיעת שיעור תורה, נשנוש ועריכת סדר כללי בחדר, ניסיתי להיזכר בקטע שכתבתי ועלול להתאים.
ובכן, הריני להצהיר כי במו עיני ראיתי שלעיתים גם מטאטא מסוגל לירות ולקלוע בול. בשיעור נאמר המשפט: "כולנו יודעים שלא קל להיות בשמחה. נו, באמת, מה כבר יש לשמוח בעולם הזה?"
אין לי מושג מה הייתה התשובה על כך, כיוון שכבר אצתי רצתי לפתוח את הקובץ, לדפדף בתחושת דחיפות, עד שהגעתי לקטע, ולקרוא אותו בנשימה אחת כדי לבדוק אם יש לו סיכוי.
והיה לו.
ו. עריכה לכדי קטע ראוי לפרסום
קודם כל, טיפלתי בקטעים הזוגיים. הקטע אמור לעסוק בדיכאון, והזוגיות נאלצה להמתין לקטע אחר. לא רציתי לערב שמחה בשמחה. השיח הפך להיות קצת יותר קונקרטי סביב לעניין הדיכאון ונגזרותיו.
השלב הבא היה להפוך את השבת לסוכות. כצפוי, לא היה מדובר רק על שינוי מילה כאן ומילה שם, אלא שינוי אווירה. לאחר העריכה תהיתי לעצמי איך חשבתי בכלל שזה קורה בשבת. יום טוב ראשון של סוכות פשוט ישב בול על הקטע. (בונוס קטן: לדיכאון יש נטייה להתפרץ כאשר השגרה מתערערת. תקופת החגים הלכה יד ביד עם הרעיון.)
עוד קצת תיאורים שיסבירו את המצב למי שלא כתב את הקטע, וכמה שורות כדי להגיע לאורך סביר, וזהו. על החיים ועל החיים החלטתי לפרסם, מקסימום יתעלמו ממנו.
ז. הגהה
יש מה לפרט?! כולנו מכירים את השלב הזה, בו אדם אחר מעיר לך שהחלפת בין זכר ונקבה, ואתה תוהה איך קרה שלא ראית את זה גם בקריאה שביעית...
ח. תפילות
חששתי לפרסם את הקטע. הוא לא קונבנציונאלי, ונוגע בנושאים רגישים. מה גם, שהוא נכתב כדי לבדוק האם אני מצליחה לכתוב אמין, וחששתי שהקוראים יאנפפו בביטול למשמע התיאורים.
מה שגרם לי להחליט בכל זאת לפרסם את הקטע, זו התכתבות שנפתחה באא"ר, וחלקה עסק ביחס למתמודדים נפשית בתוך המשפחה.
ביקשתי קצת עידוד משמיים, וכשקיבלתי אותו - שלחתי את הקטע.
התוצאה:


כל הערה (על הקטע המקורי או על הפוסט הזה) תתקבל בברכה ובתודה.
אשמח להשתפר.
 
נערך לאחרונה ב:

Talya kadosh

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
וואו, וואו, וואו.
תהליך מדהים, מחכים. לא חשבתי שעומדת כל כך הרבה מחשבה מאחרי קטע יחסית קצר.
ואני שוב אשאל בתסכול, איך עושים בכלל את האפיון הזה, את הבנייה, קונפליקט ופתרון. זה פשוט לא אני, אני פשוט כותבת. כמובן שאם יש דברים שצריכים בירור ומחקר אני חוקרת. אבל אף פעם לא עושה תהליכים כאלה, וזה מאוד מעניין אותי.
החכמת אותי ממש בנוגע לאיך עושים את זה בכלל. אהבתי. ותודה על ההזדמנות. נשמח אם יעלו עוד כאלו ;)
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
וואו, וואו, וואו.
תהליך מדהים, מחכים. לא חשבתי שעומדת כל כך הרבה מחשבה מאחרי קטע יחסית קצר.
החכמת אותי ממש בנוגע לאיך עושים את זה בכלל. אהבתי. ותודה על ההזדמנות. נשמח אם יעלו עוד כאלו ;)
תודה רבה!
בעזרתו יתברך...
ואני שוב אשאל בתסכול, איך עושים בכלל את האפיון הזה, את הבנייה, קונפליקט ופתרון. זה פשוט לא אני, אני פשוט כותבת. כמובן שאם יש דברים שצריכים בירור ומחקר אני חוקרת. אבל אף פעם לא עושה תהליכים כאלה, וזה מאוד מעניין אותי.
קודם כל, רוב הקטעים שלי לא נבנים ככה.
רוב הקטעים מתחילים מרעיון, ונכתבים ללא מחשבה מיוחדת תוך כדי.
בטכניקות של כתיבה מובנת אני עושה שימוש כאשר אני נתקעת. במקרים בהם פשוט אין לי מושג מה אמור לקרות פה, או איך אני מסבירה את עצמי.
נדמה לי שהעניין פה הוא פחות "לדעת איך עושים את זה" אלא לשים לב ולהגדיר מה את עושה במהלך היצירה.
אפיון = להכיר את הדמות, לדעת עליה את מה שאת יודעת על חברה ממוצעת שלך.
בנייה = להחליט מה יקרה בקטע.
קונפליקט ופתרון = הבעיה הפנימית של הגיבור (כאן - האם להתאמץ להתאושש, או להישאר בדיכאון), ופתרון - איך הדברים מסתדרים.
תוך כדי כתיבה לא ישבתי ואמרתי: "טוב, הגעתי לקונפליקט, הבה ונמצא פתרון", אלא: "מסכן... מה אפשר לעשות כדי שיהיה לו טוב יותר?". רק אחר כך, כשישבתי וקראתי את הקטע בקריאה ביקורתית, ניסיתי לזהות איפה נכנסת כל אחת מההגדרות המסודרות האלה.

ואולי באמת כדאי להעלות מדריך בנושא...
 

הנף מקלדת

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
תודה על שיתוף התהליך.
מעניין שהסיפור הטוב הזה, חיכה שנה.

אני שואל גם את עצמי, האם זהו חלק מהמתכון.
האם סיפורים שנולדים בשלוף, דינם להיות פחות בנויים לתפארת, וממילא פחות טובים.
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
אני שואל גם את עצמי, האם זהו חלק מהמתכון.
האם סיפורים שנולדים בשלוף, דינם להיות פחות בנויים לתפארת, וממילא פחות טובים.
כבר נצפו בפורום הזה קטעים שדווקא משום שנולדו בנחיתה אחת, הם ממגנטים.
מסתבר לומר שישנם כמה ספרי מתכונים, ואין דין מתכוני דגים כדין עוגות קצפת. אלו בחריפות וחום גבוה, ואלו בהקצפה איטית וחום נמוך.
 

ליאורהA

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
תודה רבה על השיתוף המרתק.
גם כתיבת התהליך בפירוט כזה היא אומנות בפני עצמה, שלא לדבר על הכתיבה המדהימה של הסיפור.

ג. טיוטה ראשונה:
מכאן הכתיבה (ב"ה) זרמה. תוך כמה שעות כבר היה לי קטע כתוב, שביטא באופן די ברור את מה שרציתי.
הטיוטה הראשונה הייתה בפורמט הסופי, עם הדיאלוגים? או רק תיאור כללי של מה שהולך להיות, סוג של מהראש אל הדף בלי עריכות?

תוך כדי כתיבה לא ישבתי ואמרתי: "טוב, הגעתי לקונפליקט, הבה ונמצא פתרון", אלא: "מסכן... מה אפשר לעשות כדי שיהיה לו טוב יותר?"
משפט ששווה העתקה לשעת חירום ספרותית. תודה עליו.
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
@ליאורהA , תודה!
הטיוטה הראשונה הייתה בפורמט הסופי, עם הדיאלוגים? או רק תיאור כללי של מה שהולך להיות, סוג של מהראש אל הדף בלי עריכות?
לא בטוחה מה הייתה כוונת השאלה... הטיוטה הייתה קטע לכל דבר ועניין, שמבחינתי הייתה יכולה להישאר אותה מתכונת (אלמלא היא לא התאימה לפרסום במוסף סיפורי סוכות, והיו לה כמה פואנטות).
 

Talya kadosh

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
@נ. גל, תודה על ההסבר המפורט.
באמת חושבת שכדאי שמישהו ירים את הכפפה ויכתוב. מה שכן, מדובר על סיפורים קצרים, או גם ארוכים? זאת אומרת, על ספר שלם.
 

AtArA R

תוכן. אש.
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
פרסום וקופי
אני שואל גם את עצמי, האם זהו חלק מהמתכון.
האם סיפורים שנולדים בשלוף, דינם להיות פחות בנויים לתפארת, וממילא פחות טובים.
מסתבר לומר שישנם כמה ספרי מתכונים, ואין דין מתכוני דגים כדין עוגות קצפת. אלו בחריפות וחום גבוה, ואלו בהקצפה איטית וחום נמוך.

אני לא חושבת שההקבלה הזאת נכונה, כי כאן את מדברת על תוצאות שונות.
באמת של הדברים יש יצירות שיושבים עליהן שעות הרבה ועוד שעות הרבה ועוד,
ויש יצירות שבאות ישירות מתחת כסא כבודו של הקב"ה אל הראש ומשם בטיסה ישירה למקלדת.
התוצאה יכולה להיות זהה.
הכלל: אין כללים.
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
@נ. גל, תודה על ההסבר המפורט.
באמת חושבת שכדאי שמישהו ירים את הכפפה ויכתוב. מה שכן, מדובר על סיפורים קצרים, או גם ארוכים? זאת אומרת, על ספר שלם.
אין לי מושג. עוד לא זכיתי לסיים כתיבת ספר.
אני מניחה שזה עובד בצורה דומה, כיוון שכך זה עובד גם בעולם המשחק, וניתן לראות לכך רמזים בספרים מוצלחים.
אני לא חושבת שההקבלה הזאת נכונה, כי כאן את מדברת על תוצאות שונות.
באמת של הדברים יש יצירות שיושבים עליהן שעות הרבה ועוד שעות הרבה ועוד,
ויש יצירות שבאות ישירות מתחת כסא כבודו של הקב"ה אל הראש ומשם בטיסה ישירה למקלדת.
התוצאה יכולה להיות זהה.
הכלל: אין כללים.
התכוונתי לכך שבתוצאה הסופית, ישנה זהות - האדם נהנה מאוכל מוצלח וטעים.
כל תהליך ההכנה עד לשביעה - בכלל מבחינתי עדיין ב"מתכון", כיוון שעבור הסופר יש פער משמעותי בין בישול כזה ובישול אחר.
יתכן שאכן, המשל פחות מוצלח. אך לא הוא העיקר אלא הכוונה - ישנם קטעים שהשינה יפה להם, וישנם שאינם זקוקים לה.
 

יהלום-יצירות מלוטשות

הוצאה לאור שמבינה אותך
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
דיווח מאחורי-קלעים-אבירים טופטף לאוזניי:
כל ספר הוקדם ושובץ בתוך טבלאות אין סוף.
כל דמות, כל פרק.

איה ה'מבינים' שיאלפונו בינה?
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
דיווח מאחורי-קלעים-אבירים טופטף לאוזניי:
כל ספר הוקדם ושובץ בתוך טבלאות אין סוף.
כל דמות, כל פרק.
וואו, זה נשמע עבודת נמלים...
אם זה המצב, אולי כבר עדיף ללכת ללמוד רפואה.
 

יהלום-יצירות מלוטשות

הוצאה לאור שמבינה אותך
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
וואו, זה נשמע עבודת נמלים...
אם זה המצב, אולי כבר עדיף ללכת ללמוד רפואה.
לגמרי...
אולי מהסיבה הזו עדיף באמת לערוך כתבות בעיתונים, להרוויח מזה כמה זלאטע'ס. פשוט ובטוח.

ואגב, עדיין לא ציינתי, המאמר והאשכול בעקבותיו - מדהימים ומאלפים!
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  9  פעמים

לוח מודעות

למעלה