הנושאים החמים
הנושאים החמים
אבימי
מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עשרים וארבע שנים לפני הפרק הקודם:
גיטה נולדה ביום מוזר.
האביב, יומיים אחרי שנכנס עירני מדי, הלך להביא משהו. החורף המובס הסתכל לאחור, ראה שאין אויר, אז הוא שחרר גשם אפור כשירת ברבור מלאת כוונה.
האביב שמע משהו, וחזר בעצבים מופתעים, והניס את הגשם.
אוויר אין וגם הגשם חלף הלך לו.
רב יויסיף עמד, אפור, במרפסת הצרה, שיצאה באגביות ממסדרון בית החולים, ליד אחות שמנה שצעקה בטלפון. הוא לא ממש שמע אותה כמעט, ורק באופן מעורפל קלט שמשהו מציק לו באוזן.
הנסיון של רב יויסיף בבתי חולים מצומצם למסיבות לרגל חניכת האגף החדש. הוא תרם אותו. מנהלי מחלקה הוצגו לפניו בטשטוש. הוא קלט מהאירוע בעיקר שכולם מרוצים ממנו. גם החילונים. זה כלום בעיניו. והוא אהב את זה.
אבל עכשיו הוא עומד ופניו אין צבע.
זו השעה הרביעית אחרי שהאחות המילדת יצאה בריצה מחדר הלידה, ובכל האיפוק שהצליחה לגייס , אמרה לטלפון שבמסדרון, צוות ניתוח למיילדות ד', יאללה בואו. וחייכה אליו רק עם השפתיים. ורצה פנימה.
זו השעה השלישית אחרי שאח חדר ניתוח שחום עור טס החוצה מחדר הניתוח וצעק למסדרון - רינה, לחדר ניתוח 4 את ד''ר שורצין, ו200 מיליגרם איטופופין, בהול. האח הסתובב אליו ואמר לו בעיניים, אנחנו עושים הכל, תיכף ייצא אליך משהו. ורב יויסיף התחיל לצעוק שמה זה, ומה קורה, אבל האח פשוט זלג לתוך השטח ונעלם, רב יויסיף הרים את המרפקים שלו אל הפאות המגולגלות בקפידה אל מאחורי אזניו, בעוד שלושה אנשים לבושי לבן וירוק חולפים בריצה וממש קופצים פנימה.
זו השעה השניה אחרי שאדם בגיל העמידה והזקן צמוד הציג את עצמו לרב יוסיף ואמר שהוא דוקטור שורצין, והוא מנהל המחלקה, ושהוא בא לומר לרב יויסיף שהתפתח משהו לא צפוי, ושהצוות המקצועי שלו שמו לב לזה בזמן, ועכשיו בלה בלה רעלת שפרצה את בלה בלה אורות מסדרון מרצדים רב יויסיף נאחז בקיר הקר והניע את הגוש היבש שבתוך הפה שלו והצליח ללחוש, מה יקרה לה.
זה ארבעים דקות אחרי שמישהו הניח בידיו גוש הדוק כחלחל ורדרד ואמר לו, מזל טוב, אבא, זה בת. רב יויסיף הסתכל פעור עיניים בתינוקת שבאופן מפתיע בהתה בחלל בשקט עירני ותמה.
גיטה. הוא מלמל. על מה את מסתכלת, גיטה. הוא גילגל בפיו את השם שהוא ושיינא החליטו עליו. גיטה.
מישהו לקח מידיו את הילדה, והוא ראה את האח שחום העור יוצא מחדר הניתוח, הולך לאט ופורם את החלוק שלו. למה הוא הולך לאט.
למה הוא הולך לאט. למה הוא הולך לאט. את המשפט האחרון הוא צרח וניסה לפלס לו דרך פנימה. למה הוא הולך לאט.
רב יויסיף עומד כאן במרפסת ולידו האחות סיימה את השיחה. מישהו מניח יד על כתפו ואומר, יוסף רבינסקי? אתה צריך לבוא לחתום איתי על מסמכי שחרור לנפטרת.
גיטה באותו זמן היתה אחוזה עטופה ורחוצה בידי אחות מלאת דמעות בעינים, והמשיכה לבהות בתימהון עירני.
******
זהו פרק נוסף מקו העלילה על גיטה ושולעם בר,
חשבתי כל כך הרבה עליהם, שלא היתה לי ברירה אלא להתחיל ממש מהתחלה.
בבקשה, תנו לי את דעתכם.
מוקיר כל מילה שלכם,
אבימי
******
גיטה נולדה ביום מוזר.
האביב, יומיים אחרי שנכנס עירני מדי, הלך להביא משהו. החורף המובס הסתכל לאחור, ראה שאין אויר, אז הוא שחרר גשם אפור כשירת ברבור מלאת כוונה.
האביב שמע משהו, וחזר בעצבים מופתעים, והניס את הגשם.
אוויר אין וגם הגשם חלף הלך לו.
רב יויסיף עמד, אפור, במרפסת הצרה, שיצאה באגביות ממסדרון בית החולים, ליד אחות שמנה שצעקה בטלפון. הוא לא ממש שמע אותה כמעט, ורק באופן מעורפל קלט שמשהו מציק לו באוזן.
הנסיון של רב יויסיף בבתי חולים מצומצם למסיבות לרגל חניכת האגף החדש. הוא תרם אותו. מנהלי מחלקה הוצגו לפניו בטשטוש. הוא קלט מהאירוע בעיקר שכולם מרוצים ממנו. גם החילונים. זה כלום בעיניו. והוא אהב את זה.
אבל עכשיו הוא עומד ופניו אין צבע.
זו השעה הרביעית אחרי שהאחות המילדת יצאה בריצה מחדר הלידה, ובכל האיפוק שהצליחה לגייס , אמרה לטלפון שבמסדרון, צוות ניתוח למיילדות ד', יאללה בואו. וחייכה אליו רק עם השפתיים. ורצה פנימה.
זו השעה השלישית אחרי שאח חדר ניתוח שחום עור טס החוצה מחדר הניתוח וצעק למסדרון - רינה, לחדר ניתוח 4 את ד''ר שורצין, ו200 מיליגרם איטופופין, בהול. האח הסתובב אליו ואמר לו בעיניים, אנחנו עושים הכל, תיכף ייצא אליך משהו. ורב יויסיף התחיל לצעוק שמה זה, ומה קורה, אבל האח פשוט זלג לתוך השטח ונעלם, רב יויסיף הרים את המרפקים שלו אל הפאות המגולגלות בקפידה אל מאחורי אזניו, בעוד שלושה אנשים לבושי לבן וירוק חולפים בריצה וממש קופצים פנימה.
זו השעה השניה אחרי שאדם בגיל העמידה והזקן צמוד הציג את עצמו לרב יוסיף ואמר שהוא דוקטור שורצין, והוא מנהל המחלקה, ושהוא בא לומר לרב יויסיף שהתפתח משהו לא צפוי, ושהצוות המקצועי שלו שמו לב לזה בזמן, ועכשיו בלה בלה רעלת שפרצה את בלה בלה אורות מסדרון מרצדים רב יויסיף נאחז בקיר הקר והניע את הגוש היבש שבתוך הפה שלו והצליח ללחוש, מה יקרה לה.
זה ארבעים דקות אחרי שמישהו הניח בידיו גוש הדוק כחלחל ורדרד ואמר לו, מזל טוב, אבא, זה בת. רב יויסיף הסתכל פעור עיניים בתינוקת שבאופן מפתיע בהתה בחלל בשקט עירני ותמה.
גיטה. הוא מלמל. על מה את מסתכלת, גיטה. הוא גילגל בפיו את השם שהוא ושיינא החליטו עליו. גיטה.
מישהו לקח מידיו את הילדה, והוא ראה את האח שחום העור יוצא מחדר הניתוח, הולך לאט ופורם את החלוק שלו. למה הוא הולך לאט.
למה הוא הולך לאט. למה הוא הולך לאט. את המשפט האחרון הוא צרח וניסה לפלס לו דרך פנימה. למה הוא הולך לאט.
רב יויסיף עומד כאן במרפסת ולידו האחות סיימה את השיחה. מישהו מניח יד על כתפו ואומר, יוסף רבינסקי? אתה צריך לבוא לחתום איתי על מסמכי שחרור לנפטרת.
גיטה באותו זמן היתה אחוזה עטופה ורחוצה בידי אחות מלאת דמעות בעינים, והמשיכה לבהות בתימהון עירני.
******
זהו פרק נוסף מקו העלילה על גיטה ושולעם בר,
חשבתי כל כך הרבה עליהם, שלא היתה לי ברירה אלא להתחיל ממש מהתחלה.
בבקשה, תנו לי את דעתכם.
מוקיר כל מילה שלכם,
אבימי
******
נערך לאחרונה ב:
