שיתוף |סיפור לקריאה בשעות היום בלבד - - -

[יוסף שטיין]

האמת נהניתי מאוד מאוד.

לצד זה נהניתי מהקללות והגסות [העדינות הראויה לעניו"ד] שלך פי 100 מלקחת את בי"ד של מעלה ולהוריד אותם אל תוך צריף של בית מלון.

מלבד זה ניסית כנראה לוותר על ההומור ולחזור לסגנון ההוק קדושים ומרומים, אלא שעדיין הוא נגוע בך יותר מידי, ופה ושם נכנסו אלמנטים של קודש וחול.

בכל מהלך הסיפור התחבטתי היכן הסתיים הדרמה בקודש, ובחול, והוא הסתיים בקודש.

ואולי צומח כאן סגנון חדש של קודש וחול יחד, אבל צריך זהירות איתנה לפני שמערבים זה בזה.

גם ישנם כמה קטעים שנשארו פתוחים, ולא נודע למה נכנסו לאיצטלא המכובדת הזו.

כ"ק האדמו"ר והקרבה וכו' לא זכו לשום תפקיד מכריע בדרמה.

כמו כן ישנו כאן סתירה שמצד אחד אם הליץ טוב על חברו הרי שלא היה כאן צד להיכנס לגיהנום, וא"כ איך שרף את ידו?

 

[חגי פאהן]

זה בדיוק שאלתי ובקשתי
ר @נתן גלנט - מצפים לתשובה
ומקווים מאד שלא תוציאו את השלייקס לנוכח שאלות כפרניות כגון זה.

הוא קיבל מדה כנגד מדה. ואם הוא נכווה בידו, הרי זה אות כי צריך היה להוריד לו כאפה לפנים.

לגבי זה, זה לא סוד שהרבה מסיפורי הצדיקים אינם מקוריים כלל (ולא רק התוספות של המעטפת החיצונית) ואעפ"כ התקבלו בתפוצות ישראל, ועדיין מסופרים ויסופרו מאב לבן ומסב לנכד.

וזה טוב שכך? וצריך להרחיב את התופעה?

 

[יענקי R]

וזה טוב שכך? וצריך להרחיב את התופעה?

שאלה טובה. התשובה - בוודאי שלא!
אבל אני לא חושב שמכאן יתפשט הסיפור לכל תפוצות ישראל. אולי אני טועה *.

בכל מקרה, רב-הכותב שהביא לנו את הסיפור, בעצם בא לומר: אני יודע ויכול לכתוב גם בסגנון חסידי-קלאסי, ולא רק...
והוא עשה את זה בגדול!

* (וכמו שאמר האדמו"ר מקורצויל לבוקי המנורי (עידנא דעצבותא): השמר לך פן יפתה לבבך לבדות ולהמציא עלי סיפורים שלא היו וכן נבראו, כי כל היוצא מבית מדרשנו סופו שיתפשט בכל רוחות השמים והארץ, וחסידים פתיים - לכל דבר מאמינים, וכבר היה לעולמים...)

 

[אפשוטער איד]

יש בסיפור נקודה מעניינת שצריכה עיון: מדוע בית דין של מעלה מתכנס בבית מלון?

אם ללכת כבר על הז'אנר של סיפורי צדיקים אפופי הוד קדומים, רוחות ונשמות.
אפשר יותר להיצמד לכללים הפחות או יותר ידועים לדוגמא לא זכור לי בסיפורי צדיקים גם אלו שפחות מוסמכים שבית דין של מעלה התכנסו בבית מלון כלשהוא ו"הטריחו" את העד לבוא עד אודסה.
בדרך כלל הם תפסו אותו בעת שנשמתו עלתה מעלה כשחטפתו שינה וערבו לו אי שם בחזיונות הלילה.
ובבוקר הוא קם עם יד שרופה כהוכחה לאמיתות ומציאות החזיון.
אבל אני מסכים שבשביל ההרפתקה והדרמה והזיעה ששוטפת את כל גופו של הנידון להעיד יש לו את הדרך עד לאודסה, ובית המלון והצריף המסתורי מוסיפים הרבה למתח ולאוירה.

 

[Natan Galant]

תודה על התגובות, חברים, תודה רבה!

סיפור חסידי מוגש היטב.
מסוג הדברים שצריך לקרוא מתוך עיתון. בניחותא.
הכתיבה כל כך משובחת ויאה לתוכן.
מסתמא, היה קשה לעבור לכתוב בסגנון שונה כל כך ממה שהורגלנו אליו עד כה-
מהומור שנון חד כתער, לכתיבה שמיימית עם שרעפי קודש ומחזות סוריאליסטיים אפופי הוד...
הגם שבשניהם הכתיבה משובחת.

קשה מאוד. ניסיתי לכתוב 4 פעמים שונות, ורק בחמישית הצלחתי להתקדם ולסיים את הסיפור.
קשה. (אם יהיה ביקוש אולי אעלה את הסקיצות בהמשך)

סיפור מזעזע, כתיבה קדומה, כמו מסיפורי אוצר המעשיות
רציתי להתעלם, לעבור הלאה, כיאה למי שהצהיר על פרישה, אבל התעלמתי מכבודי הנרמס
והריני לומר קבל עם: הסגנון הזה יאה יותר.
צל"ש.
רק מדוע ולמה ועל שום מה לקה ר' ישראל בחטאו של דודי וכי מה היה עליו לעשות?

ייש"כ!
לשאלתכם - אני גם שאלתי את אותה השאלה.
ועוד:
ממתי בי"ד של מעלה יורד לעולמנו השפל? ולמה?
ומדוע להטריח את ר' ישראל?

וכה ענני ידידי המלוב"ן ר' יוסף (שבינתיים נחרד לגלות שכמה קרובי משפחתו ניחשו מיהו...):
כך היה כתוב בספר, ואין אני יודע האם הסיפור אמיתי או לאו.

אדגיש:
כתבתי את הסיפור כניסוי חברתי, ולא כטור עם מסר משונן. בשביל הרוצים לקרוא סיפורי מסרים משוננים יש במות אחרות, אני מניח.

 

[y&m]

כשאני קוראת סיפור כזה, הדבר הראשון שמעניין אותי אחרי שאני שורדת אותו.
מה המקור...

מוכרחה לציין שכסיפור חסידי הוא כתוב מצוין, קולח ומעורר עניין. קל לשרוד אותו.
ולמרות בי"ד, עולם הנשמות ודינים שלאחר המוות. רוב השרעפים והמלאכים נותרו בבי"ד של מעלה ולא היו שותפים פעילים ב'ארגז המילים'.

באופן אישי חושבת שהמקום של המילים הבוטות בכתיבה וספרות אמור להיות ממש נמוך.
אני מאלו שזה הפריע להן בלי שהן טרחו לתלות פאשקעווילים.
די לנו שהרעה החולה הזאת מתפטפטת בשפת הדיבור. גם לטקסטים נדחוף אותה??

 

[Natan Galant]

אני מאלו שזה הפריע להן בלי שהן טרחו לתלות פאשקעווילים.
די לנו שהרעה החולה הזאת מתפטפטת בשפת הדיבור. גם לטקסטים נדחוף אותה??

ראשית - תודה.
שמח על המשוב ועל הביקורת.
לא ידעתי שהמילים האלו צורמות לרוב הקוראים.

להבא, אבהיר:
אם חומר עולה בפורום כתיבה (ולא בפורום אא"ר), המטרה היא קבלת ביקורת. עם כל הכבוד לעובדה שהכותב הוא המנהל.
אני מניח שבדיוק כפי שחברי הקהילה מקפידים להגיב בנועם לכל ניק, יבקרו כך גם את כתיבת מר מנהל.

אז להבא, נא להגיב.

נמאס לי ממיילים אנונימיים מאת א"א:
פנס בערפל שלום, אני מוריד ומדפיס מיידית כל טור שלך
אתה כותב ממש נורא, עם מילים בוטות, ואני כותב לך את זה כחילוני, ואין לי ניק בפרוג

 

[יענקי R]

די לנו שהרעה החולה הזאת מתפטפטת בשפת הדיבור. גם לטקסטים נדחוף אותה??

אם יורשה לי: דווקא להיפך! בדיבור לא, בכתיבה שיתופית - כן.
לכל אחד יש את סגנון הכתיבה שלו, וגם אם זה נשמע/נקרא צורם לעיניים, עדיין מדובר על כתיבה איכותית וברמה. (גם ללא תווית ה'מנהל', מסתפק ב'עיצוב ואדריכלות'.)
אני אישית, כמו עוד כמה כאן (בעיקר גברים...) כן התחברתי לסגנון הראשון. לגבי כתיבה כזו בספר - זה כבר נושא אחר.

אתה כותב ממש נפלא, עם מילים בוטות, ואני כותב לך את זה כחרדי, ויש לי ניק בפרוג, אהוב שמו . רק תמשיך!

 

[Natan Galant]

אם יורשה לי: דווקא להיפך! בדיבור לא, בכתיבה שיתופית - כן.
לכל אחד יש את סגנון הכתיבה שלו, וגם אם זה נשמע/נקרא צורם לעיניים, עדיין מדובר על כתיבה איכותית וברמה. (גם ללא תווית ה'מנהל', מסתפק ב'עיצוב ואדריכלות'.)
אני אישית, כמו עוד כמה כאן (בעיקר גברים...) כן התחברתי לסגנון הראשון. לגבי כתיבה כזו בספר - זה כבר נושא אחר.

ר' אהוב, ראשית - תודה תודה.
מחמאות תמיד באות בטוב.


לכל ז'אנר בכתיבה יהיו כאלו שיתחברו יותר וכאלו שיתחברו פחות.
המטרה היא לקלוע לדעת הרוב, או לפחות לרוב קהל היעד שאתה רוצה.

גם לפאשקוויל מכוער וגדוש השמצות יש קהל יעד מעריך שמשוכנע שהמילים הפוגעניות שם חשובות.

 

[אשר שרבר]

גם לפאשקוויל מכוער וגדוש השמצות יש קהל יעד מעריך שמשוכנע שהמילים הפוגעניות שם חשובות.

זה כל כך נכון
אני מדמיין בעיני רוחי את אותו ילדון מתבגר (ולא אצרף לזה תיאורים אנטישמיים עסיסיים) חוכך ידיו בהנאה מול אותו פשקאוויל ארסי, אחחח איך הם ענו לו, עכשיו הוא כבר לא יעיז...

 

[יענקי R]

לכל ז'אנר בכתיבה יהיו כאלו שיתחברו יותר וכאלו שיתחברו פחות.
המטרה היא לקלוע לדעת הרוב, או לפחות לרוב קהל היעד שאתה רוצה.

נכון מאד, אבל עדיין לא חושב שה'רוב' כאן אמר את דברו. וכמו שנאמר: נחיה ונחזה.

 

[יוסף שטיין]

מילים בוטות הם חובת השעה של הספרות החרדית.
לצערנו בשל עדינות נפשנו, אנו לא מצליחים להגחיח כראוי את הצריך גיחוך,
ולמחות במקום שצריך למחות.
לכמת במקום שצריך לכמת.
מול שפת החנופה השקר והגזמה והפלגה ללא גבולות שפשטה במחוזותינו.
הגיעה השעה לקריאת האמת ללא פשרות וללא גינונים.
כמו שכתבו כל גדולי הדורות.
וגם גדולי הדור בדורנו.
די. מספיק עם השקר.
אגד זו חברה דפוקה ולא חברה שלא עושה מספיק, זו חברה שנהנית לא לתת שירות.
וכדו' דוגמאות נוספות לאחר ארוחה"צ

 

[בן מיכאל]

ראשית - תודה.

נמאס לי ממיילים אנונימיים מאת א"א:
פנס בערפל שלום, אני מוריד ומדפיס מיידית כל טור שלך
אתה כותב ממש נורא, עם מילים בוטות, ואני כותב לך את זה כחילוני, ואין לי ניק בפרוג

לא הבנתי כלום.

 

[y&m]

מילים בוטות הם חובת השעה של הספרות החרדית.
לצערנו בשל עדינות נפשנו, אנו לא מצליחים להגחיח כראוי את הצריך גיחוך,
ולמחות במקום שצריך למחות.
לכמת במקום שצריך לכמת.
מול שפת החנופה השקר והגזמה והפלגה ללא גבולות שפשטה במחוזותינו.
הגיעה השעה לקריאת האמת ללא פשרות וללא גינונים.
כמו שכתבו כל גדולי הדורות.
וגם גדולי הדור בדורנו.
די. מספיק עם השקר.
אגד זו חברה דפוקה ולא חברה שלא עושה מספיק, זו חברה שנהנית לא לתת שירות.
וכדו' דוגמאות נוספות לאחר ארוחה"צ

צו השעה הוא לא שיח בוטה.
אלא שיח כן.

שלא תטושטש המציאות בשל יחצן זה או אחר.

לומר חברה דפוקה - זה ביטוי חלש שלא אומר לי הרבה.
תיאור מעלליה באופן שאני אחוש כי מדובר בחברה דפוקה גם ללא הכרות מוקדמת עם החברה - עושה את העבודה עשרת מונים.

 

[יוני מקרוני]

מורידיגע מעשה
ויש אומרים (כמדומני בשם בוקי מזורי) שעוד שנים רבות יספרו את הסיפור הזה בחצר הקודש מילעצוב
המנגינה המתאימה ברגעים הנשגבים

...לא אהבתי בעיקר את החלק השמיימי והחזיונות וכו' וכו'. סיפורים שמקובלנו מצדיקים בעניין - ניחא. להמציא סיפורים שכאלו? ס'פאסט נישט.

זה בדיוק סיפור חסידי אותנטי
אני אהבתי יותר את הסגנון הקזאחי

 

[גדי ישראלי]

ואם הוא נכווה בידו, הרי זה אות כי צריך היה להוריד לו כאפה לפנים.

ששש... באשכול הזה מדברים רק ביידיש או בלשון הקוידש הראויה. אל תהרוס...
שים לב: ובכן, אפשר שרב ישראל נכווה בידו דווקא, למופת כי היה עליו לקרב את הרחוק ולא לקעקע את חברו ברותחין.

 

[חגי פאהן]

ששש... באשכול הזה מדברים רק ביידיש או בלשון הקוידש הראויה. אל תהרוס...
שים לב: ובכן, אפשר שרב ישראל נכווה בידו דווקא, למופת כי היה עליו לקרב את הרחוק ולא לקעקע את חברו ברותחין.

או אז הדבר תלוי: אם ידי ימין היא זו שנכוותה, הרי שהצדק עמך, והיה צריך לקרבו בימין. ואם שמאל היא הנפגעת, הרי שהיה ראוי לְכַפְכְּפוֹ להלן להלן.

 

[עדיאל]

זה עתה קראתי את הטור הלזה.
הכתיבה - מתוקה מדבש ומנופת צופים, מרדכי גרליץ גאה בך, כבוד המנהל...
השקעת את כל כולך.

אישית, קשה לי עם סיפורים חסידיים שמקורם מעורער ומפוקפק. אני חושב שסגנון כתיבה זה, יש להשאיר לסיפורי הוד אמיתיים המונחלים מדור לדור.
שימוש בסגנון זה לסיפורים שאינם כאלה, מוזיל את הערך המוסף שקיים לכך.

יש מקום אמיתי אחד שיד האדם עוד לא הרסה. בא נשאיר את פינת החמד הזאת.
ממתין לראות דברים אמיתיים שלך, @נתן גלנט.

 

[Natan Galant]

זה עתה קראתי את הטור הלזה.
הכתיבה - מתוקה מדבש ומנופת צופים, מרדכי גרליץ גאה בך, כבוד המנהל...
השקעת את כל כולך.

אישית, קשה לי עם סיפורים חסידיים שמקורם מעורער ומפוקפק. אני חושב שסגנון כתיבה זה, יש להשאיר לסיפורי הוד אמיתיים המונחלים מדור לדור.
שימוש בסגנון זה לסיפורים שאינם כאלה, מוזיל את הערך המוסף שקיים לכך.

יש מקום אמיתי אחד שיד האדם עוד לא הרסה. בא נשאיר את פינת החמד הזאת.
ממתין לראות דברים אמיתיים שלך, @נתן גלנט.

רשמתי לפניי

 

[אברוּמי]

המצאה מיסטית משובחת.
נהניתי הימנה אפילו יותר מסיפורי ג'ורג'
שהוא ככל הנראה נו"נ לפרופ' עטוי התכריכין.