יום 27.
כל הערב ישבתי בסלון ולמדתי. זאת הייתה תחושה מטהרת. בדרך כלל אני אוהב ללמוד בבית הכנסת, כדי לזכות בהערכת הנוכחים. לפעמים גם מתמזל מזלי לפגוש שם באיזה למדן שאני יכול לשטוח בפניו את שאלותיי ולהרשים אותו בחריפותי. אבל מדי פעם, אחרי שהקטנים נרדמים והבאלעבוסטע סיימה לסדר את הבית, אני נהנה להתכנס אל עצמי וללמוד בבית השקט. כאן אני חופשי ללמוד כרצוני. אני מסביר לעצמי כל מילה, מנתח את הדברים בקול רם, מטיח האשמות ברש"י, כועס על הרשב"א, ומחמיא לעצמי בקול כשאני קולט משהו שאחרים לא קלטו אותו.
היא במטבח ומדברת בטלפון בקולי קולות. תקופה אחרי החתונה הערתי לה על כך שהיא משוחחת בקול כשאני לומד. היא ממש נפגעה. היא לא חשבה בכלל שזה מפריע לי וגם לא הבינה למה זה כל כך מרגיז אותי. בסדר, מהיום היא תדבר בשקט, מה הבעיה, למה לא אמרתי עד היום. ההצטדקות שלה הרגיזה אותי עוד יותר. חפרתי בתוכי להבין מה כל כך מפריע לי, והבנתי היטב.
הרעש שהיא מקימה לא כל כך מפריע לי ללמוד, אבל הורגת אותי המחשבה שהיא לא באמת מחוברת ולא באמת מבינה את המשמעות של לימוד תורה. היא גדלה כמובן בבית של תורה, אבל זה לא באמת מבפנוכו. מי שצמח בבית שכל כולו לימוד תורה, רוכש אינסטינקט טבעי שמציב את לימוד התורה במרכז המרכזי, ובאופן אוטומטי מנמיך ומעלים ומגמד ומלחשש את כל הדברים האחרים. זה או שֶׁקוֹל לימודו של הבעל ממלא את חלל הבית או שקול שיחות הטלפון שלה ממלא אותו. אין גם וגם בעת ובעונה אחת. משהו כאן מגמד משהו אחר, ואם היא לא מבינה את זה אין לי שום דרך להסביר לה את זה.
מי שלא ראה את פניה הגאות של אימא שלי בחצות הלילה מול דלת הסלון הסגורה – כנראה לא יבין לעולם מהו בית של תורה. מה שהכי מחלחל אותי זו העובדה שגם ילדיי לא יזכו לבית כזה. אם אימא שלהם לא באמת באמת מתבטלת מול לימוד תורה, איך היא תספיג ותנחיל את זה בילדיה?! לא נעים לי לחשוב עליה ככה, היא גם לא אשמה, אבל היא למעשה מנתקת את החוליה מהשרשרת המפוארת. גם אם אתאמץ ואעשה הכל מבחינתי, עדיין אין לי את היכולת לעצב את חינוך ילדיי בתבנית שאני חושב אותה כאידיאלית, וזה נורא נורא מרגיז אותי. זה כמעט מרוקן את המשמעות מהנישואין שלי.
אני תוהה אם אני הוא זה שכתב את השורות האחרונות. מאז שעסקתי במחשבות האלו, כבר זרמו כל כך הרבה מים עכורים, ואין מים עכורים אלא מים עכורים. בית של תורה, אֵיפֹה.
כשסיימתי ללמוד, היא לא הייתה בבית. לא יודע לאן היא הלכה, גם לא כל כך מעניין אותי. שיהיה לילה טוב. מחר אנחנו הולכים לְדַבֵּר.
שיתוף - יומן שלושים יום
הנושאים החמים
