יעקב חיכה לשלמה עד שלוש בלילה, בקושי כמה חזירי בר שוטטו בחוץ והוא חשב שבטח שלמה חושש לעבור את הכבישים בשעה כזו ואולי בגלל זה הוא לא בא, הוא איש טוב, תמיד דן לכף זכות.
שלמה יצא הערב לפגישה שלישית. אתמול הם חפרו כל הלילה אם היא מעניינת או לא, ואם זה הבאשערט או שזה סתמי מידי ולא מעניין. אחר כך שלמה הלך לראשישבע שאמר לו פגישה שניה היא תמיד דאון כזה ומי בכלל עושה פגישות ביום, הכי טוב בלילה, אז יש אוירה כזאת שמתאימה יותר.
עוד סיבוב במיטה, נכנס יוצא, ירד לעוד סיגריה ושוב למכונה של הפחיות לקנות פרוט וואטר בטעם אבטיח להעביר את הזמן
בסוף נכנס מאוכזב למיטה, שלמה לא עונה לטלפון והוא לא רוצה לנג'ז למרות שנראה לו מוגזם לחשוב שהם נפגשים עד עכשיו. אבל איך זה שהוא לא התקשר להגיד שסיים והלך הביתה. רק לספר לו את כל הצרות הוא יכול אבל להגיד איך היה הוא משאיר אותו במתח.
בתחילת השבוע שלמה התלבט אם בכלל לגשת לשידוך הזה. אמא שלו ביררה ואמרה שהיא מתלבטת אבל שייגש ונראה איך יילך. אם תהיה כימיה היא תזרום. והוא חשב שהוא לא בשל לבדוק כימיה, איך אני אדע אם יש בינינו כימיה? הוא חשב. ויעקב שכבר נפגש שלוש פעמים אמר לו מרגישים, אתה תראה לבד. שלמה צחק ואמר שהוא לא יודע, אחרת כבר היה מתארס בעצמו ויעקב שתק. לך תספר לו מה הוא הרגיש ולמה לא יצא מזה כלום.
כשהוא חזר מהפגישה הראשונה הוא אמר שהוא לא יודע, ויעקב אמר שאם היא לא דוחה אותו ואין סיבה מיוחדת להגיד לא, עושים עוד פגישה. שלמה אמר שהוא רק רצה לבדוק אם מרגישים ויעקב אמר שזה עדיין לא נקרא.
בבוקר באמצע הסדר שלמה דפק לו על הגב, יעקב אמר לחברותא שהוא מקווה שזה יהיה קצר ויצא.
סליחה שלא עניתי אתמול כבר ישנתי, ולא הייתי מסוגל להתקשר קודם.
מה קרה? איך היה?
היא אמרה לי שחסרה לה אצבע.
מה?!
כן, אחרי איזה שעה וחצי של פגישה היא אמרה שיש משהו שהיא רוצה להגיד לי. האמת שהחסרתי איזה פעימה וחצי, נלחצתי, הייתי בטוח שהיא על כדורים או משהו כזה. אבל אז היא אמרה שחסרה לה אצבע.
?
!
ומה אמרת?
האמת, שהייתי נבוך ושתקתי, וזה היה רגע מזור כזה. תחשוב אני לא מכיר אותה, ופתאום בום. ממש מביך. למרות שאני מלך בלפרק סיטואציות מביכות, אתה מכיר אותי. שם פשוט שתקתי.
חשבתי גם על למה אמא שלי לא שמעה על זה, ופתאום הבנתי שאולי זה מה שהיא רמזה. הייתי נבוך ומתוסכל, לא רציתי לפגוע בה, רק לבוא הביתה ולשאול את אמא שלי, למה? למה מגיע לי בחורה בלי אצבע, ולמה היא לא סיפרה לי.
היא הסתכלה עלי מחכה. ואני בשלב מסויים אמרתי בחיוך, טואוב, נחשוב גם על זה. וחזרתי למה שדיברנו קודם.
ואז, היא עצרה אותי, הסתכלה לי בעיניים ואמרה. זה לא נושא לטאטא מתחת השטיח.
זה היה הבום השני שלי בפגישה.
נכון, אמרתי שנחשוב על זה.
אבל אני רוצה לדבר על זה, היא אמרה.
היא סיפרה על ההתמודדות של ההורים עם החיסרון הזה, על חסרי הטאקט ברחוב ובבית הספר, על התמודדויות חברתיות בכיתה ובשכונה ועל איך שהיא הפכה את החיסרון למותג.
אולי בגלל זה לא שמעתי על זה כלום
היא אמרה לי שהיא היתה בטוחה שאני יודע מזה וכשראתה שאני לא אומר כלום הרגישה שחייבים לספר.
תקשיב יעקב, חזרתי הביתה מבולבל כמו שלא הייתי מעולם. נכון אמרת לי שמרגישים? אחרי שדיברנו על הקושי וההתמודדות, הרגשתי, נפתחנו אחד לשניה סיפרתי על חולשות שלי ועל דרכים שלי להתמודד איתם. וגם פירגנתי לה על הצורה שהיא מתמודדת עם זה.
אתה יודע מה. ברגע שהיא אמרה לי שאני מטאטא מתחת לשטיח והיא רוצה לדבר על זה, הרגשתי.
אבל כשעזבתי אותה פתאום ממש כעסתי. כעסתי שהסתירו ממני, שנתנו לי להרגיש ולא לחשוב. כעסתי נורא ולא הייתי מסוגל לדבר עם אף אחד.
אני מבולבל יעקב. מבולבל.
שלמה יצא הערב לפגישה שלישית. אתמול הם חפרו כל הלילה אם היא מעניינת או לא, ואם זה הבאשערט או שזה סתמי מידי ולא מעניין. אחר כך שלמה הלך לראשישבע שאמר לו פגישה שניה היא תמיד דאון כזה ומי בכלל עושה פגישות ביום, הכי טוב בלילה, אז יש אוירה כזאת שמתאימה יותר.
עוד סיבוב במיטה, נכנס יוצא, ירד לעוד סיגריה ושוב למכונה של הפחיות לקנות פרוט וואטר בטעם אבטיח להעביר את הזמן
בסוף נכנס מאוכזב למיטה, שלמה לא עונה לטלפון והוא לא רוצה לנג'ז למרות שנראה לו מוגזם לחשוב שהם נפגשים עד עכשיו. אבל איך זה שהוא לא התקשר להגיד שסיים והלך הביתה. רק לספר לו את כל הצרות הוא יכול אבל להגיד איך היה הוא משאיר אותו במתח.
בתחילת השבוע שלמה התלבט אם בכלל לגשת לשידוך הזה. אמא שלו ביררה ואמרה שהיא מתלבטת אבל שייגש ונראה איך יילך. אם תהיה כימיה היא תזרום. והוא חשב שהוא לא בשל לבדוק כימיה, איך אני אדע אם יש בינינו כימיה? הוא חשב. ויעקב שכבר נפגש שלוש פעמים אמר לו מרגישים, אתה תראה לבד. שלמה צחק ואמר שהוא לא יודע, אחרת כבר היה מתארס בעצמו ויעקב שתק. לך תספר לו מה הוא הרגיש ולמה לא יצא מזה כלום.
כשהוא חזר מהפגישה הראשונה הוא אמר שהוא לא יודע, ויעקב אמר שאם היא לא דוחה אותו ואין סיבה מיוחדת להגיד לא, עושים עוד פגישה. שלמה אמר שהוא רק רצה לבדוק אם מרגישים ויעקב אמר שזה עדיין לא נקרא.
בבוקר באמצע הסדר שלמה דפק לו על הגב, יעקב אמר לחברותא שהוא מקווה שזה יהיה קצר ויצא.
סליחה שלא עניתי אתמול כבר ישנתי, ולא הייתי מסוגל להתקשר קודם.
מה קרה? איך היה?
היא אמרה לי שחסרה לה אצבע.
מה?!
כן, אחרי איזה שעה וחצי של פגישה היא אמרה שיש משהו שהיא רוצה להגיד לי. האמת שהחסרתי איזה פעימה וחצי, נלחצתי, הייתי בטוח שהיא על כדורים או משהו כזה. אבל אז היא אמרה שחסרה לה אצבע.
?
!
ומה אמרת?
האמת, שהייתי נבוך ושתקתי, וזה היה רגע מזור כזה. תחשוב אני לא מכיר אותה, ופתאום בום. ממש מביך. למרות שאני מלך בלפרק סיטואציות מביכות, אתה מכיר אותי. שם פשוט שתקתי.
חשבתי גם על למה אמא שלי לא שמעה על זה, ופתאום הבנתי שאולי זה מה שהיא רמזה. הייתי נבוך ומתוסכל, לא רציתי לפגוע בה, רק לבוא הביתה ולשאול את אמא שלי, למה? למה מגיע לי בחורה בלי אצבע, ולמה היא לא סיפרה לי.
היא הסתכלה עלי מחכה. ואני בשלב מסויים אמרתי בחיוך, טואוב, נחשוב גם על זה. וחזרתי למה שדיברנו קודם.
ואז, היא עצרה אותי, הסתכלה לי בעיניים ואמרה. זה לא נושא לטאטא מתחת השטיח.
זה היה הבום השני שלי בפגישה.
נכון, אמרתי שנחשוב על זה.
אבל אני רוצה לדבר על זה, היא אמרה.
היא סיפרה על ההתמודדות של ההורים עם החיסרון הזה, על חסרי הטאקט ברחוב ובבית הספר, על התמודדויות חברתיות בכיתה ובשכונה ועל איך שהיא הפכה את החיסרון למותג.
אולי בגלל זה לא שמעתי על זה כלום
היא אמרה לי שהיא היתה בטוחה שאני יודע מזה וכשראתה שאני לא אומר כלום הרגישה שחייבים לספר.
תקשיב יעקב, חזרתי הביתה מבולבל כמו שלא הייתי מעולם. נכון אמרת לי שמרגישים? אחרי שדיברנו על הקושי וההתמודדות, הרגשתי, נפתחנו אחד לשניה סיפרתי על חולשות שלי ועל דרכים שלי להתמודד איתם. וגם פירגנתי לה על הצורה שהיא מתמודדת עם זה.
אתה יודע מה. ברגע שהיא אמרה לי שאני מטאטא מתחת לשטיח והיא רוצה לדבר על זה, הרגשתי.
אבל כשעזבתי אותה פתאום ממש כעסתי. כעסתי שהסתירו ממני, שנתנו לי להרגיש ולא לחשוב. כעסתי נורא ולא הייתי מסוגל לדבר עם אף אחד.
אני מבולבל יעקב. מבולבל.
נערך לאחרונה ב: