הנושאים החמים
הנושאים החמים
כמו קשיו בשקיק בוטנים קלופים, כמו פסים בהירים בקאפטן "זברה" ירושלמי כהה, כמו שיקלי בימינה – גם ימי בין המצרים מנוקדים ברגעי אופטימיות זהירה.
עם כל היובש שמטילה המוזיקה הווקאלית על ערוצי המוזיקה החסידית, מדובר בהזדמנות גדולה ועצומה לאנשי הצללים.
הכיצד?
נגיד שקוראים לך בנצי קצנלבויגן, אתה עונה לשם זמר מתחיל ולא מוכר. לא מוכר – תרתי משמע. מה אתה עושה? מהר-מהר אך יוצא חג אחרון של פסח, לריחות המופלטות והוופלים הבלגיים מהשכנים, אתה רץ להקליט במקלט את הלהיט הכי גדול של מרדכי בן דוד, יעקב שוואקי ויהורם גאון. אבל למה שישמיעו את שלך ולא את שלהם? הנה הקונץ: גירסה ווקאלית! והרי לך 49 יום של כבוד לא כולל בין המצרים שבדרך, ייהפכו לששון ולשמחה.
אין-ספק-שאין-נאה מימים אלו להוסיף באהבת ישראל ולרומם את כל אותם פועלי הבמה. ווקאלית.
>>>
מטבע עבודתי נזקקתי תדיר לשמיעת מוזיקה תוך כדי. בעבר היה צורך לקנות אלבומים ולשומרם במחשב, אך כיום מציעות לך תחנות הרדיו שירות של מוזיקה חסידית ללא הפסקה, לא כולל הפסקת פרסומות. כל תחנת-אם מפעילה תחנת-בת מוזיקלית. מ"קול צהלה ברמה" עד "קול P-רגש בגבעה". רק תבחרו.
קולו הבטוח של השדרן מבשר: "כעת נשמע את הלהיט המיוחד לימים אלו. ווקאלי עד העצם. "אדרבה" של חלפון תורג׳מן!"
שש דקות של וידוא הריגה לשיר הנפלא לשעבר, הפסקה קצרה לפירסום דוריטוס/בלו-מוחיטוס/קולה-במנטוס ומיד ללהיט הווקאלי הנדיר הבא: "משיח-משיח-משיח של ילד הפלא הווקאלי יודי הכטקופף!"
עד לאותו רגע, מעולם לא הצליח ילד פלא צעיר כל-כך להרוס שיר ותיק כל-כך בזמן מועט כל-כך.
אפילו נעימת "נפשי" של הצמד מחלף-גנות וגשר-אריק לא הצליחה להרגיע אותי. משום מה היה ברור אצלי שהמילים המקוריות הן "נפשי, נפשי חמדה בצל ידיך" אז מדוע זה כעת נפשי, נפשי נבהלה מאוד ועתה עד מתי?
״אבא אבא אבא אבא של כולם של ישראל ביסלדורף ופנחס זמרי!״ בישר הקריין בהתרגשות, מותיר אותי לתהות: מה החידוש? אם הוא אבא של כולם, ברור שהוא גם אביהם של שניים אלו.
משיר לשיר הלך והתבהר פירוש ווקאלי חדש לדברי חכמינו: "משחרב מקדש - בטלה שירה". למה כל גירסת קאבר חורבנית צריכה לכרות לשיר המקורי קבר?
יקותיאל יגון ופרחי (קרית) מלאכי כיבדו אותנו בלהיט "רווח ששון ואנחה". הטעות במקור. גם הרווח, כשסיימו. רווח שהתפוגג עד מהרה בשיר המיוחד "אנא, בכוח!" של עוזי צנון.
"זה לא של עובדיה חממה?" תהה לרגע רונן, מגיש הפינה ההלכתית, כשעלו ההברות הראשונות.
"איזו חממה בראש שלך בקיץ?" זעף השדרן המגיש. "כנס למזגן, תצטנן קצת".
>>>
"במעבר חד", בישר הקריין, "נעבור לשיר "עוקר הרים" של הזמר הצעיר והמבטיח, שמולי ברנד". זה היה השלב בו מיהרתי לסגור את הרדיו במעבר חד. רק זה חסר לי עכשיו, לחרב גם את השיר המופלא הזה.
שמולי ברנד, כבודו במקומו מונח כל זמן שלא פותח את פיו. קולו צלול כנהמת מיילך קאהן; דיוקו הלשוני כפסוקי בני גנץ; עושרו הקולי כעושר טוביה החולב; וסולמותיו כחבלים. מה אשמע ממנו עכשיו, "חוקר ערים בתוך-ענן דג דג"?
דפדוף על הסקאלה העלה שתחנת האם החדשותית, משדרת כעת יום התרמה לעמותת "אוזן קשבת". חזרתי בחשש אל התחנה המוזיקלית, מכין אוזניים לנזק.
ואז נשמע קולו של שמולי ברנד מכריז בהתלהבות: "אני כן באתי לעולם להיות תלמיד חכם, עוקר הרים וטוחנן דק דק"...
נחה דעתי.
עם כל היובש שמטילה המוזיקה הווקאלית על ערוצי המוזיקה החסידית, מדובר בהזדמנות גדולה ועצומה לאנשי הצללים.
הכיצד?
נגיד שקוראים לך בנצי קצנלבויגן, אתה עונה לשם זמר מתחיל ולא מוכר. לא מוכר – תרתי משמע. מה אתה עושה? מהר-מהר אך יוצא חג אחרון של פסח, לריחות המופלטות והוופלים הבלגיים מהשכנים, אתה רץ להקליט במקלט את הלהיט הכי גדול של מרדכי בן דוד, יעקב שוואקי ויהורם גאון. אבל למה שישמיעו את שלך ולא את שלהם? הנה הקונץ: גירסה ווקאלית! והרי לך 49 יום של כבוד לא כולל בין המצרים שבדרך, ייהפכו לששון ולשמחה.
אין-ספק-שאין-נאה מימים אלו להוסיף באהבת ישראל ולרומם את כל אותם פועלי הבמה. ווקאלית.
>>>
מטבע עבודתי נזקקתי תדיר לשמיעת מוזיקה תוך כדי. בעבר היה צורך לקנות אלבומים ולשומרם במחשב, אך כיום מציעות לך תחנות הרדיו שירות של מוזיקה חסידית ללא הפסקה, לא כולל הפסקת פרסומות. כל תחנת-אם מפעילה תחנת-בת מוזיקלית. מ"קול צהלה ברמה" עד "קול P-רגש בגבעה". רק תבחרו.
קולו הבטוח של השדרן מבשר: "כעת נשמע את הלהיט המיוחד לימים אלו. ווקאלי עד העצם. "אדרבה" של חלפון תורג׳מן!"
שש דקות של וידוא הריגה לשיר הנפלא לשעבר, הפסקה קצרה לפירסום דוריטוס/בלו-מוחיטוס/קולה-במנטוס ומיד ללהיט הווקאלי הנדיר הבא: "משיח-משיח-משיח של ילד הפלא הווקאלי יודי הכטקופף!"
עד לאותו רגע, מעולם לא הצליח ילד פלא צעיר כל-כך להרוס שיר ותיק כל-כך בזמן מועט כל-כך.
אפילו נעימת "נפשי" של הצמד מחלף-גנות וגשר-אריק לא הצליחה להרגיע אותי. משום מה היה ברור אצלי שהמילים המקוריות הן "נפשי, נפשי חמדה בצל ידיך" אז מדוע זה כעת נפשי, נפשי נבהלה מאוד ועתה עד מתי?
״אבא אבא אבא אבא של כולם של ישראל ביסלדורף ופנחס זמרי!״ בישר הקריין בהתרגשות, מותיר אותי לתהות: מה החידוש? אם הוא אבא של כולם, ברור שהוא גם אביהם של שניים אלו.
משיר לשיר הלך והתבהר פירוש ווקאלי חדש לדברי חכמינו: "משחרב מקדש - בטלה שירה". למה כל גירסת קאבר חורבנית צריכה לכרות לשיר המקורי קבר?
יקותיאל יגון ופרחי (קרית) מלאכי כיבדו אותנו בלהיט "רווח ששון ואנחה". הטעות במקור. גם הרווח, כשסיימו. רווח שהתפוגג עד מהרה בשיר המיוחד "אנא, בכוח!" של עוזי צנון.
"זה לא של עובדיה חממה?" תהה לרגע רונן, מגיש הפינה ההלכתית, כשעלו ההברות הראשונות.
"איזו חממה בראש שלך בקיץ?" זעף השדרן המגיש. "כנס למזגן, תצטנן קצת".
>>>
"במעבר חד", בישר הקריין, "נעבור לשיר "עוקר הרים" של הזמר הצעיר והמבטיח, שמולי ברנד". זה היה השלב בו מיהרתי לסגור את הרדיו במעבר חד. רק זה חסר לי עכשיו, לחרב גם את השיר המופלא הזה.
שמולי ברנד, כבודו במקומו מונח כל זמן שלא פותח את פיו. קולו צלול כנהמת מיילך קאהן; דיוקו הלשוני כפסוקי בני גנץ; עושרו הקולי כעושר טוביה החולב; וסולמותיו כחבלים. מה אשמע ממנו עכשיו, "חוקר ערים בתוך-ענן דג דג"?
דפדוף על הסקאלה העלה שתחנת האם החדשותית, משדרת כעת יום התרמה לעמותת "אוזן קשבת". חזרתי בחשש אל התחנה המוזיקלית, מכין אוזניים לנזק.
ואז נשמע קולו של שמולי ברנד מכריז בהתלהבות: "אני כן באתי לעולם להיות תלמיד חכם, עוקר הרים וטוחנן דק דק"...
נחה דעתי.
