דחיינים זאת בעיה של כל המורים לדורותיהם...
לעניין בדיקת שיעורי בית, לדעתי יש צורך בקביעת תאריך יעד עד מתי מגישים כל עבודה. אחת לחודש, בערך, בודקים את העבודות בבדיקה קבוצתית פלוס ביקורת. זה מה שהכי פרקטי, ללמוד מנסיונם של אחרים מה ואיך לעשות או לא לעשות. (בשעתו, כשלמדתי במסלול, היו שיעורים כאלו נדירים במיוחד, וחסרונם הורגש מאד על ידי הבנות הרציניות!)
מורה טוב עושה את הביקורת למרתקת, חוויתית ומאתגרת. ניתוח של שיטות עבודה, תחרויות נושאות פרסים (ומותר רציניים! לתלמידות בגיל שאנו מדברים עליו יש הרבה מאד מחויובויות, מחוץ למסגרת לימודי המקצוע. צריך ליצור להן תמריץ רציני!), הצגת ש"ב באופן שכל תלמיד מציג את עבודותיו שלו לכיתה, הם דברים שיכולים לאתגר.
בדיקה של ש"ב כל שיעור, על חשבון זמן הלימודים, עלולה להוציא שכר בהפסד, התדירות ממאיסה את הענין.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
) להציג בפני כולם, ויחד עם המשתתפות בקורס - התפעלנו, החמאנו, דנו עליהם, העלינו הצעות לשיפור, ובעיקר - כל מי שלא הכינה, או שהכינה ש"ב דלים - חשה "קנאת סופרים" שדרבנה אותה לא להישאר מאחור.
