במקרה אני מתמצאת בתחום התקשורת, הן זו שקשורה לרצף והן זו העושה שימוש במדיות.
כמובן שאם הדברים המפורסמים נעשו ככתבם - זה כמו שכבר אמרו - חלה חובת דיווח....
אבל ברור שאם זה כך - אף אחד לא היה מאמץ את זה לשיטה!
ז''א שהתקשורת הקצינה פה כמה דברים.
קחי דוג' ממשהו שונה: ילד בן שנתיים, חכם מאד, מבין הכל.... אבל מכיון שכ''כ חכם התחיל להביע את רצונותיו לפני שידע לדבר, וכך נשאר - מבינים כל מה שרוצה, כי כולם התרגלו שהוא מצביע עם ידיים\עם הבעות\עם עיניים... אבל תכל'ס הוא כבר גדל, ולא מבקש בפה.
כדי ללמד אותו משהו שונה צריך לעשות כאילו לא מבינים מה הוא רוצה...
זה מתסכל אותו כי עד היום כשביקש כך - קיבל את מבוקשו. זה ממש נראה כמו אכזריות...
אבל ברור שזה לטובתו.
דוגמא נוספת - ילד עובר ליד חברים, ובכל פעם שעובר נותן להם דפיקה על הראש.
שום הסבר לא עוזר לו להבין שזה לא נעים להם.
באה האמא ובאהבה רבה אומרת לו - מה אתה אומר, אם כל פעם שאני יעבור לידך אני יעשה לך כך, ומדגימה לו. זה יהיה לך נעים? והוא אומר כן. אז היא אומרת לו אתה מוכן שננסה? כן. ובכל פעם עוברת ונותנת לו דפיקה על הראש.
עד שמבין שזה ממש לא נעים.
יבואו לתמצת את הסיפורים האלו ויגידו - איזו אכזריות, להכות ילד... לא לתת לו מה שרוצה...
בקיצור - הכל תלוי בהסתכלות, בגישה, בצורה איך שזה נעשה - האם מתוך התעללות או מתוך הסבר מתוך אהבה...
שוב, לא קראתי את הספר המדובר,
אבל שקוף שהצגת הדברים בכתבה מסולפת, לכתוב בכותרת :אין כזה דבר אוטיזם.
ובכותרת משנה - לא נתנה לו לאכול, משכה לו בשיער...ולהשמיט מהכותרת כמה היא נקרעה כל פעם, זה להביא את הקורא בגישה של אנטי לכל הכתוב.