הנושאים החמים
הנושאים החמים
שותא דינוקא
בקשתי מאבא בובת נויורק.
-"לכבוד מה?" שאל.
-"לכבוד שאתה אבא חמוד".
אבא נבהל, הוא יודע שלמשפט כזה יש תג מחיר די גבוה, הוא מהסס, ליתר בטחון, שלפתי את נשק יום הדין [שחל פעמיים ביום רגיל, ושש עשרה פעמים בקורונה או בחופש] משפט המחץ:
-'אבא, אתה יודע ששפרה ואביגיל אומרות לכולם שיש לי אבא הכי טוב מכל הכיתה'.
המשפט ההוא שאבא קנה אותו במחיר של שלוק שלם ששקל לידיהן טבין ותקילין, העלה את ערכו [בשבילי] עם הזמן- הרבה יותר מכמה חבילות שלוקים, אבא הרהר קצת הרבה מידי עד שהזכרתי לו את קיומי, עוד תזכורת ועוד התראה לפני נקיטת הליכים ועוד התראה אחרונה אחת, עד שלבסוף אמר: "טוב, אבל רק אם תתני לי חמש שקל". מוזר, משהו קרה לאבא, אוף, נגמרו לי כל השקלים שלי, מאיפה הוא הביא ת'רעיון הזה? בבוקר הלכתי אתו לבנק והוא הוציא מלנ'תלפים כסף. הנה מלא כסף מציץ לו מהכיסים, כזה המון יש לו, מה הוא צריך ת'אגורות שלי? די!! ניסיתי לאיים בהפעלת הסירנה, אבל אבא התעקש, "אין חמש שקל- אין בובה".
"אבל יש לי רק אגורות" פעם שעברה כשתרמתי לכולל של אבא ת'אגורות, אבא אמר שהעיקר הכוונה וזה כבד לו ויעשה לו חור בכיס, אולי גם הפעם זה יעבוד.
"לא נורא" ענה אבא, אדיש.
"למה כשזרחק'ה מציק לי אתה שולח אותו עם זעליג להכל בשקל, ואם אין לו מספיק אתה מביא לו משלך?"
אין תגובה, פשוט אין.
אין ברירה, אבא עבר למצב פדגוגי בעליל, עם כזה פרצוף רציני, מניסיון, במצב הזה-אין מה לעשות. בלב כבד נברתי בכל המחבואים שלי, בסוף הגעתי ליעד, אחרי שזעליג הבכור עשה לי מצ'ינג [גם אני תרמתי פעם פעם לפני הקורונה למצ'ינג של הישיבה שלו את כל הכסף שנשאר לי] הבאתי בלב כבד את הכסף, אבא דווקא היה מרוצה, אפילו הפרצוף החמוץ מאוד מאוד וגניחות העצב לא הצליחו לקלקל לו ת'מצברוח.
למחרת בערב, אבא הגיע הביתה זורח, "סרח'קה!!!" הוא קרא לי בקול הזה של ההפתעות כשהוא מספר לאימא שכבר סידרנו ת'חדר, כמובן שלמשמע הצליל החגיגי עטו כולם [אני וזרחק'ה] על היד של אבא שמחזיקה ת'שקיות, "מה קנית"? שאל זרחק'ה
"בובת נויורק", הכרזתי, "בשבילי", הוספתי כשראיתי איך זרח'קה מנסה לאמץ את הבובה, אוף!!! הוא בכלל בן [של מי?]!! כל מה שאני רוצה- הוא רוצה גם!!!
להפתעתי, אבא לא רק שלא התעצבן ואמר 'אם אתם רבים אני לא קונה לכם כלום יותר', הוא אפילו לא ניסה לפתות אותי לוותר.
הוא רק חייך, זורח'קה המופתע התחיל ליילל, הוא קלט במעומעם שהנוסחה לא עובדת, "רק את סרח'קה אתם אוהבים ואותי בכלל לא" , נורא נבהלתי, זה משפט ששקול בעוצמתו לפחות כמו אלו שלי, אם לא יותר. הלך עלי, הנה עוד רגע אבא מציע מתווה 'תור-תור' או שהוא מחביא ת'בובה למעלה עד ש... אבל רגע, מעניין, אבא לא נבהל.
"אין מה לעשות זרח'קה" ענה ברוגע, "סרחק'ה התאמצה ועבדה קשה להשיג את הכסף, זו הבובה שלה, אם תביא לי כסף תקבל גם".
"לעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא ס''ת ומניחו בחיקו ואומר למי שעסק בה יבא ויטול שכרו מיד מתקבצין ובאין עובדי כוכבים בערבוביא...." "אמר להן הקב''ה שוטים שבעולם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת..." [ריש מס' עבודה זרה]
"ר' חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב''ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" [סוף מס' מכות]
לע"נ רבי דוד פנחס אריה לייבוש ב"ר ישעי' זצ"ל
בקשתי מאבא בובת נויורק.
-"לכבוד מה?" שאל.
-"לכבוד שאתה אבא חמוד".
אבא נבהל, הוא יודע שלמשפט כזה יש תג מחיר די גבוה, הוא מהסס, ליתר בטחון, שלפתי את נשק יום הדין [שחל פעמיים ביום רגיל, ושש עשרה פעמים בקורונה או בחופש] משפט המחץ:
-'אבא, אתה יודע ששפרה ואביגיל אומרות לכולם שיש לי אבא הכי טוב מכל הכיתה'.
המשפט ההוא שאבא קנה אותו במחיר של שלוק שלם ששקל לידיהן טבין ותקילין, העלה את ערכו [בשבילי] עם הזמן- הרבה יותר מכמה חבילות שלוקים, אבא הרהר קצת הרבה מידי עד שהזכרתי לו את קיומי, עוד תזכורת ועוד התראה לפני נקיטת הליכים ועוד התראה אחרונה אחת, עד שלבסוף אמר: "טוב, אבל רק אם תתני לי חמש שקל". מוזר, משהו קרה לאבא, אוף, נגמרו לי כל השקלים שלי, מאיפה הוא הביא ת'רעיון הזה? בבוקר הלכתי אתו לבנק והוא הוציא מלנ'תלפים כסף. הנה מלא כסף מציץ לו מהכיסים, כזה המון יש לו, מה הוא צריך ת'אגורות שלי? די!! ניסיתי לאיים בהפעלת הסירנה, אבל אבא התעקש, "אין חמש שקל- אין בובה".
"אבל יש לי רק אגורות" פעם שעברה כשתרמתי לכולל של אבא ת'אגורות, אבא אמר שהעיקר הכוונה וזה כבד לו ויעשה לו חור בכיס, אולי גם הפעם זה יעבוד.
"לא נורא" ענה אבא, אדיש.
"למה כשזרחק'ה מציק לי אתה שולח אותו עם זעליג להכל בשקל, ואם אין לו מספיק אתה מביא לו משלך?"
אין תגובה, פשוט אין.
אין ברירה, אבא עבר למצב פדגוגי בעליל, עם כזה פרצוף רציני, מניסיון, במצב הזה-אין מה לעשות. בלב כבד נברתי בכל המחבואים שלי, בסוף הגעתי ליעד, אחרי שזעליג הבכור עשה לי מצ'ינג [גם אני תרמתי פעם פעם לפני הקורונה למצ'ינג של הישיבה שלו את כל הכסף שנשאר לי] הבאתי בלב כבד את הכסף, אבא דווקא היה מרוצה, אפילו הפרצוף החמוץ מאוד מאוד וגניחות העצב לא הצליחו לקלקל לו ת'מצברוח.
למחרת בערב, אבא הגיע הביתה זורח, "סרח'קה!!!" הוא קרא לי בקול הזה של ההפתעות כשהוא מספר לאימא שכבר סידרנו ת'חדר, כמובן שלמשמע הצליל החגיגי עטו כולם [אני וזרחק'ה] על היד של אבא שמחזיקה ת'שקיות, "מה קנית"? שאל זרחק'ה
"בובת נויורק", הכרזתי, "בשבילי", הוספתי כשראיתי איך זרח'קה מנסה לאמץ את הבובה, אוף!!! הוא בכלל בן [של מי?]!! כל מה שאני רוצה- הוא רוצה גם!!!
להפתעתי, אבא לא רק שלא התעצבן ואמר 'אם אתם רבים אני לא קונה לכם כלום יותר', הוא אפילו לא ניסה לפתות אותי לוותר.
הוא רק חייך, זורח'קה המופתע התחיל ליילל, הוא קלט במעומעם שהנוסחה לא עובדת, "רק את סרח'קה אתם אוהבים ואותי בכלל לא" , נורא נבהלתי, זה משפט ששקול בעוצמתו לפחות כמו אלו שלי, אם לא יותר. הלך עלי, הנה עוד רגע אבא מציע מתווה 'תור-תור' או שהוא מחביא ת'בובה למעלה עד ש... אבל רגע, מעניין, אבא לא נבהל.
"אין מה לעשות זרח'קה" ענה ברוגע, "סרחק'ה התאמצה ועבדה קשה להשיג את הכסף, זו הבובה שלה, אם תביא לי כסף תקבל גם".
"לעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא ס''ת ומניחו בחיקו ואומר למי שעסק בה יבא ויטול שכרו מיד מתקבצין ובאין עובדי כוכבים בערבוביא...." "אמר להן הקב''ה שוטים שבעולם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת..." [ריש מס' עבודה זרה]
"ר' חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב''ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" [סוף מס' מכות]
לע"נ רבי דוד פנחס אריה לייבוש ב"ר ישעי' זצ"ל
נערך לאחרונה ב:
