רישומי עיפרון תלת מימד ע''י מרצ'לו

[שחר עולה]

מרצ'לו הוא מאייר איטלקי , האופן שבו הוא מוציא את הרגש דמוי החיים מן הציור שלו פשוט נראה קסום, קולי, מוחשי כל כך.

לא תאמינו למראה עינייכם - העבודה הקלאסית שלו, זה כאילו האובייקט צץ מתוך התמונה. הוא מפואר ומרהיב.

אמנים כמו Marcello (מר'צלו) הם אבני חן שצריכים להיות מטופחים ומעוררי השראה.

מאתר: http://www.designbolts.com

 

[שחר עולה]

עוד...

 

[שחר עולה]

עוד...

 

[שחר עולה]

עוד...

 

[שחר עולה]

עוד

 

[שחר עולה]

עוד אחד

 

[שולמית באואר]

יפייפה!! כדאי להעלות לאשכול ההשראות שלא ילך לאיבוד

 

[myriam]

ואז אנשים מעזים להחמיא לי על דברים שאני עושה
איזה פדיחות

 

[מ. ברא"י]

איך עושים דברים כאלה?????????????

 

[מרים יעל]

חלישות----

 

[SC]

הטכניקה והשליטה בצבעים וצורות מדהימות! הכל נראה אמיתי ממש.. מעורר קנאה!


זה מעלה לי שאלה שהייתה לי בעבר: במקרים שבהם הגבול בין ציור מסוים לצילום מיטשטש וכמעט נעלם, עד שאי אפשר להבחין ביניהם - מה מעלתו הגדולה של הציור? אם יכולנו להפיק את אותה תוצאה על ידי תקתוק אחד (בלי לזלזל באומנות הצילום, כמובן), למה בגלל שהוא צויר זה הופך לאמנות מדהימה?

כמובן שהטכניקה והמומחיות שנדרשות כדי לצייר דבר שנראה כתמונה הן ענקיות ונדירות ונרכשות רק אחרי המון שעות אימון ולמידה. אבל עדיין - אמנות באה להביע משהו, להעביר רגשות או תחושות. ציור אמור להמחיש דברים שלא היה אפשר פשוט לצלם ברגע, או לפחות לעשות זאת לבטא את האמן שיצר אותו. אז איך צריך להתייחס לציור שנראה ממש כמו תמונה, שאני לפחות לא גיליתי מה באה להביע?

כמובן שאני לא באה לזלזל בציורים המדהימים לגמרי שהובאו לעיל, או בכל ציור שמבוצע במומחיות גדולה כל כך. להפך, הלוואי והלוואי שיכולתי לצייר כך.

אני רק מנסה להבהיר לעצמי את הנקודה הזו, ואשמח לשמוע את דעתכם.

 

[SC]

@יעקב1245 מפורום הכותבים בתגובה לשאלה לעיל:

לא מבין בציור, אבל אני מנגן.
ומי שיודע לנגן היטב ומאלתר הוא מאלתר לפי הנשמה ולפי מה שהוא רוצה לבטא, לעומת זאת מי שלא שולט לחלוטין על הכלי (כמוני), האילתורים נובעים לא רק מהרצון להביע אלא מכורח המציאות.
אני מאמין שאותו הדבר בציור, כאשר אדם מסוגל לצייר בצורה כל כך ברורה את המציאות, גם השינויים והאימפרוביזציות שלו יבטאו רעיון, לעומת זאת מי שלא שולט לחלוטין השינויים יבטאו במובן מסויים את כשרונותיו.

(הרעיון הזה קיים כמובן בהמון דברים, חזן שיודע קטע היטב, צייר שמחזיק צבעים טהורים לעומת מי שמחזיק צבעים שמעורבים מלכתחילה, ועוד ועוד)

 

[יואל ש.]

לעניות דעתי, יש בעניין הזה של אמנות [וגם במדיומים אחרים הדבר מתאים] עניין , שאפשר לחלק לשני חלקים: skills דהיינו יכולת מקצועית ו- creativity דהיינו יצירתיות.
פה, לפי דעתי יש המון יכולת ושליטה אך היצירתיות מאוד חסרה...
גם במוזיקה אפשר להרגיש מתי בין אדם שמנגן הוא בעיקר שולט בכלי בצורה מושלמת אבל חסרה לו יצירתיות וזה נראה כאילו אין לו מה "להגיד".
כששני הדברים נפגשים בד"כ נוצר דבר שמשאיר רושם רב בכל מקום וזוכה בד"כ לפרסום מיוחד.
ולזה צריך לשאוף כל אומן שהוא...

 

[יוסף יצחק פרקש]

הטכניקה והשליטה בצבעים וצורות מדהימות! הכל נראה אמיתי ממש.. מעורר קנאה!


זה מעלה לי שאלה שהייתה לי בעבר: במקרים שבהם הגבול בין ציור מסוים לצילום מיטשטש וכמעט נעלם, עד שאי אפשר להבחין ביניהם - מה מעלתו הגדולה של הציור? אם יכולנו להפיק את אותה תוצאה על ידי תקתוק אחד (בלי לזלזל באומנות הצילום, כמובן), למה בגלל שהוא צויר זה הופך לאמנות מדהימה?

כמובן שהטכניקה והמומחיות שנדרשות כדי לצייר דבר שנראה כתמונה הן ענקיות ונדירות ונרכשות רק אחרי המון שעות אימון ולמידה. אבל עדיין - אמנות באה להביע משהו, להעביר רגשות או תחושות. ציור אמור להמחיש דברים שלא היה אפשר פשוט לצלם ברגע, או לפחות לעשות זאת לבטא את האמן שיצר אותו. אז איך צריך להתייחס לציור שנראה ממש כמו תמונה, שאני לפחות לא גיליתי מה באה להביע?

כמובן שאני לא באה לזלזל בציורים המדהימים לגמרי שהובאו לעיל, או בכל ציור שמבוצע במומחיות גדולה כל כך. להפך, הלוואי והלוואי שיכולתי לצייר כך.

אני רק מנסה להבהיר לעצמי את הנקודה הזו, ואשמח לשמוע את דעתכם.

מסופר על פסל אחד שפיסל סוס ראליסטי שנראה ממש אמיתי הציב הפסל את הפסל בשוק,
ולא היה אפשר להבדיל בינו לבין הסוסים האמתיים בשוק, שאל את חברו: ''למה אנשים לא מתלהבים מהסוס שפיסלתי?'', ענה לו: ''מפני שהוא נראה כמו סוס חי רגיל, אם תחתוך את הפסל לשניים זה יהיה מפליא, כי סוס רגיל זה דבר שרואים כל יום אבל סוס מחולק לשניים אנשים עוד לא ראו.

 

[GolanArt]

הטכניקה והשליטה בצבעים וצורות מדהימות! הכל נראה אמיתי ממש.. מעורר קנאה!


זה מעלה לי שאלה שהייתה לי בעבר: במקרים שבהם הגבול בין ציור מסוים לצילום מיטשטש וכמעט נעלם, עד שאי אפשר להבחין ביניהם - מה מעלתו הגדולה של הציור? אם יכולנו להפיק את אותה תוצאה על ידי תקתוק אחד (בלי לזלזל באומנות הצילום, כמובן), למה בגלל שהוא צויר זה הופך לאמנות מדהימה?

כמובן שהטכניקה והמומחיות שנדרשות כדי לצייר דבר שנראה כתמונה הן ענקיות ונדירות ונרכשות רק אחרי המון שעות אימון ולמידה. אבל עדיין - אמנות באה להביע משהו, להעביר רגשות או תחושות. ציור אמור להמחיש דברים שלא היה אפשר פשוט לצלם ברגע, או לפחות לעשות זאת לבטא את האמן שיצר אותו. אז איך צריך להתייחס לציור שנראה ממש כמו תמונה, שאני לפחות לא גיליתי מה באה להביע?

כמובן שאני לא באה לזלזל בציורים המדהימים לגמרי שהובאו לעיל, או בכל ציור שמבוצע במומחיות גדולה כל כך. להפך, הלוואי והלוואי שיכולתי לצייר כך.

אני רק מנסה להבהיר לעצמי את הנקודה הזו, ואשמח לשמוע את דעתכם.

בדיוק כך, ובאמת בימינו זו לא אמנות שעומדת במרכז, זו אומנות שכבר עברה מן העולם. פעם אמן היה בעצם מצלמה חיה, היום זה פאסה, ולענ"ד, האמנות פה היא לא הרישום, אלא היכולת לקפוץ כ"כ גבוהה, כמו כל ענף אחר בספורט...

 

[מענדי ירוסלבסקי]

משוגע!!!!

 

[שירה 123]

התעלפתי .
תכף אשוב.

 

[אבימי]

תודה על השיתוף.
התרשמתי מהביצוע המושלם, אבל התרשמתי כמו שאני מתרשם מלולין מיומן, או מאחד שעושה טריקים עם הידיים.

זו מיומנות טכנית, שאפשר לשכלל. השאלה למה זה טוב. יש פה סיפור? חיבור? או סתם טריק מדהים בשביל שנעביר במייל?
העולם עבר כבר לפני מאות שנים מ'תיעוד מציאות' לאמירה אישית וסיפור על ידי אמנות. אז זה קצת מיושן בעיני.
ותודה, שוב.

 

[מענדי בריל]

אולי י''ל ע''ד ההבדל בין מה שמוגדר בתניא ''כמו אומן המאמן ידיו'' כלומר מיומנות טכנית, שבה צייר וסנדלר שווים, לבין מה שקוראים כיום בעברית 'אמן' באל''ף קמוצה, שזה יצור עם מבט מיוסר ומדיום כלשהו להבעת תחושותיו הנעלות מהשגתינו

 

[שחר עולה]

כמו בכל תחום, גם כך כאן.
בתפירה לדוגמא - יש את האלו שירצו לתפור - אבל שיראו שזה תפור. ויש כאלה, שדווקא כאשר מתבלבלים בין קנוי לתפור - זה עושה להם את זה. (ולא מחייב שקנוי משובח יותר מתפור, אלא רק בהרגשה - לא מצליחים להבדיל - הצלחתי!)
גם בציור - יש את אלו שאוהבים לצייר - ושייראו דווקא שזה ציור ולא איזה תצלום. אבל יש כאלה - שדווקא היכולת שלהם להגיע לצייר את המציאות הכי קרובה לאמת - זה מה שעושה להם הצלחתי.
ויכול להיות שזה גם תלוי בסוג האדם המצייר - יש את אלו הראליסטים - (גם אדם שאוהב ציור יכול להיות ראליסט, אולי לא ממש אבל חצי - תקראו לזה - חצי אומן) - שכשרון הציור שלהם מתבטא דווקא ביכולת לצייר דבר ראליסטי - ממשי - דומה וקרוב כמה שיותר למציאות. ויש את אלו האומנים בנשמה - שאצלם - היכולת לבטא את עצמם - לצייר משהו שלא קרוב למציאות - ואפילו רחפני יותר, משהו שמביע את עצמם - ולפעמים רק הם מבינים את זה - וטוב להם כך, ומצויין גם כך!
כך שגם בציור יש את אלו שבאופן טבעי יכוונו את יכולתם להגיע כמה שיותר לציור כמו תמונה, ויש את אלו שבאופן טבעי יכוונו את יכולתם לכיוון הציור שיראה ציור ויש גם את אלו - שציור שנראה ציור גם לא עונה לנשמתם - והם צריכים לצייר משהו שיביע את עצמם ולא דווקא את המציאות!

ואת כולם צריכים, וכולם אהובים וכולם רצויים - כל אחד לפי נטיותיו.