רגעים קטנים של אשר

[מ"ם]

אז רק אל תשכח את זה: והעיניים שלו אמרו-

היות ועיניים עדיין לא מדברות במילים -

גם הפרשנות שלה למה שהעיניים שלו אמרו היא בעיני המתבונן. בעיניים בהן הוא מתבונן.

 

[כנפיים]

כן משאירה ת' הודעה, ובלי קשר אנסה וגם אשמח לקרוא נסיונות אחרים להציג גם מצד הבעל וכנ"ל.
אבל ניסיתי להעביר את התחושה שהם לא חושבים שזו בעיה! שהם בוחרים בזה, ואוהבים את זה, ומוכנים לשלם את המחירים של זה.
לא הצלחתי?

 

[מ"ם]

הם לא חושבים שיש בעיה בהימרחות.
אבל היא כן חושבת שיש לה בעיה להזמין את האורחים הללו:

החלטתי- זו פעם אחרונה שהם באים. לא מוכרת את השבת הרגועה שלי בעד שום אורחים שבעולם.

כלומר, שני הצדדים מסכימים שלא כדאי ששרבר יבואו אליהם שוב.
האם יש צד נוסף? הישארו עמנו!

 

[רחשי הלב]

@אשר שרבר , אם אתה תקוע לשבת אתה מוזמן. אני מתקתק סעודות בזמן.

 

[כנפיים]

כלומר, שני הצדדים מסכימים שלא כדאי ששרבר יבואו אליהם שוב.
האם יש צד נוסף? הישארו עמנו!

כלומר- לב הקונפליקט נשאר בשאלת ההזמנה החוזרת.
קדימה.

 

[מ"ם]

לא, עמוק יותר.
לב הקונפליקט נעוץ ביכולת ובאמונה לשדר את הרוגע, הנוחות והבחירה בהם גם לאחרים, בלי להרגיש צורך להתנצל או להתכופף.

 

[כנפיים]

אהה!
אוקי.
נפל האסימון.

 

[Natan Galant]

@אשר שרבר , אם אתה תקוע לשבת אתה מוזמן.

ואני - עֵז?

 

[אשר שרבר]

ואני - עֵז?

אתה לא רציני, מזמינים אותך, ואז אתה נעלם

 

[כנפיים]

טוב, זה יצא הרבה יותר מרגע, אבל הייתי חייבת כדי להיכנס לאווירה, וגם סליחה על זה שנולדו עוד ילדים בנתיים. פשוט לא היה לילדים של שרבר עם מי לשחק

אהה! איזו שבת שזו היתה!

כבר ביום שני, שאל אברומי את @אשר שרבר מה דעתו, אולי יבואו לשבת?

מזמן לא אירחנו. בדרך כלל אנחנו אוהבים את השבתות שלנו שקטות ורגועות, ומשפחתיות מאד. אבל אברומי ו@אשר שרבר כבר מזמן לא ישבו לשיחה טובה, וגם החבר'ה של שרבר ושלנו נהנים מאד ביחד.
לי אין ממש קשר משמעותי עם הרבנית שרבר, אבל אני זורמת עם מה שבא. תמיד כיף לדסקס ואם נגמרו נושאי השיחה, פשוט לצפות בילדודים.

כמעט לא יוצא לנו להזמין אורחים בשני.
מצחיק לחשוב על זה, אבל ביום שני אנחנו כמעט לא זוכרים את שבת. כלומר, בטח זוכרים, והכל, אבל יותר את השבת היפה שעכשיו היתה, ופחות בקטע של-עוד חמישה ימים שבת.

בכל זאת אברומי התקשר לשרבר כבר בשני, כי ידענו שאם לא, שלישי בבוקר הם כבר יהיו סגורים על תוכנית אחרת, וזה לא בשבילם לשנות תוכניות. סגרו, סגרו. אולי פעם אחרת.

ביום שישי בבוקר, בד"כ אברומי עושה את הקנייה לשבת. ככה אנחנו יודעים בדיוק מה וכמה אנחנו צריכים, אבל דווקא הפעם לא הייתי בטוחה בנוגע לתפריט, ואברומי קנה מה שהיה נראה לו שאצטרך.

הוא הגיע לקראת שתים עשרה, רץ מיד לאסוף ת'ילדים, ואני סיימתי את השטיפה.

אז ישבנו בנחת עם הילדים. אין על ימי שישי הנינוחים של שבתות הקיץ. כיף לשמוע את לאהלה מפטפטת את הפרשה בקול מתוק, ולגרגר עם שלוימי מכל הלב.
גיטי ומיכל שחזרו עם ההסעה קרוב לאחת, סיפרו בהתלהבות על הח'תיות שתפסו את כל המושב האחורי, ולאלפ'יות לא נשאר מקום, ואחרי שגמרו להתלהט, הלכו לקרוא קצת בחדר.

אלעזר רק זרק ת'ילקוט בכניסה, ורץ למטה. זה ה-יום שלו. גומרים מוקדם, והשבת מגיעה מאוחר- יופי של זמן למחנה ההולך ונבנה.
אני לגמרי בסדר עם זה. הסיכום היחיד שלי איתו הוא שעשרים דקות לפני שבת הוא תופס מקלחת.

אברומי נשאר עם הקטנים, ואני בישלתי בנחת את השבת.

אנחנו לא אוהבים שיגעונות באוכל. דגים בתנור, צלי עוף ותוספת, טשולנט לשבת בבוקר הכנתי בשפע, לאורחים, וטחינה. את הסלטים אני חותכת בשבת, מירקות טריים, והקינוח הוא תמיד פירות העונה, אם אברומי מצא ביום שישי, ואם לא, אז את הרב עונתיים- תפוחים וזה.

שעה לפני שבת העמדתי את הבצק לחלות, שיספיק קצת לתפוח, וקלעתי חלות חינניות. על חלות שלי, אני לא מוותרת. טריות טריות ועדיין חמות מהתנור בסעודת הלילה.

סידרנו קצת את הסלון מהבלאגן שנוצר בנתיים, לכבוד שבת, והדלקתי נרות.

בבוקר של שבת שרבר הגיעו.

דייקנים הם! משהו!

הילדים ששמחו כל כך להיפגש, שקעו מיד במשחק החדש שהראו להם ילדינו, (נורא כיף! חובשים גרביונים על הראש, ובתוך כל גרב מחביאים כדור קטן שמתנועע עם כל תנועה. אלף וריאציות יש לו אצלנו!)
אברומי עוד לא חזר, ואני מצאתי לי זמן להעמיק קצת בשיחה עם הרבנית.

קצת אחר כך היה נראה לי שהשרברים צמאים. הצעתי להם לעשות קידוש, כי אברומי עוד לא באופק, אבל הם לא רצו. אולי לא היה להם נעים, חבל.

כשאברומי הגיע, תפסתי אותו במטבח. רציתי לדעת איך היתה התפילה עם אלעזר. לא תמיד קל לכדור מרץ הג'ינג'י הזה לשבת עד סוף התפילה. אברומי דווקא היה מרוצה. את הזמנים שהוא קבע עם אלעזר שיישב, הצליח הילד למלא! איזה יופי.

שמח ומרוצה נכנס אברומי לסלון, וגילה שהם עדיין לא קידשו. עדיין עם הטלית על הראש התיישב והזמין את כולם לקידוש.

איזה כיף לראות את החבורה העליזה הזו!

הופס! החלות! קמתי להביא אותן ממקומן שעל סיר הטשולנט, נהנית מהניחוח העולה מהן.

רק התיישבתי, ואברומי קולט- המלח!

אברומי לא מזן הגברים שנדבקים לכיסא בדבק של שבת. קם והביא את המלח.

ככה התארגנו לנו, עד שהכל היה מוכן, וכולם, כולל שלומי, היו רגועים ושמחים-
"ושאאמרו--" אי אי אי איך שאברומי אוהב את השבת!

זהו! קידשנו, ונטלנו, ואכלנו, ושבענו, ושמענו את הילדים בין לבין. לאברומי היו שתי חידות על הפרשה, (ודווקא הגדול של שרבר פתר אותן!) ושרנו בשבע קולות כמו שאנחנו אוהבים. כלומר- אברומי ואלעזר, והשרברים שקלטו, לא כולם.

ולאהלה עמדה על שרפרף על הכיסא שלה ולימדה אותנו את התנועות של "בחג השבועות קיבלנו מתנה.." בובה שהיא!!
והקטן של שרבר תיאר במתיקות את החלאקה שלו-מהתלתל הראשון שנגזז ועד ל "פאייס כמו של אבא" איזה דבר זה ילדים!

יופי של סעודה היתה לנו! אנחנו חייבים להזמין אותם יותר!

 

[רחשי הלב]

"פאייס כמו של אבא"

פייעס. הם ליטאים.

 

[אשר שרבר]

מ ע ו ל ה
צריך עכשיו להעלות פוסט שמראה כמה היה לי כיף לחכות אצלכם. למרות שהוא איחר, ושכחת להעלות את החלות ואת המלח ובכזו נעימות, אפילו לא שמנו לב, הוחלקו הפאשלות. ובכלל הכנפיים שצמחו לרבנית, ואני שהפכתי לבעלה של רבנית, נראה לי אני בא שבוע הבא גם ללילה.

 

[palm]

איזו לוליינות בתוך הקונפליקטים

הסיכום היחיד שלי איתו הוא שעשרים דקות לפני שבת הוא תופס מקלחת.

שעה לפני שבת העמדתי את הבצק לחלות, שיספיק קצת לתפוח, וקלעתי חלות חינניות.

קוצים חטפתי

סידרנו קצת את הסלון מהבלאגן שנוצר בנתיים, לכבוד שבת, והדלקתי נרות.

ומתי? מתי הם עוד הספיקו לסדר???

 

[כנפיים]

איזו לוליינות בתוך הקונפליקטים

מצחיק, אבל אלו הקטעים שהיה לי הכי קל לכתוב, כי המציאות אצלנו דומה מאד מאד!

סידרנו קצת. קצת. ורק את הסלון אם שמת לב. בלי להעלים סימני חיים או קיום. רק שיהיה נעים. לכבוד שבת.

אנחנו לא מלאכים. יש לנו גם ימי שישי של צרחות ולחץ, אבל יש הסכמה בבית שצעקות של יוםשישי לא מיועדות ללב של אף אחד ודקה אחרי הדלקת נרות צוחקים עליהן ומחקים אותן...

אבל באמת זה מה שאנחנו, ויש בזה המון פלוסים, כמה שזה נראה הזוי למי שבנוי אחרת.

לא חושבת שזו לוליינות, זה פשוט בחירה בדברים החשובים בעיננו באמת, וויתור על השאר. יש ויתורים, ואף אחד לא מכחיש אותם, אבל משלמים אותם תמורת משהו שרוצים בו.

עדיין מחכה לראות מה יכתבו אחרים כדוגמת @מ"ם

 

[כנפיים]

אגב, @palm נזכרת איך בהיתי במסך בהלם וקראתי שוב ושוב את התיאור המאלף שלך איך שלחת את הילדות המתוקתקות שלך באתגר "בלי קביים"...
קראתי וקראתי וקראתי וניסיתי לדמיין את כל זה קורה, ואיך, ולא ממש הצלחתי...

 

[palm]

צרחות- פחד חיי, אם הן בסביבתי הן משתקות אותי לחלוטין!
שבת בבקר הסלטים והדגים מוכנים על השלחן+ יין חלות מלח מים אחרונים מפיות וכו וכו
וחוץ מהטשולנט, כל המנות והתוספות מוכנות במגשים על השיש
ויש לנו הרבה אורחים, גם אורחים שמפתיעים באמצע סעודה
אז אנחנו לא מחכים רק מתחילים ומי שבא מתי שבא ברוך הבא עם כל הכבוד
ומי שמקדים אז יש גם עוגה על השלחן והוא מכובד לקדש
אבל אנחנו באמת לא רגילים להתארח אז אל תילחצי ו...את מוזמנת ותתארגני בנוח, גמיש

 

[נקודה אחת]

כשם שפרצופיהם שונים כך שבתותיהם שונות...! העיקר- שבת שלום שתהיה לכולנו. ובלי צעקות.

 

[כנפיים]

@palm יקרה!
אם כבר נכנסנו לזה, ולפני שהאשכול יגלוש מנושאו המקורי לאבדון, (למנהלים- אפשר לזרוק ת'הודעה שלי לאחר השימוש, תודה)
רק תסבירי לי איך????

כוונתי לתיאור הנלבב דלהלן:

"יום טוב שיהיה לכן, מתוקות!"
"שלום, שלום אמא!" מנפנפות לי בקצב מהיר חמשת בנותי המחייכות מחלון רכב ההסעה.
נהג האוטובוס הצהוב, סוגר את דלתו השקופה והמתקפלת, מתרחק בטרטור מנוע מקוטע ואיתו פטריית העשן שנפלטת מאגזוזו הרועד. אני מביטה ימינה ושמאלה, חיוך שפוך גם על שפתי. זהו, פרוייקט הבוקר כבר מאחורינו.
עם קרן אור ראשונה שתיזזה בחדר והודיעה על זריחת השמש, זינקתי מתוך החלום רק כדי לראות שהשעה שש ושמונה דקות. חבל, היום לא ליוויתי אותם, הבנים יצאו כבר בשעה שש לסדר בוקר.
הצצתי למקרר ווידאתי בסיפוק שהם לקחו עימם את הכריכים המושקעים שהכנתי בערב. הילדות קמו בשבע, כרגיל, אכלו פת שחרית, שתו שוקו, קצת שפכו על השלחן והרצפה, העיקר לא על חולצות התלבושת המגוהצות ועכשו הן יצאו מסורקות שיער ומאורגנות עם כל הפתקים והמבחנים החתומים ואלבום המדבקות שהמורה עוד לא שללה מבנות כיתתה ועם הכדור הכתום, הקשיח והמנופח היטב שקיבלו לאפיקומן ועם החבל הארוך שכבר תפוס עליו התור, בקיצור, לא שכחו כלום, כלום. עכשו הן יושבות חגורות באוטובוס הצהוב עם הנהג מיכאל, בנסיעה ישרה ובטיחותית למקום לימודיהן.

ראיתי שפישלת עם הבנים, כן? אבל בכל זאת, תקשיבי, מה זה????

אכלו פת שחרית, (מה היא כוללת?)
שתו שוקו, (טוב, בסדר.)
...התלבושות המגוהצות, (רואים את ה"פס" בשרוול?)
מסורקות שיער, (צמות, כאילו? או עוד מעבר לזה?)

כיביתי את הלהבות מתחת סירי הנירוסטה שעמדו על הכיריים הבוהקות כששעון האורלוגין בסלון דינדן את ארבעת דינדוניו העדינים. האדים המהבילים עם הריח העמוק של מרק הירקות בתוספת עלי השמיר הטריים, התפשטו בחלל הבית וחברו בגלים לצלילי המוזיקה הקלאסית.

אם הייתי בתוך כל זה הייתי נשארת בפריז רק לא לקלקל ת'תמונה. אולי אם אני אנשום זה יעשה כתמים על הסירי נירוסטה
והפעם האחרונה ששמעתי מוסיקה קלאסית היתה אצל הרופא שיניים. זו הרדמה מעולה! ישנתי ממש טוב.

צרחות- פחד חיי, אם הן בסביבתי הן משתקות אותי לחלוטין!

תעברי את זה פעם, פעמיים, שלוש, כולל ת'צחוקים שאחרי, ותראי שזה לא טורף....
(דווקא מפתח ת'ריאות סתאאאם סתאאם)

ו...את מוזמנת ותתארגני בנוח, גמיש

ובזאת ארמוז לך למה לצערי הרב לא אוכל לבוא

לא רוצה להיות בסדר!

כשהכל במקום,
זה עושה לי אלרגיה,
כשכולם שקטים,
אין לי אנרגיה.

כשהכל מתוכנן,
אני פשוט נחנק,
אין לי אויר-
כשהכל מתוקתק.

כשכולם שומרים
באדיקות על החוק,
לי מתחשק,
לעשות מזה צחוק,

כשהכל אותו שטאנץ,
וכולם על הקו,
בא לי קרניים-
ולנפנף בזנב!

אם כולם יודעים מה-
נכון ומהוגן,
בתוך כל הבסדר,
אני רוצה בלאגן,

כשהכל מחושבן,
בנחת רוח קרה,
אני מרגיש ת'חיים
מובלים לקבורה.

אז אם כולכם טובים,
עומדים יפה בשורה,
תנו לי להיות-
הילד הרע.

אני לא חושבת שאת ממש רוצה להכיר את זה מקרוב

 

[RACHELIZ]

קומבינציה מושלמת!
יאא
יש לי רעיון לאיזה אתגר פורים..
לערבב דברים מצחיקים מכל מיני אשכולות..
טוב.. תזכרו שאני אמרתי הראשונה.

 

[palm]

אני לא חושבת שאת ממש רוצה להכיר את זה מקרוב

מכירה מקרווווווווווווב!
כל בוקר הבית כמו אחרי רעידת אדמה בעוצמה של 7, כי בלילה אין לי כבר כח לסדר
שעונים מעוררים כמספר הילדים...
וכל אחד מתעורר מ10-15 דקות צלצולים שיכולים להעיר 400 מתים [השעון הכי טוב בשוק]
לכל אחד מילדיי, רמקול מובנה בין מיתרי הקול,
וכשאני מבקשת להנמיך מעט ווליום, אומרים לי; 'לחשתי' 'זה לא אני, אני דיברתי בשקט'
כשאני חוזרת מללוות אותם, דבר ראשון עוברת מחדר לחדר לכבות תאורה ומוזיקה שכונתית
נושמת כמה דקות של דממה ומתחילה את היום
אז מי שלא ראה שמחת 'חוגגים' שיבוא אלינו... לא נבהלים מכלום
יאא, איזה חבל שלא לקחתי את זה לאתגר,