קיבלתי במייל-
Subject: FW: FW: FW: ת.נ.צ.ב.ה
יצחק בן ה-12 היום קם בבוקר ומשהו שונה בו היום.
היום לא כמו בכל יום אבל כן..מהיום הוא מתחיל לומר קדיש על אביו.
שנרצח אתמול בטבח הנוראי בבית הכנסת בהר נוף!!!
הוא יתום. והוא לא היחיד. אביו לא היה חולה במחלה. הוא לא עבר תאונה.
הוא נטבח באמצע תפילת שמונה עשרה ועלה השמימה בקדושה ובטהרה!!
בבקשה תקראו עד הסוף!!!
יוסף עבד בקומת משרדים בבנין הגבוה בארה"ב.
זה היה יום שגרתי, באמצע עבודתו הוא מריח ריח חזק של אש...
עברו כמה דקות והוא הבין שהוא תקוע בקומה..ללא דרך יציאה..לבד!!!
הריח הולך ומתחזק הדקות הולכות ועוברות...והוא תקוע במשרד ללא דרך יציאה...
הוא צורח..... צועק....דופק על הדלת....כלום!!
אף אחד לא שם!! הוא לבד...כולם כבר יצאו...
לפתע הבריק במוחו רעיון...הוא ינסה לקרוא לאנשים דרך החלון במטרה שאנשים ישימו לב אליו
ויעלו בזריזות לפתוח לו את הדלת!!
שלף דולר מכיסו וזרק אל עבר האנשים שעברו ברחוב.
דוד עבר בדיוק למטה בדרך לעבודתו לפתע נזרק לו דולר.
הרים כמובן ואמר:"וואלה, משמיים!"...הרים והמשיך.
יוסף רואה שהוא לא מתייחס. הוא מנסה את מזלו שוב. שולף 10 דולר וזורק למטה.
שוב, עבר שם ב"א ראה 10 דולר...מה רע? הרים! והלך.
יוסף רואה שזה לא עוזר, לקח עט ממשרדו וזרק למטה.
הב"א שהיה למטה ברחוב, נפל עליו עט על הראש.הסתכל שניה התעצבן והלך.
יוסף מתחיל להיכנס ללחץ, האש מתפשטת, מתקרבת לעברו, ועוברי האורח לא מתייחסים,
אין ברירה, חייבים משהו רציני יותר, לקח את כסאו המשרדי המאסבי, אין ברירה, אולי ככה יתיחסו. וזרק את הכסא מן החלון.
הב"א שהיה למטה, אחרי כמה דקות היה למעלה.(בשמיים)הוא נהרג.!!כסא משרדי שנופל על ב"א מכזה גובה,די ברור.לא היתה ברירה.
מיד אנשים הסתכלו מאיפה מגיע כסא ולמה?
תוך שניה הבינו מה הסיפור...דקה לאחר מכן יוסף חולץ מן הבנין.!!!!
* * *
הקב"ה מרעיף עלינו טוב!!ורוצה שנתייחס אליו. שנכיר בו..שנרים את ראשנו למעלה ונראה מי שולח לנו ככ הרבה דולרים/מתנות...
זורק עלינו דולרים ומתנות מידי יום בכל מיני צורות. צורת חיים, שפע, משפחה, הכל!!!
ואנחנו מקבלים...מרימים. ו- ??? ממשיכים.... אז הוא זורק עוד דולר...ואנחנו?
מרימים ו-.....ממשיכים. אז הקב"ה שולח 10 דולר~~ עוד שפע, עוד פרנסה עוד בוקר של חיים, של משפחה, של שפע, של חיייייייים!!!! ואנחנו? מרימים ו-...ממשיכים!!
אז אין ברירה, הקב"ה זורק עט, קצת כואב , נכון. אבל אולי ככה נתייחס. עט בצורת צרה קטנה- גדולה, ערבי דרס חייל.כואב. עצוב.אבל-
אומרים פרק תהילים, ממשיכים הלאה.
וכשהעט לא עוזר- אין ברירה. הזמן אוזל. חייבים משהו יותר רציני.
ואז מגיע הכסא- בצורת טבח בבית הכנסת בהר נוף!!!!!
הרבה יותר כואב מהעט!!! אבל לא היתה ברירה!!!
אחחחחח. עכשיו זה ממש כואב. כולנו מכירים את השכונה. זה לא פיגוע בשוק שנהרגו כמה אנשים אנונימיים שזה מאווווד כואב אבל לא מספיק. כולנו מכירים את המשפחות!!!
זה נורא!!! ב"א קם בבוקר הולך לתפילה ואחרי כמה דקות הוא שרוע על הרצפה עם טלית ותפילין המעטרות את ראשו ,גופו,ידיו ...נכון. גם עכשיו הטלית מעטרת את גופו אבל...
לצורך אחר. הוא איננו!!
אכן.
הפיגוע, הטבח הזה נגע לכולנו...אמרנו כמה פרקי תהילים. אפילו בכינו.
ואז??????????????
הלכנו לישון , קמנו בבוקר ו- יום חדש!!! לא שכחנו .נכון.אבל מה הלאה??
יהודים יקרים,
די לשאננות!!
לְמה אנחנו מחכים???
לְמה??????
הקב"ה מסמן לנו בכל צורה אפשרית:" תסתכלו למעלה!!! תראו מי שולח לכם את כל הטוב הזה...תנסו לראות אותי ולהבין מה אני רוצה...רוצה שתחזרו אליי!!! רוצה שתתקרבו אליי.
אבל אתם לא מתייחסים לדולר..אז אני חייב משהו יותר רציני..אולי אז כן תתייחסו??"
אחים יקרים,
אין ברירה, אם גם הפעם לא נתייחס מי יודע מה יבוא עלינו?
זה הזמן לקחת עצמינו בידיים!!!
ולעשות משהו.להתקדם, להתחזק.להסתכל למעלה, לקב"ה שרוצה רק בטובתנו ורק לשלוח לנו דולרים ולהגיד לו:"תודה."
להסתכל למעלה ולהבין מה הקב"ה רוצה מאתנו.רוצה שנתחזק. שנקבל קבלות, שנהיה יהודים יותר טובים.!!!זה הכל!!
בואו לא נחכה למכה הבאה, חס וחלילה.
הקב"ה מחכה לנו.עכשיו!!! מחר אולי יהיה מאוחר מידי!!
"מי שאמר ... די...יאמר לצרותינו די".
ת.נ.צ.ב.ה
--
· michal
הנושאים החמים
הנושאים החמים
