קפוצ'ון

[רות שיר]

חברים יקרים,
רוצה לשתף בשיר שכתבתי מזמן , חששתי לשתף וגם עכשיו, ובכל זאת לאור האשכולים האחרונים , מנסה להעיז, אולי יגרור בעקבותיו עוד.

קפוצ'ון

חבשתי כיפה

בצבע תכלת

לבשתי קפוצ'ון

אני נראה אחרת

וזהו, זהו כבר לא שייך

כבר לא יהודי כ"כ,


עוד רגע אני ברחוב

זהו זה..... סוף

כבר לא רוצים לשמוע

לא לראות

שבפנים אצלי הכל עוד טוב

ואולי עוד יותר

ליבי בוער

בדרכי שלי אני בוחר


יקח לי זמן

אני בודק

טועם ומברר

אנא

תנו לי צ'אנס

ואל תחליטו מי אני

כי גם אני עוד לא יודע

בדיוק כמו זה

שלנצח בקפוטה.

 

[כנפיים]

מקסים!
מקסים!
מקסים!
כל הכבוד על השיר המיוחד הזה
ועל האומץ!

 

[א. איזראעל]

פתחת תיבת פנדורה...
אני חושבת שהשיר ממש חמוד
ומכיוון שאני לא ממונה מטעם הוועדה הרוחנית אגיד את דעתי האישית:
אמנם הלבוש לא תמיד מוכיח על הלובש אך ללא ספק מתייג לאן הלובש רוצה להשתייך.

כבר לא יהודי כ"כ,

על אברהם אבינו כתוב שהיה 'אברהם העברי' שכל העולם מן העבר האחד והוא מן העבר השני, שמעתי בשם הרב פינקוס (אם אני זוכרת נכון) ששאל, מה פרוש שהיו משני צידי המתרס? ואמר. אברהם אבינו היה מסתכל מה כל העולם עושה והיה עושה הפוך בדיוק. כלומר, אם כל העולם היה הולך עם קאפעטע ופראק הוא היה הולך עם מכנסיים קצרות וסנדלי שורש...
וככל הנראה ההפוך הוא הנכון.
מקווה שלא הרגזתי אי מי...
הופה! תיקון ועריכה.. לא מכוון אישית כלפיך.

 

[מרחבית]

שיר מביע, זורם, כתוב יפה.
לגבי התוכן:
אדם שמגיע ליהדות מרחוק, יתקשה לשנות את לבושו, וזה מובן.

אך נער שנולד וגדל כחרדי ומחליט לשנות את הופעתו -
זו מצידו אמירה ברורה: כבר לא שייך אליכם.

אולי הוא עוד בודק, אולי לא החליט סופית.
ודאי לא לסגור לו את הדרך חזרה.

אבל האמירה שלו מאוד ברורה.

 

[יוסף שחק]

לכאורה יש כאן סתירה
מצד אחד:

בדרכי שלי אני בוחר

ומצד שני:

ואל תחליטו מי אני

כי גם אני עוד לא יודע

אלא יש כאן חידוש גדול, גם אדם שלא ברורה לו המטרה, עכ"פ יכול לבחור את הדרך.


תודה על השיר המעניין!

 

[כנפיים]

הוא מחפש.
לא לכולם הכל פשוט כלכך.
וברור.
והדרך שלו קצת מפותלת מהרגיל.
יש בתוכו כוחות, אולי מנוגדים,
והוא עצמו נקרע.
קם, ונופל.
ועם כל זה,

ליבי בוער

הדברים חשובים לו,
יקרים ללבו כלכך,
שהוא מבקש צ'אנס.
אל תוציאו אותי מהסיפור היהודי היפה,
רק בגלל שעכשיו אני בחיפושים,
או בגלל שבשונה מההוא ש"לנצח בקפוטה",
רואים את זה גם מבחוץ.
תנו לי זמן.
והזדמנות.

מובא בצורה מיוחדת.

 

[רות שיר]

תודה לכולם על התגובות,

אכן,
חשבתי שאני פותחת איזו תיבה טעונה מאוד...
אני מסכימה שיש משהו מתריס בשינוי הופעה...

עם זאת יש מקרים רבים ושונים ונערים שונים, כל אחד ומניעיו ונסיבותיו..

השיר הזה נכתב מתוך היכרות עם מקרים שלא היתה בהם התרסה כלל, ולא רצון לפרוש, אלא ההפך, כן להיות שייך, ילדים שמצאתי אצלם חיבור לערכים אמיתיים, עמוקים ופנימיים, יחד עם זאת הם רוצים למצוא את היחודיות שלהם בתוך קהילה שדורשת אחידות כמעט בכל תחום.

אני חושבת שהגיע הזמן לפנות לילדים שהם קצת שונים, אולי תחומי העניין שלהם שונים, וכו' ולאפשר להם להתבטא ולמצוא את עצמם, בכדי שבאמת לא יגיעו לרחוב, ויוכלו להמשיך להיות שייכים.

 

[רות שיר]

הוא מחפש.
לא לכולם הכל פשוט כלכך.
וברור.
והדרך שלו קצת מפותלת מהרגיל.
יש בתוכו כוחות, אולי מנוגדים,
והוא עצמו נקרע.
קם, ונופל.
ועם כל זה,

תודה רבה,
הסברת אותי טוב כ"כ.

 

[מרחבית]

אני מסכימה שיש משהו מתריס בשינוי הופעה...

שינוי בהופעה אצל נערים חרדיים מבית - בא לרוב לאחר תקופה (ממושכת) של חיבוטים ואחרי שינויים מוסתרים יותר. השינוי החיצוני בלבוש הוא לא פעם סוג של החלטה שלאחר ההתלבטויות. אכן לא תמיד זה עם התרסה. ולא אומר שעזבו את כל הערכים. זו אמירה כלפי המסגרת בה הוא נמצא. כשמישהו פושט מדים, הוא אומר: אני כבר לא חייל כאן ולא שייך לכאן.

 

[אשר שרבר]

טוב, ראשית השיר מקסים, ונוגע.
לא יודע אם אתם רוצים לפתוח כאן פינת חינוך למתבגרים, אבל בכל זאת אוסיף את השנקל שלי.
ההתרסה לא שונה מהתהיה, זה ממש לא משנה למה הוא מחליף את הבגדים, שניהם מאותה סיבה.
ילד בהתבגרות, כל ילד, כל מתבגר. מחפש. את עצמו. מי יותר מי פחות אבל כל אחד בונה את עצמו מחדש. הופך לאיש.
מתבגר מגדיר את עצמו מחדש, בדרך הוא עושה הרבה. ואחד הדרכים יותר פשוטות להגדיר את עצמך מחדש הוא לשחק עם הגבולות הישנים. יוצא ונכנס, מחפש או מתריס.
ברגע שאנחנו מודעים לתהליך יותר קל לנו להתמודד איתו.

 

[מרחבית]

תיארת יפה ונכון.
עם כל ההבנה החשובה מאוד של התהליך, עדיין הדילמה לא פשוטה, ואציין שתי נקודות:
1. האם ועד כמה יכולה מסגרת לאפשר חיפושים כאלה גם כאשר הם מרחיקי לכת יותר מהמקובל, איפה הגבול אותו עליה להציב בראייה כוללת יותר מתוך אחריות לכלל השוהים במסגרת.
2. מה קורה אחרי שהמתבגר הגדיר את עצמו מחדש, והמקום הזה הוא אחר ושונה המהחינוך שקיבל. לפעמים אקטים מסוימים נעשים כבר לאחר ההגדרה. (אף שכל החיים אנחנו בתהליכים ושינויים, אך בהתייחס לתהליכים של גיל ההתבגרות).
ספציפית שינוי הופעה הוא לעיתים קרובות כבר לאחר ההגדרה. (ואולי זה תלוי באיזה גיל זה קורה).

 

[אשר שרבר]

טוב, לא רוצה כל כך להרחיב כאן, בהיות ולא זו הבמה המתאימה.
רק שתי הערות. לגבי 1. מהי מסגרת? האם משפחה היא מסגרת? ולגבי החלק של השאר הסובבים וכו', אפשר הכל, זה תלוי בהמון גורמים, והמון חשיבה. חובה גמורה להתייעץ, אפילו למבינים הגדולים, אין חבוש מתיר עצמו וכו'.
לגבי 2. אני לא חושב שבדרך כלל זה חלק מהגדרה מחדש. שינוי הלבוש הוא חלק מהחיפוש. זו פרשנות לא נכונה לראות בזה הגדרה מחדש. זה מאוד מטעה, כי כביכול הוא מראה עכשיו מיהו החדש הזה.

 

[מרחבית]

מסגרת יכולה להיות משפחה, מוסד לימודים, חברים מהבניין או השכונה - כל הסובבים שאמורים להתייחס אל המחפש באופן כזה או אחר. ודאי חובה להתייעץ.
לגבי שינוי ההופעה, נישאר כנראה באי הסכמה...

 

[כנפיים]

מסגרת יכולה להיות משפחה

מי ייתן לילד או לנער מתבגר אהבה בלי תנאי, בלי שום תנאי, אהבה כמו זו שהקב"ה אוהב כל אחד מאיתנו, רק כי הוא יציר כפיו, אם לא המשפחה שלו?
ברור שיש אילוצים כמו אחים קטנים ועוד הרבה. אבל צריך להיזהר מאד משיפוטיות, מ"הגדרות מחדש".
אולי יש מקום להבדיל בין מסגרות- המיועדות בין השאר לשמירה על החברה ככלל, לבין סביבה של אנשים פרטיים, ומשפחה בעיקר, שסבלנות וסובלנות מצידם יוכלו לתת כל כך הרבה, ובעיקר לא לקחת.
מצורף כאן קישור לשיחה מטלטלת בין איתמר זוהר, לאביו הרב אורי זוהר.
התיאורים של איתמר מסבירים הכל.
http://www.maane.info/pages/3785

 

[עכביש]

שיר נפלא.
ובהשראת דברי הרב פינקוס זצ"ל שהובאו לעיל.
לפעמים מתחשק לי ממש ללכת עם אני יודע מה, וזה בדיוק מהסיבה הזו.
כל העולם מעבר אחד? אברהם מעבר שני.
זה לנצח בקפוטה. ועם קופות שרצים מגוונות.
השני לנצח עם פראק, וקופות שרצים גדולות.
אני מבקש לי איזשהו בידול.

בא בעל תשובה אל מו"ר הגר"מ שפירא זצ"ל. השיח בפניו את דאגתו. הוא 10 שנים חזב"ת, והוא מרגיש בודד. לא מקבלים אותו בציבור החרדי.
ענה לו הגר"מ, אתה 10 שנים חרדי?, אני קצת יותר, 40, ואני עדיין מרגיש בודד...

 

[מרחבית]

מי ייתן לילד או לנער מתבגר אהבה בלי תנאי

מכירה את כל הנושאים האלה היטב משנים רבות, וגם מסכימה איתם. אין צורך לשכנע אותי.
רק כשמציגים דברים שנראים לי חד צדדיים לכיוון אחד, אני מביאה גם את הצד השני.
אני מכירה סיפורי אנוש כואבים משני הצדדים, שנבעו מחוסר הבנה מוחלט של מה קורה.

בנוגע ל'הגדרה מחדש' - ודאי צריך לראות את הבן אדם עצמו וכל מקרה לגופו. אין כללים, ותמיד בכבוד ואהבה בסיסיים.
בכמה מקרים כואבים ששמעתי מאימהות - שינוי ההופעה היה לאחר כמה שנים(!) של התחבטויות וטלטולים, עם הורים אוהבים ומקבלים ולא דוחים. והשינוי בהופעה היה אחרי ההחלטה של הנערים/בחורים שהם לא שייכים יותר. גם אז - לא אמרתי שצריך לדחות אותם. כן חשוב לדעת איפה עומדים.
שוב, כל מקרה לגופו.

 

[מרחבית]

ענה לו הגר"מ, אתה 10 שנים חרדי?, אני קצת יותר, 40, ואני עדיין מרגיש בודד...

מבחינה מסוימת כל אדם אכן בודד בעולם. וככל שמדובר ביותר עומק ומעלה - יש יותר בדידות. לא קשור דווקא לחרדים.

 

[מרחבית]

לפעמים מתחשק לי ממש ללכת עם אני יודע מה, וזה בדיוק מהסיבה הזו.

רק מוכיח כמה שינוי בהופעה משמעותי לבן אדם בעניין השייכות או אי השייכות.

 

[מ"ם]

שיר נפלא.

תודה על הכתיבה והשיתוף.

יכול לדמיין את השיר הזה הופך להמנונם של ילדי הקפוצ'ונים באשר הם. ולא המנון קצבי, כי לכל אחד קצב משלו.
קפוצ'נאים יקרים, ליבנו איתכם. שרק יהיה לכם טוב ואל תשכחו לחזור הביתה. ולא כמטאפורה.

הלוואי ויבוא יום ושיר נכון כזה בכלל לא יפתח דיון.

 

[כנפיים]

יכול לדמיין את השיר הזה הופך להמנונם של ילדי הקפוצ'ונים באשר הם. ולא המנון קצבי, כי לכל אחד קצב משלו.

לגמרי.
ככל שחשבתי עליו יותר, (וחשבתי הרבה),
השיר הזה ראוי ונצרך לו שיבוא בקהל.
רב ככל האפשר.