הנושאים החמים
הנושאים החמים
בעולם חירש, בו אמהות לא צועקות על ילדים.
ולא יכולות בטעות לומר בפניהם דברים שאינן רוצות.
הוא מן הסתם עולם ללא נקיפות מצפון, לא?
מסתבר שטעיתי. ובכל יקום שהוא. כל עוד הורים יולדים ילדים ומגדלים אותם. נוקפות יחד איתם נקיפות מצפון שנשמעות בקול ואינן הזיה...
עולם חירש מציג לנו אמת במערומיה.
אמת בה לא משנה מהי בדיוק המוגבלות, או השונות. אלא עצם העובדה שהאדם חריג מסביבתו היא עצם הלוז וחלק עיקרי בקושי והתמודדות.
הספר מציג בצורה כנה ומשכנעת את הקושי של החברה להכיל את השונה.
ואת הקושי של האדם להיות חריג כ"כ מהסביבה.
למרות שבעיננו האדם השומע הוא יחד עם מיומנויות נוספות האדם המושלם, מסתבר שיש עולמות אחרים שבגין שמיעת קולות יגיעו לאשפוז.
וזה יהיה נורמלי ובסדר.
מילה על הגיבורים:
ישנה אמא יקרה שמייצגת בצורה אותנטית את הקושי להכיל חריגות. בבית. שלי.
אבא, שמנסה להיות בעל טוב ואבא חזק. אבל הוא קיים בעיקר ברגע משבר.
אחים חלקם מבינים וחלקם חסרי סבלנות. אנושי מאד.
למרות שלא קראתי עד כה ספרות של @בתיה ענה (למה באמת בחרת בשם זה?) הספר כתוב בצורה קולחת. המסר עובר בצורה עניינית וקצרה בעיקר דרך דיאלוגים ותיאורי מצב.
אהבתי. כי קל כל כך בתחום הזה ליפול לרגשנויות שאינן ממין העניין.
נקודה אחת הרגשתי שפוספסה,
בעלת השונות קוטלגה כסוג ב' וזה בסדר לחלוטין.
אבל לבסוף היא ויתרה על היכולת הנדירה/ הלקות (וגם נשארה סוג ב'...). הייתי רוצה מאד שהיא תפגוש בעלות לקוחת דומה משלה (קבוצת תמיכה) תינשא אולי לבעל לקות דומה. ולא תוותר כ"כ מהר על היכולת שלה.
חבל לי שכ"כ מהר הקולות הוגדרו כהזיה בשעה שיכלו להיבדק אמפירית (באמצעות ספירת הקשות, זיהוי החפצים כפי שהיו כאלו שבחנו אותה ע"כ) ולהיות מוכחות כיכולת גאונית שיעשה בה שימוש.
לעלילה זה לא מפריע, היא נשארת אמינה וליהפך מציגה את הפן האכזר של כפיית הפרט שחייו טובים להומוגניות עם הכלל "הנורמלי" שזה בעצם המצב בעולמנו הנוכחי.
זה מפריע לי בעולם הנוכחי שבעלי מוגבלות יכולים למנף עם הרבה אמונה את המגבלה לפלוס. לדוג' פגשתי בעבר חרשת שעובדה בסביבה רועשת מאד בתוכן שדורש ריכוז רב.
כמוכן, האמא התקשתה מאד להבין את הבת שלה, מה שקורה לנו הרבה פעמים מול הילדים כשאנחנו לא מבינים מה הופך אותם לעצבנים לא רגועים (למשל קושי בוויסות חושי)
אבל לאחר שהובנה השונות היה חבל לי שההורים לא האמינו וגיבו את אמי הגיבורה, שהרי במהלך החיים הם נוכחו שהיא לא מדמיינת.
בקיצור, המלצת קריאה חמה.
שווה להכניס לסל הספרים של חג הפסח
ולא יכולות בטעות לומר בפניהם דברים שאינן רוצות.
הוא מן הסתם עולם ללא נקיפות מצפון, לא?
מסתבר שטעיתי. ובכל יקום שהוא. כל עוד הורים יולדים ילדים ומגדלים אותם. נוקפות יחד איתם נקיפות מצפון שנשמעות בקול ואינן הזיה...
הספר עוסק בעולם דמיוני בו כלל האוכלוסיה אינה שומעת קולות.
התקשורת נעשית באמצעות סימנים בלבד. והעולם נתפס בחושי הראיה והמשוש בלבד (וריח וטעם).
גיבורת הסיפור היא אמי,
ילדה שהטרידה רבות את הוריה בבעיה שלא נמצא אבחונה.
היא הרגישה דברים ללא שראתה אותם. ומעבר לראיה בלבד חשה בראשה את הדברים.
דבר זה גרם לה לחוסר ריכוז שגרר ירידה בלימודים. תופעות מוזרות כמו בהלה משום כלום. סקרנות כשאין ממה. ותגובות לא רצוניות שהוגדרו כחריגות מאד.
ההורים עברו מאבחון לאבחון שלא הצליח למצוא את גורם ההפרעה וניסה ללכת על גבול שבין חרדות, כפיתיות, חסך הורי וכד'.
עד שבגיל בוגר יותר אובחנה בהפרעה נפשית של שמיעת קולות שהוגדרו כהזיה. לדבר ניתן טיפול שמכחיד את שמיעת הקולות.
התקשורת נעשית באמצעות סימנים בלבד. והעולם נתפס בחושי הראיה והמשוש בלבד (וריח וטעם).
גיבורת הסיפור היא אמי,
ילדה שהטרידה רבות את הוריה בבעיה שלא נמצא אבחונה.
היא הרגישה דברים ללא שראתה אותם. ומעבר לראיה בלבד חשה בראשה את הדברים.
דבר זה גרם לה לחוסר ריכוז שגרר ירידה בלימודים. תופעות מוזרות כמו בהלה משום כלום. סקרנות כשאין ממה. ותגובות לא רצוניות שהוגדרו כחריגות מאד.
ההורים עברו מאבחון לאבחון שלא הצליח למצוא את גורם ההפרעה וניסה ללכת על גבול שבין חרדות, כפיתיות, חסך הורי וכד'.
עד שבגיל בוגר יותר אובחנה בהפרעה נפשית של שמיעת קולות שהוגדרו כהזיה. לדבר ניתן טיפול שמכחיד את שמיעת הקולות.
אמת בה לא משנה מהי בדיוק המוגבלות, או השונות. אלא עצם העובדה שהאדם חריג מסביבתו היא עצם הלוז וחלק עיקרי בקושי והתמודדות.
הספר מציג בצורה כנה ומשכנעת את הקושי של החברה להכיל את השונה.
ואת הקושי של האדם להיות חריג כ"כ מהסביבה.
למרות שבעיננו האדם השומע הוא יחד עם מיומנויות נוספות האדם המושלם, מסתבר שיש עולמות אחרים שבגין שמיעת קולות יגיעו לאשפוז.
וזה יהיה נורמלי ובסדר.
מילה על הגיבורים:
ישנה אמא יקרה שמייצגת בצורה אותנטית את הקושי להכיל חריגות. בבית. שלי.
אבא, שמנסה להיות בעל טוב ואבא חזק. אבל הוא קיים בעיקר ברגע משבר.
אחים חלקם מבינים וחלקם חסרי סבלנות. אנושי מאד.
למרות שלא קראתי עד כה ספרות של @בתיה ענה (למה באמת בחרת בשם זה?) הספר כתוב בצורה קולחת. המסר עובר בצורה עניינית וקצרה בעיקר דרך דיאלוגים ותיאורי מצב.
אהבתי. כי קל כל כך בתחום הזה ליפול לרגשנויות שאינן ממין העניין.
נקודה אחת הרגשתי שפוספסה,
בעלת השונות קוטלגה כסוג ב' וזה בסדר לחלוטין.
אבל לבסוף היא ויתרה על היכולת הנדירה/ הלקות (וגם נשארה סוג ב'...). הייתי רוצה מאד שהיא תפגוש בעלות לקוחת דומה משלה (קבוצת תמיכה) תינשא אולי לבעל לקות דומה. ולא תוותר כ"כ מהר על היכולת שלה.
חבל לי שכ"כ מהר הקולות הוגדרו כהזיה בשעה שיכלו להיבדק אמפירית (באמצעות ספירת הקשות, זיהוי החפצים כפי שהיו כאלו שבחנו אותה ע"כ) ולהיות מוכחות כיכולת גאונית שיעשה בה שימוש.
לעלילה זה לא מפריע, היא נשארת אמינה וליהפך מציגה את הפן האכזר של כפיית הפרט שחייו טובים להומוגניות עם הכלל "הנורמלי" שזה בעצם המצב בעולמנו הנוכחי.
זה מפריע לי בעולם הנוכחי שבעלי מוגבלות יכולים למנף עם הרבה אמונה את המגבלה לפלוס. לדוג' פגשתי בעבר חרשת שעובדה בסביבה רועשת מאד בתוכן שדורש ריכוז רב.
כמוכן, האמא התקשתה מאד להבין את הבת שלה, מה שקורה לנו הרבה פעמים מול הילדים כשאנחנו לא מבינים מה הופך אותם לעצבנים לא רגועים (למשל קושי בוויסות חושי)
אבל לאחר שהובנה השונות היה חבל לי שההורים לא האמינו וגיבו את אמי הגיבורה, שהרי במהלך החיים הם נוכחו שהיא לא מדמיינת.
בקיצור, המלצת קריאה חמה.
שווה להכניס לסל הספרים של חג הפסח
נערך לאחרונה ב:
