שיתוף קוקוריקו

הנושא בפורום 'קהילת כתיבה מקצועית' פורסם ע"י האגריד, ‏8/10/19.

  1. האגריד

    האגריד משתמש מקצוען כתיבה ספרותית

    הצטרף:
    ‏30/4/19
    הודעות:
    146
    תודות :
    2,063
    נקודות:
    149
    עיסוק:
    חינוך, כתיבה, עריכת סרטים
    מיקום:
    דרום
    דף הבית:
    - מיסטר קוקוריקו!

    כן 'סי'.

    - אני צריך את העזרה שלך.

    מה הפעם? כפרה? נארגן לך תרנגול לבן, יפה, עם כרבולת גדולה, הרבה בשר לשחיטה, כל פולקע - פולקע.

    - לא רק. השנה אני צריך הרבה יותר מזה.

    אוקיי, תבוא בחליבה של חמש אחר הצהריים.

    - מה חליבה? מדבר אתך על תרנגולים.

    צוחק אתך, אחי. תבוא עכשיו, תקבל כמה כרבולות שתרצה.

    - תספור עשר אני אצלך.

    עשר מה?

    - צחקתי אחי, בא עכשיו...

    - אתה איתי אחי?

    נו מה, מה עכשיו?

    - אני צריך כפרה.

    נו כבר אמרתי לך, תבוא תקבל.

    - לא! השנה אני לא מנפנף בעוד איזה תרנגול חנון שבקושי יודע לקרוא ולקרקר. השנה אני מחפש את האב אבא של כל התרנגולים.

    מה הסיוט שלך?

    - הרב אמר לי: סימון, השקעת כל השנה בעבירות? עכשיו תשקיע אותו הדבר בכפרות. ואני השקעתי, אוהו השקעתי.

    אז מה אתה רוצה שאני יארגן לך.

    - אתה יודע. משהו ענק, עם כרבולת אדומה מינימום כשני. אחד כזה שמרעיד את כל המושב עם הקוקוריקו שלו. אחד כזה שאחרי השחיטה שלו, מהרגליים לבד אני יוכל לבשל מרק רגל לכל המשפחה למפסקת.

    עזוב אותי סימון. פשוט תבוא ותבחר לך אחד.

    - נו קוקוריקו באמת, אל תאכזב אותי. אתה מכיר את הנשמות שלך, אתה יודע מה אני מחפש, אז תפסיק לעשות סצנות ותארגן אותי על משהו שיוכל להתחרות בעוונות שלי.

    אתה יודע מה? יש לי משהו בשבילך.

    - על מה מדובר.

    משהו בגודל שלא ראית בחיים, נמצא אצלי לבד בתא מיוחד שהבאתי בשבילו מהרפת, האלו ששמים בהם את העגלים הקטנים.

    - וואו קוקו, על זה בדיוק אני מדבר. מתי אני בא לאסוף אותו ואיך?

    אנא אערף? תביא מלגזה או משהו כזה.

    - עד כדי?

    עד!
    __________________

    עשרים דקות לאחר מכן כבר התייצב סימון בכניסה למתחם הלולים של עמוס קוקוריקו. עמוס הוביל אותו בין הביתנים הארוכים ואז הצביע לו על קופסה בגודל של קונטיינר ממוצע, עשוייה ברזל חשוק וחלונות ריבועים לה בשלשת צדדיה, סגורים.

    - איפה התרנגול?

    ששש. הוא בפנים עכשיו. ישן צהריים. אסור להעיר אותו, אחרי זה הוא יהיה עצבני בלילה ויקרקר לך את הנשמה עד שאשתך תעיף אותך אתו ביחד לכפרות.

    - אז איך אני ייקח אותו?

    הבאת נגררת? יופי. אני יעמיס לך את כל הכלוב עם המלגזה, תניח את זה בחצר ובערב תעשה כפרות.
    ___________________

    חמש שעות לאחר מכן.

    - קוקוריקו אתה איתי?

    מה עכשיו?

    - הוא עוד לא התעורר, ישן הייצור.

    בדקת?

    - לא פתחתי, קצת פוחד למען האמת. אבל אם היה מתעורר וודאי היה יוצא החוצה, או מינימום קורא איזו קריאה שניתן לו אוכל. אני כבר ארגנתי מהמכולת את כל שאריות הלחם של החודש האחרון.

    תשמע 'סי', לא כדאי לך להעיר אותו. תקח מלגזה תרים אותו עם הכלוב וככה תעשה כפרות.

    - אתה בטוח שזה עובד? עם חציצה וזה...

    עובד עובד. עלי.
    __________________

    סימון הנרגש קרב עם המלגזה אל הכלוב הענק, לחץ את השיניים פנימה אל תחתית הברזל והניף אותו באוויר. הוא קיבץ את כל משפחתו תחת כלוב העץ והחל נוסע סביבם זיגזגים ברוורס תוך כדי שהוא מכריז: "זה כפרתנו, זה תמורתנו, זה חליפתנו"...

    - אבא אני רוצה לללטף.

    מה ללטף, אתה משוגע? הוא יינשך לך את האצבע עם המקור שלו לא תישאר לך יד.

    - אבא, אני לא פפ'חד, רוצה ל'טף.

    טוב, אני יבדוק אם הוא רגוע.

    סימון משך את הבריחים והחל לפתוח את דלת הכלוב. סדק צר. חשוך בפנים הוא לא רואה טוב. הרחיב את הסדק. תחב את ראשו בפנים, השחיל פנימה את כל גופו.

    הכלוב ריק.

    במרכז הכלוב, על הרצפה, בתוך אמבטיה קטנה מקש, שוכבת ביצה בודדה, אפילו לא אקסטרה לארג'.

    עודו מעכל את ההלם הוא הרים את הביצה בידו. על הקליפה נכתבו מילים בדיו אדומה בכתב ידו שלו קוקוריקו.

    "סימון היקר באדם! צדיקים - נדמה להם יצר הרע כהר - שיכלו לו. רשעים - דומה עליהם כזבוב - שלא יכלו לו. גמר חתימה טובה"!
     
    רעואל, L_M, בא בחשבון ו-21 משתמשים נוספים מודים על התגובה.
  2. אילה רובינפלד

    אילה רובינפלד משתמש מקצוען צילום מקצועי הפקות ואירועים עריכה והפקת סרטים עיצוב גרפי כתיבה ספרותית פרסום וקופירייטינג

    הצטרף:
    ‏1/11/17
    הודעות:
    984
    תודות :
    4,173
    נקודות:
    159
    מיקום:
    בית שמש
    סוג מצלמה:
    canon 70d
    זה היה מרתק!
    נהניתי לקרוא.

    את זה:
    לא אהבתי.
    תנסה לסיים את זה אחרת,
    שיהווה המשך לכל הסיפור.
    לא סתם משפט-מסר-בסוף-ההרצאה...
     
    yonatanr, א-ירושלמית ו-RACHELIZ מודים על התגובה.
  3. א-ירושלמית

    א-ירושלמית חבר קהילה: מעצבים גרפיים פיתוח / אפיון / עיצוב אתרים עיצוב גרפי כתיבה ספרותית איור וציור מקצועי פרסום וקופירייטינג

    הצטרף:
    ‏25/8/08
    הודעות:
    13,036
    תודות :
    23,958
    נקודות:
    317
    עיסוק:
    עיצוב, איור, כתיבה
    דף הבית:
    כתבת יפה.
    המשלב לא מתאים לאופי האנשים :)

    התאכזבתי מהסוף. האמת.
     
  4. האגריד

    האגריד משתמש מקצוען כתיבה ספרותית

    הצטרף:
    ‏30/4/19
    הודעות:
    146
    תודות :
    2,063
    נקודות:
    149
    עיסוק:
    חינוך, כתיבה, עריכת סרטים
    מיקום:
    דרום
    דף הבית:
    גם לי הסוף מפריע,
    מה לעשות?
    כתבתי את הקטע הזה בערב יום כיפור,
    בשעה שהייתי באמצע לסדר את הביס'מדרש והמקומות לקראת החג,
    פשוט היה לי במהלך היום המטורף הזה שלש דקות פנויות בשביל לאכול משהו,
    והמקום היחיד בו היה לי לאכול באותן דקות היה מול המחשב,
    ופרוג היה פתוח,
    ולא התאפקתי,
    ובין ביס לביס הקלדתי...
    אבל אז נגמרה הלחמנייה ועל קו הטלפון עמד מישהו לחוץ במיוחד שאחת המחיצות נשברה.
    ואז נגמרה הלחמנייה.
    ולצערי הייתי חייב לסיים איכשהוא את הקטע.
    כנראה שלכתוב תחת לחץ לא עושה טוב.
    לי בכל אופן.
     
    רעואל, TZILUM, L_M ו-4 משתמשים נוספים מודים על התגובה.