אחר שלמד היהודי היכן שלמד, ואף הספיק לחזור בתשובה כדי לצאת דעת האוסרים.. אני חוזר לרגע לנושא שהעליתי קודם, הפרסומות עצמן. לפעמים מוצאים פרסומות שהמתירנות והנהנתנות זועקות מהם, או שנעשה בהם שימוש זול בדברים שבקדושה כדי לשרת מטרה שיווקית, ונראה שהוגה הפרסומת התנתק מעט ממבועיו הרוחניים. אין לי כוונה להכנס לענייניו, אבל הוא מפרסם זאת בעתון אותו קוראים ילדי...
איך ולמה זה קורה? לדעתי, התחככות בעולם הרחב, ולאו דווקא בתחום הפרסום, אלא גם בעולם העסקים וכו', עשויה לגרום - גם לאדם שבילה שנים רבות באוירה רוחנית וספגה לעצמותיו – להיסחף מעט אחרי המירוץ הגשמי, ולקבל מבט של חולין על החיים לאמר: החיים האמיתים הם שם בחוץ ב'מגבלות ההלכה' כמובן, הבה נדאה איפוא על כנפי היצירה החפשית, רק ניזהר שהפרסומת תהיה נקיה. כך יוצאות פרסומות שהבולטות מסוגן בשנים האחרונות לדעתי הן: ........................
כולנו אוהבים דברים טעימים, ואף אוכלים אותם, אבל ברור לנו שביטויים כמו ...............................לא מתאימים, ואם לנו יש את המסננים נגד זה, ילדינו לוקחים זאת יותר ברצינות, בדור הבא זאת כבר תהיה נקודת המוצא, וההמשך?...
אין כאן מוסר לאף אחד, כי כולנו, כל אחד שעוסק לפרנסתו, שייכים בזה. אם לא משתדלים מפעם לפעם לנקות את הראש, לצלול לעומקה של חויה רוחנית כדי לחזור לפורפורציות, אז נסחפים ושוכחים.
אך אני חושב שעל אנשי התרבות: פרסומאים, כתבים, סופרים, מוזיקאים וכדו', מוטלת אחריות רבה מאד, הן בסור מרע - במידה מסויימת הם משפיעים על עיצוב דמותו של הדור הצעיר, שכן כאמור למבוגרים יש את המסננים המתאימים, אך לצעירים עדיין אין. ואם הגישה היא 'נהיה ככל הגויים' פלוס הלכה, נוצרת השפעה שלילית [אפשר לקרוא את הכתבה על 'האנשים המשפיעים של השנה' –רעיון 'מגוייר' כשלעצמו – באתר 'לדעת', ובעיקר- לקרוא את התגובות. חלק גדול מהם הם בסגנון של: 'אחלה', שיחק אותה' 'הביא את זה' וכדומה, משהו שמזכיר מאוד תרועות של אוהדי כדורגל לנצחון קבוצתם. זו דוגמא להשפעת הסגנון והרוח של הכתבה על ציבור הקוראים]. כמו כן בעשה טוב – התרומה שאנשים אלו יכולים להביא לעושר ולעומק של ההויה התורנית והרוחנית היא רבה מאוד, ומהיבט מסויים הם יכולים להגיע ולהשפיע במקומות שדמויות תורניות אינן מגיעות – אם הם יפנו את כשרונם לאפיקים הללו.
אינני חושב שכדי להגיע לשיאים של יצירתיות צריך להיות איש 'פתוח', לא שמעתי על ציירים אמנים שיאמרו שנפגמה חדוות ועומק יצירתם בגלל התקרבותם ליהדות, להיפך, הם יספרו על מבועי יצירה שהחלו לפכות ממקום אחר בנשמתם. ישנם סופרים מוכשרים מאוד, שקריאת כתביהם עושה לך מה שלא עושה דרשת התעוררות של ימים נוראים, הם רק משתמשים בכלים אחרים. פובוצליסטים שנונים כמו חיים גרינבוים למשל, משתמשים בכלי היצירה שחנן אותם ה' – בכיוון הנכון. תחום הפרסום אינו צריך להיות שונה, אם מחליטים שלא רק ההלכה 'מגבילה', אלא גם הערכים, לא נגיע לפרסומים מהסוג האמור, נמצא את הדרך לפרסם מותרות תוך שמירה על פרופורציה. ולא זו בלבד, אלא יהיה אף ניתן לרתום את ברק היצירה לכיוונים רוחניים בבחינת 'ויגזול את החנית מיד המצרי', ובטוחני שמרחב התמרון שם לא מצטמצם, כי אם להיפך, השמים הם הגבול.