הנושאים החמים
הנושאים החמים
צ'מעו סיפור. חווית קניה שמעולם לא חוויתי. ואחרי שחוויתי אותה, אני כבר יודע שמסעי הקניות שלי, כבר לא יהיו מה שהיו. אולי יותר מדויק, ההמתנה בתור לעריכת החשבון, כעת היא כבר תשתנה.
המקום: אושר עד סניף בני ברק. קופה מס' 9.
השעה: 23:26 (כמעט אחת עשרה וחצי בלילה).
התאריך: ערב חג השבועות, השתא.
נעמדתי בקופה 9 לא מתוך בחירה, אלא מתוך חוסר ברירה. הגעתי מתוך המעבר שמול קופה זו, לא הייתה בעצם שום אפשרות לחפש קופה אחרת. כידוע.
מבט מהיר קדימה, 4 עגלות מלאות ועוד עגלה אחת שמתרוקנת לדלפק, ועוד גברת אחת שנמצאת באמצע לארוז את קנייתה. הקופאית משחקת בפלאפון בעודה ממתינה למקום שיתפנה, בכדי להמשיך את החשבון.
אמרתי חשבון. חשבון מהיר מגלה לי, כי לפני השעה שתים עשרה ורבע, אין לי שום סיכוי לצאת לכיוון הבית. שהרי, גם לו יהי, שכל חשבון יקח רק 8 דקות, וחשבונות ספגטי של אלף שח ויותר, לא לוקחים רק 8 דקות, (להעלות את המוצרים לדלפק, להעבירם בקופה ויש גם מוצרים שקילים - בל נשכח זאת, לארזם בשקיות ולהושיבם בעגלה) כבר הגענו לארבעים דקות לחמשת העגלות שמלפני. ואם אני נמצא בשעה אחת עשרה וחצי (כמעט), משמע שרק בשעה שתים עשרה ועשרה, עגלתי תתייצב לפני הקופאית. נוסיף את החשבון שלי לתוצאה הסופית, עברנו את השעה שתים עשרה ורבע. ייאוש.
לפתע ניתק אחד מהרביעיה שלפני, מסובב את ראשו לאחור ולוחש לעברנו, אני אחריו. וכבר הוא מדלג קדימה אל מעבר לקופאית, ושואל את הגברת הראשונה, האם היא מאשרת לו לסייע לה באריזה.
במקום להודות לו, נשאה הגברת עיניה למרום והודתה לבורא עולם ששלח שליח טוב. הלה פירש זאת כאישור, כמובן, ואחרי שתי דקות הדלפק היה ריק, והחשבון הבא החל.
אחד אחר מהרביעיה, החליט להחמיא לו בקול, וצעק לו משהו אודות צידקותו הנדירה. הצדיק לא התבלבל, והכריז כי לא מגיעה לו שום תודה, מכיון שהוא חושש שהוא מונע משיקולים אנוכיים. שהרי תודות לעזרתו גם תורו מתקדם מהר יותר.
ההם שלפני קלטו פתאום את הפואנטה, ואז הכל החל לזוז כמו מעצמו. המצרכים התרוממו מהעגלות לדלפק, ומהדלפק קפצו לתוך השקיות, העגלות התקדמו מעצמם בקצב של הקופאית שפתאום נכנסה בה חיות מרעננת.
הגדיל לעשות הלקוח שלפני והציע לקופאית כוס מיץ תפוזים מתוך קנייתו שערך זה עתה. היא סירבה מתוך נימוס וטענה שאינה צמאה. והחשבון המשיך לרוץ בחיוניות.
כמובן שגם אני נסחפתי אחר הפעילות החיסדית הזו, ובתורי הרמתי את המוצרים מהעגלות של הלקוחות שלפני, ואחר כך דילגתי וארזתי והנחתים בחזרה בתוך העגלות אחרי שעברו את המסוע והקופה הרושמת.
את הקניה שלי, הרימו מתוך העגלה אנשים שכלל לא הכרתי וכלל איני מכירם גם עתה. אחרים דומים להם, החזירו את המוצרים שרכשתי לתוך עגלתי, כמעט מבלי שאנקוף אצבע, למעט הנחיות מעטות, כמו: את הדגים בשקית נפרדת, ואת הענבים תניח מלמעלה.
תוך כדי הליכה איטית לכיוון היציאה אני מרפרף על החשבונית כדי לוודא שלא עקצו אותי באיזו שורה נעלמת מתוך 112 הפריטים שרכשתי (מתוך פירוט החשבון, לא ספרתי), ואז נתקלתי בשעה שבה נחתם החשבון. 23:44. הייתי בהלם. כל העסק הזה לא לקח אפילו עשרים דקות.
והכל בזכות איש אחד, שאיני יודע את שמו, שהיה המניע, ועוד כמה אנשים טובים שלא נשארו אדישים, והמשיכו את הקו היפה הזה. אם נחזור לחשבון של ההתחלה, חסכתי, בעצם, חצי מזמן ההמתנה המשוער, וגם זכיתי על הדרך בכמה מעשים טובים לקראת החג שבו נקראת מגילתם של גומלי החסדים.
בדבר אחד אני בטוח. בפעם הבאה, אהיה אני הסטרטר שיפעיל את המערך הזה.
המקום: אושר עד סניף בני ברק. קופה מס' 9.
השעה: 23:26 (כמעט אחת עשרה וחצי בלילה).
התאריך: ערב חג השבועות, השתא.
נעמדתי בקופה 9 לא מתוך בחירה, אלא מתוך חוסר ברירה. הגעתי מתוך המעבר שמול קופה זו, לא הייתה בעצם שום אפשרות לחפש קופה אחרת. כידוע.
מבט מהיר קדימה, 4 עגלות מלאות ועוד עגלה אחת שמתרוקנת לדלפק, ועוד גברת אחת שנמצאת באמצע לארוז את קנייתה. הקופאית משחקת בפלאפון בעודה ממתינה למקום שיתפנה, בכדי להמשיך את החשבון.
אמרתי חשבון. חשבון מהיר מגלה לי, כי לפני השעה שתים עשרה ורבע, אין לי שום סיכוי לצאת לכיוון הבית. שהרי, גם לו יהי, שכל חשבון יקח רק 8 דקות, וחשבונות ספגטי של אלף שח ויותר, לא לוקחים רק 8 דקות, (להעלות את המוצרים לדלפק, להעבירם בקופה ויש גם מוצרים שקילים - בל נשכח זאת, לארזם בשקיות ולהושיבם בעגלה) כבר הגענו לארבעים דקות לחמשת העגלות שמלפני. ואם אני נמצא בשעה אחת עשרה וחצי (כמעט), משמע שרק בשעה שתים עשרה ועשרה, עגלתי תתייצב לפני הקופאית. נוסיף את החשבון שלי לתוצאה הסופית, עברנו את השעה שתים עשרה ורבע. ייאוש.
לפתע ניתק אחד מהרביעיה שלפני, מסובב את ראשו לאחור ולוחש לעברנו, אני אחריו. וכבר הוא מדלג קדימה אל מעבר לקופאית, ושואל את הגברת הראשונה, האם היא מאשרת לו לסייע לה באריזה.
במקום להודות לו, נשאה הגברת עיניה למרום והודתה לבורא עולם ששלח שליח טוב. הלה פירש זאת כאישור, כמובן, ואחרי שתי דקות הדלפק היה ריק, והחשבון הבא החל.
אחד אחר מהרביעיה, החליט להחמיא לו בקול, וצעק לו משהו אודות צידקותו הנדירה. הצדיק לא התבלבל, והכריז כי לא מגיעה לו שום תודה, מכיון שהוא חושש שהוא מונע משיקולים אנוכיים. שהרי תודות לעזרתו גם תורו מתקדם מהר יותר.
ההם שלפני קלטו פתאום את הפואנטה, ואז הכל החל לזוז כמו מעצמו. המצרכים התרוממו מהעגלות לדלפק, ומהדלפק קפצו לתוך השקיות, העגלות התקדמו מעצמם בקצב של הקופאית שפתאום נכנסה בה חיות מרעננת.
הגדיל לעשות הלקוח שלפני והציע לקופאית כוס מיץ תפוזים מתוך קנייתו שערך זה עתה. היא סירבה מתוך נימוס וטענה שאינה צמאה. והחשבון המשיך לרוץ בחיוניות.
כמובן שגם אני נסחפתי אחר הפעילות החיסדית הזו, ובתורי הרמתי את המוצרים מהעגלות של הלקוחות שלפני, ואחר כך דילגתי וארזתי והנחתים בחזרה בתוך העגלות אחרי שעברו את המסוע והקופה הרושמת.
את הקניה שלי, הרימו מתוך העגלה אנשים שכלל לא הכרתי וכלל איני מכירם גם עתה. אחרים דומים להם, החזירו את המוצרים שרכשתי לתוך עגלתי, כמעט מבלי שאנקוף אצבע, למעט הנחיות מעטות, כמו: את הדגים בשקית נפרדת, ואת הענבים תניח מלמעלה.
תוך כדי הליכה איטית לכיוון היציאה אני מרפרף על החשבונית כדי לוודא שלא עקצו אותי באיזו שורה נעלמת מתוך 112 הפריטים שרכשתי (מתוך פירוט החשבון, לא ספרתי), ואז נתקלתי בשעה שבה נחתם החשבון. 23:44. הייתי בהלם. כל העסק הזה לא לקח אפילו עשרים דקות.
והכל בזכות איש אחד, שאיני יודע את שמו, שהיה המניע, ועוד כמה אנשים טובים שלא נשארו אדישים, והמשיכו את הקו היפה הזה. אם נחזור לחשבון של ההתחלה, חסכתי, בעצם, חצי מזמן ההמתנה המשוער, וגם זכיתי על הדרך בכמה מעשים טובים לקראת החג שבו נקראת מגילתם של גומלי החסדים.
בדבר אחד אני בטוח. בפעם הבאה, אהיה אני הסטרטר שיפעיל את המערך הזה.
