הנושאים החמים
הנושאים החמים
התחתנו הם רק לפני שנים ספורות, עדיין מדקדקים הם לערוך את ליל הסדר שנה אצל הוריה ולאחרת אצל הוריו למען לא יקופחו אף אחד מן הצדדים.
השנה היה זה תורם להיות אצל הוריה, היא כבר התרגשה וציפתה ללילה מיוחד זה בו יתאספו יחדיו כל אחיה, אחיותיה ובני משפחותיהם. אביה ההדור ישב לו בראש השולחן וילהטט בפירושי ההגדה ובתפעול צאצאיו הרבים משל היה הוא דרשן מופלא מחד וגננת מסורה מאידך. אמה, עקרת הבית המדהימה תנהל את הצד הלוגיסטי כהרגלה ותגיש את הסימנים כסדרן ואת שולחן עורך כמובן, מעדניה נודעו למרחקים ורק אני צאציה נזכה במטעמים.
אט אט החלה ההבנה לחלחל, השנה כנראה התכניות לא יתממשו, החלומות לא יתגשמו. אבא ואמא כבר לא צעירים ואל לנו לסכן אותם בשל מאווים של בני התשחורת. אט אט תוגה השתלטה לה בביתנו הקט. ילדינו נכזבו, בעלי נתבלבל לו ואני נחרדתי אל ליבי. מה נעשה? מה יהיה? כיצד יראה לו שולחן הסדר? מאיפה מתחילים? איך מסיימים? מי ישיר? מי יחצה את האפיקומן? בעלה רך בשנים, כיצד ידע הוא לעשות את הכל? מניין לי לדעת איך להכין חרוסת? מאיפה לי כלי פסח להכין סעודות דשנות? וכך עם עוד ועוד שאלות שקעו הם במרה כמעט ללא תקומה.
בוקר אחד, כשבוע ומחצה קודם הפסח, קם לו הבעל עם עדנה חדשה. מדוע זה ניקח את זה כעונש מייסר וכגלות ארוכה, אין זו אלא הזדמנות חדשה להכיר בכוחותנו, להעצים את יכולותנו, לאתגר את רוחנו ולגבש את משפחתנו. אט אט הצליח להפיח גם את רעייתו וילדיו בהזדמנות הפז הניצבת לפניהם. יחדיו התכנסו באנרגיות מחודשות של שמחה מתפרצת, תוך יומיים הוכשר מטבחם לפסח. פתחו הם את אריזות הסירים הסגורים להם במחסן מיום כלולותיהם, עשו קצת השלמות בחנות הכלבו הסמוכה ולאחר קניה מרוכזת ודשנה פצחו הם בתהליכי ההכנה. על כל אחד מן בני המשפחה הוטלו משימות כפי כוחם וגילם, אמא ניהלה את הכל ביד רמה משל הייתה היא אמה. אבא ישב עם ההגדה בשעות הפנאי שלו, למד לראשונה את הנושאים לעומקם, חידש בחידושים, התרענן בניגונים, למד את הסיפורים והיה לראשונה מוכן לסדר כהלכתו.
ביערו את החמץ באמצעות שליח, ערכו את השולחן כבר בשעות הצהרים המוקדמות, הילדים נמו שנת צהרים למען יגיעו לסדר המיוחל רעננים ומתוקים. ולאחר שאבא סיים את תפילת החג עם ההלל בפינת הסלון, התכנסו כולם מסביב לשולחן הערוך בטוב טעם, אבא לבש את הקיטל הצחור והתיישב כבן חורין אמיתי המיסב לשולחן מלכים.
הילדים היו נינוחים ושותפים מחאים לכל חוויות הסדר, הרעיה גם היא הביטה נרגשת ומעריצה בבן זוגה המנהל את הסדר בחן ובטוב טעם. לראשונה הייתה היא שותפה מלאה לכל המתרחש סביב, לא רק פטפוטי נשים בקצה השולחן. הילדים היו ערנים ושמחים, סוף סוף סדר שהותאם במלואו עבורם. לא מלא ילדים משתוללים, לא הרבה מבוגרים רציניים, רק הם עם אבא ואמא.
לא נוכל לתאר עלי מרשתת את תחושת ההתרגשות והרוממות שחשו בני המשפחה בתומו של הערב. למדו הם להכיר בתוכם בתכונות חדשות, ביכולות טמונות. הסדר גיבש את משפחתם יותר מכל דבר אחר שעשו בעבר ולא נותר להם אלא להאמין בכל לב כי "לשנה הבאה בירושלים הבנויה!"
השנה היה זה תורם להיות אצל הוריה, היא כבר התרגשה וציפתה ללילה מיוחד זה בו יתאספו יחדיו כל אחיה, אחיותיה ובני משפחותיהם. אביה ההדור ישב לו בראש השולחן וילהטט בפירושי ההגדה ובתפעול צאצאיו הרבים משל היה הוא דרשן מופלא מחד וגננת מסורה מאידך. אמה, עקרת הבית המדהימה תנהל את הצד הלוגיסטי כהרגלה ותגיש את הסימנים כסדרן ואת שולחן עורך כמובן, מעדניה נודעו למרחקים ורק אני צאציה נזכה במטעמים.
אט אט החלה ההבנה לחלחל, השנה כנראה התכניות לא יתממשו, החלומות לא יתגשמו. אבא ואמא כבר לא צעירים ואל לנו לסכן אותם בשל מאווים של בני התשחורת. אט אט תוגה השתלטה לה בביתנו הקט. ילדינו נכזבו, בעלי נתבלבל לו ואני נחרדתי אל ליבי. מה נעשה? מה יהיה? כיצד יראה לו שולחן הסדר? מאיפה מתחילים? איך מסיימים? מי ישיר? מי יחצה את האפיקומן? בעלה רך בשנים, כיצד ידע הוא לעשות את הכל? מניין לי לדעת איך להכין חרוסת? מאיפה לי כלי פסח להכין סעודות דשנות? וכך עם עוד ועוד שאלות שקעו הם במרה כמעט ללא תקומה.
בוקר אחד, כשבוע ומחצה קודם הפסח, קם לו הבעל עם עדנה חדשה. מדוע זה ניקח את זה כעונש מייסר וכגלות ארוכה, אין זו אלא הזדמנות חדשה להכיר בכוחותנו, להעצים את יכולותנו, לאתגר את רוחנו ולגבש את משפחתנו. אט אט הצליח להפיח גם את רעייתו וילדיו בהזדמנות הפז הניצבת לפניהם. יחדיו התכנסו באנרגיות מחודשות של שמחה מתפרצת, תוך יומיים הוכשר מטבחם לפסח. פתחו הם את אריזות הסירים הסגורים להם במחסן מיום כלולותיהם, עשו קצת השלמות בחנות הכלבו הסמוכה ולאחר קניה מרוכזת ודשנה פצחו הם בתהליכי ההכנה. על כל אחד מן בני המשפחה הוטלו משימות כפי כוחם וגילם, אמא ניהלה את הכל ביד רמה משל הייתה היא אמה. אבא ישב עם ההגדה בשעות הפנאי שלו, למד לראשונה את הנושאים לעומקם, חידש בחידושים, התרענן בניגונים, למד את הסיפורים והיה לראשונה מוכן לסדר כהלכתו.
ביערו את החמץ באמצעות שליח, ערכו את השולחן כבר בשעות הצהרים המוקדמות, הילדים נמו שנת צהרים למען יגיעו לסדר המיוחל רעננים ומתוקים. ולאחר שאבא סיים את תפילת החג עם ההלל בפינת הסלון, התכנסו כולם מסביב לשולחן הערוך בטוב טעם, אבא לבש את הקיטל הצחור והתיישב כבן חורין אמיתי המיסב לשולחן מלכים.
הילדים היו נינוחים ושותפים מחאים לכל חוויות הסדר, הרעיה גם היא הביטה נרגשת ומעריצה בבן זוגה המנהל את הסדר בחן ובטוב טעם. לראשונה הייתה היא שותפה מלאה לכל המתרחש סביב, לא רק פטפוטי נשים בקצה השולחן. הילדים היו ערנים ושמחים, סוף סוף סדר שהותאם במלואו עבורם. לא מלא ילדים משתוללים, לא הרבה מבוגרים רציניים, רק הם עם אבא ואמא.
לא נוכל לתאר עלי מרשתת את תחושת ההתרגשות והרוממות שחשו בני המשפחה בתומו של הערב. למדו הם להכיר בתוכם בתכונות חדשות, ביכולות טמונות. הסדר גיבש את משפחתם יותר מכל דבר אחר שעשו בעבר ולא נותר להם אלא להאמין בכל לב כי "לשנה הבאה בירושלים הבנויה!"
