דיון פסבדונים (שם עט)

[שיילה]

לאחר סגירת חוזה על סיפור בהמשכים או רגע לפני שליחת ספר לדפוס, מה טעים יותר מבחינת הקוראים ומה נכון יותר מבחינה שיווקית, להיקרא בשם מלא כדוגמת 'נתן גלנט' או 'חיים ולדר' או להסתתר מאחורי שם כמו ''מ. ארבל' (יאיר ויינשטוק) 'ח. אליאב' (משה גרילק) וכדו'?
אני למשל, כשאני קורא את חיים ולדר בגוף ראשון, אני רואה ושומע את חיים יושב ומתמלל לי את הדיאלוגים. אם היו קוראים לו 'ח. יפת' היה הרבה יותר קל להשאב לאווירה (מה גם שזה שם חם 'יפת'), אבל מהצד השיווקי אין ספק שולדר זה מותג שמוכר.
בקיצור, מה דעתכם?

 

[הוריקן]

לי יותר נוח לקרוא שם מלא גם אם הוא בדוי זה נותן קצת יותר " מידע" על הספר.
אני חושבת שיש הרבה בשם של הסופר לגבי הספר, לפחות אצלי.
מה שם הספר?

 

[stars]

שים לב שיאיר ויינשטוק - למשל - התחיל בתור 'מ. ארבל' ורק אחרי שנים הוא חשף את שמו האמיתי (אם-כי הוא לא זנח את שם העט, ע"ע השעיר השלישי).
מה הפשט בזה? פרשנות שלי: תן לעולם להכיר אותך, ואז תחשוף את עצמך. לפני שחיים ולדר היה מוכר, לא עניין אנשים השם חיים ולדר יותר מאשר ח. יפת, ואם כך עדיף להשתמש בשם-עט:

זורק מחשבה, אולי זו עוד אחת מהמעלות של שם-עט. אם סופר רואה שסגנון אחד לא מתקבל, הוא פשוט מחליף שם, והופ! מתחיל מחדש...

אבל אחרי שהוא כבר מוכר, אנשים הרבה יותר יתחברו לסופר כבנאדם, ולכן עדיף לכתוב את השם האמיתי. (אתה כבר יכול לכתוב כאן את שמך האמיתי )


נ.ב. הייתי מצרף לאשכול סקר.

 

[שיילה]

לי יותר נוח לקרוא שם מלא גם אם הוא בדוי זה נותן קצת יותר " מידע" על הספר.
אני חושבת שיש הרבה בשם של הסופר לגבי הספר, לפחות אצלי

אופי וטיב הסופר מוכרים מספריו בדרך כלל, מה שלא סותר את השימוש בשם עט עוקב בכל הספרים.

 

[הוריקן]

אופי וטיב הסופר מוכרים מספריו בדרך כלל, מה שלא סותר את השימוש בשם עט עוקב בכל הספרים.

כן זה מעולה. כשכתבתי שם מלא התכוונתי לא א. כהן לדוגמא.
אבל זו רק דעתי.

 

[אברוּמי]

מבחינת הקוראים:
אחת היא אם תשתמש בשמך האמיתי, אם תאמץ שם עט זרובביק סלמנדרה.
אא"כ אתה כבר מוכר כזרובביק, לא כדאי להחליף סלמנדרה מנצחת.

מצד הכותב:
ברור שיותר טעים לחתום בשמך האמיתי, ולקלוט בשטיבלאך את מבטי ההערצה של צעירי ומתבגרי הצאן.
רק צריך לקחת בחשבון את צד ג' שהוא:

מצד הסטיגמה:
אתה מתייג עצמך בתווית מאוד בעייתית.
אבל זה כבר מאוד תלוי במי אתה, מהו מגזרך, תת מגזרך, חששותיך,
וכמובן רמת האמונה שלך על כך שרק ההקפדה על כללי ההלכה קובעת
ושבסופו של דבר לא תידחה ע"י מי שאמור להשתדך איתך...

 

[הוריקן]

מה שם הספר?

מה עם זה?

 

[יאן]

שם מלא.
נשמע יותר טוב שמישהו מבקש בחנות: תן לי בבקשה את החדש של יהושע שופטים מאשר את של ע. הרע

 

[פירי]

מצדו של הכותב - כמעט ודאי הוא ששמו האמיתי ייחשף באיזה שהוא שלב.
(כמה סופרים/ות בעלי שם עט אתם מכירים, ששמם האמיתי חסוי?)
מצדו של הקורא, כל עוד זה שם הגיוני - ולא ע. הרע למשל (קרדיט: @יאן), מה זה משנה?

 

[yonatanr]

די ברור שמבחינה שיווקית הנכון הוא לחשוף את השם המלא.
התורה השיווקית מורה תמיד לחשוף יותר ויותר את 'האיש שמאחורי הסיפור' לציבור, בין אם זה במנהלי חברות גדולות ופוליטיקאים, ובין אם מדובר בסופרים ועיתונאים.
הקורא מעדיף להרגיש שהוא מתחבר בקריאה לסופר מוכר שיש לו שם ופנים, מאשר לדמות בלתי ידועה שמתחבאת מאחורי שם עט.
ו-גם 'בתיה ענה' מרגיש כמו 'בת יענה'.

 

[ליאורהA]

* בתור קוראת אני מעדיפה לקרוא ספר עם שם מלא. מרגיש לי שככה הסופר עומד מאחורי מה שהוא כותב ולא ממציא איזה סיפור סתם כדי להוציא משהו לאור ואם לא יצא טוב, מקסימום יחליף שם, כמו שכתב @ב.א.
כשסופר מפרסם את שמו המלא, הוא משדר רצינות כלפי המקצוע וכלפי הקוראים.
* מבחינת הסופרים זו דווקא סיבה לא לכתוב שם מלא ו/או אמיתי.
* חיים ולדר פרסם את ילדים מספרים הראשון תחת שם עט, ולאחמ"כ פרסם אותו שוב תחת שמו המלא. מן הסתם היו לו מניעים לכך, ואפשר להבין שמבחינת הסופר לפעמים הוא מעדיף לכתוב תחת שם עט, לפחות בהתחלה.
* כמובן שמבחינה שיווקית זה לא הכי מומלץ, כי אם הסופר מצליח ומוכר אלפי עותקים תחת שם עט, אחר כך אם הוא רוצה שידעו שזה הוא, הוא לא יכול להחליף לשמו האמיתי.
*

ברור שיותר טעים לחתום בשמך האמיתי, ולקלוט בשטיבלאך את מבטי ההערצה של צעירי ומתבגרי הצאן.

אולי הפוך, הוא לא רוצה שכל מי שפוגש אותו בכל מקום ידבר איתו על תוכן ספריו ותיווצר סביבו הילה בלתי מוזמנת.
* זכור לי שכמה פעמים @מ"ם כתב על כך שלא הסכים ששמו יתפרסם על ספריו הראשונים, אך כעת שמו כן כתוב. אולי יוכל להעשיר אותנו מה היו המניעים שלו.

 

[הנף מקלדת]

נכון שכשאני קורא חיים ולדר אני יודע במי מדובר.
אבל המון אנשים קוראים המון ספרים, בלי לחבר שם לפרצוף או לאישיות.
לדוגמא סופרים שאינם בני ברית המתגוררים מעבר לים.
וגם כאן בפורום, למרות שישנם הרבה שמכירים אלו את אלו, ועדיין 'ניקים' אנונימיים, מצליחים לקנות מעגל קוראים נאמן.

 

[מנוחה כהן]

(מה גם שזה שם חם 'יפת')

 

[אנטיפטרוסה]

ו-גם 'בתיה ענה' מרגיש כמו 'בת יענה

אבל עד כמה שהבנתי - היא עוסקת בתחום שלא קשור כהוא -זה לספריה
מסוג הדברים ששם אמיתי ולא בדוי, יגרום לאנשים לא לתת לו שום צ'אנס...

 

[ליאורהA]

כשסופר מפרסם את שמו המלא, הוא משדר רצינות כלפי המקצוע וכלפי הקוראים.

הסתייגות: לפעמים סופר כותב תחת שם עט רק בחלק מספריו. במקרה כזה הוא מסכים ושמח לפרסם את שמו, אבל סיבות מסויימות גרמו לו לחתום בשמות אחרים בספרים שונים. אפשר לראות שלסופר לא מפריע להזדהות בשמו האמיתי, כי בסופו של דבר רוב ציבור הקוראים יודע מי הוא ומה שמותיו השונים, והשם השני היה רק מאילוצים טכניים. לכן אי אפשר להכליל ולומר שכל סופר שמפרסם תחת שם עט לא עומד מאחורי מה שהוא כתב.

 

[פירי]

* בתור קוראת אני מעדיפה לקרוא ספר עם שם מלא. מרגיש לי שככה הסופר עומד מאחורי מה שהוא כותב ולא ממציא איזה סיפור סתם כדי להוציא משהו לאור ואם לא יצא טוב, מקסימום יחליף שם, כמו שכתב @ב.א.

מעניין אותי להבין מה עומד מאחורי.
כשאת קוראת ספר מהסופר אהרן הולצברג - משנה לך אם זה אכן השם שלו שכתוב בתעודת הזהות או שהמציא את זה כדי לכתוב על זה?
בין כה וכה את לא מכירה ולא יודעת מי זה.

 

[הנף מקלדת]

נראה לי שיש הבדל, בין סופר או עיתונאי חרדי שכותב על נושאים שנוגעים בסוגיות החרדיות, ואז מאד מעניין מאיפה הוא בא ומה הרקע.

כשאתה יודע שעיתונאי מסוים לא דרך מעולם בישיבה, או שלא טעם את טעם הלימוד כמו שצריך, והוא מתחיל לטפל בסוגיא מהותית, ההסתכלות אחרת. וכנ"ל סופר ליטאי שכותב על חסידים הדברים יבחנו בהתאם. לכן מאד מעניין לדעת מי הוא זה ואיזה הוא.

אבל בסיפור סתמי על געציל שהלך לאכול, או גיננדעל שגידלה גדי, למי זה חשוב איזה כיפה יש לסופר.
(והדוגמאות הם דוגמא בלבד, לא קשור לאף אחד)

 

[ליאורהA]

כשאת קוראת ספר מהסופר אהרן הולצברג - משנה לך אם זה אכן השם שלו שכתוב בתעודת הזהות או שהמציא את זה כדי לכתוב על זה?
בין כה וכה את לא מכירה ולא יודעת מי זה.

נכון, צודקת... אם הסופר כותב תחת אותו שם בכל ספריו, באמת לא משנה אם זה שמו האמיתי או רק מומצא לשם הכתיבה.

שם עט עוקב בכל הספרים

 

[אנטיפטרוסה]

למי זה חשוב איזה כיפה יש לסופר.

נכון, צודקת... אם הסופר כותב תחת אותו שם בכל ספריו, באמת לא משנה אם זה שמו האמיתי או רק מומצא לשם הכתיבה.

אני חושבת בכל זאת שזה כן חשוב, אפילו מאוד. כל זמן שמדובר בשם בדוי, בנאדם יכול להרשות לעצמו לכתוב כל מיני דברים... ממילא הרי לא יודעים מיהו ומהו.
ואת המסרים שלו, שנכנסים הרבה פעמים בהבלעה, הקורא היקר והנחמד הולך לאכול... חתימת שמו של הסופר היא מעין סוג של חותמת כשרות, ועל פי השתייכותו הסביבתית אפשר לדעת יותר ממשהו על המסרים שהוא הולך 'למכור'...

 

[ליאורהA]

ממילא הרי לא יודעים מיהו ומהו.

את יודעת מיהו ומהו כל סופר שאת קוראת את ספריו?

התחלתי לענות ל @פירי שכן, אני יודעת מי כל סופר שאני קוראת ואולי את השתייכותו הסביבתית שלו. (לכן משנה לי אם השם אמיתי או לא.) ברור שלא מצופה ממנו לספר לכל העולם מה הוא אכל לארוחת בוקר, אבל בקווים כלליים. ואני נוטה יותר לקנות ספר של סופרת שאני 'מכירה' מאשר סופרת שכותבת תחת שם בדוי או ראשי תיבות.
אבל אז הבנתי שאני לא באמת מכירה את הסופרים האלו.
ולכן הסקתי שבאמת לא משנה אם לסופר שספריו מוערכים ומקובלים אצלינו (אחרי בדיקה מעמיקה, לא של הכיפה שלו אלא של תוכן הספר) באמת קוראים ככה. העיקר שאני יודעת שהתוכן שהוא מעביר יכול להתקבל אצלינו. (ויש לו אמינות אחרי כמה ספרים תחת השם הזה.)

ואת המסרים שלו, שנכנסים הרבה פעמים בהבלעה, הקורא היקר והנחמד הולך לאכול...

אם מישהו באמת רוצה להכניס לך מסרים לראש, הוא יכול לפתוח ניק אנונימי בפרוג ולכתוב את ההגיגים שלו, ואולי את תקראי. אין לו צורך להוציא ספרים תחת שמות בדויים.


עוד נקודה: אם הסופר לא כותב את שמו האמיתי, זה יוצר אווירה של הסתרה. גם אם הסיבה לא משמעותית, וסתם הוא לא רוצה שכולם ידעו שזה הוא, בכל זאת זה יוצר איזה חשש שיש לו מה להסתיר. (כמובן אם יודעים שזהו לא שמו האמיתי.)