הנושאים החמים
הנושאים החמים
בהחלט.
ואפילו בפיוטים לא פשוטים.
קחו למשל את הפיוט המפורסם לראש השנה, אולי הכי מפורסם, "עת שערי רצון" - "העוקד הנעקד והמזבח".
הוא לא כתוב בשפה "פשוטה". השפה בהחלט מליצית, משובחת, גבוהה משהו.
ייתכן שגם כמה מילים בקצוות לא תהיינה מובנות.
ועדיין נקודת המפתח שלו היא הלב.
(ועם המנגינה המסורתית, הלב נמס למים)
היות והתפילה זו עבודה שבלב, ורחמנא ליבא בעי, אפשר בהחלט להבין את מי שמתרפק על סגנון פיוטים זה דווקא.
מצורף. כי איך אפשר בלי.
עת שערי רצון/ ר' יהודה בן שמואל עבאס
עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ;
יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ;
אָנָּא זְכֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;
בָּאַחֲרִית נֻסָּה בְּסוֹף הַעְשָׂרָה;
הַבֵּן אֲשֶׁר נוֹלַד לְךָ מִשָּׂרָה;
אִם נַפְשְׁךָ בוֹ עַד מְאֹד נִקְשָׁרָה;
קוּם הַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה בָרָה;
עַל הַר אֲשֶׁר כָּבוֹד לְךָ זוֹרֵחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;
אָמַר לְשָׂרָה כִּי חֲמוּדֵךְ יִצְחָק;
גָּדַל וְלֹא לָמַד עֲבוֹדַת שַׁחַק;
אֵלֵךְ וְאוֹרֵהוּ אֲשֶׁר לוֹ אֵל חָק;
אָמְרָה לְכָה אָדוֹן אֲבָל אַל תִּרְחַק;
עָנָהּ יְהִי לִבֵּךְ בְּאֵל בּוֹטֵח;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;
שָׁחַר וְהִשְׁכִּים לַהֲלֹךְ בַּבֹּקֶר;
וּשְׁנֵי נְעָרָיו מִמְּתֵי הַשֶּׁקֶר;
יוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָגְעוּ אֶל חֵקֶר;
וַיַּרְא דְּמוּת כָּבוֹד וְהוֹד וָיֶקֶר;
עָמַד וְהִתְבּוֹנָן לְהִמָּשֵׁחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;
יָדְעוּ נְעָרָיו כִּי קְרָאָם לֵאמֹר;
אוֹר הַרְּאִיתֶם צָץ בְּרֹאשׁ הַר הַמֹּר;
וַיֹּאמְרוּ לֹא נֶחֱזֶה רַק מַהְמוֹר;
עָנָה שְׁבוּ פֹה עַם מְשׁוּלִים לַחֲמוֹר;
וַאֲנִי וְהַנַּעַר לְהִשְׁתַּטֵּחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;
הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת בִּמְלָאכָה;
וְיַעֲנֶה יִצְחָק לְאָבִיו כָּכָה;
אָבִי רְאֵה אֵשׁ וַעֲצֵי מַעֲרָכָה;
אַיֵּה אֲדֹנִי שֶׂה אֲשֶׁר כַּהֲלָכָה;
הַאַתְּ בְּיוֹם זֶה דָּתְךָ שׁוֹכֵחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;
וְיַעֲנֶה אָבִיו בְּאֵל חַי מַחְסֶה;
כִּי הוּא אֲשֶׁר יִרְאֶה לְעוֹלָה הַשֶּׂה;
דַּע כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ אֱלֹהִים יַעֲשֶׂה;
נִבְנֶה בְנִי הַיּוֹם לְפָנָיו כִּסֵּא;
אָז יַאֲמִיר זֶבַח וְהַזּוֹבֵחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;
דָּפְקוּ בְּשַׁעְרֵי רַחֲמִים לִפְתֹּחַ;
הַבֵּן לְהִזָּבַח וְאָב לִזְבֹּחַ;
קֹוִים לָאֵל וּבְרַחֲמָיו לִבְטֹחַ;
וְקֹוֵי יְיָ יַחֲלִיפוּ כֹחַ;
דָּרְשׁוּ בְּנַחְלַת אֵל לְהִסְתַּפֵּחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;
הֵכִין עֲצֵי עוֹלָה בְּאוֹן וָחַיִל;
וַיַּעֲקֹד יִצְחָק כְּעָקְדוֹ אַיִל;
וַיְהִי מְאוֹר יוֹמָם בְּעֵינָם לַיִל;
וַהֲמוֹן דְּמָעָיו נוֹזְלִים בְּחַיִל;
עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;
שִׂיחוּ לְאִמִּי כִּי שְׂשׂוֹנָהּ פָּנָה;
הַבֵּן אֲשֶׁר יָלְדָה לְתִשְׁעִים שָׁנָה;
הָיָה לְאֵשׁ וּלְמַאֲכֶלֶת מָנָה;
אָנָה אֲבַקֵּשׁ לָהּ מְנַחֵם אָנָה;
צַר לִי לְאֵם תִּבְכֶּה וְתִתְיַפֵּחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;
מִמַּאֲכֶלֶת יֶהֱמֶה מִדְבָּרִי;
נָא חַדְּדָהּ אָבִי וְאֶת מַאְסָרִי;
חַזֵּק וְעֵת יְקַד יְקוֹד בִּבְשָׂרִי;
קַח עִמְּךָ הַנִּשְׁאָר מֵאֲפְרִי;
וְאֱמֹר לְשָׂרָה זֶה לְיִצְחָק רֵיחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;
וְיֶהֱמוּ כָּל מַלְאֲכֵי מֶרְכָּבָה;
אוֹפַן וְשָׂרָף שׁוֹאֲלִים בִּנְדָבָה;
מִתְחַנְּנִים לָאֵל בְּעַד שַׂר צָבָא;
אָנָּא תְּנָה פִדְיוֹם וְכֹפֶר הָבָה;
אַל נָא יְהִי עוֹלָם בְּלִי יָרֵחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;
אָמַר לְאַבְרָהָם אֲדוֹן שָׁמַיִם;
אַל תִּשְׁלְחָה יָד אֶל שְׁלִישׁ אוּרַיִם;
שׁוּבוּ לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי מַחְנַיִם;
יוֹם זֶה זְכוּת לִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם;
בּוֹ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים אֲנִי פּוֹתֵחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;
לִבְרִיתְךָ שׁוֹכֵן זְבוּל וּשְׁבֻעָה;
זָכְרָה לְעֵדָה סוֹעֲרָה וּנְגוּעָה;
וּשְׁמַע תְּקִיעָה תּוֹקְעָה וּתְרוּעָה;
(בשבת: וּשְׁמַע תְּפִלָּה זָכְרָהּ לִתְרוּעָה);
וְאֱמֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה;
יִנּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ.
(יש דעה שרבי יהודה בן-שמואל אבן-עבאס כתב את הפיוט בעקבות טרגדיה אישית שפקדה אותו: בנו סמואל אלמוגרבי (שמואל) התאסלם באזריביג'אן ולימים אף כתב ספר שנקרא "השתקת היהודים", בו הוא מנסה להפריך ולערער טענות בסיסיות ביהדות. לא ידוע בוודאות האם הבן התאסלם עוד בימי חייו של אביו או רק לאחר מותו. יש הסוברים שהתאסלם עוד בימי חייו של אביו ואולי צערו זה של האב משוקע בתוך פיוט העקידה, הרווי כאב).
