הנושאים החמים
הנושאים החמים
המנהל זימן אותי למשרדו בחיידר.
הרב בלום, איש נערץ, אושיית חינוך, זוכה ללמד את בני היניק, 'יענקי אברמוביץ' נרו יאיר'. שמור ומוגן מכל משמר אצל הגננות תירצה ובריינדי.
"מחר אחרי צהריים אני פנוי" שח לי אחרי מילת נימוס, "הייתי רוצה לדבר איתך על משהו."
קולו חמים ודביק אין לדעת על מה הוא מחזיר אותי לחיידר, שיחת הבהרה, יענקי טרם למד להתחצף.
נסתי לשחזר את קורות הימים האחרונים, ביררתי אצל האישה עם הכול אצלה בקו הצניעות.
"ברור!" אמרה, מרחיקה את האפרכסת. "כל היום אני ב'קו הצניעות'."
"שתזכי לבעל תלמיד חכם" ברכתי מעומק. אמן.
היטבתי את מראי החיצוני שיראה מרושל. כראוי לאברך שאין לו בעולמו. תחבתי פיילוט אפס ארבע לכיס החולצה. דירדרתי עצמי רחוב או שניים עד למבנה החיידר "טהורים יירשוה".
המבנה חדש ומאובזר כראוי. משרד המנהל שוכן בקומת הפנטהאוז, עם חלוני שקופים אטומים הצופים על הרי ירושלים.
מצלמת חיישנים קלטה את בבואתי מתקרבת למשרד, דלת הפלדלת מחופה אלון זמזמה לקראתי.
כבוד המנהל הרב בלום, חייך לעברי מרבצו בכיסאו המסתובב. שוקע לא שוקע בתוך הררי העור.
"שולם עליכם הרב אברמוביץ" הרחיב את חיוכו החמים.
ניסיתי לאמוד את מבטו, האם ניסה לרמוז לי שגילו בשורשי משפחתי מקורות מהבלקן? חיוכו נשאר מתוק וסתום.
"תשב תשב!" החווה אל אחד מכיסאות השחורים, "אני שמח שבאת רציתי לברר איתך עניין קריטי בכל הנוגע לחינוך הבנים.
"תראה קיבלנו אותך עם המלצות של שכנים משפחת לוין. אמרו ששמכם הולך לפניכם. מספרים שאשתך מארגנת כנסי חיזוק לנשות הבניין, היא ראשונה לעזור לכל יולדת. גם הרב גולדמן הראש כולל טען שאתה אברך למופת. ארבע סדרים לא כולל שישבת. אברכים בבית הכנסת טענו שאתה נבחן בהצלחה ב'קנין ההלכה' של 'דרשו' ובתוכניות של 'מפעל הש"ס'.
כל זה אפילו שהשם משפחה שלכם לא ידוע במיוחד בציבור. איפה למדת תזכיר לי?"
זעתי קלות החנקתי קללות. "בתלמוד תורה בנס ציונה" מילמלתי חרש.
"כן כן אמרו לי.
למעיישה, קיבלנו אתכם בכל זאת. אבל לאחרונה הגיעו אלינו כמה מקורות מידע, שאולי האורח חיים שלכם לא מתאים אפעס למהלך הרוחני שהחיידר מוביל. אתה יודע טהרה טהרה טהרה!"
"על מה מדובר?!" נדהמתי על אמת.
"בא תראה." מאי שם הוא שלף טלפון חכם, טיצ'צ' אנה ואנה, הפעיל מסך גדול, באיכות פול אייץ' די הופיעה גופיית-גבר-חצי-שרוול, לפי הקרע הקטן ליד הצוואר נזכרתי שזה שלי.
"אחד מהצוות שלי הזדמן איתך למקווה, הוא הצליח לצלם את הגופייה שלך. הסמל הזה של 'נייקי' זה לא מקובל בציבור שלנו. גם למיטב ידיעתי אפשר להשיג את זה רק בקניון מלחה."
"אה, לא ידעתי " הרב בלום שכח להסמיק עשיתי את זה בשבילו.
"לא משנה. בנוסף, אחת הגננות סיפרה לתומה שהבן שלכם הגיע עם קרוקסים לכיתה."
"זה לא 'קרוקס' אמיתי." מיהרתי להתגונן.
"ברור שלא, היטיב את משקפי 'מון-בלאן' שלו, אבל היה שם בתוך החורים דמות כזאת,שלא נכנסת לבית יהודי. הוא יודע לרדת לרזולציות.
"מי, סמי הכבאי?" גילתי בקיאות חשודה.
"לא, בוב ספוג." תיקן אותי על אתר.
"עכשיו למוצג מספר שניים..."
"מה למעיישה כבוד המנהל? יש לי מבחן ב'אליבא דהילכתא' אז חבל לי על הזמן, בטח גם המנהל עסוק 'טהרה' וכל זה."
"תראה. אני מבין שככה אתה וכולי, אבל יש לי מחשבות אולי עשיתי טעות שקיבלנו אותכם, הייתי שמח אם תשב עם אשתך, תראו איך אתם יכולים להתאים את עצמכם.
השיחה הזאת לא קלה לי, אבל אתה יודע הרישום בפתח. החיידר החדש 'מתעדני יראתך' כבר נושף לי בעורף, סוגר קבוצה עם הנכד של מרן הגרש"ל שליט"א."
כאן מצאתי עשתונות.
"כבוד המנהל, שמעתי שבחיידר החדש יש תקנון שמחייב את אנשי הצוות. שלא להחזיק מכשירים אפילו מוגנים."
"נו באמת!" החליק המנהל את המכשיר לכיסו. "הם יראו שאי אפשר בלי, ראית איזה טכנולוגיה, צורכי פרנסה."
"אז גם הגופיה שלי לצורכי פרנסה, ועדיין שצריך טהרה במקווה אני יודע לוותר עליה. אני עובר לחיידר החדש אני מקווה שתמצא פרנסה בלעדיי."
הרב בלום, איש נערץ, אושיית חינוך, זוכה ללמד את בני היניק, 'יענקי אברמוביץ' נרו יאיר'. שמור ומוגן מכל משמר אצל הגננות תירצה ובריינדי.
"מחר אחרי צהריים אני פנוי" שח לי אחרי מילת נימוס, "הייתי רוצה לדבר איתך על משהו."
קולו חמים ודביק אין לדעת על מה הוא מחזיר אותי לחיידר, שיחת הבהרה, יענקי טרם למד להתחצף.
נסתי לשחזר את קורות הימים האחרונים, ביררתי אצל האישה עם הכול אצלה בקו הצניעות.
"ברור!" אמרה, מרחיקה את האפרכסת. "כל היום אני ב'קו הצניעות'."
"שתזכי לבעל תלמיד חכם" ברכתי מעומק. אמן.
היטבתי את מראי החיצוני שיראה מרושל. כראוי לאברך שאין לו בעולמו. תחבתי פיילוט אפס ארבע לכיס החולצה. דירדרתי עצמי רחוב או שניים עד למבנה החיידר "טהורים יירשוה".
המבנה חדש ומאובזר כראוי. משרד המנהל שוכן בקומת הפנטהאוז, עם חלוני שקופים אטומים הצופים על הרי ירושלים.
מצלמת חיישנים קלטה את בבואתי מתקרבת למשרד, דלת הפלדלת מחופה אלון זמזמה לקראתי.
כבוד המנהל הרב בלום, חייך לעברי מרבצו בכיסאו המסתובב. שוקע לא שוקע בתוך הררי העור.
"שולם עליכם הרב אברמוביץ" הרחיב את חיוכו החמים.
ניסיתי לאמוד את מבטו, האם ניסה לרמוז לי שגילו בשורשי משפחתי מקורות מהבלקן? חיוכו נשאר מתוק וסתום.
"תשב תשב!" החווה אל אחד מכיסאות השחורים, "אני שמח שבאת רציתי לברר איתך עניין קריטי בכל הנוגע לחינוך הבנים.
"תראה קיבלנו אותך עם המלצות של שכנים משפחת לוין. אמרו ששמכם הולך לפניכם. מספרים שאשתך מארגנת כנסי חיזוק לנשות הבניין, היא ראשונה לעזור לכל יולדת. גם הרב גולדמן הראש כולל טען שאתה אברך למופת. ארבע סדרים לא כולל שישבת. אברכים בבית הכנסת טענו שאתה נבחן בהצלחה ב'קנין ההלכה' של 'דרשו' ובתוכניות של 'מפעל הש"ס'.
כל זה אפילו שהשם משפחה שלכם לא ידוע במיוחד בציבור. איפה למדת תזכיר לי?"
זעתי קלות החנקתי קללות. "בתלמוד תורה בנס ציונה" מילמלתי חרש.
"כן כן אמרו לי.
למעיישה, קיבלנו אתכם בכל זאת. אבל לאחרונה הגיעו אלינו כמה מקורות מידע, שאולי האורח חיים שלכם לא מתאים אפעס למהלך הרוחני שהחיידר מוביל. אתה יודע טהרה טהרה טהרה!"
"על מה מדובר?!" נדהמתי על אמת.
"בא תראה." מאי שם הוא שלף טלפון חכם, טיצ'צ' אנה ואנה, הפעיל מסך גדול, באיכות פול אייץ' די הופיעה גופיית-גבר-חצי-שרוול, לפי הקרע הקטן ליד הצוואר נזכרתי שזה שלי.
"אחד מהצוות שלי הזדמן איתך למקווה, הוא הצליח לצלם את הגופייה שלך. הסמל הזה של 'נייקי' זה לא מקובל בציבור שלנו. גם למיטב ידיעתי אפשר להשיג את זה רק בקניון מלחה."
"אה, לא ידעתי " הרב בלום שכח להסמיק עשיתי את זה בשבילו.
"לא משנה. בנוסף, אחת הגננות סיפרה לתומה שהבן שלכם הגיע עם קרוקסים לכיתה."
"זה לא 'קרוקס' אמיתי." מיהרתי להתגונן.
"ברור שלא, היטיב את משקפי 'מון-בלאן' שלו, אבל היה שם בתוך החורים דמות כזאת,שלא נכנסת לבית יהודי. הוא יודע לרדת לרזולציות.
"מי, סמי הכבאי?" גילתי בקיאות חשודה.
"לא, בוב ספוג." תיקן אותי על אתר.
"עכשיו למוצג מספר שניים..."
"מה למעיישה כבוד המנהל? יש לי מבחן ב'אליבא דהילכתא' אז חבל לי על הזמן, בטח גם המנהל עסוק 'טהרה' וכל זה."
"תראה. אני מבין שככה אתה וכולי, אבל יש לי מחשבות אולי עשיתי טעות שקיבלנו אותכם, הייתי שמח אם תשב עם אשתך, תראו איך אתם יכולים להתאים את עצמכם.
השיחה הזאת לא קלה לי, אבל אתה יודע הרישום בפתח. החיידר החדש 'מתעדני יראתך' כבר נושף לי בעורף, סוגר קבוצה עם הנכד של מרן הגרש"ל שליט"א."
כאן מצאתי עשתונות.
"כבוד המנהל, שמעתי שבחיידר החדש יש תקנון שמחייב את אנשי הצוות. שלא להחזיק מכשירים אפילו מוגנים."
"נו באמת!" החליק המנהל את המכשיר לכיסו. "הם יראו שאי אפשר בלי, ראית איזה טכנולוגיה, צורכי פרנסה."
"אז גם הגופיה שלי לצורכי פרנסה, ועדיין שצריך טהרה במקווה אני יודע לוותר עליה. אני עובר לחיידר החדש אני מקווה שתמצא פרנסה בלעדיי."
