כשבוע לפני חנוכה ושנה בדיוק לאחר הנס אשתף אותכם בסיפור עם סוף טוב בס"ד
יש לי אחיין שלמד באחד הישיבות החשובות בארץ, ויש ביני לבינו קשרים חמים, גם בלימוד וגם בענייני חולין,
באחד השיחות שלי איתו התייעץ איתי מה לעשות, יש לו חבר חדר של"ע מחזיק מתחת לשמיכה סמארטפון וגולש מי יודע לאן... הבחור הנ"ל היה בהידרדרות גדולה לא תפילות ולא סדרים פשוט רק הוא והמכשיר,
ואותו אחיין רצה לעבור חדר אך המשמעות היא שכיוון שהדברים היו מפורסמים בישיבה לא יהיה מי שיישן איתו והדבר עלול לפלוט אותו מהמערכת,
ומצד שני הוא פחד להיסחף אחריו אך הרגיש שההשפעה עליו קטנה כיוון שראה לאן אפשר להידרדר שפשוט הוא ריחם עליו שאין לו חברים וכל היום רק מסתגר בחדר אבל עדיין אין אפוטרופוס...
כששוחחתי עם אחד מאנשי הצוות בישיבה אמר לי שהם מודעים למצב הבחור, אבל הוא לא נזרק כיוון שאין לו השפעה על אחרים, ואולי ירחם ויום אחד ינצל..
לאחר המון התלבטויות ומחשבה הוחלט שאחייני יישאר איתו בחדר תחת השגחה קפדנית וזהירויות מיוחדות וינסה לשמור איתו על קשר, אך לעולם לא ישוחח עימו כשהמכשיר אצל אותו בחור,
וכך עברה תקופה ולפני כשנתיים אחייני בא בברית האירוסין בס"ד והתחיל להתכונן לחתונה,
אך דבר אחד הציק לו מה יהיה עם אותו בחורצ'יק עכשיו עם מי הוא ישמור על קשר,
לאחר שחשבנו ביחד ניגש אליו האחיין שלי ובאומץ הציע לו שכיוון שבסדר ב' הוא לומד חברותא עם אחד הרמ"ים בישיבה וכעת שהוא מאורס כבר קשה לו להמשיך ללמוד עם אותו ר"מ הוא מציע לאותו בחור שיחליף אותו ושהוא ילמד עם אותו ר"מ בסדר ב',
הבחור היה בהלם מוחלט
איתי? הוא ילמד? אתה צוחק עלי? וכי אני שווה משהו? אפילו תפילין אני כבר לא מניח כל יום!
ענה לו האחיין שאותו ר"מ יסכים ללמוד איתך זה תפקיד שלי לסדר,
התפקיד שלך זה להחליט שכל יום בסדר ב' אתה בביהמ"ד,
הבחור התחבט ואמר איזה בושות זה להיכנס לביהמ"ד לאחר שלא דרכתי שם תקופה ארוכה מאוד מאוד,
יומיים הוא התבשל שבזמן הזה האחיין שלי לא דיבר עמו בנושא הזה מאומה
ולאחר יומיים הוא שאל את האחיין האם ההצעה עדיין אקטואלית? כשהתשובה הייתה חיובית כמובן,
וכבר למחרת החברותא התחילה ואז נשאר למוסר ולמעריב,
ולמחרת תפילת שחרית
חודש לאחמ"כ התקיים בביתי מפגש בליל שישי כשהאחיין והוא הוזמנו לסעודה על טהרת הצ'ולנט ופיצוחים, כשבמהלכה הוא מוציא את המכשיר ואומר לי את זה אני משאיר פה!!!
המכשיר נזרק לפח האשפה ופצחנו בריקוד שאי אפשר לתאר אותו במילים
"וטהר ליבנו לעבדך באמת"
וכך במשך למעלה משעה שירי רגש והודיה לקב"ה על הצלת נפש מישראל,
ולפני שנה בדיוק הייתי בחתונתו כשהייתי השדכן וזכה להינשא לבת ישראל כשירה וחסודה, כשהיום זוכה ללמוד בכוילל יום שלם,
יש לי אחיין שלמד באחד הישיבות החשובות בארץ, ויש ביני לבינו קשרים חמים, גם בלימוד וגם בענייני חולין,
באחד השיחות שלי איתו התייעץ איתי מה לעשות, יש לו חבר חדר של"ע מחזיק מתחת לשמיכה סמארטפון וגולש מי יודע לאן... הבחור הנ"ל היה בהידרדרות גדולה לא תפילות ולא סדרים פשוט רק הוא והמכשיר,
ואותו אחיין רצה לעבור חדר אך המשמעות היא שכיוון שהדברים היו מפורסמים בישיבה לא יהיה מי שיישן איתו והדבר עלול לפלוט אותו מהמערכת,
ומצד שני הוא פחד להיסחף אחריו אך הרגיש שההשפעה עליו קטנה כיוון שראה לאן אפשר להידרדר שפשוט הוא ריחם עליו שאין לו חברים וכל היום רק מסתגר בחדר אבל עדיין אין אפוטרופוס...
כששוחחתי עם אחד מאנשי הצוות בישיבה אמר לי שהם מודעים למצב הבחור, אבל הוא לא נזרק כיוון שאין לו השפעה על אחרים, ואולי ירחם ויום אחד ינצל..
לאחר המון התלבטויות ומחשבה הוחלט שאחייני יישאר איתו בחדר תחת השגחה קפדנית וזהירויות מיוחדות וינסה לשמור איתו על קשר, אך לעולם לא ישוחח עימו כשהמכשיר אצל אותו בחור,
וכך עברה תקופה ולפני כשנתיים אחייני בא בברית האירוסין בס"ד והתחיל להתכונן לחתונה,
אך דבר אחד הציק לו מה יהיה עם אותו בחורצ'יק עכשיו עם מי הוא ישמור על קשר,
לאחר שחשבנו ביחד ניגש אליו האחיין שלי ובאומץ הציע לו שכיוון שבסדר ב' הוא לומד חברותא עם אחד הרמ"ים בישיבה וכעת שהוא מאורס כבר קשה לו להמשיך ללמוד עם אותו ר"מ הוא מציע לאותו בחור שיחליף אותו ושהוא ילמד עם אותו ר"מ בסדר ב',
הבחור היה בהלם מוחלט
איתי? הוא ילמד? אתה צוחק עלי? וכי אני שווה משהו? אפילו תפילין אני כבר לא מניח כל יום!
ענה לו האחיין שאותו ר"מ יסכים ללמוד איתך זה תפקיד שלי לסדר,
התפקיד שלך זה להחליט שכל יום בסדר ב' אתה בביהמ"ד,
הבחור התחבט ואמר איזה בושות זה להיכנס לביהמ"ד לאחר שלא דרכתי שם תקופה ארוכה מאוד מאוד,
יומיים הוא התבשל שבזמן הזה האחיין שלי לא דיבר עמו בנושא הזה מאומה
ולאחר יומיים הוא שאל את האחיין האם ההצעה עדיין אקטואלית? כשהתשובה הייתה חיובית כמובן,
וכבר למחרת החברותא התחילה ואז נשאר למוסר ולמעריב,
ולמחרת תפילת שחרית
חודש לאחמ"כ התקיים בביתי מפגש בליל שישי כשהאחיין והוא הוזמנו לסעודה על טהרת הצ'ולנט ופיצוחים, כשבמהלכה הוא מוציא את המכשיר ואומר לי את זה אני משאיר פה!!!
המכשיר נזרק לפח האשפה ופצחנו בריקוד שאי אפשר לתאר אותו במילים
"וטהר ליבנו לעבדך באמת"
וכך במשך למעלה משעה שירי רגש והודיה לקב"ה על הצלת נפש מישראל,
ולפני שנה בדיוק הייתי בחתונתו כשהייתי השדכן וזכה להינשא לבת ישראל כשירה וחסודה, כשהיום זוכה ללמוד בכוילל יום שלם,