הנושאים החמים
הנושאים החמים
בס"ד
2. משל לבימבה ג'וק אדומה.
אז נכון, לאחרונה- פעמיים בשבוע אני עובדת על עצמי ומפנה מזמני ויושבת ומנסה להרגע מהמרוץ ולהרגיש בטוחה- בה'. ובכל זאת, עבודה צריך, לא? אז אני שולחת את קו"חותי בכל כוחותיי לכל מכרותיי ומכרות מכרותיי ומצפה לישועת ה'. אט אט מתחילים לזלוג מילויי מקום שעתיים על בסיס יומי ואני לומדת לקוות שכמה שיותר מורות תחתנה- תברמצנה- תחלקנה בחלק'ה של בניהן- ותמסבבנה במסיבות יומולדת לבנותיהן. ובשבוע אחד שלם שאף אחת מן השמחות הנ"ל לא נחגגה ואף בן של אף מורה לא השתעל ואפילו לא נולד. ורק אצלי המכונה השתעלה ונולדו גם נולדו חורים בגרביים ובנעליים ובכל מקום אפשרי כמעט. בשבוע כזה לא מצאתי לי עוד מפלט חוץ מהמילים המתוקות בהן משכנע אותי, בעל הלב טוב בשם בעל חובות הלבבות בשם ה', שאחת מתועלות הבטחון היא-שהבוטח בה' הוא כמו הבן שבוטח באם הרחמניה לבנה, שרוחצת וחותלת אותו וקושרת אותו, ומשחררת אותו מקשריו על כרחו....
האמא הזו, שרואה את הבן החמוד שמזגזג בנסיעה הררית על דרך לא סלולה, היא מזהה בקדקודו את גומיית הפלסטיק הירוקה שאוגדת שלוש שערות דקיקות כמזכרת לקוקו המושקע עליו עמלה לפני דקותיים.
כשהיא מתקרבת עוד קצת היא רואה את שארית הפליטה מהתסרוקת הנ"ל נדבקת לאגלי זיעה קטנטנים ותפוחים שמבצבצים על האף הקטן והדולף, ושומעת את מטפס ההרים הקטן שלה מתנשף ומתקרקש עם הבימבה ג'וק האדומה והמתזזת שלו. נדרשת לה דקה כדי להעביר ממוחה את המחשבה של: נס שהבימבה הזו היא לא באמת ג'וק אחרת לא הייתי מעיזה להתקרב אליה ולעבור ל: "בא צדיקו'ש, אמא תחזיק את הבימבה ותתן לך יד עד שנגיע לגינה---" היא לא מסיימת את המשפט, כי קשה מאוד לדבר כשילדון עקשן בן שנתיים וחצי ממשיך לנסוע באדום, כלומר בזמן שאמא שלו בטוחה שהוא עוצר והוא ממש לא. האמא הטובה מתקנת את הרושם הגרוע שנוצר, מסתבר, אצל נהג הקטנוע המרשים ומסבירה במתק – בגינה, בגינה הגדולה והיפה והרחוקה, שם תוכל לנסוע ה—מון זמן. מאל'ן, היא מוסיפה, כדי להיות בטוחה שהמסר הובן.
מה תעשה, ילדונצ'יק? תמשיך לנסוע בדרך החתחתים או תאזין לאמא הגדולה והיודעת, לאמא האוהבת שרוצה לרפד את המסע והמשא?
תבחר להאבק, להתאבק ולרסק, אולי, את הבימבה או גרוע מכך- את היד?
או אולי תשתכנע ישר כשאמא תסביר שהיא שומרת לך ושומרת עליך ולא תהיה כל כך טיפש ומתעקש, הא?
מה את אומרת, ילדונת?
גם את מאותם תינוקות שיש לשחרר אותם מקשריהם בעל כרחם, מפחדת להניח לסוס לסחוב את המשא שעל גבך, מתאמצת בדרך הקשה, מתייגעת- לשווא.
מחכה, אולי, שאמא מסורה תאיים ותאמר שבקצב הזה, לא נספיק להגיע לגינה לפני שיחשיך והמגלשה ההיא, הכחולה והנוצצת- זאת שיש רק בגינה שאליה רצית לנדוד, שרואים בה את כולם מלמעלה כמו פרורים וגולשים בה בצ'יק בלי מאמץ והרוח מלטפת את הפנים והבטן מתכווצת והיא הכי 'כיופית' שיש – הרווחה ההיא שחלמת שתבוא לך מהעמל והיגע, שהתעקשת להשיג בכל מחיר ולא אבית לשמוע ולא האמנת שאפשר בלי, ולא ידעת שהאבא הטוב שלך לא מבקש לפרוק ממך את נשקך אלא את השק המכביד והמקשה שהרי עם הבימבה או בלי הג'וק- הקב"ה לא צריך שתהיה לך עבודה בשביל לתת לך פרנסה ובכלל הבוטח בה' שמח בכל דבר שה' מסבב אליו כמו שאמר דוד המלך עליו השלום כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים- הרמת האדם בעושר ונכסים לא באה לו ע"י רוב השתדלותו במסחר בארצות הרחוקות של המזרח (הוא מתכוון לאלה שמייבאים מסין?..) והמערב וע"י הליכתו דרך המדבר כי אלוקים שופט זה ישפיל וזה ירים- הכל בידי שמים ביושר ובמשפט מאת ה' (רד"ק ומצודת דוד) אכן, זה המלך הגולה, המיוסר, שהורחק ונרדף ואמר: "דוממתי נפשי כגמול עלי אמו"- שתקתי מפני שבוטח אני בך ה' ומאמין כי נפשי בידך כמו יונק בזרועות אימו, האוהבת אותו ודואגת לכל צרכיו (לפי פת לחם) ומה תאמרי אם נסיים את המשל ב-האמא הטובה ידעה שבהמשך השביל המתפתל כרוי בור גדול ולכן הרימה את הילד, ועל אף התנגדותו נשאה אותו, עם בימבתו על ידיה. אך הילד הסכל כעס וצעק, הוא בעט וצרח עד שאמא הניחה אותו על האדמה, נתנה לו את מבוקשו ובלב הולם עקבה אחריו רואה אותו נשרט ונחבל, מוכה ומדמם נחבט במעמקי הבור הפעור אליו ביקש לנסוע לבד- לבד.
איזו אמא- ישר לרווחה או השב"נ הייתי שולחת אותה,
אבל שטויות,
אין אמא כזו, פשוט אין מצב שאבא שלך יתן לך לעבוד ולהפצע לשווא במקום בו את עלולה לפול ולהפגע. בעל כרחך הוא ימנע ממך לנסות את כוחך לבד. ואת, אם לא תהיה לך אמונה, אולי תבכי אז על שאין לך עבודה.....
2. משל לבימבה ג'וק אדומה.
אז נכון, לאחרונה- פעמיים בשבוע אני עובדת על עצמי ומפנה מזמני ויושבת ומנסה להרגע מהמרוץ ולהרגיש בטוחה- בה'. ובכל זאת, עבודה צריך, לא? אז אני שולחת את קו"חותי בכל כוחותיי לכל מכרותיי ומכרות מכרותיי ומצפה לישועת ה'. אט אט מתחילים לזלוג מילויי מקום שעתיים על בסיס יומי ואני לומדת לקוות שכמה שיותר מורות תחתנה- תברמצנה- תחלקנה בחלק'ה של בניהן- ותמסבבנה במסיבות יומולדת לבנותיהן. ובשבוע אחד שלם שאף אחת מן השמחות הנ"ל לא נחגגה ואף בן של אף מורה לא השתעל ואפילו לא נולד. ורק אצלי המכונה השתעלה ונולדו גם נולדו חורים בגרביים ובנעליים ובכל מקום אפשרי כמעט. בשבוע כזה לא מצאתי לי עוד מפלט חוץ מהמילים המתוקות בהן משכנע אותי, בעל הלב טוב בשם בעל חובות הלבבות בשם ה', שאחת מתועלות הבטחון היא-שהבוטח בה' הוא כמו הבן שבוטח באם הרחמניה לבנה, שרוחצת וחותלת אותו וקושרת אותו, ומשחררת אותו מקשריו על כרחו....
האמא הזו, שרואה את הבן החמוד שמזגזג בנסיעה הררית על דרך לא סלולה, היא מזהה בקדקודו את גומיית הפלסטיק הירוקה שאוגדת שלוש שערות דקיקות כמזכרת לקוקו המושקע עליו עמלה לפני דקותיים.
כשהיא מתקרבת עוד קצת היא רואה את שארית הפליטה מהתסרוקת הנ"ל נדבקת לאגלי זיעה קטנטנים ותפוחים שמבצבצים על האף הקטן והדולף, ושומעת את מטפס ההרים הקטן שלה מתנשף ומתקרקש עם הבימבה ג'וק האדומה והמתזזת שלו. נדרשת לה דקה כדי להעביר ממוחה את המחשבה של: נס שהבימבה הזו היא לא באמת ג'וק אחרת לא הייתי מעיזה להתקרב אליה ולעבור ל: "בא צדיקו'ש, אמא תחזיק את הבימבה ותתן לך יד עד שנגיע לגינה---" היא לא מסיימת את המשפט, כי קשה מאוד לדבר כשילדון עקשן בן שנתיים וחצי ממשיך לנסוע באדום, כלומר בזמן שאמא שלו בטוחה שהוא עוצר והוא ממש לא. האמא הטובה מתקנת את הרושם הגרוע שנוצר, מסתבר, אצל נהג הקטנוע המרשים ומסבירה במתק – בגינה, בגינה הגדולה והיפה והרחוקה, שם תוכל לנסוע ה—מון זמן. מאל'ן, היא מוסיפה, כדי להיות בטוחה שהמסר הובן.
מה תעשה, ילדונצ'יק? תמשיך לנסוע בדרך החתחתים או תאזין לאמא הגדולה והיודעת, לאמא האוהבת שרוצה לרפד את המסע והמשא?
תבחר להאבק, להתאבק ולרסק, אולי, את הבימבה או גרוע מכך- את היד?
או אולי תשתכנע ישר כשאמא תסביר שהיא שומרת לך ושומרת עליך ולא תהיה כל כך טיפש ומתעקש, הא?
מה את אומרת, ילדונת?
גם את מאותם תינוקות שיש לשחרר אותם מקשריהם בעל כרחם, מפחדת להניח לסוס לסחוב את המשא שעל גבך, מתאמצת בדרך הקשה, מתייגעת- לשווא.
מחכה, אולי, שאמא מסורה תאיים ותאמר שבקצב הזה, לא נספיק להגיע לגינה לפני שיחשיך והמגלשה ההיא, הכחולה והנוצצת- זאת שיש רק בגינה שאליה רצית לנדוד, שרואים בה את כולם מלמעלה כמו פרורים וגולשים בה בצ'יק בלי מאמץ והרוח מלטפת את הפנים והבטן מתכווצת והיא הכי 'כיופית' שיש – הרווחה ההיא שחלמת שתבוא לך מהעמל והיגע, שהתעקשת להשיג בכל מחיר ולא אבית לשמוע ולא האמנת שאפשר בלי, ולא ידעת שהאבא הטוב שלך לא מבקש לפרוק ממך את נשקך אלא את השק המכביד והמקשה שהרי עם הבימבה או בלי הג'וק- הקב"ה לא צריך שתהיה לך עבודה בשביל לתת לך פרנסה ובכלל הבוטח בה' שמח בכל דבר שה' מסבב אליו כמו שאמר דוד המלך עליו השלום כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים- הרמת האדם בעושר ונכסים לא באה לו ע"י רוב השתדלותו במסחר בארצות הרחוקות של המזרח (הוא מתכוון לאלה שמייבאים מסין?..) והמערב וע"י הליכתו דרך המדבר כי אלוקים שופט זה ישפיל וזה ירים- הכל בידי שמים ביושר ובמשפט מאת ה' (רד"ק ומצודת דוד) אכן, זה המלך הגולה, המיוסר, שהורחק ונרדף ואמר: "דוממתי נפשי כגמול עלי אמו"- שתקתי מפני שבוטח אני בך ה' ומאמין כי נפשי בידך כמו יונק בזרועות אימו, האוהבת אותו ודואגת לכל צרכיו (לפי פת לחם) ומה תאמרי אם נסיים את המשל ב-האמא הטובה ידעה שבהמשך השביל המתפתל כרוי בור גדול ולכן הרימה את הילד, ועל אף התנגדותו נשאה אותו, עם בימבתו על ידיה. אך הילד הסכל כעס וצעק, הוא בעט וצרח עד שאמא הניחה אותו על האדמה, נתנה לו את מבוקשו ובלב הולם עקבה אחריו רואה אותו נשרט ונחבל, מוכה ומדמם נחבט במעמקי הבור הפעור אליו ביקש לנסוע לבד- לבד.
איזו אמא- ישר לרווחה או השב"נ הייתי שולחת אותה,
אבל שטויות,
אין אמא כזו, פשוט אין מצב שאבא שלך יתן לך לעבוד ולהפצע לשווא במקום בו את עלולה לפול ולהפגע. בעל כרחך הוא ימנע ממך לנסות את כוחך לבד. ואת, אם לא תהיה לך אמונה, אולי תבכי אז על שאין לך עבודה.....
