הנושאים החמים
הנושאים החמים
הם עמדו שם, באמצעו של השביל הצף המתעקל בתוככי אגמון החולה. קורות העץ של הגשר הארוך היו יבשות וסדוקות ורוח חמה נשבה וייבשה את גוום של כמה עשרות הנערים שפטפטו בקול, גרסו ביסלי וסיפרו בדיחות קרש אחד לשני, בקיצור עשו הכל, אבל הכל, חוץ מלהקשיב לשני המדריכים הצעירים שעמדו במרכז הקבוצה ודיברו בפאתוס.
הם גללו בהרחבה את ההיסטוריה עתיקת היומין שהחלה כבר לפני עשרים וחצי מיליארדי שנים בדיוק. אז עוד רבצו סביבות האגם גורי פילים, משפחות אריות ואפילו כמה דינוזאורים מגודלים. כאשר הילד המתולתל עצר לרגע מלעיסת המסטיק - השביעי להיום, ושאל בתום כיצד הם יודעים מה היה כאן לפני כל כך הרבה שנים, הם נבוכו לרגע, אבל אז התעשתו במהירות וציטטו את אותן המילים עליהן חזרו בכל רגע של מבוכה או אי ידיעה: "החוקרים של רשות הטבע והגנים בדקו את זה".
המתולתל קיבל את התשובה בפעם השביעית להיום והמשיך ללעוס את המסטיק תוך כדי שהוא פוזל לעבר קבוצת שפמנונים מדושנים ששחו במרחק של כשני מטר תחתיו, חוכך בדעתו מהי הדרך הטובה ביותר להשליך לכיוונם את גומי הלעיסה בלא שאחד מן המדריכים יבחין במעשה, מה שיגרור נזיפה חמורה בתוספת הסבר מדעי מפולפל שבכל שנה נכחדים מן העולם מאות זנים של בעלי חיים עקב כריתת עצים ולעיסת מסטיקים, וחוץ מזה שלחומר שממנו עשוי המסטיק לוקח בסביבות חמש שנים להתפרק ולחזור אל הטבע, ובינתיים עד אז הוא סותם את פתחי האוורור של האקוויפרים וגורם לחור באוזון להתרחב, מה שגורם להיעלמותם של צבי הים-יבשה מחופי דרום מזרח אפריקה המשוונית.
המתולתל שלח אט אט את ידו האוחזת במסטיק הקלוקל אל מאחורי גבו וקול פכפוך מים נשמע מתחתיו. עדת השפמנונים החלו להתחרות ביניהם מי הראשון שמצליח ליצור בלון בעזרת המסטיק. המדריכים כמובן לא שמו לב, הם היו עסוקים מידי בהנחלת ערכי הטבע לדור העתיד. המדריך בעל הרעמה הבלונדינית והמתוסבכת נעמד על קצות אצבעות רגליו האחוריות והסביר בדבקות אין קץ על משפחות פרוקי הרגליים שהיו שוחים להנאתם במימי האגם עד שהאנושות הרעילה אותם למוות, בעוד חברו השחרחר שהיה בעל שיער קוצני וקצר החזיק בידו ערמת בריסטולים והדגים על גבם את התהליכים האינטגרלים הגאוגרפים שחווה קרקעית האגם מידי כמה מאות אלפי שנים, מה שמשפיע באופן מידי על הצמחייה רבת הגוונים והמינים שאת שמות ענפיה השונים הוא הקריא מתוך "המדריך לצמחייה תת מימית בישראל".
עדת הנערים הקולנית, האכלנית והבלתי מתחשבת בחי, בצומח ובדומם, הצליחו להבחין אך בקני סוף יבשים ותו לא. אך המדריך הצעיר תיקן אותם עד מהרה שקני סוף זוהי שגיאה לשונית ממדרגה ראשונה. ישנם קנים וישנו סוף והם שני דברים השונים בתכלית. הם אף ממשפחות שונות ועל כן אין לחבר ביניהם כלל וכלל.
הסיור נמשך כאשר המדריך מצביע ביד רועדת ובפרצוף נוגה בכמה חבילות במבה ריקות וביניהם צף להנאתו דגיג קרפיון מת, מה שמוכיח מעל לכל ספק שהאנושות שמה לה למטרה להשמיד, לאבד ולהרוס את הטבע הנפלא. שיאו של הסיור הלימודי הגיע כאשר הם הגיעו לקיצו של השביל הצף, מקום שלפי הערכת חוקרי הטבע היווה את מקום מושבה של צפרדע ה"עגולשון שחור גחון" שנכחדה מן העולם על ידי פיתוח התעשייה וייבוש מאסיבי ומזיק של הביצות הרב שנתיות.
כאן, נעמד המדריך בקצה שביל האבן כשהוא נזהר לא לדרוך על הדשא הסינטטי העומד לפני חידלון, ובעיניים עצומות תיאר בפניהם בפרוטרוט כיצד מרגיש מין שנכחד מעל פני האדמה אך ורק מכיוון שאנשים חסרי תרבות החליטו לייבש את הביצות הנפלאות המהוות כר פורה להתרבות מינים ותתי מינים של יצורים ימיים ויבשתיים כאחד. הם דיברו בפאתוס, מלאים באמוציות של אהבת הטבע. הנערים לעומתם נשנשו, כרסמו, אכלו וטחנו בעיניים בורקות ובפיות פעורים את פצצות הכולסטרול שהכינו עבורם טובי הכימאים והפלסטיקאים בארץ ובעולם. שוק סוער של החלפות התנהל בעוז, צ'יטוס בעד דוריטוס, באגסי בעד פופסי ועוד היד נטויה. גם חמצוצים וסוכריות לא חסרו שם ואפילו מסטיקים בשפע, ולא רק אצל הנער המתולתל.
כשקצה חוט של ציצית השתלשלה ממכנסי אחד הנערים ונדמתה בעיני המדריך לחכה מפלצתית המיועדת לצוד דגים ולרוצחם נפש באכזריות אין קץ, הוא התלבש על הרך המסכן והוריד לו הרצאה על כל סוגי ומיני דגי הרקק בעולם, דגי הנחלים והברכות, האקווריומים והנהרות. הוא הסביר לו באריכות על שרשרת המזון האגדית וכיצד כל קרפיון שמונים גרם שנמשה ממעין עין צלפחד מעמיד בסכנת הכחדה ממשית את הלוויתן הכחול.
שעות רבות עוד ייקחו לילדים לחסל את כל ערימות הפחמימות, הסוכרים ושומני הטרנס שמילאו את תיקיהם עד תום ופגעו בכל המערך הזואולוגי, האקולוגי והאגרונומי של הגלובוס המצויים בסכנת הכחדה. החמצוצים הרבים שנאכלו שם סייעו בהרחבת החור באוזון והמסטיקים הדביקים גרמו ליצירת חור שחור משחור שעלול בין רגע לבלוע את כל מערכת השמש, מה שיהווה סכנת חיים מידית לחרגולי הנהרות. ולא נזכיר את העגולשון שחור גחון שכבר נכחד בנסיבות דומות.
אך כעבור חמישים שנה. כאשר הנערים המזיקים הללו כבר היו נשואים, ורוב ילדיהם גם היו נשואים וכבר החלו בהקמת דור העתיד. כאשר בחופש הגדול באו הנכדים לבקר את סבא, הם יצאו יחדיו לטיול באגמון החולה. או אז הם פגשו שם, על יד המתחם שאי פעם היה מקום מושבו של העגולשון שחור גחון. בין משפחות השפמנונים לנוטריה הפרוותית, הם מצאו את אותם שני המדריכים, עדיין עומדים באותו המקום. לשחור שביניהם קרחת נוצצת במרכז ראשו ומהתסבוך הבלונדיני נותרו רק כמה שערות אחרונות כמזכרת למה שהיה ואיננו עוד. כמו אז, כך היום. עומדים כשלגבם תרמיליהם המהווים את כל רכושם עלי אדמות ומגנים בחירוף נפש על הפרח האחרון של הצלוחיפת הביצתית הנודדת.
אשה, הם עוד לא מצאו. וכמובן שילדים אין להם, שלא לדבר על נכדים. הם לנים באיזה חדר מתקלף באכסניית נוער מזדקנת ובזמנם הפנוי הם מתרפקים בערגה על משפחות פרוקי הרגליים, וכמובן הם עדיין עובדים באותה עבודת קודש של שמירה על ערכי הטבע.
הזקן הנרגן בעל שלושת השערות הבלונדיניות המתוסבכות האחת בשלישית במרכז פדחתו, נעמד על קצות אצבעות רגליו האחוריות והסביר בדבקות אין קץ על משפחות פרוקי הרגליים ששחו להנאתם במימי האגם עד שהאנושות וכולי וכולי.
מאחורי גבו עמדה משפחה של ילדים מתולתלים שלעסו מסטיקים. רגע אחד של חוסר שימת לב מצד הזקן ועשרות מסטיקים מצאו את דרכם אל קרקעית האגם. משפחות השפמנונים תפסו אותם והחלו להתחרות ביניהם מי עושה את הבלון הכי גדול. הם היו עסוקים מידי בתחרות מכדי שיוכלו לשמוע את הסבא עם השפם הארוך ששחה באיטיות ומלמל מבין שיניו התותבות שהוא עוד זוכר את המסטיק הראשון שנזרק למימי האגם, אי שם לפני חמישים שנה על ידי ילד מתולתל.
ורק עגולשון שחור גחון אחד הצטנף במחבואו שבין הקנים לסוף וצחק לעצמו על כך שכבר עשרות שנים הוא עובד על כל העולם שהוא אינו קיים.
אגב, קטע זה נכתב לפני כמה שנים לאחר ביקור באגמון החולה.
לפני תקופה הייתי שוב באותו המקום ולשמחתי קידם את פני שלט: "העגולשון חוזר הביתה"
כה רבה הייתה שמחתי לגלות כי לאחר שנים שחשבו בכל העולם כי מין זה נכחד מעל פני האדמה,
בשנתיים האחרונות נמצאו שוב עקבותיו דווקא אצלנו באגמון.
והנה הוכחה נוספת כי נבואה ניתנה לשוטים!
(עדיין אין זה אומר כי כל השוטים הינם נביאים אך ברור שעלי זה אומר יותר ממשהו אחד).
הם גללו בהרחבה את ההיסטוריה עתיקת היומין שהחלה כבר לפני עשרים וחצי מיליארדי שנים בדיוק. אז עוד רבצו סביבות האגם גורי פילים, משפחות אריות ואפילו כמה דינוזאורים מגודלים. כאשר הילד המתולתל עצר לרגע מלעיסת המסטיק - השביעי להיום, ושאל בתום כיצד הם יודעים מה היה כאן לפני כל כך הרבה שנים, הם נבוכו לרגע, אבל אז התעשתו במהירות וציטטו את אותן המילים עליהן חזרו בכל רגע של מבוכה או אי ידיעה: "החוקרים של רשות הטבע והגנים בדקו את זה".
המתולתל קיבל את התשובה בפעם השביעית להיום והמשיך ללעוס את המסטיק תוך כדי שהוא פוזל לעבר קבוצת שפמנונים מדושנים ששחו במרחק של כשני מטר תחתיו, חוכך בדעתו מהי הדרך הטובה ביותר להשליך לכיוונם את גומי הלעיסה בלא שאחד מן המדריכים יבחין במעשה, מה שיגרור נזיפה חמורה בתוספת הסבר מדעי מפולפל שבכל שנה נכחדים מן העולם מאות זנים של בעלי חיים עקב כריתת עצים ולעיסת מסטיקים, וחוץ מזה שלחומר שממנו עשוי המסטיק לוקח בסביבות חמש שנים להתפרק ולחזור אל הטבע, ובינתיים עד אז הוא סותם את פתחי האוורור של האקוויפרים וגורם לחור באוזון להתרחב, מה שגורם להיעלמותם של צבי הים-יבשה מחופי דרום מזרח אפריקה המשוונית.
המתולתל שלח אט אט את ידו האוחזת במסטיק הקלוקל אל מאחורי גבו וקול פכפוך מים נשמע מתחתיו. עדת השפמנונים החלו להתחרות ביניהם מי הראשון שמצליח ליצור בלון בעזרת המסטיק. המדריכים כמובן לא שמו לב, הם היו עסוקים מידי בהנחלת ערכי הטבע לדור העתיד. המדריך בעל הרעמה הבלונדינית והמתוסבכת נעמד על קצות אצבעות רגליו האחוריות והסביר בדבקות אין קץ על משפחות פרוקי הרגליים שהיו שוחים להנאתם במימי האגם עד שהאנושות הרעילה אותם למוות, בעוד חברו השחרחר שהיה בעל שיער קוצני וקצר החזיק בידו ערמת בריסטולים והדגים על גבם את התהליכים האינטגרלים הגאוגרפים שחווה קרקעית האגם מידי כמה מאות אלפי שנים, מה שמשפיע באופן מידי על הצמחייה רבת הגוונים והמינים שאת שמות ענפיה השונים הוא הקריא מתוך "המדריך לצמחייה תת מימית בישראל".
עדת הנערים הקולנית, האכלנית והבלתי מתחשבת בחי, בצומח ובדומם, הצליחו להבחין אך בקני סוף יבשים ותו לא. אך המדריך הצעיר תיקן אותם עד מהרה שקני סוף זוהי שגיאה לשונית ממדרגה ראשונה. ישנם קנים וישנו סוף והם שני דברים השונים בתכלית. הם אף ממשפחות שונות ועל כן אין לחבר ביניהם כלל וכלל.
הסיור נמשך כאשר המדריך מצביע ביד רועדת ובפרצוף נוגה בכמה חבילות במבה ריקות וביניהם צף להנאתו דגיג קרפיון מת, מה שמוכיח מעל לכל ספק שהאנושות שמה לה למטרה להשמיד, לאבד ולהרוס את הטבע הנפלא. שיאו של הסיור הלימודי הגיע כאשר הם הגיעו לקיצו של השביל הצף, מקום שלפי הערכת חוקרי הטבע היווה את מקום מושבה של צפרדע ה"עגולשון שחור גחון" שנכחדה מן העולם על ידי פיתוח התעשייה וייבוש מאסיבי ומזיק של הביצות הרב שנתיות.
כאן, נעמד המדריך בקצה שביל האבן כשהוא נזהר לא לדרוך על הדשא הסינטטי העומד לפני חידלון, ובעיניים עצומות תיאר בפניהם בפרוטרוט כיצד מרגיש מין שנכחד מעל פני האדמה אך ורק מכיוון שאנשים חסרי תרבות החליטו לייבש את הביצות הנפלאות המהוות כר פורה להתרבות מינים ותתי מינים של יצורים ימיים ויבשתיים כאחד. הם דיברו בפאתוס, מלאים באמוציות של אהבת הטבע. הנערים לעומתם נשנשו, כרסמו, אכלו וטחנו בעיניים בורקות ובפיות פעורים את פצצות הכולסטרול שהכינו עבורם טובי הכימאים והפלסטיקאים בארץ ובעולם. שוק סוער של החלפות התנהל בעוז, צ'יטוס בעד דוריטוס, באגסי בעד פופסי ועוד היד נטויה. גם חמצוצים וסוכריות לא חסרו שם ואפילו מסטיקים בשפע, ולא רק אצל הנער המתולתל.
כשקצה חוט של ציצית השתלשלה ממכנסי אחד הנערים ונדמתה בעיני המדריך לחכה מפלצתית המיועדת לצוד דגים ולרוצחם נפש באכזריות אין קץ, הוא התלבש על הרך המסכן והוריד לו הרצאה על כל סוגי ומיני דגי הרקק בעולם, דגי הנחלים והברכות, האקווריומים והנהרות. הוא הסביר לו באריכות על שרשרת המזון האגדית וכיצד כל קרפיון שמונים גרם שנמשה ממעין עין צלפחד מעמיד בסכנת הכחדה ממשית את הלוויתן הכחול.
שעות רבות עוד ייקחו לילדים לחסל את כל ערימות הפחמימות, הסוכרים ושומני הטרנס שמילאו את תיקיהם עד תום ופגעו בכל המערך הזואולוגי, האקולוגי והאגרונומי של הגלובוס המצויים בסכנת הכחדה. החמצוצים הרבים שנאכלו שם סייעו בהרחבת החור באוזון והמסטיקים הדביקים גרמו ליצירת חור שחור משחור שעלול בין רגע לבלוע את כל מערכת השמש, מה שיהווה סכנת חיים מידית לחרגולי הנהרות. ולא נזכיר את העגולשון שחור גחון שכבר נכחד בנסיבות דומות.
אך כעבור חמישים שנה. כאשר הנערים המזיקים הללו כבר היו נשואים, ורוב ילדיהם גם היו נשואים וכבר החלו בהקמת דור העתיד. כאשר בחופש הגדול באו הנכדים לבקר את סבא, הם יצאו יחדיו לטיול באגמון החולה. או אז הם פגשו שם, על יד המתחם שאי פעם היה מקום מושבו של העגולשון שחור גחון. בין משפחות השפמנונים לנוטריה הפרוותית, הם מצאו את אותם שני המדריכים, עדיין עומדים באותו המקום. לשחור שביניהם קרחת נוצצת במרכז ראשו ומהתסבוך הבלונדיני נותרו רק כמה שערות אחרונות כמזכרת למה שהיה ואיננו עוד. כמו אז, כך היום. עומדים כשלגבם תרמיליהם המהווים את כל רכושם עלי אדמות ומגנים בחירוף נפש על הפרח האחרון של הצלוחיפת הביצתית הנודדת.
אשה, הם עוד לא מצאו. וכמובן שילדים אין להם, שלא לדבר על נכדים. הם לנים באיזה חדר מתקלף באכסניית נוער מזדקנת ובזמנם הפנוי הם מתרפקים בערגה על משפחות פרוקי הרגליים, וכמובן הם עדיין עובדים באותה עבודת קודש של שמירה על ערכי הטבע.
הזקן הנרגן בעל שלושת השערות הבלונדיניות המתוסבכות האחת בשלישית במרכז פדחתו, נעמד על קצות אצבעות רגליו האחוריות והסביר בדבקות אין קץ על משפחות פרוקי הרגליים ששחו להנאתם במימי האגם עד שהאנושות וכולי וכולי.
מאחורי גבו עמדה משפחה של ילדים מתולתלים שלעסו מסטיקים. רגע אחד של חוסר שימת לב מצד הזקן ועשרות מסטיקים מצאו את דרכם אל קרקעית האגם. משפחות השפמנונים תפסו אותם והחלו להתחרות ביניהם מי עושה את הבלון הכי גדול. הם היו עסוקים מידי בתחרות מכדי שיוכלו לשמוע את הסבא עם השפם הארוך ששחה באיטיות ומלמל מבין שיניו התותבות שהוא עוד זוכר את המסטיק הראשון שנזרק למימי האגם, אי שם לפני חמישים שנה על ידי ילד מתולתל.
ורק עגולשון שחור גחון אחד הצטנף במחבואו שבין הקנים לסוף וצחק לעצמו על כך שכבר עשרות שנים הוא עובד על כל העולם שהוא אינו קיים.
אגב, קטע זה נכתב לפני כמה שנים לאחר ביקור באגמון החולה.
לפני תקופה הייתי שוב באותו המקום ולשמחתי קידם את פני שלט: "העגולשון חוזר הביתה"
כה רבה הייתה שמחתי לגלות כי לאחר שנים שחשבו בכל העולם כי מין זה נכחד מעל פני האדמה,
בשנתיים האחרונות נמצאו שוב עקבותיו דווקא אצלנו באגמון.
והנה הוכחה נוספת כי נבואה ניתנה לשוטים!
(עדיין אין זה אומר כי כל השוטים הינם נביאים אך ברור שעלי זה אומר יותר ממשהו אחד).
