סקר: פסיק לאחר המילה "והנה" (,) בעריכה התורנית.

[פסיק]

נשמח אם תצביעו.

 

[אפכא מסתברא]

כמעט בכל המקרים, ה'והנה' הזו היא מילת פקק בדיבור, והיא מיותרת בכתיבה.

 

[אב"ג]

בשונה מנקודה, למשל, שיש לה כללים מאוד ברורים. לפסיק אין כללים. הכל לפי העניין.

 

[מאל"ף ועד תג]

כמעט בכל המקרים, ה'והנה' הזו היא מילת פקק בדיבור, והיא מיותרת בכתיבה

ולעצם השאלה?

 

[חשמל]

כמעט בכל המקרים, ה'והנה' הזו היא מילת פקק בדיבור, והיא מיותרת בכתיבה.

מילת פקק, אבל הרבה מהאחרונים השתמשו בה, וכשאתה בא לההדיר, האופציה של מחיקת המילה לא קיימת, ואתה צריך להחליט אם להוסיף פסיק או לא.

 

[פסיק]

והיא מיותרת בכתיבה.

גאוני הלשון לא הבינו כך.
ומן הנראה שגם חברי הפורום לא כ"כ מסיכים לזה.

 

[חושב! כותב]

בעריכה שתחת ידי, תיבת 'פרשנדתא' מצויה בתדירות גבוהה בהרבה מתיבת 'והנה'.
אך לטעמי, ודאי שעל המשתמשים בה לפסק אחריה, וכשם שלאחר הגייתם תיבה זו יבלמו מעט בדיבורם.

 

[רק לבין הסדרים...]

אני מעולם לא מפסק אחרי והנה.
מבחינתי זה בנשימה אחת

 

[פסיק]

בעריכה שתחת ידי, תיבת 'פרשנדתא' מצויה בתדירות גבוהה בהרבה מתיבת 'והנה'.

כאן לא.

 

[חושב! כותב]

גם בתיבת 'ודע' הכתובה בטקסט שהעתקת מהאבן עזרא אינני משתמש, ולא כי התיבה שגויה מצד עצמה, אלא ששפת העם [הכללית וממילא גם התלמודית] התקדמה מאז.

 

[אפכא מסתברא]

גם בתיבת 'ודע' הכתובה בטקסט שהעתקת מהאבן עזרא אינני משתמש, ולא כי התיבה שגויה מצד עצמה, אלא ששפת העם [הכללית וממילא גם התלמודית] התקדמה מאז.

התקדמה או לא - השתנתה בוודאי.

 

[אפכא מסתברא]

לפסיק אין כללים. הכל לפי העניין.

השאלה עד כמה מטרידים אותך כללי האקדמיה (יש לה כללים לפיסוק), אבל אין ספק שפיסוק נכון עוזר הרבה להבהרת הטקסט. ואגב, גם חברי האקדמיה עצמם נוהגים גמישות בזה (להבדיל מהנוקשות הקיצונית שנהגו לפני 50 שנה).

 

[קנקן חדש]

כאן לא.

הטקסט הנ"ל לא עבר עריכה עכשווית ועדכנית...

 

[דיונון]

הכל לפי העניין.
אבל במקום שבדיבור נעצרים - למה לא לפסק?

 

[למאי נפקא מינה]

הכל לפי העניין.
אבל במקום שבדיבור נעצרים - למה לא לפסק?

גם אנכי מחזיק בדעה זו.


לדעתי שלושת הכללים המובילים והעקרונות המנחים אמורים להיות: זרימה, זרימה וזרימה.

מטרת העריכה היא שהקורא יוכל לעבור על התוכן בשטף וללא עצירות, לא בגלל שיבושי לשון או פיסוק וגם לא בשל אי הסברה נאותה.
וכיון שקורא ממוצע מעביר במוחו את הטקסט כמי שמקריא אותו, מובן מאיליו כיצד יש לפסק.

כמובן שבמקרים מסוימים מאד מתבקשת עריכה בסגנון ותיק, ישיבתי או מסוים אחר, אולם הנ"ל נכון כמעט תמיד, ויכול מאד לסייע בדילמות כאלו ואחרות המתעוררות במהלך העבודה השוטפת.

 

[ב.ל.]

אי אפשר לתת בזה כלל אבסולוטי.
זה תלוי לפי מסמך ולפי עורך.
ייתכן אותו תוכן ועורך אחד ישלב נקודה בסוף כמה משפטים בזה אחר זה, ועורך שני ישלב פסיקים.
ויותר מכך, ייתכן שאותו ערוך יעשה פעם כך ופעם כך.
הכל, כאמור, תלוי בעורך ובתוכן/סגנון המסמך.

כאשר אנו רוצים שהמסמך ייקרא כמשפט משפט. חד, ללא אפשרות למשמעות אחרת, נשלב נקודות.
לעומת זאת, כאשר רצוננו שהקורא יקרא בניחותא, מאמר ארוך (שייך יותר - בתורני - בדברי אגדה), נשלב רק פסיקים.

לגבי לשלב פסיקים לאחר מילת קדימון כמו והנה, כגון וכו'. תלוי ג"כ בהנ"ל.

(מקוה שהצלחתי להסביר את עצמי כראוי).

 

[מצפה ופועל לישועה]

אני בד"כ מפסק