ספרים שנותרו בשדה

[shira bira]

הוציאו לאחרונה בהוצאה חדשה...

ומנוקדת.
הציורים נשארו אותם ציורים.

 

[נחמי פורתא]

ומנוקדת.
הציורים נשארו אותם ציורים.

@שירה בירה
מפליא אותי כל פעם מחדש ההתמצאות שלך בהכל (לאו דווקא ספרים)

 

[שרה מגן]

נזכר בספר 'בת עמי', של 'שפרה', שמספרת את תלאותיה במלחמת העולם ביומן שנכתב בזמן האירועים עצמם.
לא יודע איך אפשר להשיג אותו

הספר הטרגי ביותר שקראתי על השואה. כולו קינה.

 

[yonatanr]

מה שאני אהבתי בספ שלא הוזכרה שם מילה אחת של דת
וכל כולו היה לימוד מידות

בהחלט, סוג של עולם מנותק.
אין יהודים, אין גויים, אין חרדים, אין חילונים, אין אזרחים, אין זרים, כולם יכולים להיות חברים, כולם יכולים להאיר פנים זה לזה, כולם יכולים ללמוד ביחד [ומי מדבר בכלל על קיום מצוות].

 

[יעקב1245]

דווקא זכור לי שיש שם פורים

 

[רותי רפפורט]

דווקא זכור לי שיש שם פורים

נראה לי שהתיאור מפורים, מהעיר שכולם אוכלים שם כמויות, נכתב ע"י הקוראים בזמנו.
אני טועה?
עברו עשרים שנה אולי...

 

[יעקב1245]

נראה לי שהתיאור מפורים, מהעיר שכולם אוכלים שם כמויות, נכתב ע"י הקוראים בזמנו.
אני טועה?
עברו עשרים שנה אולי...

עם כזה זכרון, מה אוכל לומר?
(אכן, היה איזה גליון פורים שנכתב על ידי הקוראים כך שהדבר אפשרי בהחלט)

 

[מרים קרייטמן]

ביקורת שכתבתי בפורום אחר על "לוחמי התמורות",
מעלה את זה גם כאן, משערת שהציבור כאן מתמצא יותר...

אפתח בכמה ציטוטים חובה, כאלו שהפכו אצלנו בבית לקודים...

"עומק טוב תמורת עומק רע"
רחשי ליבך יורוך הדרך-
ואור המחולל יגן בעדך
בדידות - אינה תמיד כאב. לעתים היא הקשבה להדי פעימות הלב.
כל המתנה - תימלא
לוחם תמורות ממיר פחדיו באור
לב העולם - אתה
אין חושך ואין צלמוות, באחד הפשוט אין לך קיום.
אם אתה מדויק - אתה מוגן
בכל עצב יהיה מותר. העצב הוא מזונם המובחר של הצללים.


והנה, עם הציטוטים עוד כמה מילים על הספר:
ספר הגות והשקפה שנכתב כסיפור אלגורי מופלא מלא עלילה ומתח. הסיפור מתרחש כולו במין מציאות על טבעית, בממלכת בני קדם שנפלה שדודה ללחשיו של חיויא הקדמוני. (הוא יצר הרע, הוא השטן, הוא מלאך המוות--)
שבעת הקיסרים השתלטו על הממלכה ובנו את עיר המגדל, ולשירותם אלפי לוחמים אטומי מבט וצללים מכל הסוגים.
תקווה אחת יש לצאצאי הממלכה- אגדת כנפיים עתיקה המנבאת את סוף היקום, ובכל זאת זו נחמה.

עולו נפרד מבני משפחתו ויוצא למלחמה בלוית סג בכורו הצעיר. סג נופל בשבי הממירים, בו בזמן צלאי בן הכפרים התמים הולך במשובת נעורים ומנתץ אבן קטנה מחומת העיר. בכך הוא מקומם עליו את כל חילות הקיסרים, הנחושים לשמור בתוקף על סודן המצמרר של אבני החומה:
צלאי נופל בשבי ומועבר למיצוי ריכוז הנפש, סיהרא אחותו נחלצת להצילו, ונופלת בעצמה במלכודת הרפאים.
הדמויות אינן שייכות לעולם הרגיל, ולכללים הרגילים שלנו. אך מערכות התקשורת והיחסים ביניהם מלמדים הרבה, כבדרך אגב. מקומה של סיהרא - מעניין למדי, וכך גם כל התהליך שהיא עוברת, כ"חלשה, קטנה ורפת כוח" אך היא זו שמצילה בלחישותיה את העולם כולו.
המחבר, הרב ארז משה דורון כותב כי הספר נכתב בהשראת "שר הטבעות", איני יודעת מהו, אבל ניכר כי הספר משלב המון מוטיבים ומופעים על מציאותיים, עם צללי תעתועים, עננים סגולים המשתלשלים אל עמקי המערה, ונשק אלוקי סגלגל שנגלה רק ללוחמי תמורות נקיי דעת וטהורי לבב---
הכתיבה עשירה, מעט כבדה, וקסומה. דורשת ריכוז רב בעת הקריאה. אבל שווה כל רגע.
המלצה אישית: דלגו על הפרק הראשון, וכנסו בשביל עוקף אלימות היישר אל פרק ב'. שם, עם עולו וילדיו קל יותר להתחבר לספר מאשר בנחיתה המפחידה אל עיר המגדל ועונשי המוות של המטילים האכזרים...[/QUOTE]

 

[כנפיים]

ביקורת שכתבתי בפורום אחר על "לוחמי התמורות",
מעלה את זה גם כאן, משערת שהציבור כאן מתמצא יותר...

אפתח בכמה ציטוטים חובה, כאלו שהפכו אצלנו בבית לקודים...

"עומק טוב תמורת עומק רע"
רחשי ליבך יורוך הדרך-
ואור המחולל יגן בעדך
בדידות - אינה תמיד כאב. לעתים היא הקשבה להדי פעימות הלב.
כל המתנה - תימלא
לוחם תמורות ממיר פחדיו באור
לב העולם - אתה
אין חושך ואין צלמוות, באחד הפשוט אין לך קיום.
אם אתה מדויק - אתה מוגן
בכל עצב יהיה מותר. העצב הוא מזונם המובחר של הצללים.


והנה, עם הציטוטים עוד כמה מילים על הספר:
ספר הגות והשקפה שנכתב כסיפור אלגורי מופלא מלא עלילה ומתח. הסיפור מתרחש כולו במין מציאות על טבעית, בממלכת בני קדם שנפלה שדודה ללחשיו של חיויא הקדמוני. (הוא יצר הרע, הוא השטן, הוא מלאך המוות--)
שבעת הקיסרים השתלטו על הממלכה ובנו את עיר המגדל, ולשירותם אלפי לוחמים אטומי מבט וצללים מכל הסוגים.
תקווה אחת יש לצאצאי הממלכה- אגדת כנפיים עתיקה המנבאת את סוף היקום, ובכל זאת זו נחמה.

עולו נפרד מבני משפחתו ויוצא למלחמה בלוית סג בכורו הצעיר. סג נופל בשבי הממירים, בו בזמן צלאי בן הכפרים התמים הולך במשובת נעורים ומנתץ אבן קטנה מחומת העיר. בכך הוא מקומם עליו את כל חילות הקיסרים, הנחושים לשמור בתוקף על סודן המצמרר של אבני החומה:
צלאי נופל בשבי ומועבר למיצוי ריכוז הנפש, סיהרא אחותו נחלצת להצילו, ונופלת בעצמה במלכודת הרפאים.
הדמויות אינן שייכות לעולם הרגיל, ולכללים הרגילים שלנו. אך מערכות התקשורת והיחסים ביניהם מלמדים הרבה, כבדרך אגב. מקומה של סיהרא - מעניין למדי, וכך גם כל התהליך שהיא עוברת, כ"חלשה, קטנה ורפת כוח" אך היא זו שמצילה בלחישותיה את העולם כולו.
המחבר, הרב ארז משה דורון כותב כי הספר נכתב בהשראת "שר הטבעות", איני יודעת מהו, אבל ניכר כי הספר משלב המון מוטיבים ומופעים על מציאותיים, עם צללי תעתועים, עננים סגולים המשתלשלים אל עמקי המערה, ונשק אלוקי סגלגל שנגלה רק ללוחמי תמורות נקיי דעת וטהורי לבב---
הכתיבה עשירה, מעט כבדה, וקסומה. דורשת ריכוז רב בעת הקריאה. אבל שווה כל רגע.
המלצה אישית: דלגו על הפרק הראשון, וכנסו בשביל עוקף אלימות היישר אל פרק ב'. שם, עם עולו וילדיו קל יותר להתחבר לספר מאשר בנחיתה המפחידה אל עיר המגדל ועונשי המוות של המטילים האכזרים...

[/QUOTE]
איזו ביקורת נפלאה!
לא מכירה את הספר, אבל רצה לחפש אותו!
תודה!

 

[RACHELIZ]

מפחדת לקרוא ביקורות לספרים שטרם קראתי.. לא רוצה שיגלו לי כלום וכן רוצה לבוא בראש נקי ורק אח"כ לקרוא

 

[שני זאת אני :)]

ביקורת שכתבתי בפורום אחר על "לוחמי התמורות",

אחד הספרים!
שלא נגמר, כי קוראים אותו לאט, ושוב, ושוב...

והציטוטים שהזכרת, מזכירים את הספר "הלב והמעין", גם הוא של הרב ארז משה דורון
הוא לא סיפורת, אלא כתוב בצורה של חלופת מכתבים בין חוזר בתשובה טרי, וחוזר ותיק (המחבר עצמו), שאלוף בלדייק הרגשות ומצבים.
מי שלא קרא מומלץ ממש, רק לבא בראש פתוח, ולקחת מה שמתאים, גם אם לא מתחברים ומסכימים להכל, יש המון מה לקבל.

בשבילי זה היה אחד הספרים המכוננים, ועד היום אחרי בלי סוף פעמים שקראתי, עדין שומרת עליו קרוב.

 

[yonatanr]

המחבר, הרב ארז משה דורון כותב כי הספר נכתב בהשראת "שר הטבעות", איני יודעת מהו, אבל ניכר כי הספר משלב המון מוטיבים ומופעים על מציאותיים, עם צללי תעתועים, עננים סגולים המשתלשלים אל עמקי המערה, ונשק אלוקי סגלגל שנגלה רק ללוחמי תמורות נקיי דעת וטהורי לבב---

שר הטבעות הוא ספרו של ג'. ר. ר. טולקין, בו הוא מפתח עולם פנטזיוני שלם, עם מפות, סוגים שונים של בני אדם, והיסטוריה מפורטת של כל אחד מהם, עד שהקורא נשאב לתוך עולם קסום, בו אפשר להכניס מסרים 'מתחת הרדאר' מבלי שהקורא יקטלג אותם מיד תחת אחד הדעות המדיניות / דתיות / פוליטיות שרוחשות בעולמנו.
נראה שדורון לקח ממנו את הרעיון לספר על יקום מקביל, בעל היסטוריה וגיאוגרפיה משלו, עם טובים ורעים משלו, כשהכח של הרוע הוא כמעט אינסופי, והטוב הוא שברירי ונחות, ולבסוף כמובן הרוע מתמוטט.
אין ספק שהספר מדהים, מרתק ובעל מסר עז, מתאים במיוחד למעמיקים ואוהבי אליגוריה.
אך היתה לי תחושה מאד לא נוחה בקשר ל'בעל התמורות'. הכח שלו הוא כמעט בלתי מוגבל, ויש לו גוף ודמות הגוף, ולדעתי זה גובל בע"ז. אמנם גם הוא 'שואב' את כוחו מאיזה 'אדון התמורות' עלום, אך מסופקני עד כמה אפשר להכניס דמות כזאת ביהדות.

 

[Ushaya]

רימון הזהב. על עליית תימן בתרמ"ב.
יפיפה.

 

[מרים קרייטמן]

אך היתה לי תחושה מאד לא נוחה בקשר ל'בעל התמורות'. הכח שלו הוא כמעט בלתי מוגבל, ויש לו גוף ודמות הגוף, ולדעתי זה גובל בע"ז. אמנם גם הוא 'שואב' את כוחו מאיזה 'אדון התמורות' עלום,

כמובן, זהו הצדיק
שאוב מתורתו של ר' נחמן מברסלב, הצדיק הוא מי שמקשר אותנו להקב"ה, ומספר ומקרב את כל מי שלא יודע למחולל התמורות- הלוא הוא הקב"ה
מחולל התמורות - הוא זה שאינו גוף ואין לו דמות גוף ןהוא לא מתואר בכלל בספר, אלא רק כישות עליונה שאליה מתפללים ואיתה מתאחדים (ובמלים אחרות - התבודדות)

 

[yonatanr]

כמובן, זהו הצדיק
שאוב מתורתו של ר' נחמן מברסלב, הצדיק הוא מי שמקשר אותנו להקב"ה, ומספר ומקרב את כל מי שלא יודע למחולל התמורות- הלוא הוא הקב"ה
מחולל התמורות - הוא זה שאינו גוף ואין לו דמות גוף ןהוא לא מתואר בכלל בספר, אלא רק כישות עליונה שאליה מתפללים ואיתה מתאחדים (ובמלים אחרות - התבודדות)

זה היה ברור ש'מחולל התמורות' הוא המשל לצדיק.
אבל עדיין, הכח של הצדיק הוא בבחינת 'צדיק גוזר וה' מקיים', לא שיש לצדיק כוחות של עצמו, שהוא מחליט החלטות ומנהל מערכות.
הצבתו של הצדיק בפרונט, בתור זה שכולם מחכים לו, שהוא כבר יצא להלחם וישמיד את הרוע, והסתרתו של 'מחולל התמורות' בתור דבר מעורפל שרק פה ושם שומעים עליו, הוא אצלי בחשש ע"ז.
גם עובדי הע"ז ידעו על קיומו של ה'. אלא שטענו שצריך לכבד את האמצעיים.
רמב"ם הל' ע"ז פ"א.

 

[נקודה אחת]

הצבתו של הצדיק בפרונט, בתור זה שכולם מחכים לו, שהוא כבר יצא להלחם וישמיד את הרוע, והסתרתו של 'מחולל התמורות' בתור דבר מעורפל שרק פה ושם שומעים עליו, הוא אצלי בחשש ע"ז.
גם עובדי הע"ז ידעו על קיומו של ה'. אלא שטענו שצריך לכבד את האמצעיים.
רמב"ם הל' ע"ז פ"א.

הו לא!

"ויאמינו בה' ובמשה עבדו"
יש אמונה בה'.
ויש אמונה בצדיקים.

אולי פשוט תשמעו הרצאות של הרב המחבר. (הרב ארז משה דורון) כל הדיבורים שלו סובבים את הנקודות האלו. אני בטוחה שהכל יהיה מובן הרבה יותר אחר כך. להקיש מהספר על המציאות ולהוציא מסקנות (חשש ע"ז!) נשמע לי קצת מסוכן. ואכן הספר הזה הוא משהו חריג ויכול קצת לבלבל במקום מסוים.
זה נורא קשה לקחת עולם רוחני ולנסות לתרגם אותו. אני לא יודעת אם זה אפשרי בכלל.

 

[yonatanr]

יתכן.
אבל הזהירות נצרכת.
ב'מחנה הקיץ של אדון הוא' למשל, ברור לכולם ש'אדון הוא' הוא בעל הבית, וכל הפעילים במחנה אינם אלא שלוחיו, ואין לאף אחד כח משל עצמו.

 

[נקודה אחת]

אני חושבת שהספר הזה נכתב לקירוב רחוקים.

וסתם בד"א
חזרתי מאומן לא מזמן, חוץ מהקבוצה שלנו היה איפה שהתארחו, עוד קבוצה עם שני מפורסמים.
זמר אחד ועוד רב אחד מפורסם כזה. שניהם סוג של בעלי תשובה.
לזמר הזה, שנראה חרדי, יש שירים לקירוב רחוקים, חברה שלי, הייתה נזעמת מהנזק שהוא מחולל לדעתה לבת הסמינר שלה וחברותיה. היא הייתה חייבת להגיד לו את זה. נו.
"אתה יודע כמה חרדיות שומעות אותך?" אמרה לו.
"אני כתבתי את זה לקירוב רחוקים" הוא הסביר. "אבל מודע לזה שזה מגיע לעוד קהלים, אין לי שליטה" התנצל..
החברה שלי הסבירה לי שהבת שלה אוהבת רק את הסגנון מוזיקה הזה דווקא של הבעלי תשובה האלו שכותבים כל מה שנוגע וכואב.
מצד אחד- זה מזיק. מצד שני- זה מזניק אותם לחיפוש, לקירבת ה'. לאקשן דקדושא.. שחסר מאוד בעולם החרדי המוגן בוואקום.

אז מה נעשה?
הילדים רוצים כנות. רוצים אמת. לא רוצים עטיפות צלופן קדושות. (בשירים, בספרים במה לא?)
מצד שני.
יש שם חספוס.. זה דוקר. וממכר.
קיצור. לא פשוט לגדול בדור שלנו. לא פשוט להיות ילד עכשיו. לא פשוט להיות ההורה שלו.
ייתי ולא אחמינא. איך אומרים?
אבל אף אחד לא שאל אותנו. ואנחנו כבר כאן.
לפחות נדע שהמונה דופק לטובתנו ובשמיים מאוד מתפעלים ממי שמחזיק מעמד.

 

[yonatanr]

חזרתי מאומן לא מזמן, חוץ מהקבוצה שלנו היה איפה שהתארחו, עוד קבוצה עם שני מפורסמים.
זמר אחד ועוד רב אחד מפורסם כזה. שניהם סוג של בעלי תשובה.
לזמר הזה, שנראה חרדי, יש שירים לקירוב רחוקים, חברה שלי, הייתה נזעמת מהנזק שהוא מחולל לדעתה לבת הסמינר שלה וחברותיה. היא הייתה חייבת להגיד לו את זה. נו.
"אתה יודע כמה חרדיות שומעות אותך?" אמרה לו.
"אני כתבתי את זה לקירוב רחוקים" הוא הסביר. "אבל מודע לזה שזה מגיע לעוד קהלים, אין לי שליטה" התנצל..

כבר כתב הרמב"ם בהקדמתו לספר 'מורה נבוכים':
אני האיש אשר כשיציקהו הענין, ויצר לו הדרך, ולא ימצא תחבולה ללמד האמת אלא בשיאות לאחד מעולה, ולא יאות לעשרת אלפים סכלים - אני בוחר לאומרו לעצמו, ולא ארגיש בגנות העם הרב ההוא, וארצה להציל המעולה האחד ההוא ממה שנשקע בו, ואורה מבוכתו, עד שישלם וירפא.

 

[אלי7 א]

מתוך ההפיכה
של פועה שטיינר
כל כך נהניתי ממנו!
לדעתי הוא ממש ספר שנותר בשדה, לצערי...