סיפור קצר - בהמשכים...

[מאיר14]

פרק א

לאחר היאבקות ממושכת אשר דמתה בעיניו כנצח...

בשבריר השניה בה הלה הירפה את אחיזתו ממנו – כדי לסדר את כובעו שנשמט מפניו זה עתה, ניצל ז'ק את ההזדמנות כדי להנחית עליו אגרוף בפניו.

ובהותירו אותו המום וחבול עד זוב דם, חמק ז'ק אל חדר המדרגות, ובריצה מטורפת עשה את דרכו אל הקומה השלישית, אל תוך משרדו, לא לפני שנעל עליו את הדלת היטב היטב.

זיעה קרה עטפה את מצחו, ולבו הלם בפראות. ובאפיסת כוחות, צנח על הכורסא הניצבת תחת החלון.

לבו ניבא לו רעות, וראשו החל מסתחרר עליו עד כדי ערפול חושים.

נקישות קלות בדלת ניתקו לפתע את מחשבותיו, אך איבריו כבר לא נשמעו לו...

זמן רב עבר..

וכאשר התעורר ז'ק, מצא את עצמו פתאום במקום שאינו מוכר...

 

[RACHELIZ]

נשמע מסקרן...

הייתי מורידה את שלוש הנקודות שלפעמים מסיימות את המשפטים.
אני יודעת שקשה להיפרד מהן... מניסיון…

 

[מאיר14]

פרק ב

הוא הביט סביבו בהשתאות, מחפש בדיל מידע לכל המתרחש.. אך לשוא.

כמו מתוך הרגל, תחב את ידו לכיסו, אכן.. הנייד שם.

המכשיר הכבוי, הדליק אצלו נורה אדומה, ומחשבות אימה התרוצצו במוחו.

ידו רעדה מבלי שליטה, בקושי רב עלה בידו להפעילו.

צלצול צורם קטע את מחשבותיו, זו היתה הלי אשתו.

"כן הלי", ענה בקול רגוע – מנסה להסתיר את רגשותיו האצורים.

"איפה אתה ז'ק", זעקה אל השפופרת בהיסטריה.

"הכל בסדר הלי", ענה בקצרה, מחשש לאוזניים נוספות.

"מה הכל בסדר.. תסביר לי מה קורה אתך אני דואגת", צעקה שוב בקול רועד.

צעדים קרבים נשמעו מבעד לדלת חדרו..

"נדבר אולי בערב", לחש לתוך הפומית תוך כדי ניתוק, ומיד תחבו אל כיסו.

הדלת נפתחה למחצה, בפתח עמד איש בולשת מוכר.

ז'ק פלט אנחת רווחה.. זיק של תקוה הצית את לבו.

לפתע צדו עיניו דמות נוספת מאחוריו.. שמחתו היתה מוקדמת מדי...

 

[כּוֹתָר]

בררר

 

[מאיר14]

פרק ג

היא היתה בפאניקה.. אך לא בזבזה זמן מיותר.

בלי התארגנות מוקדמת, עלתה על רכבה, ודהרה אל עבר ביתו של רובי – חבירו וידידו הקרוב של בעלה.

"שלום הלי" קרא רובי בפנים מאירות, ומיד הזעיק את אשתו לקבל את פני האורחת החשובה שנקרתה זה עתה לביתם.

אבל הלי, כבר לא יכלה להתאפק יותר, ובבכי קורע לב התחילה לספר במלים קטועות מה שאירע לבעלה.

רובי לא הבין אף מלה אחת..

"כדאי שתשבי כאן מעט ותירגעי, ואחר כך תספרי לנו הכל" אמר רובי בקול מרגיע, בעוד אשתו מגישה לאורחת כוס מים קרים בצירוף תופינים מתוקים.

לאחר שנרגעה מעט, סיפרה להם כל הידוע לה.

רובי נותר פעור פה..

"אולי ידוע לך על אירוע מסויים או איזה דבר שקרה קודם לכן" שאל, מנסה לפתור את התעלומה.

הלי אימצה את מוחה, בנסיון להיזכר בדבר מה.

לפתע נזכרה באותה שיחת טלפון לילית.. כל גופה רעד..

 

[גדי ישראלי]

ג' פרקים ועדיין הדרמה חוגגת מבלי שהקורא ידע מה בדיוק קורה כאן.
נשמע שיש לך עלילה טובה רק שאתה יותר מדי מסתובב סביבה מבלי לספר אותה בפשטות.
את ההערות על פיסוק וניקוד - אשאיר לגיסנו @נריה מגן שכה ישמור אותו האלוקים.

 

[מאיר14]

ג' פרקים ועדיין הדרמה חוגגת מבלי שהקורא ידע מה בדיוק קורה כאן.
נשמע שיש לך עלילה טובה רק שאתה יותר מדי מסתובב סביבה מבלי לספר אותה בפשטות.

זה הרעיון
חכה ותבין..

 

[מאיר14]

פרק ד

רובי היה מאד נסער

הידיעה על כך, שנתפרסמה זה עתה בכלי התקשורת הגדולים במדינה, הוסיפה כאב על כאבו.

"לא כעת הזמן לייאוש" התנער ממחשבותיו, ומיד חיפש את מספרו של ידידו טומי – ראש מחלקה בבולשת החשאית, בתקווה להסתייע דרכו.

"הסיפור מוכר לי מקרוב, העסק מסובך מדי ממה שאתה חושב רובי. הצעה שלי, אל תתעסק בזה יותר, לא רצוי שישתרבב גם שמך כמי שמסייע לחשוד שלפנינו.. החיים שלך קודמים.. תבין" הסביר טומי.

"לא ארפה מכך טומי, מדובר בידיד נפש שלי חף מפשע שטפלו עליו עלילה מרושעת. בטוח אני שלא יארע לי כל רע, שהרי שלוחי מצוה אינם ניזוקים" ענה רובי בקול בוטח.

"כל הכבוד לך חבר.. אני באמת מעריך אותך ואת טוב לבך, אבל אתה יודע שהעסק פה לא מתנהל איך שאתה חושב.. מדובר בכתב אישום חמור מאד על בסיס בגידה במולדת" אמר טומי בארשת חשיבות.

רובי הבין.. אכן זה באמת לא פשוט.. אנו לא חיים בעולם של יושר.

לפתע הבזיק רעיון במוחו

וטומי הסכים לנסות..

 

[מאיר14]

פרק ה

שניהם נפגשו בכניסה לעיר, בה שכן הגאון הצדיק ר' גדליה מאיר שליט"א, שחכמתו ופיקחותו הרבה התפרסמו אף אל מעבר לגבולות המדינה.

יחד עשו את דרכם רגלי לכיוון ביתו הצנוע שבפרברי העיר.

נקישות קלות על הדלת..

"כבר כמה חודשים שהרב אינו מקבל קהל מפאת חולשתו, רופאיו אסרו עליו זאת" אמרה הרבנית בפסקנות, מבעד לחריץ הצר שנפתח אך בקושי.

"אולי בכל זאת.. מדובר בפיקוח נפש ממש שאינו סובל כל דיחוי אפילו רגע אחד" התחנן רובי, כשדמעות חמות ניתכות על פניו.

"תמתינו..", אמרה הרבנית בחטף ונכנסה פנימה.

תכף חזרה והזמינה אותם להיכנס, לא לפני שהזהירה לבל יכבידו עליו יתר על המידה.

על מטה ישנה, שכב הרב הזקן באפיסת כוחות, כששפתיו תדיר ממלמלות דברי תורה ותחינות.

בקשב רב האזין לדבריהם, ומיד שקע בהרהורים משך כחצי שעה.

ואז בקול חלוש הורה להם את אשר יעשו, ונפרד מהם בחביבות רבה ובברכת הצלחה.

"תגיד לי, הרב הזה נביא"? שאל טומי בצאתם מביתו.

"אצלינו יש מושג 'חכם עדיף מנביא', ובוודאי דבריו נכונים" קבע רובי בהחלטיות רבה, כשהוא רגוע ומעודד מדברי הרב.

"שתבין.. אם זה באמת נכון כפי מה שהוא אמר.. זו תהיה דרמה גדולה שאמריקה לא חוותה זה עשרות שנים" אמר טומי בהשתאות.

 

[מאיר14]

פרק ו

בחדר החקירות

"ספר לי על מעשיך" פנה החוקר אל ז'ק.

"קודם כל, תאמר לי במה אני נאשם.." תבע ז'ק, תמה היה מכל הדרמה המתחוללת סביבו על לא מאומה.

"אחרי שתספר לנו הכל, נעדכן אותך.." ענה החוקר.

ז'ק בחושיו החדים קלט את המצב.. הוא לא היה מעוניין ליפול במלכודת מלים..

"אני רוצה להפגש קודם עם עורך דין" דרש בתוקף.

"במצב כמו שלך כשכתב אישום חמור מאד מונח נגדך, אין לך זכות לדרוש זאת" אמר החוקר בהתנשאות.

"אף על פי כן.. אני דורש להיפגש כעת עם עורך דין", ז'ק לא הירפה.

שני גברתנים נכנסו פנימה, ובידם מכשיר מדובב גדול מטיל אימה.

"אני מציע לך לדבר מעצמך.. לא כדאי לך להתנסות.." אמר החוקר באירוניה.

ז'ק החליט בכל זאת לשמור על שתיקה.

לאחר דקת דומיה, אותת החוקר, ושני הגברתנים קשרו את ידיו לאחוריו וכיסו את עיניו.

הוא כבר התכונן לגרוע מכל..

לפתע נכנס לחדר איש בולשת בכיר, ובקול רועם פקד על כולם לצאת.

 

[מאיר14]

פרק ז

בבית המשפט

"הנך נאשם בעוון חמור של בגידה במולדת" אמר השופט המשופם בנימת בוז, אך תכף הוסיף "מה יש לך לטעון להגנתך"?

"אינני יודע כלל על מה מדובר, חף אני מכל וכל" ענה ז'ק בקול בוטח.

"אדם זה מואשם בעוון ריגול לטובת מדינה זרה, ובהעברת מסמכים מסווגים לידי סוכניה" צעק התובע מבלי להתאפק.

ז'ק ניסה להיזכר, קולו מוכר לו מאיזה מקום..

"מרשי בסך הכל התעניין בעיסקת נדל"ן – אולמי אירועים "הפי-פארק" בשדרה החמישית במנהטן, שהוצעה למכירה על ידי כונס נכסים עקב פשיטת רגל, אלא שבעליה הקודמים איים על מרשי בשיחת טלפון.." התחיל הסניגור בנאומו.

"די, מספיק"! קטע השופט את דבריו, ופנה אל התובע לשמוע מה בפיו.

"איני רוצה להתייחס כאן לדבריו ההזויים של הסניגור, אולם אין בפיו כל מענה להתנהלותו של הנתבע באשמת הריגול בה הוא נתבע" השיב התובע, ואז פנה אל הסניגור בשאלה "ענה לי בבקשה, אם עוסק מרשך בעסקי נדל"ן בלבד, מה עושים אצלו במשרדו מסמכים מסווגים"?

השופט הנהן בראשו – כמסכים לטענת התובע, והביט בפני הסניגור כמצפה לתגובתו.

דממה השתררה באולם בית המשפט

רובי כבר היה חסר סבלנות.. עוד חמש דקות הדיון מסתיים, למה הם עוד לא באו..

 

[מאיר14]

פרק ח

גם הסניגור היה קצר רוח, לא ידע איך להתחיל את תגובתו..

והנה אל אולם בית המשפט נכנסו במפתיע שלשה גברים ובידם שלשה קלסרים עבי כרס.

רובי נשם לרווחה, והסניגור מיד התחיל בניאומו המהוקצע.

"כבוד השופט, מרשי אין לו עסק כלל בסודות המדינה. ולשאלת התובע אם כן היאך הגיעו מסמכים מסווגים לידי מרשי..", כאן הפנה מבטו אל התובע בעיניים חודרות ואמר "אתה הוא זה שהכנסת מסמכים אלו למשרדו של מרשי כדי להפלילו, כנקמה על רצונו לרכוש נדל"ן שהיה בעבר בבעלותך".

הס הושלך באולם המשפט

"בוגד עלוב שכמותך, אתה הוא המרגל לטובת מדינה זרה" הוסיף הסניגור, ומיד פרס על השולחן שלפניו את תכולת שלושת הקלסרים ואמר בהתרגשות יתר "מסמכים אלו אשר הגיעו לכאן זה עתה הישר ממשרדך, מצביעים בעליל על פעולת ריגול עניפה שביצעת במשך שנים רבות כסוכן כפול במטה הבולשת החשאית של מולדתינו היקרה".

"מזימה שפלה ועלילת שוא.." סינן השופט מבין שיניו.

ראשו של התובע הסתחרר עליו, ומיד הוא התמוטט ארצה.

"ברגע זה הנתבע משוחרר לחופשי, אך התובע יהיה נתון תחת השגחה בטחונית גבוהה ביותר עד לדיון מעמיק בפרשה שנחשפה זה עתה לפנינו" פסק השופט נחרצות.

"ה' הוא הא-להים" פרצה קריאה ספונטנית מפיהם של ז'ק ורובי, ותכף נפלו זה על צאוורי זה בבכי של התרגשות ושמחה.

רובי אף לא שכח להציג בפני ז'ק את ידידו הטוב טומי, אשר ביצע את המשימה על הצד הטוב ביותר ובאומץ לב בלתי רגיל.

ובהליכה כמעט של ריקוד, יצאו שלושתם אל עבר הרחוב, כשפניהם מועדות לכיוון ביתו של רבי גדליה הזקן, להודות לו ולבשרו על הצלחת המשימה כפי הדרכתו המחוכמת.

אולם.. כשהגיעו אל פתח החניון בו החנו את רכבם, קפאו לפתע על עומדם..

 

[מאיר14]

פרק ט' - אחרון בסיפורינו, יבוא עם הזמן..
לא יאוחר מסוף השבוע הבא

 

[גדי ישראלי]

קפאו לפתע על עומדם..

פרק ט' - אחרון בסיפורינו, יבוא עם הזמן..
לא יאוחר מסוף השבוע הבא

אל תשאיר אותנו קפואים על עמדנו.
מחכים לפיניש בהקדם...

 

[דוכסוסטוס]

נשמע הרובשקין של השנה.

 

[מאיר14]

פרק ט

קול צורמני ניסר בחלל האויר – "הלווייתו של הגאון הצדיק רבי גדליה מאיר זצ"ל, תצא בשעה..".

עיניהם נצטלבו זה בזה, וקול בכי חרישי בקע מגרונם החנוק.

"ברוך.. דיין האמת" בירכו ז'ק ורובי בכוונה רבה ובדמעות חמות.

"פיספסנו.." אמר טומי בעצב.

כבוד גדול עשו לו לרבי גדליה במותו

כל גדולי הדור כיבדו בנוכחותם את הלווייתו, ובבכי מר הספידוהו.

גם כל צמרת השלטון במדינה לצד ראשי הבולשת החשאית, באו לחלוק כבוד אחרון למי שהציל את מדינתם כמעט מאסון.

-------

כעבור מספר שנים

אולמי "הפי-פארק" התמלאו מפה לפה, ז'ק והלי קבלו את אורחיהם בחמימות רבה.

כולם עמדו נרגשים

"ויקרא שמו בישראל גדליה מאיר בן יעקב (ז'ק).." סילסל המוהל בקולו.

" גדליה מאיר בן יעקב זה הקטן גדול יהיה..".

עין אחת לא נותרה יבשה..

- סוף -​

 

[מאיר14]

הבטחתי סיפור קצר, קבלתם..

ודאי שמתם לב שקיצרתי מאד וגם לא השקעתי הרבה בסגנון וכו' וכו', פשוט דוחק הזמן לא איפשר לי זאת, בקושי יום וחצי יכלתי להקדיש לכל הסיפור הזה מהתחלה ועד סוף.
אך אני מאמין שנהנתם
האמת.. שגם אני נהנתי מעצם הרעיון
חן חן על השתתפותכם
.
.

 

[ידידיה חבר]

נשמע מסקרן...

הייתי מורידה את שלוש הנקודות שלפעמים מסיימות את המשפטים.
אני יודעת שקשה להיפרד מהן... מניסיון…

מצטרף לכך.
גם אני השקעתי הרבה בגמילה מהן, אבל האמת - משתלם!

 

[מאיר14]

אקח זאת לתשומת לבי