סיפור קצר בהמשכים

יוסף שחק

משתמש סופר מקצוען
הריקוד הפנימי

יענקי סיים זה עתה את הסיבוב השלישי סביב השכונה ורגליו כבר עייפות, גם השנה לא אזר אומץ להצטרף לרוקדים. הוא ניגש לברזי הפטל בפעם העשירית, מנסה אגב כך להפיג במשהו את שעמומו, אך לשוא, - הפטל אותו צבע ואותו טעם מתחילת הערב. מישהו יצא מהבניין, והמוזיקה נשפכה אל הרחבה ממול, גוועת באותו קצב שהדלתות נסגרות חזרה. יענקי סובב ראשו לכיוון הנגדי בהפגנתיות, הוא לא רוצה להציץ פנימה ולו לשניה. הוא ממילא יודע איך זה נראה בפנים. כולם שם נראים בעולם אחר רוקדים ורוקדים שעות בלי להתעייף מראשון המתמידים ועד אחרון הבטלנים, כולם פתאום מפזזים בכל גופם משמחת התורה. ורק הוא, יענקי הלוי, לא מצליח להתחבר לרעיון. הוא דווקא מחובר לג' ואוהב ללמוד, אבל לרקוד אפעס' מרוב שמחה אף פעם לא יצא לו באמצע השנה, ואין סיבה שזה יקרה עכשיו רק בגלל שכולם עושים את זה עכשיו.

כשנגמר הפטל בדוד הפלסטיק השחור יענקי הרגיש שהרחבה כבר משעממת אותו לגמרי, הוא בדיוק נזכר שהוא לא זוכר איזה מודעות יש בכניסה לבימ"ד, לאט לאט הוא צעד לכיוון לוח המודעות, מנסה ליהנות מכל רגע של תחושת סקרנות, הלוח איכזב כתמיד, או מודעות צבעוניות המבשרות על ספר חדש שרבים ציפו לו, או מודעות צבעוניות מאד עם סיפורי זוועה על מישהו שזקוק לתרומה. הייתה אפילו מודעה קטנה ששילבה בין ספר חדש לתרומה. נו,נו, גם כן רעיון. הוא ניסה לקרא מה כתוב בקטן על העטיפה הצהובה, ומשלא הצליח, החליט שגם זה לא מעניין ופנה לצאת. בדיוק כשהסתובב, עצר בעדו איש לא מוכר, לבוש חליפה אפורה יוקרתית עם עיניים נבונות וחיוך כובש ושאל: "אפשר לדעת למה זה לא מעניין אותך?"

יענקי הביט בהלם באיש גלוי הראש שקרא הרגע את מחשבותיו, וזה ענה לעומתו: "אל תיבהל חבר, אני רוצה את טובתך".
 

יוסף שחק

משתמש סופר מקצוען
המשך:

ברי בקינגהם היה ילד עמוס אינטלגנציה ריגשית, כשג'ון המופרע ניסה בסוף השנה לשכנע ילדים מהכיתה לתחוב תפוחי אדמה באגזוז הרכב של מנהל הבי"ס, כבר ידע ברי אילו ילדים יצטרפו להרפתקאה, את מי יתפסו, מי מהילדים יחמקו מעונש ומי ישלם את המחיר.

בכיתות הגבוהות בתיכון ידע ברי כבר בימים הראשונים של תחילת שנת הלימודים מי מהמורים יצליחו לנהל משמעת ומי יהיה ללעג וקלס בהמשך השנה. ההערכות שלו אף פעם לא איכזבו.

בסוף התיכון נרשם ברי כמובן מאליו ללימודי סוציולוגיה ועשה חייל בלימודיו.

בגיל 39 כבר היה ברי מרצה מבוקש לסוציולוגיה, השיטה שלו גרסה שצריך להכיר את האנשים בשטח, ולא די בעיבוד נתונים של תוצאות סטטיסטיות, הוא אף סרב לקבל חוקים וכללים שקיבלו עוגן מדעי בתורת הייחוס.

בגיל 45 הוא חזר מבולבל מביקור-מחקר בטורקיה. ומיהר לפרסם טור בכתב עט פילוסופי הרואה אור בצרפת, בו הוא הודה באומץ שהחיים בטורקיה סותרים את כל מה שהוא יודע על פסיכולוגיית המונים, וכי ע"פ הבנתו אמורה להיות בטורקיה התקוממות רבתי של החילונים נגד ארדואן שכופה מדיניות פרו איסלאמית.

חודש לאחר מכן החל נסיון להפיכה צבאית בטורקיה..

כשהיה ברי בשיא מעמדו החליט שזה הזמן להפיץ את התיאוריה שלו שקרא לה בשם "השקר הקבוצתי". הוא הוכיח בכל הרצאותיו שהדבק היחיד המחבר אנשים הוא ה'שקר'. "בכל קבוצת אנשים" היה קובע נחרצות כבר בתחילת ההרצאה "החל מקבוצת הרזיה וכלה בחברי מפלגה, ישנו שקר תת מודע שגורם לאנשים להרגיש מחוברים, לוליי השקר - אין לבני האדם עניין וסיבה להתחבר". הוא נהג להצביע לעבר הסטודנטים שיצאו בהפגנתיות מההרצאה המהפכנית, והכריז "מי שחושב כמותם ולא יוצא מהאולם, מוכיח שהוא מוכן להסכים לשקר כדי להישאר ביחד עם כולם בקהל"..

הוא היה מביא דוגמאות מכל מיני קבוצות דתיות, פוליטיות, השכלתיות, מכל העולם, והוכיח שחור ע"ג לבן שבכולם יש מכנה משותף: הם מתחזקים שקר מסויים שנותן להם קיום. "בכל קבוצה או פורום שכזה" הסביר, "בתחילה הם משקרים את עצמם, כשהם לא יכולים עוד לשקר לעצמם הם מתחילים לשקר את הסביבה, כשגם זה מתרופף הם מחוקקים חוקים שיקבעו את השקר ויפלטו החוצה מהקבוצה את מי שלא מוכן לשקר.."

בסיום ההרצאה האחרונה שלו על אדמת קנדה הוא המשיך לעמוד ללא ניע ליד הפודיום, היטיב את קשר עניבתו, סובב את שעון היד סיבוב שלם, ואז הכריז: "חוץ מקבוצה אחת, הישראלים!"
 

יוסף שחק

משתמש סופר מקצוען
המשך:


"בראוו!!" צעק ברי וצעקתו השתלבה היטב עם נהימות המזראטי, כבר יומיים הוא מנסה להבין את המניע לתחרות שיש בציבור הנקרא 'חרדי'. ודווקא עכשיו, בדרך לים המלח, כשהוא לא חושב על כלום, פתאום הוא הבין! הציבור החרדי המציא תחרות במוסדות החינוך שתשמש כבסיס למשא ומתן כספי בקשרי נישואין. הוא חגג את הגילוי בקיק-דאון עוצמתי, המזראטי עשתה כאילו היא עוצרת ואז עפה בפראות קדימה, נביחת מנוע שטרם נשמעה כמותה התפזרה בכביש הערבה. את המשך הדרך לים המלח העביר ברי בתיפוף ידיים קיצבי על הסמל המלכותי שבמרכז ההגה.

כשצעד לכיוון החוף ומגבת המלון על כתיפו, נזכר פתאום שהציבור החרדי בכלל לא עובד, שזה אומר שהוא לא רואה ערך מיוחד בצבירת כסף, מה שפוסל את הגילוי שהתרחש בכביש הערבה.

שוכב אפרקדן על המים ומרגיש כל פצע בגופו ניסה ברי לסכם את השבוע האחרון. הוא הגיע לביקור בישראל לקראת סדרת הרצאות בהם ינסה להוכיח שטראומת השואה היא שמאחדת את היהודים בכל העולם בעד הכיבוש. אבל הישראלים כ"כ מיומנים בהסתרת האמת כך שהוא לא הצליח עדיין להוכיח את זה, וגם החרדים מאד סגורים עם עצמם וחוץ ממוכר הערבות עם הטריקו אף אחד לא מצא עניין לשוחח איתו על הסודות שהציבור החרדי מסתיר.

בחזור מים המלח התעגלו שפתיו של ברי אט אט לכדי חיוך, הוא הבין שבערב יש להם חגיגות שקשורות לדת, שם הוא כבר ימצא עם מי לשוחח, הוא כבר מומחה במה שכינה "אנשי קצוות" .
 
נערך לאחרונה ב:

יוסף שחק

משתמש סופר מקצוען
אחד הכלים שהובילו את ברי במחקריו היה "אפקט האינברסיה" . תורה שלמה שהוא המציא בכל מה שקשור להתנהגות חברתית, הוא טען בלהט שבכל קבוצת אנשים בריאה יש רצון טבעי בכל יחיד ויחיד להסתיר ולטשטש את כל מה שרקוב בתוך הקבוצה. ולא זו בלבד, אלא שבארועים מסויימים יפגינו חברי הקבוצה מצג שווא שהוא ההפך הגמור ממה שבאמת מתרחש אצלם. "תבדקו את מה שאני אומר" התחנן ברי בהרצאותיו, "בשמחה המשפחתית הראשונה שיצא לכם להשתתף, שימו לב מה הכי מופגן שם, אם מופגנת שם אהבה - אות הוא ששנאה יוקדת מבעבעת מתחת לפני השטח. אם מכבדים הם איש את רעהו באופן מוגזם - היו בטוחים שביום יום אין שם סנטימנט אחד לרפואה. תבדקו אותי!"

נאמן למשנתו יצא ברי מהמלון, הוא ינצל את הלילה האחרון שלו בישראל כדי להשתתף ב'שמחת בית השואבה' , לפי הצורה שהחרדים חוגגים, לפי מה שהם יתאמצו להפגין - הוא יבין מה הסיפור שלהם ומה חשוב להם להסתיר.

אבל בעיקר קיווה ברי למצא 'איש קצוות' חרדי, - כינוי של ברי לאנשים שרואים עצמם חלק מקבוצה מסויימת, אך נפשם קצה בתחלואיה ואין הם עוסקים בהסתרה ובטשטוש, אלא בדיוק להיפך.

***
אמהות ועגלות מעוטרות בילדים, אבות ובנים, צעדו במהירות לכל כיוון. ברי הביט לאנשים בזיק שבעיניהם וראה שם תחושה של 'חשיבות'. הסתובב עוד קצת ברחוב, נשם את האווירה והגיע למסקנא חד משמעית: החרדים הללו מרגישים גאווה גדולה להשתתף בשמחת בית השואבה!

ובדיוק באותו רגע ראה ברי מרחוק את יענקי הלוי, הליכתו המאולצת ופניו הרציניות דפקו בתודעתו של ברי וביקשו הסבר, ברי צעד אחריו ועד מהרה הבין: הבחור לא מרגיש גאווה להיות חלק מכולם, איש קצוות לכל הדעות.

יענקי נכנס לכיוון היכל הישיבה, ורק הוא וברי ידעו שהוא לא מתכוון להיכנס לרקוד. ליד לוח המודעות ניסה ברי לתפוס איתו שיחה..

***

ברי החזיק את החליפה בידו והתרחק, נעליו היו מקושטות בקליפות ביצים וחליפתו טפטפה חלבון ביצה טרי. יענקי הביט בו וריחם על שניהם, על עצמו הוא ריחם שכך הוא נראה, שאפילו איש זר , ואולי אפילו גוי , שואל אותו למה הוא לא אוהב לרקוד לכבוד התורה כמו כולם. על ברי הוא ריחם כי הוא ידע שהוא לא קשור ללשכת הגיוס והוא בכלל לא ניסה לגייס אותו, אבל לך תסביר את זה לדוד שונשיין שחילק לבחורים תבנית ביצים כדי לצלוף על ברי.

יענקי רצה לרקוד עכשיו בכל הכח אבל עצר את עצמו, הוא לא ירקוד בגלל מה שאחרים חושבים עליו, הוא ירקוד רק כשזה יבא מבפנים. אז, הוא יזכה לרקוד את הריקוד הפנימי.

סוף
 

יוסף שחק

משתמש סופר מקצוען
אשמח לקבל ביקורת מכל סוג כתבו בכיף בדיוק מה שאתם חושבים: לא אמין/ מגוחך/שפה לא זורמת/מוזר/לא מעניין/משעמם/ארוך מידי/הכל ביחד/כל אחד לחוד/
זה כמעט הסיפור הראשון שאני כותב אי פעם, אם לא יהיו הערות אני עוד יאמין שנולדתי סופר ו..חבל.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  9  פעמים

לוח מודעות

למעלה