דיון סיפור "מחזק" או דמיון מדריך?

@Simcha

משתמש מקצוען
פנה יום? פנה.

פותח את הדיון בעקבות סיפורו ליום הכיפורים של @הדוויג ובעקבות סיפורים דומים ותגובות דומות במהלך ההיסטוריה.

דובר כבר רבות אודות סיפורים עם מסר וכדומה, איני דן בכך.

הסיפור כתוב ביד אמן, ללא ספק. הדמויות מתוארות להפליא והכל מוגש בחן ובשלמות המאפיינים את הסופר המוכשר.
שאלתי היא האם ניתן להפיק ערך מוסף מסיפור כזה מעבר לחוויה שבקריאה. במידה והסיפור מבוסס על סיפור אמיתי, ניתן כמובן לראות את יד ה' ולהתחזק ולהתרגש וכו וכו, כל אחד כפי נטיות ליבו ועומק רוחניותו. אך ככל ומדובר בסיפור שהתבשל ונרקח במוחו של סופר כזה או אחר, איך ניתן להתרגש או יתירה מכך, להתחזק, רק בגלל שדמיונו של הסופר ראה בעיני רוחו מופת מפליא ומיוחד?!

באותה מידה, אני יכול לראות בסיפור זה, מופת אחר ולהזדעזע.
חבריו של ג'ו חשקו בתופיניו לאורך תקופה ארוכה, מיום ליום הם דחו את חשקם עד אשר לא יכלו יותר והחליטו לנצל שעת כושר ולהתפנק על חשבון ארוחתו הדלה. התוצאה הצפויה של המעשה הייתה שג'ו ייאלץ לאכול טריפות ביום הכיפורים וכמובן שכגנגסטר, נקמתו צפויה הייתה לבוא ומיני רעות היו מבולעים להם. במקום זאת, קרה מה שקרה, וכך תשומת הלב הוסטה מהם ומעוונם החמור והם לא נאלצו לשלם על פשעם ויכלו להמשיך ולחטוא בלב שמח ושלם. מחזק? מרגש? מקלקל?
 

שיילה

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
איך ניתן להתרגש
אכן, ע"ע "סיפורי צדיקים" רבים שגננונתינו סיפרו לנו ובחיפוש קל מוצאים את אותו הסיפור על עשרות צדיקים שועי ארץ וכן בספרות עם של דתות אחרות ועובדי אלילים.
ידוע המעשה ששאלו לר' שלום שבדרון האם כל הסיפורים המלהיבים שהוא משלב בדרשותיו אמת הם ויען ויאמר שבצעירותו נכנס למרן החזו"א ושאלו האם אפשר לספר מעיישעס שיכלו להיות בכדי לחזק ולהלהיב ויאמר לו החזו"א- בוודאי שמותר. ואמרו על סיפור זה עצמו שאחד מהמעיישעס הוא.
אך אפשר להתנתק מהמציאות וליהנות מהסיפור
 
נערך לאחרונה ב:

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
(כפי שאני עושה בסיפורים של הרב זאיד)
יש לאחרונה בשוק הדרשנים/עלונים כוכב חדש שבכל שבוע מביא מעשיות וספורי מופתים שלא שערו אבותינו. ברובם הגדול מעשיות שאירעו לו בעצמו. איך אומרים אצלם, השגחה 'פרטית'.

שח לי דרשן נודע- כולנו ממציאים פה ושם אבל ההוא ממש שובר את השוק.
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
הסיפור כתוב ביד אמן, ללא ספק. הדמויות מתוארות להפליא והכל מוגש בחן ובשלמות המאפיינים את הסופר המוכשר.
שאלתי היא האם ניתן להפיק ערך מוסף מסיפור כזה מעבר לחוויה שבקריאה. במידה והסיפור מבוסס על סיפור אמיתי, ניתן כמובן לראות את יד ה' ולהתחזק ולהתרגש וכו וכו, כל אחד כפי נטיות ליבו ועומק רוחניותו. אך ככל ומדובר בסיפור שהתבשל ונרקח במוחו של סופר כזה או אחר, איך ניתן להתרגש או יתירה מכך, להתחזק, רק בגלל שדמיונו של הסופר ראה בעיני רוחו מופת מפליא ומיוחד?!
לא קראתי את הסיפור הנ"ל. אבל אם יורשה לי להסיט מעט את הנושא לדיון כולל יותר, הרי שאני רוצה להעלות נושא שמאז ומתמיד הציק לי.
(סליחה אם אני זורקת פצצה בפורום שכולו סופרים, אבין בהחלט אם לא תבינו אותי. לוקחת בחשבון שייתכן שאהיה חיה יחידה במערכה):
מה הטעם בכתיבת סיפורים לא אמיתיים?
או, אשאל זאת אחרת,
מה טעם בקריאתם?

פעם הייתי אוהבת לקרוא סיפורים. למה לא, זה מעניין. היום אני לא מסוגלת. (קוראת, ברור. בשביל הסטאז' הספרותי. אבל לא נהנית מעצם הקריאה).
מה לי לקרוא על מה שחלם ההוא בלילה? והרי אוכל לכתוב ביום על מה שחלמתי אני בלילה!
מחדדת: מה טעם מוצאים אנשים בקריאת סיפורים, אם הם פרי דמיון של מישהו?

לא מזמן קראתי את הספר "מען לא ידוע" של חיים גרינבויים.
הכתיבה טובה. העלילות טובות.
אבל לא הצלחתי לשרוד את הסיפורים. רפרפתי עליהם ונהניתי מהכתיבה, לא יותר.
למה? כי מה הטעם לקרוא אותם? הם לא קרו באמת.
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
לא קראתי את הסיפור הנ"ל. אבל אם יורשה לי להסיט מעט את הנושא לדיון כולל יותר, הרי שאני רוצה להעלות נושא שמאז ומתמיד הציק לי.
(סליחה אם אני זורקת פצצה בפורום שכולו סופרים, אבין בהחלט אם לא תבינו אותי. לוקחת בחשבון שייתכן שאהיה חיה יחידה במערכה):
מה הטעם בכתיבת סיפורים לא אמיתיים?
או, אשאל זאת אחרת,
מה טעם בקריאתם?

פעם הייתי אוהבת לקרוא סיפורים. למה לא, זה מעניין. היום אני לא מסוגלת. (קוראת, ברור. בשביל הסטאז' הספרותי. אבל לא נהנית מעצם הקריאה).
מה לי לקרוא על מה שחלם ההוא בלילה? והרי אוכל לכתוב ביום על מה שחלמתי אני בלילה!
מחדדת: מה טעם מוצאים אנשים בקריאת סיפורים, אם הם פרי דמיון של מישהו?

לא מזמן קראתי את הספר "מען לא ידוע" של חיים גרינבויים.
הכתיבה טובה. העלילות טובות.
אבל לא הצלחתי לשרוד את הסיפורים. רפרפתי עליהם ונהניתי מהכתיבה, לא יותר.
למה? כי מה הטעם לקרוא אותם? הם לא קרו באמת.
גם אני מצטרף.
המתח לא באמת מותח.
הדרמה לא באמת דרמה.
יש שני סוגי סיפורת שאני מבין -
סיפורים אמיתיים, וסיפורים בדיוניים על רקעים מעניינים, כמו למשל - היסטוריים.
 

כנפיים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
למה? כי מה הטעם לקרוא אותם? הם לא קרו באמת.
לכי תסבירי ת'טעם למי שלא מרגיש אותו---
משימה בלתי אפשרית, נדמה לי.

אבל לא חושבת שאת יחידה בעניין. מכירה כמה כאלה וגם כמה שלא מבינים מה טעים באוכל. נחמד. כאילו, אבל טעייםםם? נדירים, אבל יש.

אותי, אגב, מעניינת שאלה הפוכה. מה הטעם בכתיבת סיפורים אמיתיים? (טעם, לא תובנות ומוסר השכל היסטוריה וידע עולם)
הם כבר קרו, לא? תנו לטעום משהו שלא היה! עדיף משהו שגם לא יהיה! אם לקרוא, אז משהו שנולד, נוצר יש מאין, לא משומש במצב נחמד:)

אה, וכל אחד שמבשל טוב אוהב לאכול בבית, אז לכתוב כאלו, טוב. לא שאלת על זה.
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
לכי תסבירי ת'טעם למי שלא מרגיש אותו---
משימה בלתי אפשרית, נדמה לי.

אבל לא חושבת שאת יחידה בעניין. מכירה כמה כאלה וגם כמה שלא מבינים מה טעים באוכל. נחמד. כאילו, אבל טעייםםם? נדירים, אבל יש.

אותי, אגב, מעניינת שאלה הפוכה. מה הטעם בכתיבת סיפורים אמיתיים? (טעם, לא תובנות ומוסר השכל היסטוריה וידע עולם)
הם כבר קרו, לא? תנו לטעום משהו שלא היה! עדיף משהו שגם לא יהיה! אם לקרוא, אז משהו שנולד, נוצר יש מאין, לא משומש במצב נחמד:)
מה ההבדל בין הפתטיות של 'גיבורי על' שיכולים להילחם בו זמנית במאה אויבים בעזרת כפית, לבין דרמה סוחטת עד שנפלו זו על כתפי רעותה ביבבה קורעת ואמרה לה - לעולם לא אשכח...
שניהם דביליים באותה מידה.
זה מעניין כשיש לזה פן אמיתי. רק אז.
 

כנפיים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
זה מעניין כשיש לזה פן אמיתי. רק אז.
נכון, רק שאמיתי לעניין זה, אין הכוונה שיש לו אחיזה במציאות, אלא שיש בו חלקיקים מחוויית החיים. קצוות תובנות, ניצנוצי רגשות, שבבי רעיונות. אם בעלילה ואם בצורת הכתיבה. אם יש בו, עדיפות עליונה מבחינתי שלא קרה ולא יקרה.
עניין של טעם כמובן.
 

@Simcha

משתמש מקצוען
מה הטעם בכתיבת סיפורים לא אמיתיים?
או, אשאל זאת אחרת,
מה טעם בקריאתם?
אלו 2 שאלות שונות.

הכותבים כותבים כדי להתפרנס, יש להם כישרון מסוים, יש להם לקוחות והם עושים את מה שהם יודעים לעשות בצורה טובה.

הקוראים קוראים כי העלילה סוחפת אותם בדמיונם למחוזות שהם לא פוגשים בשגרת יומם, מאפשרת להם להכנס ולדון בסיטואציות מרתקות שהם אף פעם לא יפגשו בחייהם האישיים ומסייעת להם להתנתק לזמן מה מההווה המשעמם/מתיש וכו.

למה? כי מה הטעם לקרוא אותם? הם לא קרו באמת.
איני מבין מדוע את תמהה רק על סיפורים לא אמיתיים וכי אם אני קורא ספר על משפחה בכפר הולנדי נידח שחיה חיים אחרים בתכלית מחיי וחוותה אי אלו חוויות העולות לכדי עלילה הקריאה שלי הופכת למהנה יותר? ואם פתאום יוברר כי הסיפור אינו אלא משל, הנאתי תתפוגג ותיעלם?

להבנתי, די לנו בזה שהסיפור יכול היה להתרחש ומתוארות בו תכונות אנושיות וחוויות הגיוניות בין שקרו בפועל ובין שאמן הצליח בעטו ליצור את המציאות ולהביאה אלינו באופן אותנטי בשביל שנוכח להתחבר אל התוכן המסופר.

המתח לא באמת מותח.
הדרמה לא באמת דרמה.
המתח לא באמת מתח גם בסיפור אמיתי. אין לך שום חיבור אישי לדרמה המתארת את המירוץ אחר השודד ששדד את הבנק בזימבבואה ב2012. הכל נוצר ומתפתח בלבך בהתאם לדמיון המפותח שלך שמכניס אותך אל תוך החוויה ומזרים בך את האדרנלין. הדמיון יכול לעבוד באותו האופן בדיוק גם בסיפור שבפועל לא התרחש.


וסיפורים בדיוניים על רקעים מעניינים, כמו למשל - היסטוריים.
ויבוא השואל וישאל מה מעניין בהסטוריה? למה תיאור של דרמה בדיונית אודות זו"צ מתוסבך שמתרחשת בימי הרומאים מרתק יותר? ובכלל מה מעניין לדעת כיצד חיו הרומאים אי שם באלף אחר?


לכי תסבירי ת'טעם למי שלא מרגיש אותו---
משימה בלתי אפשרית, נדמה לי.
וכנראה שזוהי אכן המסקנה מהנ"ל.
כל אחד וטעמו, כל אחד וסגנונו. אין נכון יותר או נכון פחות. אלא איש כזה או אשה כזו.
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
לא קראתי את הסיפור הנ"ל. אבל אם יורשה לי להסיט מעט את הנושא לדיון כולל יותר, הרי שאני רוצה להעלות נושא שמאז ומתמיד הציק לי.
(סליחה אם אני זורקת פצצה בפורום שכולו סופרים, אבין בהחלט אם לא תבינו אותי. לוקחת בחשבון שייתכן שאהיה חיה יחידה במערכה):
מה הטעם בכתיבת סיפורים לא אמיתיים?
או, אשאל זאת אחרת,
מה טעם בקריאתם?

פעם הייתי אוהבת לקרוא סיפורים. למה לא, זה מעניין. היום אני לא מסוגלת. (קוראת, ברור. בשביל הסטאז' הספרותי. אבל לא נהנית מעצם הקריאה).
מה לי לקרוא על מה שחלם ההוא בלילה? והרי אוכל לכתוב ביום על מה שחלמתי אני בלילה!
מחדדת: מה טעם מוצאים אנשים בקריאת סיפורים, אם הם פרי דמיון של מישהו?

לא מזמן קראתי את הספר "מען לא ידוע" של חיים גרינבויים.
הכתיבה טובה. העלילות טובות.
אבל לא הצלחתי לשרוד את הסיפורים. רפרפתי עליהם ונהניתי מהכתיבה, לא יותר.
למה? כי מה הטעם לקרוא אותם? הם לא קרו באמת.
אם השאלה היא ערכית - אכן, אין טעם בקריאת סיפורים מומצאים, כל זמן שאין בהם ערך מוסף של מסר אמיתי.
אם השאלה היא טכנית - הסיבה לקריאת סיפורים מומצאים הוא בילוי הזמן בנעימים.

ואפנה לדבריי בפתיחה לאתגר הדו-שבועי 'סטורי היסטורי':
בהיותי 'תולעת ספרים' כילד, היה אחי הגדול, שלא הבין את החיבה שלי לספרים, שואל אותי את השאלה האלמותית "מה ההנאה שלך לקרוא סיפורים שלא היו ולא נבראו?", לא ידעתי כיצד להגדיר בדיוק את ההנאה מהספרים, אך תשובתי הייתה "ואם היו אלו סיפורים שאירעו במציאות, היית קורא אותם?! אני לא מכיר אותך כחובב היסטוריה גדול! אלא מה, הסיפור מעניין? אם כן מה זה משנה אם הוא התרחש או לא?!"...

אז כן, ישנן שתי סיבות לקרוא סיפורים, או שהסיפור כשלעצמו מרתק ומעניין, ואז הוא נקרא גם כשאין בו מסר, או שהוא סיפור אמיתי - היסטורי ויש מה ללמוד ממנו, שאז יש טעם לקרוא בו כדי להוסיף לקח.
ולדברי המצוטטת בנספח שם:
הניתוח לגבי הסיבות לקריאת סיפורת הוא מעניין, והגם שלעיתים (ובד"כ) שתי הסיבות חופפות, הרי שאלו קטגוריות מדויקות ומעוררות מחשבה.
מה ההבדל בין הפתטיות של 'גיבורי על' שיכולים להילחם בו זמנית במאה אויבים בעזרת כפית, לבין דרמה סוחטת עד שנפלו זו על כתפי רעותה ביבבה קורעת ואמרה לה - לעולם לא אשכח...
שניהם דביליים באותה מידה.
סיפורת טובה יודעת להביא את שני הקטעים בסיפור אחד טוב - והרבה פעמים זה עובד כך שבתוך כדי סערת הקרב, גיבור העל גם מספיק לבכות על נפילתו של ידידו הקרוב, תוך כדי שהוא קוטע ראשים בחרבו.
אם למישהו יש בעיות עם דברים דביליים, הוא בהחלט מוזמן למדור ספרי העיון בספרייה.
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
א. קראתי הבוקר את @Angular וחוזרני בי - יש סיפורת בדיונית מרתקת.
ב.
המתח לא באמת מתח גם בסיפור אמיתי. אין לך שום חיבור אישי לדרמה המתארת את המירוץ אחר השודד ששדד את הבנק בזימבבואה ב2012. הכל נוצר ומתפתח בלבך בהתאם לדמיון המפותח שלך שמכניס אותך אל תוך החוויה ומזרים בך את האדרנלין. הדמיון יכול לעבוד באותו האופן בדיוק גם בסיפור שבפועל לא התרחש.
דוגמה קיצונית - סיפורי שואה כואבים מאד תמיד.
ויבוא השואל וישאל מה מעניין בהסטוריה? למה תיאור של דרמה בדיונית אודות זו"צ מתוסבך שמתרחשת בימי הרומאים מרתק יותר? ובכלל מה מעניין לדעת כיצד חיו הרומאים אי שם באלף אחר?
היסטוריה כדוגמה, לחובבי היסטוריה.
אותו דבר גם בסיפור עם רקע של תרבות זרה ומרתקת - סינים, אידיאנים, סקוטים.
הנקודה היא תוספת העניין וההעשרה, פחות יכולותיו הפלאיות של גיבור הסיפור, בין אם זה יכולות פיזיות ובין אם זה אלטרואיסטיות מרשימה שלא באמת מרשימה כי היא רק בדמיון של הסופר, כשהיו לי דמיונות הן היו יותר מרשימות...
אם השאלה היא טכנית - הסיבה לקריאת סיפורים מומצאים הוא בילוי הזמן בנעימים.
זו הנקודה בלבד. למי שנהנה כמובן, כל אחד והנאותיו.
 

anotherית

משתמש סופר מקצוען
מה הטעם להסתכל על ציור? זה לא אמיתי. מילא צילום. אבל ציור? סתם קישקוש שמישהו פינטז.

מה הטעם להנות ממוזיקה? זה לא אמיתי, זה הכל מדיה. מילא פסוקים. מילא. אבל סתם מילים שאיזה משורר קשקש.

מה הטעם לראות סרט? מה כיף בזה, סתם קשקוש. ולא אמיתי. פנטזיה.


החוויות הם שילוב של תפיסה פיזית ורוחנית.
פיזית - אלו החושים.
רוחנית - אלו הרגשות.

החיים שלנו מובנים מתפיסת החושים שלנו - פיזי.
החושים מתורגמים לרגש - רוחני.

והחוויות מתנקזות כולן לשם, וזוהי הדרך בה חווים את העולם.

אוכל טעים, נתפס בחוש הטעם, ועובר להנאה הרוחנית.
מוזיקה טובה, נשמעת באוזן, ומתענגת בלב.
סרט, בחוש הראייה והשמיעה, ונכנס פנימה, להנות. לחוות.

החויה היא אותה חויה רגשית, בין אם אמיתית ובין אם לא.
 

+shira

משתמש סופר מקצוען
מחלו לי על ההכללה, אבל כולם רוצים לקרוא סיפורים אמיתיים.
כולם, כולם, כולם.

כי בסיפור, ויהיה שורץ גיבורי על או סוסים מכונפים ככל שיהיה - אנחנו בסוף מחפשים את עצמינו.
אחרת, למה אנחנו מתעצבנים מחורים בעלילה?
הסיפור טוב, מה כפת לך שאיזה פרט קטן לא עובד עם המציאות...?
אבל אכפת.
ולכן סיפור טוב, גם הוא פנטזיה - הוא סיפור אמין.
וכזה שמשתמש בחומרים של החיים האמיתיים: מאבקים, חלומות, אמון, בגידה, חברות.
(וכמובן, משתמש בהם באופן שדומה לחיים עצמם. בלי פיוסים בלתי אפשריים או רגשנות מוגזמת. אמינות, כבר אמרנו?)

או כמו שאמרה המורה לג'5: זה היה יכול לקרות באמת.
 

anotherית

משתמש סופר מקצוען
ובקשר לנושא המרכזי של הדיון,
באמת מעולם לא הבנתי את מטרת סיפורי השגחה פרטית או אמונת חכמים שמפונטזים.
כל מטרת הסיפורים האלו, היא לחזק על בסיס אמת.

ברגע שסופר מספר לי על אחד שהקשיב לרב ויצא מזה רק טוב והסוף פינטז, אני מפנטזת סוף אחר, ואז המסר הפוך?

מסר בספר, לא נובע מהשתלשלות העניינים, כי אז זה לא אמין.
אלא מהצגת מציאות מזוית אחרת, או הבאת סיטואציה ותוצאותיה האפשריות. לא המוחלטות. אפשר גם מכמה זויות לאותו סצנה, או כמה סוגי התמודדות לאותו מקרה. אבל הכל צריך להיות בלי הכנסת אורות ומופתים.

אחרת, אצלי בכל אופן, המסר לא מדי נקלט.
 

שיילה

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
מה הטעם בכתיבת סיפורים לא אמיתיים?
התשובה האמיתית היא - אין טעם!
וקל וחומר שאין שום טעם בקריאתם של אלו.
כריכה של ספר טוב היא דלת ליקום מקביל בו הקורא רואה ואינו נראה וההתרחשויות מסתחררות סביבו ואין לאל ידו לעשות מאומה, עד שיוצא סחוט רגשית או עמוס אדרנלין מהכריכה האחורית כשהוא צובט את ידו באובססיביות לוודא שאינו רוח רפאים.
ספר טוב לא מספר סיפור הוא מעביר חוויה.
ישנם סופרים ידועי שם שרצחו גיבורים באיבם ובתת מודע שלי אני לחוץ מזה שהם מסתובבים חופשי.
 

דוכסוסטוס

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
באמת מעולם לא הבנתי את מטרת סיפורי השגחה פרטית או אמונת חכמים שמפונטזים.
במקור כנראה זה נועד לסיפורי ילדים כתוסף חינוכי.
עם זה אין לי בעיה - ילדים מכבים את חוש הביקורת שלהם בקלות, אם הם לומדים בעזרת סיפור מומצא מסר נכון, בשמחה.

מבוגרים - לרוב נשארים ביקורתיים אא"כ כתיבה או עלילה משובחים מצליחים לשאוב אותם פנימה. זה עובד בכל זיוף - גם חזן שמזייף השתנקויות, אם הוא ערב לאוזן, הקהל יתמכר לקול ויספוג את הרגש בלי לעקם אף על המסר המומצא.
ולכן ככל שלסופר יש יכולות לקנות את לב הקוראים במחיר עלות, שיקנה, וימכור מסרים. מי מתנגד לציבור גדוש באמונה איתנה?
הבעיה עם אלו שאין להם את זה? סתם כך אין מה לצרוך את הסחורה שלהם, היא מיועדת עבור מי שאין לו רשימת דרישות קשוחה מהחומר שהוא קורא.

מסתמן שיש לא מעט צרכנים גמישים כאלה שמסכימים ליהנות בקלות, מאפשרים לשוק הספרים לנוע, מקבלים בזרועות פתוחות סופרים מתחילים, סולחים לחומר ממוחזר או מגוייר וקוראים את כל עלוני השבת.
מסתבר שהחיים שלהם נחמדים יותר מחיי הקליקה הבררנית שניגשת לספר כאל שדה קרב.
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
מבוגרים - לרוב נשארים ביקורתיים אא"כ כתיבה או עלילה משובחים מצליחים לשאוב אותם פנימה. זה עובד בכל זיוף - גם חזן שמזייף השתנקויות, אם הוא ערב לאוזן, הקהל יתמכר לקול ויספוג את הרגש בלי לעקם אף על המסר המומצא.
דוגמה טובה, אם כי לאויבער-חכמים גם זה לא עובר.
 

יואל ארלנגר - קקטוס

אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
אין דבר כזה "סיפור אמיתי"
הדבר הכי קרוב לזה הוא עדות בבית משפט
או דו"ח נתיחה פתלוגית.
והמכנה המשותף של שניהם זה שהם משעממים, ועל פי רוב, גם הם לא חפים מסילופים ועיוותים.

כשסופר כותב סיפור הוא מכניס בתוכו את זווית הראיה שלו, והקורא מקבל רק את הזווית שלו.
בין אם הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי, ובין אם לאו, המבחן העיקרי של סיפור הוא השאלה אם הוא טוב או גרוע.
לגבי ההעדפה האישית שלי: אני מעדיף יצירה שנבעה ממוחו של הסופר, כשברוב המקרים היא מושפעת מהחוויות האישיות שלו, ומהפרשנות שלו כלפיהם.
אני מרגיש את רחשי הלב של הסופר, ואת מגע הקסם שלו.
מתענג על השפה שבה הוא משתמש, ועל אוצר הדימויים שלו.
האם הסיפור התרחש בעולם האמיתי או רק במוחו של הסופר?
לשאלה הזאת אין רלוונטיות כלפי.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  12  פעמים

לוח מודעות

למעלה