סיפור/טור בהמשכים

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
יש לי חלום לכתוב ספר ל ועל בחורי ישיבה, אם כל הניואנסים שבחור עובר בתוך הישיבה, אם כל הנושאים שמעסיקים אותו, אתגרים, שאיפות מאוויים ניסיונות.
המסר המרכזי מבחנתי להעביר, 'אל תחצו את המסגרת, אל תשברו את הכלים'.
התחלתי כמה פעמים לכתוב יש לי כמה פרקים, לא הצלחתי להגיע לעלילה ולא להניע את הסיפור
אין לי נסיון ולא למדתי כתיבה יוצרת.

יש לי חלום נוסף, לכתוב משהו שמשותף לחוויות ולתובנות של אנשים רבים שחוו או מתבוננים מהצד על סיטואציות.

דיברתי עם הראש ישיבה דכאן, והלהיב אותי לשתף את הציבור, אני אעלה 2 פרקים, אשמח לתגובות, לאן צריך להמשיך עם זה, רעיונות לפרקים לכיוונים, נראה, אולי יצא מזה משהו.

בהצלחה למוטי, גיבור הסיפור החדש, ולקרביץ החבר ה'אמיץ' שלו.
 
נערך לאחרונה ב:

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
א

א' אלול.
מוטי פתח את דלת ההיכל, ארבע מאות בחורים כמו תנור לוהט היממו אותו, הוא עמד בפתח, לרגע מנסה לעכל את המחזה.
הוא כבר היה כאן פעם, במבחן לישיבה הוא הציץ, אבל זה לא אותו דבר, א' אלול זה משהו אחר, א' אלול להיכנס מאחור בצעד מהוסס בהתרגשות של התחלה חדשה זה משהו אחר.

הוא צד במבטו אחר שמואל קרביץ, האמת הוא לא ראה אותו מעולם רק בנדוד שלו שלמד עם קרביץ באותה ישיבה קטנה שידך ביניהם לחברותא, הוא מקווה שהוא יזהה מי זה, שבעים וחמש בחורים הגיעו יחד איתו לשיעור א', יתכן שהוא עדיין לא הגיע, או שהוא כבר יושב.
הלב שלו מפרפר כמו אחד שעלה לראשונה על רכבת הרים, כל החששות וההתרגשויות שלו מהתקופה האחרונה מתנקזים לרגע הזה.

הוא הגיע מישיבה טובה, לא מספר אחת, אבל טובה, וקרביץ כן הגיע מהישיבה מספר אחת, אבל בן דוד שלו אמר לו שהוא לא פחות מוכשר ממנו ואין לו סיבה להילחץ, ובינינו חשב מוטי לעצמו, למה הוא לא הלך לוואלז'ין או לקובנא, כנראה שהוא לא היה השפיץ הכי מחודד בקלמר של הישיבה מספר אחת.. למרות שבנדוד שלו טען שהוא היה מהשפיצים, אווף למה אני מחשבן שוב את כל החשבונות האלו, נצא לדרך, רק נמצא אותו כבר.

בישיבה נהוג שכל הבחורים מגיעים בערב ראש חדש, לשיעור פתיחת הזמן מראש הישיבה, ושיעור א' מגיעים למחרת בסדר א' בין 10:00 ל12:00 כך היה כתוב בדף שהגיע אליהם מזמן.
הוא הגיע ב9:45 כמובן, והוא לא הופתע לגלות שהיו שהגיעו קודם.

האמת שהוא התלבט אם להגיע מוקדם יותר, בסוף הוחלט ברוב קולות המועצת המשפחתית שהוא יעלה על האוטובוס שיוצא מירושלים ב8:30 ויגיע להוד השרון בערך ברבע לעשר, זה בסדר אמרה אמא, ואבא הסכים.
כולם כמובן ליוו אותו לאוטובוס, אבא לאוטובוס העירוני מתחת לבית, ואמא עלתה עליו בסוף, למרות שהיא לא תכננה, היא אמרה לו שממילא יש לה סידורים בעיר, אז למה לא לקחת אתך כלום, הוא שאל. והיא חייכה.
זה לא בדיוק שהיא לא לקחה כלום טישו היא לקחה, ובתחנה מרכזית היא נפרדה ממנו בכניסה, היא לא רצתה שהוא יתבייש אם בדיוק יהיה שם עוד בחור שנוסע להוד השרון אתו.

הוא הגיע לישיבה בדיוק כמו בתוכנית. החצר היתה ריקה, השמש קופחת. והוא, האמת לא בדיוק ידע לאן הוא ממשיך, הוא נגרר עם מזוודה, שקית ותפילין, הוא יניח אותם כאן?

מהכניסה השנייה הוא ראה עוד בחור מהסס לאן להמשיך, אבל ההוא כן הגיע עם אבא. לקח אותו ברכב. ויחד הם מצאו בכניסה לפנימיה על הדלת את רשימת החדרים, בכתב יד.
למעלה משמאל כתוב אלול תשע"ג, וטבלה אם מספרים ושמות, הנה, הוא שם לב שבחלק מהשמות כתוב למעלה בהדגשה, שיעור א'. הנה, מרדכי יהושע קופרשטוק חדר 417.

מעניין מי עוד איתי בחדר, שמעון ויספיש, יהודה כהן, חיים גרבר, שמואל דהן, אלעד לביא. לא מכיר אף אחד, אולי את כהן, לך תדע איזה כהן זה, אבל מה זה, כמה בחורים בחדר? בשיעורים אחרים זה נראה לו פחות, טוב, שיעור א' מה לעשות,

הוא מחפש את החדר שלו, לפתע ניגש אליו בחור, לא נראה מצעירי הישיבה, בטח בן עשרים ושלוש לפחות, ג'ינג'י, עם חיוך של ענק שמש, מאיר כולו, שלום עליכם, ומושיט לו יד.
איך קוראים לך? והוא קצת נבוך, קצת מתגרד עונה לו, מוטי, אהממ מוטי קופרשטוק, אההה בן של ר' יענקב? לא, הוא בנדוד של אבא שלי.

טוב, אומר החיוך של שמש, ומוטי מקווה שהוא יניח לו, ולא יתחיל לחפור, למרות שזה עשה לו קצת נחמד על הלב, תראה אומר לו הבחור לי קוראים שלוימה רבינוביץ' אם ת'צריך משהו תשאל, אני במאאתיים ושתיים, אז הוא מירושלים כמוני חשב מוטי לעצמו בסיפוק.
רגע, אתה יודע באיזה חדר אתה? כן, ארבע מאות ושבע עשרה, רק שאין לי מושג איפה זה, אהה טוב, אני אסביר לך את העיקרון כל קומה זה מאה, וזה מתחיל ליד הבית מדרש עד הסוף, בדרך כלל המבוגרים במספרים הקטנים, קרוב לביס'מדרש והצעירים רחוק קצת יותר, וגבוה יותר, מסכם מוטי לעצמו בראש, תודה רבה.

הוא מטפס את ארבעת הקומות, צועד את כל המסדרון הארוך, ארבע מאות ושבע עשרה הנה.
דווקא חדר נחמד, שלושה לדעתי כבר כאן, ארבע מיטות, שתיים מהם קומותיים.
מה עדיף? ליד החלון בקומה למעלה, לפחות נראה קצת נוף מהחלון, או למטה, מיטה אחרונה, לבד כבר לא יהיה לו ממילא.
הוא מעדיף למטה, לפחות אני לא אפריע לאחרים הוא חושב, מילא שאחרים יפריעו לי, הוא מציץ ככה על הארון, רואה שתפסו קצת מדפים, אבל הוא מסתכל על השעון.
זורק איזה כרית על מדף ריק אחד, את המזוודה על המיטה האחרונה שנשארה למטה, וממהר לביס'מדרש, לחפש את שמואל קרביץ.
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
ב

מוטי מחפש בעיניים את קרביץ, חלק מהספסלים של שיעור א' כבר מלאים, צפוף שם, צפוף מאוד.

בקושי אפשר לעבור והוא לא יודע בכלל לאן הוא הולך. אין לו מושג את מי הוא מחפש, הוא רואה כמה בלי חברותות, זה כנראה אחד מאלו, או שקרביץ עוד לא הגיע.

הנה הוא רואה פרצוף מוכר, זה קליין שהגיע איתו מהישיבה קטנה. הם מחייכים במבוכה, הוא מתקרב אליו.

אני מחפש אחד קרביץ, אין לי מושג איך הוא נראה, הוא למד בתפארת התורה.

הנה, אומר לו קליין אתה רואה את הבחור ליד החלון? הוא נראה לי מתפארת התורה, תשאל אותו, הוא ניגש אליו.

אתה, אהממ, אתה מתפארת התורה? כן, הוא עונה אתה מוטי קופרשטוק? כן, הא עונה במבוכה.

אתה קרביץ? כן, יופי, לא ידעתי אם אתה כבר כאן, כן, יש לי אחים גדולים, הם אמרו לי לבוא מוקדם לתפוס מקום, בוא שב, תפסתי ליד חלון, שיהיה קצת אוויר, אמר בחיוך מתוק שכבש את ליבו של מוטי, נראה לי הוא בחור לעניין, חשב.

הם התחילו נערה המאורסה, שניהם כבר שטו בחומר הם הכינו מראש רצו לבוא מוכנים, כל אחד ניסה ככה בקטנה להוכיח לשני, את הכישרון, מיגז גייז או מיקלש קליש, נדר, זה דין על החפצא או על הגברא, יופי, הבינו שהם בעניין.

בשתים עשרה נראה לי יש שיעורים. אמר קרביץ. ככה זה. בקיבוץ, יש פעמיים בשבוע בבית המדרש, ואנחנו, עד שיעור ג' הולכים בערך בשתיים עשרה שתים עשרה ורבע כזה, לחדר שיעורים.

ובאמת מוטי רואה איך בית המדרש בחלקו האחורי מתחיל להתרוקן, הוא רואה די ברור היכן מתוחמים שיעור ב' וג'. אבל הם, שיעור א', לא יצאו.

הוא רואה סביבו שכל שיעור א' מהססים, לא כל כך יודעים מי ולאן, ובכלל אנחנו שבעים וחמש בחורים, נראה לך זה שיעור אחד?, זה אמור להתחלק לשנים, לא הגיוני שיעור אחד, אומר לו קרביץ.

ואיך יחלקו אותנו? הנה אני רואה שם בצד השני בחורים משיעור א' שהולכים, בוא נשאל אותם, כן הם אמרו שאיזה בחור מועד שביעי אמר להם במקלט מתחת לפנימיות זה ה'חדר שיעורים' שלכם, ובנתיים הם לא מתפצלים ה'ראש ישיבה' מוסר לשיעור א', לכולם יחד.

עד שהוא מספיק להבין מה קורה כאן הוא מוצא את עצמו מוקף מלא בחורים, זה מעביר להוא סטנדר מעל הראש ההוא מתיישב לידו, דפים עטים. ופתאום דממה.

ראש הישיבה בפתח, כולם נעמדים, והוא מוצא את עצמו באמצע שיעור, אחרי איזה חצי שעה מתחיל הראשון בהיסוס לשאול, ראש הישיבה משתתק, מגיב, וממשיך.

הוא מוטי, לא הבין משהו, זה לא מסתדר בסוגיא, לשאול, לא לשאול? הוא קופץ למים. יורה כמו טיל את השאלה.

ראש הישיבה מסתכל, נעצר, מחייך. תיגש אלי אחר כך, הוא אומר, נחדד את זה, הוא לא יודע, טוב, לא טוב? מותר אסור? מה הוא קפץ, למה?

אחרי השיעור מיד מנחה, מתי הוא ידבר עם ה'ראש ישיבה'? הוא בלחץ. אחרי מנחה קליין מהישיבה קטנה מסמן לו שיבוא לתפוס מקום לידו בחדר האוכל.

אבל אני חייב לדבר עם ה'ראש ישיבה' הוא מסמן.

זה מצחיק קצת הפנטומימה הזו, אבל לא נעים, אם מישהו ישמע, אפשר לחשוב.

מסביב לראש הישיבה כבר עומדים כמה בחורים, מהקיבוץ, לא נראה שיש לי מה לחכות, הוא חושב, אבל נשאר עוד כמה דקות, עד שהוא מתייאש, אנסה אחר הצהריים או מחר, אבל בלב שלו יש מלא פרפרים, רציתי לגמור אם זה כבר.

הוא נכנס לחדר האוכל, לא יודע איפה שיעור א' יושבים, רעש ובאלגן מקדמים אותו, אף אחד לא רואה אותו, הוא לא מבין לאן הוא אמור לפנות.

חבל, אם הג'ינג'י הדביק ההוא היה כאן, אולי הוא היה מכוון אותו.

בקצה הוא רואה נישה כזו, הוא מזהה שם איזה פרצוף או שתיים שהיו בשיעור, הוא יבדוק אולי הם שם, הוא ניגש קליין מסמן לו שיבוא, כמעט תפסו לך את המקום, לפחות נשב יחד, עד שנכיר מישהו, אני עוד רוצה לעלות לחדר.

לא נראה לי שאשן משהו הצהריים הזה למרות שהראש שלי כבר פטישים, אבל אני חייב להכיר לסדר לראות מי נגד מי.
 
נערך לאחרונה ב:

משויטט

משתמש מקצוען
כתיבה בהחלט משובחת.
עדיין לא יצא לי לקרוא ספר שמביא את חיי הישיבה כדבעי. יש בנישה הזו פוטנציאל גדול.
אבל מלבד העריכה הנצרכת, לפי דעתי אתה חייב איזושהי עלילה כבר מהתחלה. אי אפשר להתחיל לכתוב ולקוות שתיווצר עלילה, זה כמו לפתוח חנות ולקוות שיבואו המוצרים.
אלא אם כן הכוונה ליצור סוג של יומן / טור שמטרתו לתאר את הווי הישיבה.
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
תודה.
הכוונה שלי יותר בכיוון של טור, אלא אם למישהו יש כאן רעיון לעלילה, אני אשמח, המוח שלי פשוט לא הצליח לייצר איזה משהו אטרקטיבי.
 

חגי פאהן

משתמש סופר מקוצען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
אבל מלבד העריכה הנצרכת, לפי דעתי אתה חייב איזושהי עלילה כבר מהתחלה. אי אפשר להתחיל לכתוב ולקוות שתיווצר עלילה, זה כמו לפתוח חנות ולקוות שיבואו המוצרים.
אלא אם כן הכוונה ליצור סוג של יומן / טור שמטרתו לתאר את הווי הישיבה.
בדיוק חשבתי על זה... מעניין מה יקרה אם הוא יניח לעלילה להיווצר לבד...
 

נריה מגן

משתמש מקצוען
אפיינת כאן בתיאור מצויין את קופרשטוק, אתהמצב בישיבה ואת הפחדים השונים. הטור השני טוב בהרבה מהראשון.
מה שכן- ליטוש, אחי היקר. ליטוש. ודוגמה קטנה:
הוא כבר היה כאן פעם, במבחן לישיבה הוא הציץ, אבל זה לא אותו דבר, א' אלול זה משהו אחר, א' אלול להיכנס מאחור בצעד מהוסס בהתרגשות של התחלה חדשה זה משהו אחר.
הוא כבר היה כאן פעם, הציץ כשהגיע למבחן בישיבה,אבל זה לא אותו הדבר. א' אלול זה משהו אחר. א' אלול זה להיכנס מאחור בצעד מהוסס ובהתרגשות של התחלה חדשה. משהו אחר.
או:
הוא כבר היה כאן פעם, הציץ כשהגיע למבחן בישיבה,אבל זה לא אותו הדבר. א' אלול זה משהו אחר. א' אלול זה כניסה מאחור בצעד מהוסס ובהתרגשות של התחלה חדשה. משהו אחר.
 
נערך לאחרונה ב:

נוי

משתמש סופר מקצוען
פרסום וקופי
מוזיקה ונגינה
כאם לבנים בגיל- חסר חומרים כאלה מאוד.
יש לי חשש שהסגנון לא מספיק אטרקטיבי.
החברה הצעירים אוהבים אקשן, וכדאי ליצור יותר עניין, ואפילו מתח.
מתח של עלילה אפשר על ידי: סוד/אבידה משמעותית/ מכשול רציני כשחיי הישיבה מהווים רקע לעלילה.
את המתח לתת כבר במשפטים הראשונים כדי ללכוד את הקורא.
 

בן מיכאל

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
יש לי חלום לכתוב ספר ל ועל בחורי ישיבה, אם כל הניואנסים שבחור עובר בתוך הישיבה, אם כל הנושאים שמעסיקים אותו, אתגרים, שאיפות מאוויים ניסיונות.
המסר המרכזי מבחנתי להעביר, 'אל תחצו את המסגרת, אל תשברו את הכלים'.
התחלתי כמה פעמים לכתוב יש לי כמה פרקים, לא הצלחתי להגיע לעלילה ולא להניע את הסיפור
אין לי נסיון ולא למדתי כתיבה יוצרת.

יש לי חלום נוסף, לכתוב משהו שמשותף לחוויות ולתובנות של אנשים רבים שחוו או מתבוננים מהצד על סיטואציות.

דיברתי עם הראש ישיבה דכאן, והלהיב אותי לשתף את הציבור, אני אעלה 2 פרקים, אשמח לתגובות, לאן צריך להמשיך עם זה, רעיונות לפרקים לכיוונים, נראה, אולי יצא מזה משהו.

בהצלחה למוטי, גיבור הסיפור החדש, ולקרביץ החבר ה'אמיץ' שלו.
רעיון טוב.
נ. ב. יש לכתוב עם ולא אם. בהצלחה.
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
לאן לקחת את זה? לעלילה, למשל, בחור מהחדר שהתקלקל, או עלילה גרנדיוזית של חטיפות ו/או מכירת חומרים מסוכנים לעבריינים...
לסתם טור של חיי יומיום, הווי, חוויות, ניואנסים.

אני כתבתי עוד כמה פרקים, בעיקר בחלק של ההווי, נסיעות בליל שישי, כאסח בתוך החדר, איחורים לתפילה, צ'יקאב וכאלה.
אבל זה נראה לי יבש, כמדומה שצריך להכניס צבע חדש חוץ מההווי עצמו.
דעתכם.
 

גדי ישראלי

משתמש מקצוען
הרעיון לדעתי מוצלח מאד רק צריך כמה שיפורים.
ברור שחייב לעבד הכל מראש ולא לכתוב ותוך כדי... וזו הסיבה לדעתי בה הטורים מאופיינים בתיאור קצת שיטחי של הרגשות. מספיק שתביא 2-3 סצינות בסיסיות של הוואי ישיבתי ושבכל אחת תעמיק בתיאור התחושה של הגיבור בשביל שנתחבר אליו. לדוג' חדר אוכל, בית מדרש, וחדר. מאשר תיאור מלמעלה של כל פרט מ-איך הוא נפרד מההורים ועד... וכו'.
בנוסף, ברור שחייב עלילה. ולא חייב משהו גרנדיוזי. העלילה עשויה להיות חברתית רק שתיצור ענין. כמו כן קצת הומור ישיבתי יוסיף המון.
 

בן מיכאל

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
הרעיון לדעתי מוצלח מאד רק צריך כמה שיפורים.
ברור שחייב לעבד הכל מראש ולא לכתוב ותוך כדי... וזו הסיבה לדעתי בה הטורים מאופיינים בתיאור קצת שיטחי של הרגשות. מספיק שתביא 2-3 סצינות בסיסיות של הוואי ישיבתי ושבכל אחת תעמיק בתיאור התחושה של הגיבור בשביל שנתחבר אליו. לדוג' חדר אוכל, בית מדרש, וחדר. מאשר תיאור מלמעלה של כל פרט מ-איך הוא נפרד מההורים ועד... וכו'.
בנוסף, ברור שחייב עלילה. ולא חייב משהו גרנדיוזי. העלילה עשויה להיות חברתית רק שתיצור ענין. כמו כן קצת הומור ישיבתי יוסיף המון.
איך ידעת מה רציתי לכתוב?...
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
ג

הכרות עם הסביבה
מוטי עולה לחדר. על המיטה למעלה מישהו כבר חורפ, בכל אופן עושה את עצמו כזה.

על המיטה מתחת לחלון בחור שמנסה לצפות את המזרן הדק בסדין חדש, עם שושנים אדומות ענקיות מריח בדין. שלום, הוא קורא לחלל. ההוא שמסדר את המזרן מאנפף משהו כמו אהה, רגע, אני מסיים, ומתיישב על המיטה.

בחור עגלגל, נראה עם ביטחון עצמי, מתייג מוטי בראש.

איך קוראים לך? הוא שואל. מוטי. מוטי קופרשטוק, אהה זה אתה קופרשטוק, בן של ר' יענקב? לא. הוא בנדוד של אבא שלי. ומוטי מרגיש שזה מתחיל לעצבן אותו.

טוב, שיהיה, העיקר קופרשטוק, האמת שחשבתי שקוראים לך שִייע, שייע? למה? כי ראיתי במודעה של החדרים שכתוב מרדכי יהושע קופרשטוק, ואצל הירושלמים יהושע הוא שייע, אבל לא משנה, שיהיה מוטי.

לי קוראים שימען ויספיש, אנחנו גרים ברכס, אבל זה די חדש קודם גרנו בפאג"י, אבא שלי היה הגבאי של בית הכנסת שם, והוא גם היה האחראי של הקמפיינים של ועד הרבנים, אבל הוא כבר לא.

מוטי מנסה להבין את מי מעניינת כמות האינפורמציה הזו, כשהוא עוד בקושי פתח את הפה, אבל שיהיה. הוא רואה שיש כבר קהל מסביב, ההוא מלמעלה מציץ, ובדלת עומד עוד איזה בחור קצת מחוייך, השימען הזה עוד לא סיים כנראה.

האמת שאני כבר האח השלישי בישיבה, אחי הגדול כבר התחתן, ויש לי עוד אח בקיבוץ א'. ההוא מהדלת אומר: טוב, לפחות יהיה מי שיעזור לנו להתאקלם כאן.

תגיד, הוא שואל, יש כאן מקלחת, או שמתקלחים במקווה? מוטי מתקפל בתוך עצמו, במקווה? בערב יום כיפור אולי.

צחקתי, אומר ההוא מהדלת שבינתיים מספר שקוראים לו יהודה כהן, צחקתי, הוא אומר, ושימען מנסה לבדוק איזה כהן הוא.

מוטי נוטש אותם, ומנסה לעשות סיבוב בפנימייה להכיר קצת את הסביבה, הוא פוגש את הג'ינג'י שלו, לא בדיוק זוכר איך קוראים לו. אבל הוא זוכר שהוא ממאאתיים ושתיים, ויש לו חיוך של שמש.

נו, מסתדרים? ברוך השם, הוא עונה, ומרגיש טוב, מישהו מהמבוגרים מכיר אותי, למדת קצת את האיזור, יודע איפה הטלפונים הציבוריים, איפה המקלחות שירותים, קפה? האמת שלא, הוא אומר במבוכה, והג'ינג'י אומר לו, אני אתן לך כיוון אם השאר תסתדר, הוא מחייך.

הקפה בכניסה לחדר אוכל, האמת שזה לא בדיוק קפה, שם יש רק מים חמים, תקנה לך קפה שיהיה שלך, תכתוב עליו שם.

חלב יש רק בבוקר עד שהוא נגמר, לפעמים מוציאים גם בלילה.

המקלחות, בשתי הקצוות של המסדרון יש מקלחות, אבל כדאי לך להיות מאורגן כי אין שם הרבה מקום.

הטלפונים הציבוריים בעיקרון יש בכל קומה בלובי של הפנימיות, אבל יש תא קולי, תראה שם למעלה יש צג, ששם כתוב אם יש לך הודעה, לך למוישה חנון הוא התתני"ק והוא אחראי גם על המערכת של הטלפונים, הוא יעשה לך מנוי ולא תצטרך את הבזכרט.

מוטי מנסה לארגן את כל המידע הזה בראש, וחושב לעצמו שהג'ינג'י לא ישמע, פלאפון, אני חייב פלאפון.

ויורד לבית המדרש לסדר שני.

בית המדרש לא מלא מפה לפה כמו בבוקר, הוא מסתכל על השעון הגדול, ובודק אם הוא זה שהקדים.

לא, 3:45 זה השעה, כך היה כתוב בדף בלוח המודעות.

החלק האחורי של שיעור א' כמעט מלא אבל למעלה כמעט ריק, לאט לאט הוא מתמלא, אבל לא צפוף כמו בבוקר, קרביץ, הוא רואה כבר הבריז. אבל הוא מחפש את קליין, הם סיכמו ללמוד בסדר ב' יחד, לפחות שיהיה חבורתא אחת שאני מכיר.

לסדר ג' נמצא כבר בארוחת ערב איזה חברותא, ננסה להתחיל להכיר כאן.
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
ד

קרביץ

קרביץ התעורר לסדר שני קצת מאוחר, בערך בארבע, בדף שבלוח מודעות כתוב רבע לארבע, החדר היה ריק.

הוא מקווה שזה בסדר, לא נעים, היום הראשון של הזמן, בכל זאת, רק מה הוא יעשה עד שהוא נרדם, הם קודם עשו היכרות בחדר, כולם כבר בבית המדרש.

האמת, שהוא בכלל היה בטוח שילך לוואלז'ין הוא שהיה מהכישרונות הגדולים של תפארת התורה, היה בטוח שיהיה בין שמונת הבחורים שילכו לוואלז'ין. הוא אפילו לא נרשם לקובנא, או לישיבות אחרות.

יש לו נס שהראש ישיבה ביקש ממנו שילך להיבחן גם בהוד השרון בגלל החבר שלו שבסוף גם לכאן לא התקבל.

יש לו איזו מחשבה טורדנית שהראש ישיבה מראש סגר עליו איזשהו דיל עם הוד השרון, הוא רוצה להאמין שזה לא נכון.

בכל מקרה הוא כאן, והוא הולך ללמוד עם בחור מישיבה 'בסדר'.

אמנם יעקב הבנדוד שלו אמר שהוא בחור פצצה אבל הוא בטוח שאם הוא היה בוואלזי'ן היו לו חברותות פצצות. האמת שלא קשור דווקא לחברותות, זה המעמד, החברה, זה המתמידים הגדולים של וואלז'ין.

נתן לו מכה לא קטנה לאגו, אבל הוא החליט, בינתיים הוא זורם. למרות שבפינה האחורית בראש הוא חשב שבהזדמנות הראשונה הוא ישתדרג. בנתיים הוא יעשה הכל כדי להצליח.

החברותא עם מוטי קופרשטוק ביום הראשון הייתה לא רעה, הוא אפילו הופתע קצת, היה בטוח שאין מוכשרים ממנו. הרי רק בטעות הוא כאן. זה אפילו נתן לו דחיפה קדימה להתאמץ יותר. אבל עכשיו קצת הציק לו להיכנס מאוחר לסדר, הוא רצה להיחשב כאחד המובילים בשיעור, לא כמי שלא משקיע, אבל הוא ידע ליצור את הפוזה.

הוא נכנס לסדר אחר הצהריים עם הכרית על הפרצוף, והשערות עוד רטובות קצת, החלק של שיעור א' היה מלא. והוא עם קול של מי שקם עכשיו ניגש לחברותא, כאילו הוא איזה אלטערר שלא שם על אף אחד.

מוטי שראה אותו בזווית העין וקצת קינא ביכולת הזו לא לספור אף אחד, הוא לא ידע אם זה בגלל הישיבה שממנה בא, או שזה הטיפוס, אבל זה הוסיף קצת לנחיתות שלו, או לחשק שלו להצליח יותר מקרביץ.

בסדר שני היו כבר כמה מֵישִיבים, -נו"נ (– נושא ונותן) שהיו שייכים רק לשיעור א'. החברים אחר כך דיברו שהם גם קצת משגיחים. קרביץ התלבט עם עצמו, וכדי להשאיר אצלם רושם חיובי ניגש לאחד מהם לדבר בלימוד. הוא חשב שזה קצת יתקן את הרושם.

אבל כשהמיישיב שאל לשמו, הוא תפס, שבסוף הסדר, כשהמישיב יגש לראש הישיבה לדבר על השיעור החדש, הוא יגיד לו, 'יש שם אחד קרביץ, דווקא כישרון לא רע אבל כדאי לשים עליו עיין, הוא כבר הגיע מאוחר היום'.

אחרי ארוחת ערב היה סדר מוסר, שקרביץ לא בדיוק ידע אם יורדים לבית מדרש בשביל זה או לא, הוא ירד, כמו שהוא חשב, ההיכל לא היה מלא, אבל היו כל מיני שהוא לא בדיוק ידע להגדיר אותם לקבוצה.

במבוגרים זה היה לגמרי רציני, מי שבא, בא ברצינות.

בשיעור א' כמעט כולם היו. חלק ניסו ללמוד בשפתיים דולקות כמו שאמר ר' ישראל. חלק קראו עם העיניים וחלק סתם בהו.

הוא לא התחבר לקונספט אבל הוא נכנס בהה בארון של ספרי המוסר ולא בדיוק ידע מה לקחת, מעולם הוא לא התחבר לזה, אולי שיעורי מחשבה עניינו אותו, או שיחות מתלהבות שסחפו את כל השומעים לגבהים, אבל לשבת וללמוד מוסר? הוא אף פעם לא התחבר.

הוא שלף איזה ספר, והתיישב.

במעריב ההיכל כבר היה מלא מפה אל פה.

ואחר כך סדר שלישי, לשיעור א אמרו שזה סדר לחזור על השיעור של הבוקר, הבחורים המבוגרים יותר למדו פרקים אחרים כמו בסדר שני. אבל שיעור א' צריכים יותר לעבוד על העיון כך אמרו להם.

בוואלזין לא אומרים לשיעור א' מה ללמוד בסדר ג.

הוא חשב אולי לארגן בחורים שימסרו חבורות או יכתבו, אבל הוא יחכה שיכירו אותו קצת יותר.
 

cheinanit

משתמש מקצוען
צילום מקצועי
הוא צד במבטו אחר שמואל קרביץ
רק דוגמא להגהה הדחופה והקריטית...

לא צדים במבט אחר פלוני... תרים במבט...

כשצדים במבט, זה כבר כשמוצאים... וממילא

או: הוא תר במבטו אחר שמואל קרביץ.
או: הוא צד במבטו את שמואל קרביץ.
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
אני מרגיש שהבעיה לא כל כך בחלק הלשוני, את זה אפשר לסדר עם עוד קצת מאמץ, (וחברים טובים..)
אני מרגיש שזה הולך ונעשה אנמי, ולא מעניין.
צריך להמציא את זה מחדש.
 

cheinanit

משתמש מקצוען
צילום מקצועי
מסכים איתך. בעליל.

אגב, יש ספר שאיני זוכר את שמו, המכיל מעין 'רשימות' של בחור בישיבה קטנה.


אם תיקח את הכיוון הזה, של 'יומן' אישי של בחור, יכול להיות שיהיה עניין בספר גם בלא עלילה מיוחדת. רק תעשה את זה באמת בצורה של יומן.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ר'

קנג רְאֵה עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי כִּי תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי:קנד רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי:קנה רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה כִּי חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ:קנו רַחֲמֶיךָ רַבִּים יְהוָה כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי:קנז רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי מֵעֵדְוֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי:קנח רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ:קנט רְאֵה כִּי פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי יְהוָה כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי:קס רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ:
נקרא  10  פעמים

לוח מודעות

למעלה