הנושאים החמים
הנושאים החמים
כהן הדיוט
משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
סאונד והפקות אולפן
פרסום וקופי
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
סיפור חייו של בן הישיבה
א.
מילדות עד בגרות
במושב פסטורלי במרכז הארץ גרה משפחה ולהם ילד מחונן בשם דוד, מבחינה לימודית דוד היסב להוריו נחת רוח מרובה כיון שהיה נעים הליכות, גם היטה אוזן קשבת לשיעוריו של המלמד דבר שהקנה לו ידיעה בחומר הנלמד.
דוד ניחן ביצירתיות וחוש דמיון מפותח, בגיל 10 חשב לבנות מסוק, אתם בטח שואלים איך, אז הנה התשובה, דוד היה תולעת ספרים, כשהיה בכיתה א' קנו לו הוריו אנציקלופדיה לנוער, ואט אט עם הזמן האנציקלופדיה השתכללה, דוד קרא שבמסוק יש אלומיניום ופרופלור, וחשב לקחת מאורר על דלק עם גנרטור ופח אלומיניום וכך יהיה לו מסוק, כמובן שבסופו של דבר תוכניתו לא יצאה לפועל.
דוד גם היה חובב טבע, הוריו שהבחינו בכך קנו לו זוג תוכים, ודוד בנה להם כלוב במו ידיו, הוא קנה לייסטים ורשת ובנה כלוב גדול, וגם הוסיף להם קן הטלה, ובמשך הזמן הם התרבו.
מגיל קטן הכירו הסובבים את דוד כבעל חוש מוזיקלי במיוחד, עוד בהיותו ילד היה שר במסיבות משפחתיות וכולם ניבאו לו עתיד מזהיר בתחום המוזיקה, אך הוריו תמיד ביטלו זאת ואמרו שעיקר עיסוקו יהיה בתורה אך בתור תחביב שיעסוק קצת במוזיקה ומכאן קצרה היתה הדרך כדי שהוריו ישלחו אותו למקהלה אזורית, במיוחד היה דוד טוב בלשיר קולות שניים ושלישיים הנעימים לכל אוזן ובמיוחד המוזיקלית, בגיל 9 קנו לו הוריו אורגן קטן שעליו היה מנגן, במהירות רבה למד דוד לנגן על האורגן והיה מנגן ביד ימין בלבד את הסולו של השירים ללא האקורדים כיון שלא היה באורגן זה אקורדים.
בשיעור ב' בישיבה קטנה קנו לו הוריו אורגן אמיתי ומשוכלל עם מקצבים חסידיים, דוד החל לנגן על האורגן בתחילה ידע לנגן את האקורדים הבסיסיים ואח"כ למד את האקורדים הבאים.
ההוי הישיבתי
אמר אביי..., קירות הבית הדהדו מלימודו של דוד, קולו הנעים היה נשמע למרחקים, דוד היה ידוע כבחור כליל המעלות, שמוכתר בכל מידה טובה, היה הוא בחור מתמיד, בלילות החורף הארוכים היה דוד יושב והוגה בתורה לקול גשמי הברכה שטיפטפו על גגות הבנינים, ובקיץ היה לומד בחצר הישיבה תחת השמש שחיממה ועטפה אותו בקרניה, צדקותו וחסידותו היו לשם דבר, תפילתו היתה כעבד לפני קונו בהשתפכות הנפש, טוב ליבו משך איליו חברים כפרפרים אחרי האור, דבר לא היה חסר לדוד, ומשום כך צהלתו ושמחתו ניכרו על פניו תדיר, צוות הישיבה היה גאה בדוד ובפרט שהיה הוא נכד של אחד מגדולי הדור, גם העובדה שדוד היה מקרב איליו את הבחורים החלשים והיה לומד איתם חברותא גרמה לצוות הישיבה קורת רוח מרובה והכל קילסוהו על כך.
אפשר לקבוע איתך חברותא? היה זה המשפט הקבוע שהיה דוד שומע מבחורים אשר חפצו בקרבתו, ודוד היה נענה ברצון לשמחתו של הבחור המרוגש.
א.
מילדות עד בגרות
במושב פסטורלי במרכז הארץ גרה משפחה ולהם ילד מחונן בשם דוד, מבחינה לימודית דוד היסב להוריו נחת רוח מרובה כיון שהיה נעים הליכות, גם היטה אוזן קשבת לשיעוריו של המלמד דבר שהקנה לו ידיעה בחומר הנלמד.
דוד ניחן ביצירתיות וחוש דמיון מפותח, בגיל 10 חשב לבנות מסוק, אתם בטח שואלים איך, אז הנה התשובה, דוד היה תולעת ספרים, כשהיה בכיתה א' קנו לו הוריו אנציקלופדיה לנוער, ואט אט עם הזמן האנציקלופדיה השתכללה, דוד קרא שבמסוק יש אלומיניום ופרופלור, וחשב לקחת מאורר על דלק עם גנרטור ופח אלומיניום וכך יהיה לו מסוק, כמובן שבסופו של דבר תוכניתו לא יצאה לפועל.
דוד גם היה חובב טבע, הוריו שהבחינו בכך קנו לו זוג תוכים, ודוד בנה להם כלוב במו ידיו, הוא קנה לייסטים ורשת ובנה כלוב גדול, וגם הוסיף להם קן הטלה, ובמשך הזמן הם התרבו.
מגיל קטן הכירו הסובבים את דוד כבעל חוש מוזיקלי במיוחד, עוד בהיותו ילד היה שר במסיבות משפחתיות וכולם ניבאו לו עתיד מזהיר בתחום המוזיקה, אך הוריו תמיד ביטלו זאת ואמרו שעיקר עיסוקו יהיה בתורה אך בתור תחביב שיעסוק קצת במוזיקה ומכאן קצרה היתה הדרך כדי שהוריו ישלחו אותו למקהלה אזורית, במיוחד היה דוד טוב בלשיר קולות שניים ושלישיים הנעימים לכל אוזן ובמיוחד המוזיקלית, בגיל 9 קנו לו הוריו אורגן קטן שעליו היה מנגן, במהירות רבה למד דוד לנגן על האורגן והיה מנגן ביד ימין בלבד את הסולו של השירים ללא האקורדים כיון שלא היה באורגן זה אקורדים.
בשיעור ב' בישיבה קטנה קנו לו הוריו אורגן אמיתי ומשוכלל עם מקצבים חסידיים, דוד החל לנגן על האורגן בתחילה ידע לנגן את האקורדים הבסיסיים ואח"כ למד את האקורדים הבאים.
ההוי הישיבתי
אמר אביי..., קירות הבית הדהדו מלימודו של דוד, קולו הנעים היה נשמע למרחקים, דוד היה ידוע כבחור כליל המעלות, שמוכתר בכל מידה טובה, היה הוא בחור מתמיד, בלילות החורף הארוכים היה דוד יושב והוגה בתורה לקול גשמי הברכה שטיפטפו על גגות הבנינים, ובקיץ היה לומד בחצר הישיבה תחת השמש שחיממה ועטפה אותו בקרניה, צדקותו וחסידותו היו לשם דבר, תפילתו היתה כעבד לפני קונו בהשתפכות הנפש, טוב ליבו משך איליו חברים כפרפרים אחרי האור, דבר לא היה חסר לדוד, ומשום כך צהלתו ושמחתו ניכרו על פניו תדיר, צוות הישיבה היה גאה בדוד ובפרט שהיה הוא נכד של אחד מגדולי הדור, גם העובדה שדוד היה מקרב איליו את הבחורים החלשים והיה לומד איתם חברותא גרמה לצוות הישיבה קורת רוח מרובה והכל קילסוהו על כך.
אפשר לקבוע איתך חברותא? היה זה המשפט הקבוע שהיה דוד שומע מבחורים אשר חפצו בקרבתו, ודוד היה נענה ברצון לשמחתו של הבחור המרוגש.
