סיפורי הגדה

סמינר דוד

משתמש מקצוען
מעוניינת לקבל סיפורים על מסירות נפש להשגת הגדה של פסח, או קריאת הגדה של פסח בתקופות קשות (כמו תקופת השואה). או מקרים מיוחדים.

תודה רבה על כל סיפור.
 

סמינר דוד

משתמש מקצוען
האם מישהו מכיר את הסיפורים של הרב שמואל גריינמן, ויכול לכתוב את התקציר של הסיפורים לפסח: "על אבא לא שואלים שאלות", ועוד סיפור על ההגדה?

תודה למסייעים!
 

חגי פאהן

משתמש סופר מקוצען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
בעזהי"ת

אני מכיר את הסיפור של הרב המגיד מישרים... שכחתי את שמו. שלמה... משהו. על ניצול השואה שהיה לו חבר רעבישע אייניקל שקנה ממנו אכילת מצה במחנה תמורת סיפור ההגדה בעל פה.
 

חגי פאהן

משתמש סופר מקוצען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
בעזהי"ת

של הרב שלמה לוונשטיין. גם על ההגדה אך הפואנטה היא על מצות אכילת מצה:

הסיפור אמיתי.
לראש ישיבה בדרום אמריקה הגיע יהודי מבוגר ואמר שהוא צריך עצה. "על מה?" הוא סיפר שהוא ניצול שואה. במחנות העבודה היה לו חבר "רעבישע אייניקל" (= נכד של אדמו"ר), אבל לא היה לו רק יחוס אלא באמת הוא היה אצילי והיו לו גינוני מלכות וקדושה. הוא תמיד היה מחזק אותו רוחנית בוורטים חסידיים, וייתכן שבזכותו הוא החזיק מעמד בימי הרג רב בנפול גדולים. הוא גם ידע את מועדי החגים, וזה היה נכס במחנות המוות. מפני התלאות הוא אפילו לא זוכר את שמו.

"ערב אחד, לאחר עוד יום של עבודת פרך, כשהיינו במגורים, חברי אומר לי ברגש: חייבים לעשות משהו! שאלתי אותו: מה קרה?
"עוד שבועיים פסח!" הוא הכריז בהתרגשות. "נו, ולמאי נפקא מינה שעוד שבועיים פסח?", הוא ענה בתמימות: "חייבים להשיג מצות"! "מצות?!" צחקתי למחשבת הרעיון. "הלואי שהיה לנו חמץ!!! מצות אתה רוצה?!" "לא לא, חייבים להשיג מצות" הוא אמר, והתחיל להסביר לי על מעלת מצת מצוה ועל העניינים הרבים שיש בזה וכו' וכו' עד שהדביק אותי בשגעון ונכנס לי הג'וק הזה למוח: אנחנו חייבים להשיג מצת מצוה לליל הסדר. אבל איפה יש מצות במחנות המוות?

לנאצים נשפך שק חיטה במחנה. כעת הם חיכו שיבוא הנקיון לזרוק אותו לפח, אבל אי אפשר להעלות על הדעת שיתנו ליהודים להתקרב לחיטים, לכן העמידו שומר חמוש לשמור על הערימה. ארבתי לו במחבוא, וכשהוא הלך לפינה מרוחקת רצתי, לקחתי חופן חיטה וחזרתי. כך כמה פעמים עד שהיתה אצלי כמות חיטה. למותר לציין שאם הוא היה רואה אותי משפטי היה קצר.

הטחינה היא פשוטה יחסית. טוחנים את החיטים בין שתי אבנים, מוזמנים לנסות. אבל איך אפשר לאפות בתוך המחנה? הרי יצא עשן! מצאתי חתיכת פח, ובאיזו פינה מרוחקת של המחנה עסקתי באפיית מצת מצוה. סיפור שלם איך טיפלתי בעשן. בסופו של דבר, האפייה תמה תוך פחות מח"י רגעים והיתה לי כמות יפה שהערכתי בכשני זיתים, שיספיקו לי ולחברי! הייתי מאושר. בתת-התנאים האלה הצלחתי לאפות מצות לפסח!

הסכנה עוד לא תמה. כדי לחזור למגורים צריך לעבור שני שערים, שני שומרים. שמתי את האוצר שלא יסולא בפז תחת בית השחי, ובהליכה לא מחשידה עברתי שער אחד. אחר כך תפסה אותי אופוריה על שהערמתי על השומר הראשון, עד שהשומר השני שאל אותי "מה אתה מחביא"? "שום דבר", עניתי. הוא לא ויתר וגם אני לא ויתרתי, וכמובן... הוא החטיף לי מכות רצח עד שאיבדתי את ההכרה. כשהתעוררתי על הרצפה היו סביבי שברי מצת-מצוה ושברי לבי. אספתי אותם ונשאר מהם בערך כזית אחד, שלפחות יספיק לי לדאורייתא.

כשחזרתי למגורים סיפרתי לחברי את כל אשר קרני, והוא, כתלוש מהמציאות, זועק אליי בלחש: "אתה חייב לתת לי את המצה"! "מה"?! אמרתי לו. "זו המצה הכי יקרה בחיים שלי! אף פעם לא הכנתי מצה עם כ"כ הרבה מסירות נפש! באמת התכוונתי להכין גם לך ונאכל ביחד, אבל הנסיבות לא אפשרו לי ולקחו לי כזית אחד. עכשיו נשאר כזית אחד וברור שאני הולך לאכול אותו"! "אבל אתה בכלל לא יודע את ההגדה ואת הסדר! אז מתי תאכל אותה? וגם ההגדה דאורייתא! אני יודע את כל ההגדה בעל פה, אז נעשה עסק: אתה תתן לי את המצה, ואני אומר באזניך את כל ההגדה מתחילה ועד סוף". הוא צדק. בימים הטרופים ההם, קשה היה לזכור את האל"ף בי"ת, והוא מציע לי את כל הסדר של ליל הסדר, שבשנים כתיקנן היינו יושבים לבית אבות ואומרים אותו בשמחה כל המשפחה החמה ביחד. לאחר דין ודברים קצר הגענו להסכמה: הוא ישמיע באזניי את ההגדה, ובתמורה הוא יאכל את המצה אך זכות המצוה תלך אליי, כי עליה לא יכולתי לוותר.

כליל התקדש חג התכנסנו חברי ואני לחוג בצוותא את ליל הסדר. חברי קיים למופת את חלקו, סיפר את סיפור ההגדה מתחילה ועד סוף ועוד הוסיף משלו וורטים על הגאולה שתבוא במהרה, באמצעים שהיו לנו: ארבע כוסות וכרפס לא היו לנו, מרור היה לנו מכל הכיוונים... וכשהגענו ל"מוציא מצה" - חברי בירך "על אכילת מצה" ואכל את שברי המצה עד הקטן שבהם, ואז המשיך עד "חסל סידור פסח", אך לא סיים בזאת; הוא שר גם את כל השירים שלאחר הסדר, ואח"כ את כל שיר השירים. למחרת עם הקימה הוא משמיע באזניי את ברכות השחר על הסדר. משום מה הנאצים לא נתנו יום חופש. בשורה שהלכנו חברי הלך מאחוריי ולחש באזני את כל תפילת שחרית של יום טוב. כשסיים את תפילת עמידה והגיע להלל, כנראה היה כבר באצילות ושכח היכן הוא נמצא, ובירך בקול רם, כמעט בצעקה, את ברכת "לקרוא את ההלל"! החייל העמלקי ששמע זאת הסתובב, ובלי לחשוב פעמיים ירה בראשו, וחברי הטוב, אח לצרה, ה"רעבישע אייניקל" הקדוש נפל בדמו, חלקו בחיים. את שמו איני זוכר, אך את היארצייט שלו אני זוכר טוב מאד: יום טוב ראשון של פסח.

בחסדי ה' זכיתי להיות מהשורדים. לאחר המלחמה הגרתי לדרום אמריקה ששם היו הרבה יהודים ממזרח אירופה עוד לפני המלחמה, התאוששתי קמעא והמשכתי איכשהו בחיים. אך לאחרונה החבר שלי מהמחנה בא אליי בחלום, וביקש שאמחל לו על זכות מצות אכילת אותה מצת-מצוה. כיון שהוא אכל בפועל, אני יכול למחול לו על כך. בחלום הראשון לא רצתי לאף רב, אבל כבר כמה שבועות הוא פוקד אותי לילה-לילה, וחוזר על בקשתו שאמחל לו על זכות המצוה".

"זו לא שאלה לראש ישיבה, זו שאלה לאדמו"ר", ענה ראש הישיבה לאותו יהודי, והפנה אותו לאדמו"ר ממכנובקא - בני ברק, ישראל. היהודי נסע לישראל, נכנס לרבי ושח בפניו את כל אותו מעשה. הרבי שמע הכל, שתק איזה זמן ואז אמר: "לדעתי אתה חייב למחול לו"! "שמע כבוד הרב, אינני חסיד", ענה היהודי. "חשבתי שהרב יאמר לי 'תשמע, תעשה חסד, אל תהיה קשה, תעשה לפנים משורת הדין'. חייב??? למה אני חייב? עשרות פעמים ראיתי את המוות בעיניים עד שהכנתי את המצה הזאת, בכל שלב של ההכנה! זו המצוה הכי יקרה בחיים שלי! זו מצוה שנעשתה במסירות נפש, בזמן שהחבר הבאמת יקר ישב לו במגורים!". "כל מה שאמרת נכון", השיב הרבי. "אבל יש שני הבדלים בינך לבין חבירך. האחד, אתה חי והוא מת! אתה עושה מצוות בכל יום, והוא, מה שהוא עשה זה מה שיש לו! אין לו דרך להשיג עוד! והשני, לך יש ילדים ולו אין ילדים. לך ידאגו אחרי 120, יאמרו עליך קדיש, ילמדו ויקדישו לעילוי נשמתך, ולו אין דבר מזה. לכך, אם באת מדרום אמריקה לשאול אותי מה לעשות, זו תשובתי: אתה חייב למחול לו על זכות המצוה".

היהודי חשב קמעא, ואחר אמר: "בסדר, אני מוחל לו".

"לא כך, ידידי", אמר הרבי. "אדבר עם הגבאי שיפתח לך את דלת בית מדרשנו בחצות הלילה. אתה תבוא אז, תפתח את ארון הקודש ושם תכריז שאתה מוחל לו".

והכי הוה. בחצות הלילה הגבאי אכן פתח לו את הדלת והמתין בחוץ. היהודי נכנס לבית המדרש, פתח את דלתות ארון הקודש... והתחיל לבכות. את הכל הוא סיפר, כל הזוועות שעברו עליו בארץ גזירה מתחילה ועד סוף, וגם את קורות אותו חג פסח עם חבירו, ואז קרא בקול "רבונו של עולם, אני מוחל לו על זכות מצות אכילת מצת-מצוה!!!"

כשסיים והגבאי נעל, הלך היהודי לישון. בחלומו בא אליו חבירו מהמחנה והודה לו רבות על שהסכים למחול לו.

בבוקר נכנס היהודי לרבי, והרבי הקדים ואמר לו "אתה לא צריך לספר לי מה חלמת. אני רק רוצה לומר לך דבר אחד: הרי חבירך נהרג על יהדותו ולכן הוא הרוג מלכות, הוי אומר הוא ישב במחיצתו של הקב"ה ונהנה מזיו השכינה. והיה שווה לו לעזוב את מחיצתו של הקב"ה ולרדת לעולם העשייה ולבוא אליך כמו שנורר כדי לקבל את זכות אכילת מצה! תחשוב על זה בליל הסדר הקרוב".
 

!music

משתמש צעיר
יש לי את הסיפור המלא 'על אבא לא שואלים שאלות'
תכתבו את המייל ואשלח לכם
 

סמינר דוד

משתמש מקצוען
תודה, עזרתם לי בשנה שעברה, מסרתי שיעור בכיתה חילונית, והייתי צריכה חומר על פסח, בלי ליגוע ביהדות, חיפשתי ומצאתי נושא "הגדות של פסח" ושילבתי אותו עם "מסירות נפש".
 

spets

משתמש צעיר
עיצוב גרפי
האם יש למשהו עוד סיפורים??? כל סיפור הקשור בהכנות לפסח או בפסח עצמו יתקבל בברכה.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  30  פעמים

לוח מודעות

למעלה