סיפורי אלף יום ויום #8 / עיניים - סיפור קורונה

[דיונון]

והבעיה האחרונה היא חוסר ההיכרות עם הרגשות המתוארים, ישתבח שמו. לכן הקטע שדווקא כן התחברתי אליו היה פרק ב'. נכון שאני לא מכירה קורונה ולא גרה בסין, אבל כולנו מכירים את העצבנות על לידה מוקדמת שקצת הרסה חתונה, עד שחודרת התובנה שהסיפור כאן הרבה יותר מסובך מחתונה שאיזו גיסה לא תהיה בה. ואני לפחות גם מכירה את ההרגשה של אני-לא-אהנה-יותר-בחיים-רק-שהכל-יהיה-בסדר. אז זה, לפחות בעיני, זרם. השאר פחות.

האם היתה משמעות לבחירה של הרקע הזה דוקא או שבגלל הרקע והמחשבות שעלו בעקבות המגפה הזאת?
כלומר, למה בחרת לכתוב דוקא על הכאב של סיני, ולא על משהו שיותר קרוב אלינו ועם זאת לא שמים לב לכאב?

יש כל כך הרבה צרות וטרגדיות קרובות אלינו, וכמות האנרגיה והרגש מוגבלת, שקשה לי להתעמק בכאב הפרטי של גוי אחד רחוק.

אם זה לא היה עצוב... ועוד היתה התנבאות על חתונה בלי הגיסה...
ומה קרה ל @Angular ? קורונה או פסח? יש לך עוד 993 ימים לספר עליהם, שחרזאדה פחדה להפסיק לספר...

 

[Angular]

כן, נזכרתי בסיפור הזה מידי פעם בתקופה האחרונה.
כמה דברים שונים כשהם קרובים.
קורונה, פסח ו- כמה שזה הזוי - לחץ בעבודה, אבל שום דבר לא תירוץ מספק כמו הפחד הפשוט לטחון את הטחון מכל הכיוונים והווריאציות. ולכתוב סיפור לא קשור בכלל לתקופה מרגיש לי כזה, חוטא לאמת.
מקווה להספיק אחד לפני פסח, בעז"ה.
ואתם, כנראה, פשוט לא מפחידים כמו שאהריאר.