מאמר סטוריטלינג, מסר וסיפור חוזר, ומה הדבר שאנחנו באמת אוהבים ברולינג

Angular

משתמש סופר מקצוען
בדיון בפורום על המסר המתוכנן (כאן), כתבתי תגובה על מסר חוזר לעומת סיפור חוזר, וכנראה שלא הייתי מובנת מספיק.
העדפתי שלא לחזור ולהסביר את עצמי שם, גם כך הדיון הפך לתמנון רב זרועות שאמור להתפצל לאיזה שמונה דיונים נפרדים. ועוד עד שהצליחו סוף סוף למקד אותו חזרה.

אז @לילך אור ו- @miri012 , מתנצלת, במקום תשובה קצרה ולעניין יצאה לי חפירה ארוכה ומעצבנת במיוחד. חילקתי כדי שתוכלו להתמקד במה שמעניין אתכן, אם בכלל. ככה זה כשאני מרגישה שהבמה שלי. דפקט.
 

Angular

משתמש סופר מקצוען
סטוריטלינג, מסר וסיפור חוזר, ומה הדבר שאנחנו באמת אוהבים ברולינג / חפירה אמתית


לפני הכל עלי להדגיש - כשאני אומרת מסר, אין הכוונה לאמירה או תובנה שהקורא מקבל מהסיפור. הכוונה היא לאמירה ברורה שהסופר מעביר דרך הסיפור בכוונה תחילה.
ועוד דבר - גם בהבעת דעה נגד מסר, אין הכוונה שאסור, או לא נכון לסופר לכתוב סיפור עם מסר; מותר לכל אחד לעשות מה שבא לו, ויש כאלו שאפילו עשו את זה והצליחו במכירות (מיה קינן). זאת פשוט דעתי האישית שמסר מקשה עליך מאד לכתוב סיפור טוב. אם מישהו חושב שיצליח בזה - תפאדל. מעולה.


א.
אז איך סיפור טוב הופך לסיפור עוצמתי

היו דעות בדיון הנ"ל (כאן) ובדיונים נוספים, שסיפור טוב הופך לעוצמתי על ידי מסר טוב.
תרשו לי לחלוק על כך. לפי זה, דרשת מוסר אמורה להיות יותר עוצמתית מהארי פוטר. רובן לא, אלא אם כן הדרשן הוא סטוריטלר אלוף. מה שמביא למסקנה, כי כדי להפוך מסר לעוצמתי, אנחנו מוסיפים סיפור. לא להפך.

מה שבאמת הופך סיפור טוב לסיפור בלתי נשכח, כזה שאנחנו קמים לאחריו מהספה קצת מתנודדים, עונים תשובות לא לעניין ובוהים בכריכת הספר זמן רב אחרי שסגרנו אותו, הוא עד כמה התחברנו לדמויות, ועד כמה התהליך שהן עברו נגע בנו.
אם התחברנו לדמויות, חווינו דרכן את התהליך במלוא עוצמתו. אם התהליך השיק לחיינו – הוא נגע בנו, ובמידה שהוא עוצמתי כך הסיפור עוצמתי. אנחנו הולכים לישון ולא מפסיקים לחשוב עליו.
 
נערך לאחרונה ב:

Angular

משתמש סופר מקצוען
ב.
איך אנחנו מתחברים לדמויות בסיפור

על ידי כנות. אין תשובה אחרת.

דמויות מרכזיות בסיפור צריכות להיות, כפי שזה נקרא בעולם התסריטאות, Fully Developed. מפותחות במלואן. אנחנו צריכים להכיר אותן ברמה כזאת, שבעצם נוכל לחזות כיצד יפעלו בכל סיטואציה גם בלי שממש ראינו את זה. אנחנו צריכים לדעת מה הן אוהבות ומה שונאות, מה יעשו בשעת פנאי, מה הכישורים שלהן, ובעיקר - במה הן ממש ממש דפוקות.
מהם החסרונות שלהן, מהם החולשות. מהם הפחדים ומה גורם להן לא לישון בלילה.

זה כמו חבר טוב. רמת החברות תמיד תקבע לפי היכרות עם חסרונות, לא מעלות. לפי פתיחות ברגעי חולשה; צדדים חזקים מראים לכולם. רמת הקשר תמיד תקבע על ידי נכונות להסתכל למציאות בעיניים ולומר, כן, ככה זה. זה לא מי יודע מה מצטלם טוב, ולפעמים זה, כאילו, ממש לא נעים, אבל זאת האמת.

ג.
איך אנחנו מתחברים לעלילה בסיפור

שוב, על ידי כנות. זה שם המפתח.

כולנו מכירים, אני מניחה, את מבנה העלילה הבסיסי. אבל באמת עלילה, אם היא טובה, מתפצלת לשתיים:
העלילה החיצונית - זו העלילה המרכזית והמודעת. העלילה שכולנו רואים. אם מישהו ישאל אותנו על מה הסיפור מדבר, זה יהיה הסיפור שנספר לו. כשסופר ירצה להגיש את סיפור להוצאת ספרים, זאת העלילה שהוא יכתוב בתקציר.

העלילה הפנימית - מעין רובד נוסף של העלילה. יש סיפורים שבהם הוא מודגש יותר ויש שמודגש פחות. לפעמים בכלל לא נשים לב אליו בצורה מודעת, אבל מתחת לפני השטח, הוא נמצא שם תמיד וגורם לעלילה המרכזית להיות מוכרת לנו, ומשמעותית עבורנו.
אנחנו מפענחי-סיפורים הרבה יותר טובים ממה שאנחנו נוטים לחשוב; בסיפור על עולם של קוסמים, גם אם לא נוכל להסביר זאת במילים, נזהה את העולם שלנו, את הזוגיות והילדים ועוצמת המשפחה. את הרצונות והחולשות והפחדים, החברויות והכעסים.
סיפור שמסופר בצורה מציאותית לגמרי, לעומת זאת, אין זה סותר את האפשרות שהוא שקרן, ובעקבות כך מנותק. סיפור מחובר יכול להיות כל כולו פנטזיה, אבל ברובד הפנימי שלו יש כנות, ואנחנו מזהים שם את עצמנו.

שמעתי פעם הרצאת טד של תסריטאי. הוא ביקש מהקהל להביט בשתי סצנות מתוך סרט אימה שובר-קופות. הראשונה הייתה מפחידה במיוחד. "כזאת סצנה הייתם מצפים לראות בסרט כזה, נכון?"
עכשיו, הוא אמר, תסתכלו על זה.

זאת הייתה סצנה במטבח. גיבור הסיפור ישב ליד השולחן ואכל. כנראה הייתה זאת הנקודה בה קיבל את ההחלטה לעבור מהיגררות פסיבית לעשיה אקטיבית, קרוב מאד לנקודת המפנה. הוא נראה מוטרד ושקוע בעצמו, ולא שם לב שבנו הקטן (4) שישב לידו, מחקה את תנועותיו.
האב שפשף את רקותיו; הבן אחריו. נשך את שפתיו; הבן אחריו. קבר את פניו בידיו; הבן אחריו.
בשלב מסוים האב שם לב לבנו. שילב ידיים והציץ לבדוק. הבן אחריו. עיוות את פרצופו בצורה מפחידה; הבן אחריו, אבל עם שתי שיניים חסרות מקדימה, זה יצא פרצוף מתוק במיוחד.

האב רכן אל הבן והפנה את לחיו. "נשק אותי".
"למה?" לחש הילד.
האב הביט בו. "כי אני צריך את זה".
הבן נישק.
הסצנה הסתיימה.

"נשק אותי כי אני צריך את זה", קרא התסריטאי לקול תרועות הקהל. "שמתם לב לסצנה הזאת פעם? זה לא גאוני?"

כאן, אמר התסריטאי, קבור הכלב. הרבה אנשים ניסו לחקות סרטים או ספרים מוצלחים. הם חיקו את העלילה ונכשלו. רובנו לא זוכרים כזאת סצנה בסרט אימה, אבל שם נמצאת האמת של הסיפור. אנחנו בוכים בלי לדעת למה, ומתרגשים בלי לדעת מה באמת ריגש אותנו. מה נתן לכל העלילה היפה הזאת, את המשמעות שלה עבורנו. את הכנות שלה.

סיפור על חייזרים יכול להיות באמת סיפור של משפחה שהתגרשה. אנחנו חושבים שזה מן רקע; זה לא רקע. זה הסיפור עצמו, רק מלמטה. סיפור על ילד שגילה שהוא קוסם ובסוף הביס את כוחות הרשע הוא בעצם סיפור של ילד יתום שמחפש בית. אנחנו לומדים בו על חברות ועל נאמנות, על אומץ ועל בחירה. את מי זה מעניין שאי אפשר באמת להפוך ספל לעכברוש? יש בסיפור הזה יותר אמת מרוב הסיפורים המציאותיים שקראנו.
 
נערך לאחרונה ב:

Angular

משתמש סופר מקצוען
ד.
ומה רע במסר

המסר שקרן. זה הכל.

כשאנחנו כנים אנחנו אומרים, בכלל לא הכל טוב, אבל גם אי אפשר שדברים יהיו מושלמים. אנחנו אומרים, אי אפשר באמת להטיף מה נכון ומה לא כי זה כל כך מורכב. כי הכל מן מסובך כזה. כשאנחנו כנים אנחנו נכונים להטיל ספק. אנחנו לא דוגמטיים אלא יותר קשובים. אנחנו אומרים, קח מכאן מה שתחליט כי זה החיים שלך ואין לי דרך להיכנס אליהם עם פקודות. זה אתה עם עצמך. תבחר לבד.

המסר בא ואומר, הו לא. ממש לא. דברים כן צריכים להיות מושלמים, ואני מכיר את דרך האמת היחידה להשיג אותם. הוא אומר, יכולה להיות אמירה אחת נכונה לכולם. הוא אומר, מה פתאום שאני אטיל ספק. אני הרי וודאי צודק, ואין שום צד שני.

וזה שקר, ואין בזה קמצוץ של כנות.

ה.
ומה ממש גרוע במסר חוזר


רוברט מקי כתב בספרו:
"כאשר אנשים מוכשרים כותבים רע, זה בדרך כלל תוצאה של אחת משתי סיבות – הם מסונוורים מרעיון שהם חייבים להוכיח, או שהם מונעים על ידי רגש שהם חייבים לבטא".

מסר חוזר הוא המסר אתו אנחנו מסתובבים כל החיים. זאת הדעה שנגיע אליה בסוף כל סעודת שבת. זאת פרדיגמה שאנחנו סוחבים לכל מקום ומקשרים לכל דבר, ובדרך כלל גם מעלים טון כשאנחנו מרצים עליה, ואולי אפילו מאדימים. זאת לא דעה קרה; זאת דעה שאכפת לנו ממנה.

המסר החוזר דופק את הסיפור משני כיוונים. הראשון הוא עצם המסר. השני הוא, שאם כל מסר עוד אפשר להחביא בצורה חכמה, או לעדן, או להציג אותו ולצדו את הטלת הספק, הרי שבמסר החוזר נעשה את זה פחות טוב בגלל הלהיטות שבו.

כדי לכתוב סיפור טוב עלינו להיות קרי רוח. אנחנו צריכים לדעת לחתוך קטעים, לעשות רע לדמויות שהתחברנו אליהם, להיות נכונים להציג בהם צדדים פחות יפים. לדעת להכיר באמת ובחוסר הפוטוגניות שהיא מביאה אתה.
כשאנחנו להוטים מידי, דברים בדרך כלל לא יצאו טוב. שוב, אפשר לנסות בבית, אבל כדאי לקחת בחשבון.
 
נערך לאחרונה ב:

Angular

משתמש סופר מקצוען
ו.
אז מהו הסיפור החוזר, ואיך הוא יכול לשרת את הסיפור הכי טוב שאפשר


המשך דבריו של מקי למעלה הם:
"כאשר אנשים מוכשרים כותבים היטב, זה בדרך כלל משום שהם מונעים על ידי התשוקה לגעת בקהל".

סיפור חוזר הוא הנקודה הכנה ביותר של הסופר. כשקראתי את ההמשפט של גרילק: כל סופר כותב כל החיים את אותו הסיפור בווריאציות שונות - אני מודה, גם בי הוא עורר אי נוחות.

יש בזה חולשה. אנחנו לא חזקים כמו שהיינו רוצים, ויש נקודות בהן לעולם נמשיך להסתובב בתוך עצמנו. יש בזה פחדים, יש בזה זיכרונות שאולי היינו מעדיפים לשכוח. יש בזה כח שהיינו, אולי, רוצים כל כך להתנגד אליו, ובכל פעם הוא מוצא חור אחר לצאת דרכו.
סופרת אמריקאית שגדלה בבית גזעני ובבגרותה גילתה את קבלת האחר, תנסה לעולם להציג בספריה מסר פוטוגני של שוויון, אבל הסיפור החוזר שלה יהיה סיפור קריעה של הדמות, בין מי שהיא למה שהיא מאמינה בו. העלילה תהיה שונה, הדמויות, הרקע. רובנו אולי לא נזהה את הסיפור החוזר הזה, אבל הוא יהיה שם. אין לאן לברוח.

ובאמת, בסוף, זה מקסים. כי אם אנחנו נכונים להרכין ראש מול הסיפור הזה, נכונים לספר את החולשה, נכונים להכיר בספק, הוא יזריק לסיפור כמויות של כנות שלא נוכל לקבל ממקום אחר. קוראים יתחברו אליו, הם יצחקו ויבכו ויאהבו וישנאו. זה יהפוך סיפור טוב לסיפור נוגע.

וזה הכל, בעצם.


תודה שקראתם,
בעיקרון על כזה אורך מקבלים מדליה.
אשמח לדעתכם בנידון.
 
נערך לאחרונה ב:

פירי

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
תודה.
הוסיף לי הרבה ומניחה שאחזור לזה ואקרא שוב.

רק עם זה ממש לא הצלחתי להזדהות:
המסר בא ואומר, הו לא. ממש לא. דברים כן צריכים להיות מושלמים, ואני מכיר את דרך האמת היחידה להשיג אותם. הוא אומר, יכולה להיות אמירה אחת נכונה לכולם. הוא אומר, מה פתאום שאני אטיל ספק. אני הרי וודאי צודק, ואין שום צד שני.
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
וואו. מדהים. ממש אגרוף בבטן.

ואם יורשה לי להוסיף - זו בדיוק החולשה של הספרות החרדית.
הסופרות החרדיות, רובן ככולן, רואות בספרות דרך להנחלת המסר החרדי הדוגמטי לקוראיהן, ובשל כך, ספרים אלו סובלים קשות מחוסר אמינות.
יש בהם את העלילה החיצונית, אבל את מה שמציק לנו, בתוכנו, פעמים רבות אנו מתקשים למצוא שם.

באופן אישי, אני הרבה יותר מרותק לאשכול ארוך ב'איש את רעהו' בפרוג, גם כזה שהכותבים/ות שם סובלים מבעיות כתיבה קשות, כשגיאות כתיב ומחסור חמור בפסיקים ובנקודות, מאשר לספר חרדי סטנדרטי, שכתוב בקפידה, ובצורה מרתקת.

וזאת למה? כי בפרוג אני קורא את החיים עצמם, את מה שאחיי ואחיותיי בני המגזר באמת מרגישים ומאמינים, ולא את מה שהסופרת המדופלמת שמה בפי גיבוריה המושלמים, אחרי אלף מסננות של 'מה שמותר לומר' ו'מה שמותר לחשוב'.
 

רותי רפפורט

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
וואו, איך אהבתי.
כתיבה עוצמתית ונושכת, בלי להצטעצע ועם דוגמאות חיות. איזה יופי של הגדרות ושימוש מעולה בשפה!
עונג ספרותי צרוף, חוץ מהכנות המדויקת.
באופן אישי אני מודה, כשאני באה לכתוב ספר אין המסר עומד לנגד עיניי. אני לא רואה עצמי כרבנית דגולה שתפקידי להטיף לעם מוסר. אני רוצה שהקוראים יאהבו, ועל הדרך, אם יקלטו בין השורות מסרים שיעזרו להם בחיים - אשמח.
האמירה, כמו שכבר כתבתי בעבר, תצוף מאליה. כי איני חיה במדבר או בחלל. לי, כמו לכל כותב, יש חיים, דעות, תחושות, הבנות, תובנות וכל כיוצא בזה. הן תובענה בכתיבתו, בין ירצה ובין אם לא.
 

anotherית

משתמש סופר מקצוען
ואו. היה כיף לקרוא.
עכשיו ברור לי למה היפורים הקצרים שלך כל כך מהנים ויפים.

ויש כאלו שאפילו עשו את זה והצליחו במכירות (מיה קינן).

הסיבה לכך, תלויה בדיוק במה שאמרת.
הספר הראשון שכל כך הצליח, איסתרק, הצליח לא בגלל המסר, אלא בגלל הסיפור.
הוא מסר טוב שהפך לעוצמתי בגלל הסיפור ולא להיפך.
הוא ספר שהצליח כי הדמויות השיקו והיו כמו שכתבת למעלה Fully Developed.
קודם הגיע הספר ויחד איתו הגיע לה המסר.
ולכן הוא הצליח.

מה שאין כן בספרים הבאים.
מספר לספר יורד הסיפור ועולה המסר, ולכן מספר לספר הוא מצליח פחות.
ויוזבד שהיה מסר ולאחריו ספר באמת הצליח הכי פחות. זאת אומרת, הסיפור נפגפ מכך שהמסר הוחלט מראש וכל הסיפור עכשיו צריך להסתדר לפי המסר.

זאת פשוט דעתי האישית שמסר מקשה עליך מאד לכתוב סיפור טוב. אם מישהו חושב שיצליח בזה - תפאדל. מעולה.

אם באים מהתחלה עם אמירה ברורה זה מקשה. אבל אם באים להציג סיפור, ומקרה,
והכותב יודע מה הדמויות, על מה יהיה בערך הסיפור, והמסר מגיע יחד עם הקוראים לכותב, הוא יכול להצליח.
ולכן, לדעתי איסתרק הצליח.
הוא לא התחיל עם אמירה ברורה, לא לקוראים ולדעתי גם לא לכותבת.
הוא נגמר עם אמירה ברורה, כי לשם הוא הגיע.

לדעתי, אפשר לראות זאת בברור, בלחיות וחצי,
קפלר (תקני אותי עם אני טועה) התחילה את הספר עם רצון לדון בעולם האפליה החרדי,
אבל בלי לדעת מה יהיה הסוף של זה, ולאן זה התגלגל.
והאמירה הגיעה לקוראים יחד עם הכותבת.
 

כנפיים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
וואו.
מעולה!
@Angular תודה ענקית!
קודם כל על המידע המסודר.
מהדיון על המסר פרשתי כשלא הרגשתי שאני מצליחה להעביר מה שרציתי, והנה באת וסידרת את הכל.

ובהמשך לדיון ההוא על האמירה והמסר והסיפור, הצגת מעולה את ההבדל בין סיפור חוזר למסר חוזר, ולכן
כשקראתי את המשפט של גרילק: כל סופר כותב כל החיים את אותו הסיפור בווריאציות שונות - אני מודה, גם בי הוא עורר אי נוחות.
המשפט הזה נכון כאמירה עובדתית, ולא כהנחייה, ואז גם אם הוא מעורר אי נוחות. הוא רק מספר בעצמו את המציאות, ואינו נוגע בכלל לעניין המסר.

המסר בא ואומר, הו לא. ממש לא. דברים כן צריכים להיות מושלמים, ואני מכיר את דרך האמת היחידה להשיג אותם. הוא אומר, יכולה להיות אמירה אחת נכונה לכולם. הוא אומר, מה פתאום שאני אטיל ספק. אני הרי וודאי צודק, ואין שום צד שני.
כמה נכון, וכמה לא חד משמעי.
גם בעניין המסר, אין דרך אחת, ואין צורה מושלמת- לעשות או להימנע.

אמירה בסיפור, שמבטאת דעה-מחשבה-תפיסת עולם, יכולה להיות רחבה, מעלה כיווני חשיבה, לא טוטאלית, ולא אונסת, ובכל זאת לקבל במה.
לטעמי לא כל מסר מבטא את הוודאות האבסולוטית בה הצגת אותו.

ברוב רובם של המקרים, צורת הכתיבה והאדם העומד מאחוריה משפיעים עמוקות על העברת המסר ועל הדרך בה יתקבל אצל הקוראים. אם תרצי, הסיפור החוזר, יקבע איך יעבור המסר. אם תהיה זו קביעת עובדה שאין עליה עוררין או הצעת הגשה ונקודה למחשבה.
 

פירי

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
כמה נכון, וכמה לא חד משמעי.
גם בעניין המסר, אין דרך אחת, ואין צורה מושלמת- לעשות או להימנע.

אמירה בסיפור, שמבטאת דעה-מחשבה-תפיסת עולם, יכולה להיות רחבה, מעלה כיווני חשיבה, לא טוטאלית, ולא אונסת, ובכל זאת לקבל במה.
לטעמי לא כל מסר מבטא את הוודאות האבסולוטית בה הצגת אותו.

ברוב רובם של המקרים, צורת הכתיבה והאדם העומד מאחוריה משפיעים עמוקות על העברת המסר ועל הדרך בה יתקבל אצל הקוראים. אם תרצי, הסיפור החוזר, יקבע איך יעבור המסר. אם תהיה זו קביעת עובדה שאין עליה עוררין או הצעת הגשה ונקודה למחשבה.
תודה!
הסתייגתי למעלה משתי השורות האלה והסברת את זה יותר טוב ממה שיכולתי להסביר לעצמי.
 

Angular

משתמש סופר מקצוען
לטעמי לא כל מסר מבטא את הוודאות האבסולוטית בה הצגת אותו.

ברוב רובם של המקרים, צורת הכתיבה והאדם העומד מאחוריה משפיעים עמוקות על העברת המסר ועל הדרך בה יתקבל אצל הקוראים. אם תרצי, הסיפור החוזר, יקבע איך יעבור המסר. אם תהיה זו קביעת עובדה שאין עליה עוררין או הצעת הגשה ונקודה למחשבה.
בוודאי שאפשר להסוות או לרכך מסר. מדובר כאן על רעיון המסר, יותר מאשר על מסר ספציפי.
אבל כן, הגיוני שהגזמתי. גם את המסר הזה, אחרי הכל, אפשר לרכך :)
 
נערך לאחרונה ב:

Angular

משתמש סופר מקצוען
לדעתי, אפשר לראות זאת בברור, בלחיות וחצי,
קפלר (תקני אותי עם אני טועה) התחילה את הספר עם רצון לדון בעולם האפליה החרדי,
אבל בלי לדעת מה יהיה הסוף של זה, ולאן זה התגלגל.
והאמירה הגיעה לקוראים יחד עם הכותבת.
האמת, כשכתבתי חשבתי עליה, בגלל שבספרים שלה גם המסר החוזר וגם הסיפור החוזר מאד מאד בולטים.
לפעמים זה מפריע לי יותר, לפעמים פחות, אבל בדרך כלל הכנות שבסיפור החוזר פשוט כובשת. מן הרגשה כזאת, שהמסר שווה בשביל הסיפור הכנה הזה.


ותודה לכולם על התגובות!
 
נערך לאחרונה ב:

miri012

משתמש מקצוען
היה שווה לשאול :)
תודה רבה על מאמר נפלא. ההגדרות המדויקות, הדוגמאות הברורות וכמובן הכתיבה הזורמת הופכים אותו לשיעור/סיפור בפני עצמו.
למדתי הרבה מאד.
 

כנפיים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
בוודאי שאפשר להסוות או לרכך מסר.
וגם להציע אותו. לכך התכוונתי.
הקביעה הזו:
המסר בא ואומר, הו לא. ממש לא. דברים כן צריכים להיות מושלמים, ואני מכיר את דרך האמת היחידה להשיג אותם. הוא אומר, יכולה להיות אמירה אחת נכונה לכולם. הוא אומר, מה פתאום שאני אטיל ספק. אני הרי וודאי צודק, ואין שום צד שני.
לא נכונה לגבי כלל המסרים, כי אם לחלקם.
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
המסר שקרן. זה הכל.

כשאנחנו כנים אנחנו אומרים, בכלל לא הכל טוב, אבל גם אי אפשר שדברים יהיו מושלמים. אנחנו אומרים, אי אפשר באמת להטיף מה נכון ומה לא כי זה כל כך מורכב. כי הכל מן מסובך כזה. כשאנחנו כנים אנחנו נכונים להטיל ספק. אנחנו לא דוגמטיים אלא יותר קשובים. אנחנו אומרים, קח מכאן מה שתחליט כי זה החיים שלך ואין לי דרך להיכנס אליהם עם פקודות. זה אתה עם עצמך. תבחר לבד.

המסר בא ואומר, הו לא. ממש לא. דברים כן צריכים להיות מושלמים, ואני מכיר את דרך האמת היחידה להשיג אותם. הוא אומר, יכולה להיות אמירה אחת נכונה לכולם. הוא אומר, מה פתאום שאני אטיל ספק. אני הרי וודאי צודק, ואין שום צד שני.

וזה שקר, ואין בזה קמצוץ של כנות.
מה קורה בספר שבא להעביר את המסר הזה עצמו?
 

כנפיים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
מה קורה בספר שבא להעביר את המסר הזה עצמו?
בדיוק זו הסיבה שכתבתי את התגובות שלי. כי הרי יש המון ספרות שמביעה מסר חד משמעי, נחרץ ובלתי מתפשר של לא להיות טוטאלי ותמיד לתת מקום לעוד אפשרויות.
בעיניי מוכרח מכאן שהמסר אינו הבעיה, כי אם הגישה של הכותב שעולה בין השורות אם ירצה ואם לא.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  1  פעמים

לוח מודעות

למעלה