לא מדובר דוקא על המקרה הנ"ל למעלה
אלא מעשה שמצריך אחריות .
בשלבים, ועם השגחה כשלאט לאט מעבירים את הסמכות בהתאם ליכולת.
אני אדגים:
ילד בן 12 רצה מאד ללמוד לגהץ. בתחילה זה היה נראה מוגזם. אבל בהמשך כשהתועלת העתידית ברורה והנכונות של הילד אמיתית מתחילים לאט לאט.
בתחילה מכנסיים קטנות, חולצות ילדים, עונת החורף (כך שהתוצאה יכולה להיות פחות מושלמת) האמא כמובן ליד.
אנחנו עשינו את זה פשוט שהוא מגהץ ואני לידו על הספה והוא מעביר לי את הפריט שהוא גהץ לקיפול (פה ושם אני מעירה)
בהמשך אפשר לעבור לפריטים יותר מורכבים, או להעלם לגיחות קצרות מהשטח.
כשהיכולות שלו ברורה אפשר לאט לאט להגדיל את פרק הזמן עד שהוא כבר יהיה מסוגל לגהץ עצמאית (בשלב הזה הוא כבר בטח ימאס במשימה
)
אם מדברים על בישול, אז זה מתחיל בטוסטים, סיוע בהכנת עוגות (שפיכה של חומרים בשלב ראשון) חביתה והלאה....
הכל כמובן בתחילה בצמידות להורה ולאט לאט לפי היכולות משחררים.
אם מדברים על השגחה על ילדים. שוב בתחילה זה אפילו לא רשמית. את הרי רואה אותו איך הוא עם אחיו הקטנים ומה היכולות שלו, בהתאם ליכולות את משאירה אאותו לבד איתם לפרקים קצרים (אני יוצאת, אבא עוד רבע שעה כאן, רק תההי איתו ותשגיח שהוא לא עושה דברים מסוכנים) ולאט לאט משחררים.
לדעתי השאלה מעידה שהילד לא מוכן. כי היית מרגישה אם הוא בשל ובאופן טבעי היית מעבירה לו אט אט תפקידים (כמו שלא מלמדים איך ללמד את הילד ללכת, ואם מישהי תשאל את השאלה סימן שהילד שלה עוד לא בשל להליכה). כך שאל תבני על זה ממש לטווח הקרוב. אבל לטווח רחוק כל פעילות שהיום הוא עושה יחד איתך לעתים קרובות הוא יפתח את המיומנות ויוכל לעשות זאת לבד.