נציב המלח. כמה שורות על ידידי בעל הסמארטפון---

[שרה מגן]

לפעמים אני יושבת בהמתנה במרפאת שיניים, לא יכולה לקרוא את העיתונים שם מטעמים מובנים, ומצטערת שאין לי תעסוקה הולמת.
לעיתים אני יושבת באוטובוס ומתחרטת על כל רגע שאין לציבור שלנו פלאפונים כשרים עם תוכן שמותאם לציבור שלנו בלבד, כדי לעשות משהו עם הזמן הזה שמתבזבז לו.
וגם בגינה, כשהילדים 'נוטשים' אותי לטובת המשחק בחול, ואני יושבת וחושבת שחבל שאין לי אפשרות לנצל את הזמן הזה לסיים את העבודות במחשב.

מלפפון, צודקת מאוד שחייבים תוכן גם ליציאות,
בביתינו, אני מדריכה את הילדים, כמו שיוצאים מהבית לוקחים שתיה, איזשהו ממתק (אם לא רוצים להוציא בכל פעם כסף על כל מיני ג'נק יקר, והרגל גרוע...)
כך לפני שיוצאים, שמים בתיק סידור, תהילים, פרק שירה, סודוקו וכו'. לבנים: חומש כיס, משניות כיס וכו' וכו' - הרגל מדהים לכל החיים. וממלא סיפוק ושלוות נפש - תמיד יש מה לעשות. תמיד אנחנו מסודרים.

 

[שירה בנט]

אחותי היתה עם ביתה בת השש במשרד הפנים שקט שרר שם ורק והילדונת הרעישה אמרה לה האמא:רוחי!תפסקי להשתולל,ענתה הילדה מאמי רק לי אין ביד כזה...והראתה לה איך מדפדפים עם האצבע,הסתכלה אחותי סביבה ואכן הילדה צדקה....

 

[welcome]

לפעמים אני יושבת בהמתנה במרפאת שיניים, לא יכולה לקרוא את העיתונים שם מטעמים מובנים, ומצטערת שאין לי תעסוקה הולמת.
לעיתים אני יושבת באוטובוס ומתחרטת על כל רגע שאין לציבור שלנו פלאפונים כשרים עם תוכן שמותאם לציבור שלנו בלבד, כדי לעשות משהו עם הזמן הזה שמתבזבז לו.
וגם בגינה, כשהילדים 'נוטשים' אותי לטובת המשחק בחול, ואני יושבת וחושבת שחבל שאין לי אפשרות לנצל את הזמן הזה לסיים את העבודות במחשב.

אני חושב שיש כאן טעות, ומותר שיהיו לנו גם זמנים קטנים של המתנה, של זמן לחשוב להתבונן ואפילו סתם לבהות.

ובגינה, אם הייתה לך אכן את האפשרות 'לנצל את הזמן לסיים עבודות וכו', היי בטוחה שגם כשהילדים היו 'נוטשים' את המשחק בחול לטובתך, אז כבר לא בטוח שאמא הייתה נוטשת את 'ניצול הזמן לסיים את העבודות', והכל היה נראה אחרת.

אנו צריכים להיות שמחים ומאושרים על כך שיש לנו זמנים ש'אין לנו מה לעשות' רק להיות אם הילדים, לשמוע אותם, לחוות אותם ואיתם, וסתם להשתעמם לידם, אין דבר גדול מזה, כי רק כך אנחנו חיים איתם, לא כשאנו 'מקציבים להם זמן' אלא שכל זמן פנוי הוא בשבילם.

הצלחות לכולם.

 

[קריאייטיבית]

לפעמים אני יושבת בהמתנה במרפאת שיניים, לא יכולה לקרוא את העיתונים שם מטעמים מובנים, ומצטערת שאין לי תעסוקה הולמת.
לעיתים אני יושבת באוטובוס ומתחרטת על כל רגע שאין לציבור שלנו פלאפונים כשרים עם תוכן שמותאם לציבור שלנו בלבד, כדי לעשות משהו עם הזמן הזה שמתבזבז לו.
וגם בגינה, כשהילדים 'נוטשים' אותי לטובת המשחק בחול, ואני יושבת וחושבת שחבל שאין לי אפשרות לנצל את הזמן הזה לסיים את העבודות במחשב.

ווואו, תקשיבי,
הרבה זמן לא שמעתי על מישהו שחשוב לו ערך הזמן כמו לך!
כמה דקות במרפאה, כמה שניות בגינה...
אני מאמינה שגם בבית אפעם לא מתבטלת , תמיד עסוקה בדברים מועילים ומעלים
ועכשיו, נוווו, באמת!
מה חסר לך הסמארטפון??? מה הוא יעניק לך? הרי עבודות גרפיקה אי אפשר לגמור דרכו
(לא ידוע לי על תוכנות) ודברים אחרים אפשר לעשות עם דף ועט.
אז בשביל מה?
בשביל עוד כמה שניות של סיפוק יצר הסקרנות? עוד כמה דקות של בהיה חסרת תכלית?
וכל האלו שחייבותתתת בשביל העבודה , וקונות את כל המוגנים למיניהם. קשה לי. קשה לי להבין אתכן. מתנצלת.

 

[Natan Galant]

למי שהגיב מקודם שכולנו מכורים ברמה כזו או אחרת- זה נכון. ולא חסרים התמכרויות ברמה כזו או אחרת.
אבל- עניין אחד זה לשבת בבית ולקרוא בפרוג או לקרוא ספר או לפתור תשבץ (אנשים עושים את זה עדיין??), ועניין אחד לגמרי זה לשבת בתחנת אוטובוס או באוטובוס או בתור לרופא ופשוט להיות מנותק לגמרי מהסביבה!! זה פשוט מטריד ומעוות!
לא הפריע לי כ"כ עניין ההתמכרות כמו העניין הזה שהאדם פשוט לא קשור לסביבה! לא מתקשר! לא עונה! כלום... פשוט ניצב לו עם חיוכון מוזר ושקוע בעולם וירטואלי לחלוטין.

 

[מטאלי]

למי שהגיב מקודם שכולנו מכורים ברמה כזו או אחרת- זה נכון. ולא חסרים התמכרויות ברמה כזו או אחרת.
אבל- עניין אחד זה לשבת בבית ולקרוא בפרוג או לקרוא ספר או לפתור תשבץ (אנשים עושים את זה עדיין??), ועניין אחד לגמרי זה לשבת בתחנת אוטובוס או באוטובוס או בתור לרופא ופשוט להיות מנותק לגמרי מהסביבה!! זה פשוט מטריד ומעוות!
לא הפריע לי כ"כ עניין ההתמכרות כמו העניין הזה שהאדם פשוט לא קשור לסביבה! לא מתקשר! לא עונה! כלום... פשוט ניצב לו עם חיוכון מוזר ושקוע בעולם וירטואלי לחלוטין.

אתה צודק, אבל תדע לך שלו היית רואה כיצד אתה (לצורך הדוגמא בלבד) נראה בישיבתך מול (או בתוך) המחשב היית נבהל, שקוע ממש כמו אותו סמרטפוניסט מושבע, לנו קשה לראות אדם מנותק על יד המחשב משום שזה קורה בחדרי חדרים, אך בני/בנות זוגנו יכולים להעיד שגם אנו נראים כך לעיתים, שוב כלפי עצמי, קורה לי שבני ניגש אלי עם שאלה פשוטה ולוקח לי דקה לחזור לעצמי... מביך!!!
אגב, שמעתי משפט יפה: "המתכנתים וחברות הטכנולוגיה הם קבוצה של עשרות אלפי אנשים גאונים, שחושבים רק איך לגרום לאנושות להפסיק לחשוב...

 

[חנוש-]

ווואו, תקשיבי,
הרבה זמן לא שמעתי על מישהו שחשוב לו ערך הזמן כמו לך!
כמה דקות במרפאה, כמה שניות בגינה...
אני מאמינה שגם בבית אפעם לא מתבטלת , תמיד עסוקה בדברים מועילים ומעלים
ועכשיו, נוווו, באמת!
מה חסר לך הסמארטפון??? מה הוא יעניק לך? הרי עבודות גרפיקה אי אפשר לגמור דרכו
(לא ידוע לי על תוכנות) ודברים אחרים אפשר לעשות עם דף ועט.
אז בשביל מה?
בשביל עוד כמה שניות של סיפוק יצר הסקרנות? עוד כמה דקות של בהיה חסרת תכלית?
וכל האלו שחייבותתתת בשביל העבודה , וקונות את כל המוגנים למיניהם. קשה לי. קשה לי להבין אתכן. מתנצלת.

את מבינה בכל דבר שאנשים אחרים עושים?

אז את לא מבינה את מי שקונה מוגן, זה עוד לא אומר שיש את הזכות לשפוט אותו.

 

[קריאייטיבית]

את מבינה בכל דבר שאנשים אחרים עושים?

אז את לא מבינה את מי שקונה מוגן, זה עוד לא אומר שיש את הזכות לשפוט אותו.

לא שופטת אף אחד. רק היה לי קצת קושי בענין.
יש מצב שבעלת עסק לא יכולה להסתדר בזמן צאתה מהבית בלי קשר רציף עם הלקוחות שלה?
וסתם, מי מתנדב להיות זמין ללקוחות שלו 24/6?
נראה לי חיים חונקיםםםם
לפחות כשיצאת מהבית, אם זה לגינה, ואם זה לקניות או בדרכים...
קחי את הזמן הזה, תהני מהחופש! כאילו, אם התירוץ לקנית פלאפון מוגן הוא העבודה שלך
אז מה בוער לך להסחב עם העבודה הזו למכולת???

 

[welcome]

מטאלי, מאד נהניתי מכתיבתך הכנה, האמיתית והנוקבת, אכן נותן מקום לחשבון נפש, כי לעתים אנו עסוקים בלשפוט את הסביבה בלי לשים לב שאנו לוקים באותה הנקודה.

אדם הלך במדבר, ראה שיירה של גמלים כולם צוחקים, הוא פונה לאחד הגמלים: "תגיד לי, למה אתה צוחק?" הוא מצביע על הגמל שלפניו ואומר לו: "אתה לא רואה את ה'גיבנת' שיש לו על הגב"...

וכולנו צוחקים...

קריאייטיבית, גם מדברייך מאד נהניתי משתי סיבות, א. טוב מאד שאת לא מבינה את אלה שקונות את המכשירים הללו, ואין כאן כל כוונה לשפוט, אלא חיזוק עצמי, וזה מצוין, מזדהה עם הדברים. ב. מה שכתבת שלוקחים את העבודה לכל מקום, זה כל כך נכון, הרי אנשים מחפשים 'קצת חופש', ואילו כאן הם מעמיסים על עצמם את העבודה, חבל.

אבל בודאי שאין מקום לשפוט את האחרים, ובפרט שאנו חיים בתקופה שהחברה כל כך סוחפת, ומי שנמצא/ת במקום שבו כל המוגנים למיניהם נהיו 'חלק מהסטנדרט', הוא אכן בבעיה, כי בהתחלה ממש מראים הסתייגות כלפי חוץ וכלפי פנים, אח"כ ההסתייגות היא רק כלפי פנים (כדי 'להתאים את עצמך לסביבה'), אח"כ "בעצם למה שלא אקנה גם אני" ומכאן הדרך קצרה.

ואין כאן מקום לשפוט את האחרים, אלא לחזק ידי אלו שמשתדלים לשמור את עצמם עם הראש קצת יותר מעל המים...

הצלחות.

 

[Natan Galant]

יש דבר שאני אישית עושה לפעמים אחרי גלישה ארוכה ברשת:
מקיש קונטרול+ H ועובר על ההיסטוריה. לפעמים אני אומר: למדתי הרבה, ולפעמים אני המום כמה זמן בוזבז על שטויות מאין כמותן.
ולמי שכתב מעליי ^ לגבי הסמארטפון המוגן. איני יודע. יתכן ויש בכך צדק. במציאות כל מי שבדק את עצמו נניח במשך כמה ימים: מה הוא עושה בסמארטפון, במה הוא מעביר איתו את הזמן- גילה עד מהרה שרוב ככל הזמן בוזבז על שטויות שטויות שטויות. {קנדי קראש גם נקרא שטויות...}

 

[מלפפון]

יש דבר שאני אישית עושה לפעמים אחרי גלישה ארוכה ברשת:
מקיש קונטרול+ H ועובר על ההיסטוריה. לפעמים אני אומר: למדתי הרבה, ולפעמים אני המום כמה זמן בוזבז על שטויות מאין כמותן.
ולמי שכתב מעליי ^ לגבי הסמארטפון המוגן. איני יודע. יתכן ויש בכך צדק. במציאות כל מי שבדק את עצמו נניח במשך כמה ימים: מה הוא עושה בסמארטפון, במה הוא מעביר איתו את הזמן- גילה עד מהרה שרוב ככל הזמן בוזבז על שטויות שטויות שטויות. {קנדי קראש גם נקרא שטויות...}

ומי אמר שאסור לבזבז את הזמן על שטויות?

אלא א"כ באמת כל דקה שלנו מנוצלת לעבודת ה'.
אבל אם אנחנו בוחרים או ללכת להליכה להתאווררות, או לאכול גלידה במרפסת, או לשבת במחשב- זו בחירה שלנו. כל אחד בוחר את השטויות שלו.

השטויות של השני לא ממש מעניינות אותי כמו השטויות שלי.

 

[Natan Galant]

ומי אמר שאסור לבזבז את הזמן על שטויות?

אלא א"כ באמת כל דקה שלנו מנוצלת לעבודת ה'.
אבל אם אנחנו בוחרים או ללכת להליכה להתאווררות, או לאכול גלידה במרפסת, או לשבת במחשב- זו בחירה שלנו. כל אחד בוחר את השטויות שלו.

השטויות של השני לא ממש מעניינות אותי כמו השטויות שלי.

א- מילים כדורבנות.
ב- בשלב הזה אני פורש מהדיון..
מוצה

 

[מלפפון]

אני חושב שיש כאן טעות, ומותר שיהיו לנו גם זמנים קטנים של המתנה, של זמן לחשוב להתבונן ואפילו סתם לבהות.

ובגינה, אם הייתה לך אכן את האפשרות 'לנצל את הזמן לסיים עבודות וכו', היי בטוחה שגם כשהילדים היו 'נוטשים' את המשחק בחול לטובתך, אז כבר לא בטוח שאמא הייתה נוטשת את 'ניצול הזמן לסיים את העבודות', והכל היה נראה אחרת.

אנו צריכים להיות שמחים ומאושרים על כך שיש לנו זמנים ש'אין לנו מה לעשות' רק להיות אם הילדים, לשמוע אותם, לחוות אותם ואיתם, וסתם להשתעמם לידם, אין דבר גדול מזה, כי רק כך אנחנו חיים איתם, לא כשאנו 'מקציבים להם זמן' אלא שכל זמן פנוי הוא בשבילם.

הצלחות לכולם.

אני לא שמחה מלבהות.
זה לא 'מאשיר' אותי ולא מעשיר אותי.
נחמד לי יותר לקרוא אשכול באיש את רעהו דפרוג.

וכנראה שמי שמדבר לא חווה מה זה להיות אמא.
ב"ה, כל הזמן עם הילדים וליד הילדים, לשמוע להקשיב, ומותר בשעות הערב לבזבז את הזמן על שטויות כמו למשל האשכול הזה.

ההבדל ביני ובין אחרים, אני שמה לב,
שהם מדברים נגד ועושים אותו דבר.
אני לפחות לא מדברת נגד בשעה שאני עושה את הפשע הזה של לגלוש בפרוג.

 

[לאה ולדמן]

יש הבדל בין לשבת בערב כמה דקות לרענון בפרוג
לבין להיות מכורים לזה.
וככל שה"זה" נגיש יותר. ככה הסיכוי להתמכרות גדול יותר. וזה פירושו אינטרנט. מדיה. וגם סמארטפון
ובסמארט הכל נגיש ומהיר וקטן וזמין לכל מקום ולכן הסיכוי של להגיע להיות דבק ומכור לזה הוא גדול הרבה יותר.

 

[מלפפון]

כשלא היה מחשב, אמא שלי היתה שולפת אותי בעת ליל מתוך הספר שקראתי.
כשבגרתי מעט, היא כבר סמכה עליי והותירה בידי את האחריות.
מאז הפעם היחידה בה קראתי את הצואה של חיים גרינבוים כל הלילה, ובבוקר הייתי עייפה, למדתי לקחת אחריות למעשיי.
לכן, רק אם יש לי עבודה דחופה עם דד ליין מלחיץ, המחשב נשאר פתוח אצלי אחרי 12 בלילה.
כשלא, המחשב נסגר בין 10 ל12, כל יום לפי מידת האחריות בהתאם ללוז של הבוקר.

אלא מה-
כמו שלמדתי לקחת אחריות על עצמי, כשאמא שלי הסירה אותה ממנה,
גם היום כשאמא שלי לא צמודה, אני יודעת לחשב את זמני.
מתי טוב לי להיות עם המחשב ומתי לא.

וגם אם קורה, והסתקרנתי בשעות שאני עם הילדים ונכנסתי למייל, אני לא קוראת לעצמי מכורה.
מבינה את הרצון והאנושיות הסקרנית שלי, נותנת לעצמי את ה5 דקות הללו, מודעת לחולשות, ולא מתחילה לכנות בשם כדי להתיר מעצמי את האחריות.

"אני מכורה" איזה כיף. סבבה. אין לי אחריות, מותר לי לעשות מה שאני רוצה כי זה לא בשליטתי. אני הרי מכורה.

קחו אחריות על החיים שלכם. אף אחד לא יקח מכם אותה, ולא יעשה במקומכם את התפקיד.

 

[welcome]

אבל אם אנחנו בוחרים או ללכת להליכה להתאווררות, או לאכול גלידה במרפסת, או לשבת במחשב- זו בחירה שלנו. כל אחד בוחר את השטויות שלו...

ראשית כל לא דובר על פרוג אלא על המוגנים שאתה מחובר לזה כל הזמן, דובר על 'לנצל את הזמן כשהילדים משחקים בגינה', 'לתפוס את הרגע'.

שנית, הסיכוי להתמכר ל'הליכה להתאווררות' או 'לאכול גלידה במרפסת' קטן מ'לנצל את הזמן בגינה עם הילדים'...

או שלא...

 

[רמה פלוס]

מאמר חזק!
נוקב וקולע.

 

[welcome]

אני לא שמחה מלבהות.
זה לא 'מאשיר' אותי ולא מעשיר אותי.
נחמד לי יותר לקרוא אשכול באיש את רעהו דפרוג.

אף אחד לא שמח מלבהות, זה לא מאשיר ולא מעשיר, אך...

מותר שיהיו לנו גם זמנים קטנים של המתנה, של זמן לחשוב להתבונן ואפילו סתם לבהות...

 

[welcome]

ההבדל ביני ובין אחרים, אני שמה לב,
שהם מדברים נגד ועושים אותו דבר.
אני לפחות לא מדברת נגד בשעה שאני עושה את הפשע הזה של לגלוש בפרוג.

אין כל סיבה למצוא הבדל בין אחד לרעהו, כולנו עם מטרה אחת לעבוד את ה' כל אחד כפי כוחו ודרכו, חלילה וחס מלהטיל דופי האחד ברעהו, חלילה וחס שמישהו בא לדבר סרה בדבריו של האחר או בדרכו.

יש כאן דיון על אלו שיש להם מכשיר המחובר לרשת, שנמצא איתם כל הזמן שהולך איתם לכל מקום, או יותר נכון, שהם הולכים איתו לכל מקום ובכל זמן.

פותח האשכול האיר את הדברים בצורה מאד יפה, נעימה ונוקבת, לא דובר כאן על מי שיש לו במחשב בבית, כל אחד מבין שזה שונה לחלוטין, אם כי גם בזה יכול להיות שאדם מתמכר (או איך שלא נקרא לזה) וכל אחד יעשה את חשבון נפשו, וכמו שביטא את זה מטאלי בצורה ברורה שנותנת מקום של חשיבה מחודשת.

הכל נכון, והכל בסדר, אף אחד לא חי בשביל האחרים ובשביל מה שיאמרו הבריות, אלא בשביל לעבוד את ה' כפי כוחותיו וכדרכו, וכולנו בני אב אחד נחנו.

ובקיצור, לא באו מעט דברי ביקורת על אלו שיש להם פרוג במחשב, אלא על אלו שפרוג הולך איתם לכל מקום, וגם עליהם לא היו הדברים כשפיטה וכהטלת דופי, אלא נתנו את הכוח למי שנמנע מזה לומר "אשרינו" שאין לנו את אותם המכשירים.

 

[חנוש-]

אז לידיעת כל אלו נגד המוגנים וב"ה שאתם נגד, ואתם מחזקים את עצמכם וכו' וכו'....

אין פרוג במכשירים האלו.
אז פרוג לא בא איתם כל מקום, והם לא מכורים יותר מכם.

ואם יש כאלו שרב משפחת עם SMS (ולא משנה הסיבה, שהתחזקו יותר מהמשפחה, שהם חזרו בתשובה והמשפחה נשארה רחוק יותר ועוד) אז הצורה להחזיק SMS כשר - זה ע"י מוגן.
אבל רחמנות הם לוקחים את העבודה איתם כלל מקום,
והם "מכורים" רק מעצם זה שיש להם מכשיר מוגן

אבל חלילה, אף אחד מכם לא שפט, רק ראה אותם מיד באור מסויים מבלי לדון לכף זכות או לנסות לראות שמא יש סיבות אחרות בעולם למה מחזיקים מוגן.
וכן, יש לי מוגן, ואני הכי לא מכורה לו, אבל צריכה אותו
ועצם זה ש90% מהפעמים שאני יוצאת אני שוכחת אותו בבית מראה כמה אני לא מכורה.....

אבל, באו חכמים ממני (כנראה) ואמרו לי 'את "מכורה" רק כי יש לך מוגן ואולי פרוג מגיע איתך לכל מקום'.
עולם הזוי ראיתי.