• פרוג למען העצמאים!

    כפורום העצמאים והעסקים הקטנים המוביל בציבור החרדי, אתר פרוג נרתם לעזרתכם. בעקבות התפשטות נגיף הקורונה והשפעתו על המשק, נגרמים נזקים כלכליים לעצמאים רבים אשר מתמודדים עם מחסור בלקוחות. לכן החלטנו להושיט לכם יד ואנו מעניקים לכם, חברי האתר היקרים, את מערכת הפרסום העצמאית שלנו ב30% הנחה!!!

    למימוש ההטבה, אין צורך בהקלדת קוד קופון, פשוט פרסמו!

    לתשומת לב! המבצע עד חג הפסח

    למעבר ליצירת קמפיין >>>
     
    להתייעצות ועזרה בין חברי הפורום >>>
     
    לחבילת פוש לעסקים לחץ כאן >>>
     

דיון נספח לאתגר - סוף כל סוף

הדוויג

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בהחלט אתגר מעניין!
וגם ההגשה שלו ממש יפה.
לאחר מכן כתבו לאיזה סוף התחברתם יותר ולמה, וכן מה היו הקשיים בכתיבת הסוף הנוסף.
ה'אפטר' הולך להיות מעכשיו סטנדרט בכל האתגרים? (אני בעד)
 

יעקב1245

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
מוזיקה ונגינה
כתיבה ספרותית
נכון, ואז ירצו להגיב ויגידו
"היי הקישור לא עובד..."
אפשר פשוט להוסיף את המשפט הזה לאחר פתיחת האתגר (לא שזה כל כך חשוב בענין הזה, אבל בתור הכרת אופציות המערכת)
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
פרסום וקופירייטינג
כתיבה ספרותית
אפשר פשוט להוסיף את המשפט הזה לאחר פתיחת האתגר (לא שזה כל כך חשוב בענין הזה, אבל בתור הכרת אופציות המערכת)
יבוא השלישי ויכריע ביניהם...
 

מ"ם

Moderator
מנהל
איור וציור מקצועי
כתיבה ספרותית
ברקמץ הפסיד את החופה בגלל הפקקים. הוא נכנס לאולם, מצא לעצמו מקום, וערם לצלחת קצת חומוס וחצילים.
הוא הניח את הכובע בכיסא שלידו, והלך ליטול ידיים. כשחזר הידיים שלו היו עדיין רטובות. המגבת הרב-שימושית הזו, זה פטנט נוראי. חשב לעצמו.
אחר כך מזג לעצמו מיץ תפוזים ותהה מדוע המלצרים לא מביאים את הקולה בהתחלה.
ואז ראה את בעל השמחה מתקרב. הוא ניגב את פיו עם מפית הבד וקם לעברו, מושיט את ידו למַזְלְטוֹב.
אך פניו של בעל השמחה לא הראו טובות.
"אני בהלם. מה אתה עושה פה? מי הזמין אותך בכלל?"
"מה? אני קיבלתי הזמנה בדואר..." אמר ברקמץ במבוכה.
"לא יודע. אני לא שלחתי לך הזמנה, אולי זו טעות. אני לא רוצה שתשב פה".
"טוב, אבל אם כבר באתי עד פה"
"שום דבר. תסתלק מפה עכשיו!"
"תעשה טובה, הגעתי מרחוק. אני לא אשב על מנה. רק אוכַל לחמניות וסלטים וכשילכו להוציא את החתן מהחדר-ייחוד אתחמק החוצה בשקט."
"לא!!! לא רוצה לראות פה את הפרצוף שלך. תצא החוצה."
"רגע, רגע, בלי עצבים. אתה לא תפסיד עליי, אני אכתוב צ'ק ואשים בכספת של המתנות."
"לא מעניין אותי צ'ק מה צ'ק. לא רוצה לראות אותך ביום שאני מחתן בן. אחרי שהלשנת לעירייה על המרפסת שבניתי? אתה יודע כמה כסף הפסדתי בגללך? קח את הרגליים שלך ותעוף מפה".
"יודע מה? אני מוכן לממן לך את כל הקייטרינג, אתה יודע שאין לי בעיה של כסף. רק אל תוציא אותי ככה."

סוף 1
"לא רוצה לא אותך ולא את הכסף שלך. אתה לא מבין?" צעק "ואם לא תעוף מפה עכשיו אני אתפוס אותך באוזניים ואגרור אותך החוצה".
האיום התממש אחרי שתי דקות, לקול צחוקם של הבני-דודים שהפסיקו לשחק תופסת ועמדו להסתכל על המחזה.
בדרך החוצה, סמוק ומבוייש, הגניב ברקמץ מבט על עבר ה'מזרח', שם ישב ראש הישיבה ודיבר בלימוד עם המחותן. הוא נעץ בו מבט רווי משטמה.

למחרת הגיעו פקחי העירייה אל הישיבה לבדוק את חריגות הבנייה.


סוף 2
"אתה רציני? לממן לי את כל הקייטרינג? דווקא נשמע לא רע"
"כן. האמת שכבר מזמן אני חושב איך אוכל לכפר על העוול שעשיתי לך אז. ראיתי שהזמנת אותי לחתונה וחשבתי שאתה רוצה להתפייס."
"מה באמת?"
"כן. אני באמת חושב שהייתי ממש לא בסדר. עשיתי לך עוול. אני רוצה לשלם לך את כל הקייטרינג וכך אולי תמחל ותסלח לי"
"לא צריך. באמת שלא. בוא שב פה, תאכל ותיהנה."
השניים נפלו איש על צווארי רעהו
ואז ברקמץ אמר "תודה שאתה מוחל לי ומתפייס איתי. בזכות אנשים כמוך בית המקדש לא נחרב"



אפטר:
ת'אמת שיותר התחברתי לסוף הראשון, באופן מסוים הוא יותר ריאלי והגיוני. הסוף השני קצת נאיבי בעיניי. אבל אילו בסיפור ההיסטורי הידוע (שעבר פה אדפטציה) הסוף השני הוא זה שהיה מתרחש - היינו היום במקום ובמצב אחר לגמרי.
עצום!

ואם גנבי המיילים-ווצפים-רשימות תפוצה לא יגנבו את הסיפור הזה ברגע שייראו אותו - אין להם רבע של מושג בחומר איכותי.
 

מם יוד

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
הי, חייבים סיפור היסטורי?
זה היה יכול להיות אתגר בפני עצמו
ספרו סיפור היסטורי בנימה של דורינו
לשבר את האוזן
באופן שיקח לנו טיפה זמן לקלוט מה זה
זו אומנות מיוחדת!
(יאן והדוויג)
 

מ"ם

Moderator
מנהל
איור וציור מקצועי
כתיבה ספרותית
הי, חייבים סיפור היסטורי?
זה היה יכול להיות אתגר בפני עצמו
ספרו סיפור היסטורי בנימה של דורינו
לשבר את האוזן
באופן שיקח לנו טיפה זמן לקלוט מה זה
זו אומנות מיוחדת!
(יאן והדוויג)
על זה נאמר הכל תלוי במזל.

מדמיין את הסיפורים שהיו עולים אם האתגר הנחמד הזה היה בחודש אדר...
 

לוח דרושים

למעלה