איני סבור שזה עניין טכני בלבד.
להפוך לחסיד נלהב זה לא דבר שתלוי ב'השקפה', שכביכול אפשר לערוך 'סמינר' לחסידות, והמשתתפים בסמינר יהפכו אוטומטית לחסידים נלהבים. אותו אדם שהפך לחסיד נלהב, זה בגלל שמלכתחילה יש בו כמות גדושה של רגש, אלא שיתכן שהוא הדחיק את זה, וככל שהדחיק את זה יותר, כך זה מתפרץ יותר.
בזמננו כבר אין ליטאי צריך להפוך לחסיד בשביל לפרוץ בריקוד נלהב. אפשר לראות ב'טישים' של המשפיע האגדי ר' מיילך בידרמן, מאות ליטאים עם קנייטשים מתנדנדים בדביקות בשירי נשמה, או קופצים בהתלהבות ממארש חסידי.
כל הסצנות על אותה אשה שחונכה לחיי דיכאון וכעת נופלת למשבר כשבעלה מעז לשמוח קצת בחיים, מנופחות ומוגזמות. כל אשה שמחה שבעלה מאושר, ולא חסרים משגיחים ליטאיים שמביאים רעיונות של 'רבי צדוק' וה'שם משמואל', אם כי 'רבינו' עדיין קצת רחוק.