:::: נספח כללי ל"שיר-שור"ים::::

[יוסף שחק]

@הגשש
תודה על השיר היפה!
הכל כל כך מציאותי וריאלי ונייטרלי
לא הבנתי את הקטע האחרון

 

[הגשש]

@הגשש
תודה על השיר היפה!
הכל כל כך מציאותי וריאלי ונייטרלי
לא הבנתי את הקטע האחרון

תודה.
השיר נכתב ממקום של התבוננות ברחוב ובמחזוריות האינסופית שיש בו, לכן גם הכנסתי בשיר את אלמנט הזמן, כי לכל שעה משעות היום יש תפקיד ברחוב. אין שעה המתחרה בחברותיה. בכל אחת מהם הדמויות הם ייחודיות. אינה דומה האמא שרצה בשבע בבוקר למכולת לקנות לחם לסנדוויצ'ים, לאמא שרצה באחת שלושים וחמש להספיק את הילדים, לאמא שעוברת באכזבה ממכירה למכירה בשעות הערב או מחתונה לחתונה.
זה כלל מצוין לכתיבה, התבוננות. ככל שתתבוננו יותר, תגלו הרבה מאוד ניואנסים חדשים ומעניינים שיפרו לכם את הכתיבה.

הקטע שלפני האחרון מדבר על החיבור בין יממה ליממה, או נכון יותר על המרדף שיממה רודפת יממה.
הבתים ניצבים בדממה
שקועים נתונים בתרדמה
תרנגול קורא ברמה
מסתיימת ומתחילה יממה
עד שלא מסתיימת היממה הקודמת וכבר תרנגול מקדים וקורא ליממה הבאה.

ואז שאלתי את עצמי מה הגורם למרדף הזה בין היממות? איך זה נוצר? למה? ולמי?
כל התשובות נעוצות בקטע האחרון.
ארץ על בלימה
תלויה מסתובבת האדמה
זאת לא אקסיומה
אלא בריאה חכמה
בשישה ימים הושלמה
מוכנה לבוא האומה

 

[משויטט]

שירשור רחוב, מחרוזת של יופי וקסם.
לגזור ולשמור.

 

[מ"ם]

הרוז'ינר

אפוף הדר
מלבוש וכלי זהב
וכבוד בכל הפלך
תחזינה ביופיו מלך


ארמון נשא לתפארה
מרכבה יקרה
וסוסים רצים
מן הבוץ נחלצים


ואך השלג הקר
בדם מנוקד
נעל היוקרה
נטולת סוליה…

*

רבי ישראל פרידמן מרוז'ין (ג' בתשרי ה'תקנ"ז - ג' בחשוון ה'תרי"א; אוקטובר 1796 - אוקטובר 1850) נודע באורח-חייו המפואר והמלכותי שנועד להדגיש את מעלת ישראל, שהם בני מלכים כמו שמובא בגמרא ועוד יותר מודגש בחכמת הקבלה, כמו שמובא רבות בחסידות שנשמת ישראל היא למעלה מהמלאכים וראויה להם כל מלכות.

היה ידוע בניגוד בין אורח חייו הראוותני, מרכבתו המפוארת וסוסיו, לבין כך שהיה מתנהג בקדושה וממעט באכילה.

סיפרו עליו כי היה הולך עם נעלי זהב ללא סוליות, וכשהיה הולך על השלג היו ניכרות עקבות דם, מכיוון שעורו נתלש בעקבות ההליכה היחפה על השלג (ויקיפדיה).

נכנסתי כעת לשירשורים בעקבות השיר החדש, וראיתי את העריכה.

ניתן היה להבין במה ובמי מדובר עוד לפני ההוספה...

בכל מקרה, מיוחד וקולע לנקודת הנושא.

 

[RACHELIZ]

נכנסתי כעת לשירשורים בעקבות השיר החדש, וראיתי את העריכה.

ניתן היה להבין במה ובמי מדובר עוד לפני ההוספה...

בכל מקרה, מיוחד וקולע לנקודת הנושא.

פירסמתי את השיר בקרב כמה אנשים והייתי בטוחה שזה ברור אך הבנתי מהם שלא בדיוק.. לכן ערכתי..
בכל אופן, תודה.

 

[דיו וקסת]

@שיילה השיר שלך (בשיר-שור על המשטרה) הוא פשוט גאוני. קצר ולעניין.
בניגוד לשירים אחרים, ובלי להזכיר שמות, אפשר פשוט לקרוא אותו ולהבין על מה מדובר, לא צריך לנסות לנחש לְמה הייתה כוונת המשורר המעורפלת.
אני יודע שיש כאלה שבעיניהם זו לא "שירה" אלא סתם שורות מחורזות, אבל בעיניי זה חזק ביותר.
סתם מעניין אותי, כתבת אותו עכשיו בשביל השיר-שור, או שזה קטע שהעלה אבק אצלך במגירה?

 

[שיילה]

@שיילה כתבת אותו עכשיו בשביל השיר-שור, או שזה קטע שהעלה אבק אצלך במגירה?

כתבתי אותו לשירשור אך דע לך כי לולא היה זה נושא חומרי ובלתי ניתן להפשטה הייתי מערפל אותו כי חלק משירה זה דינמיות המשמעות.

 

[דיו וקסת]

לולא היה זה נושא חומרי ובלתי ניתן להפשטה הייתי מערפל אותו כי חלק משירה זה דינמיות המשמעות.

שורה מעורפלת לעילא...

 

[שיילה]

שורה מעורפלת לעילא...

בעברית: אני אוהב יותר את השירה המעורפלת כי היא נותנת מרווח מחשבה לכל אחד לתת את האינטרפרטציה שלו למוסר ההשכל. אך יש נושאים שקשה לערפל אותם.

 

[מרחבית]

@כנפיים השיר על הילד המיוחד כל-כך נוגע ללב וכל-כך עצוב.
השיר שלך מבהיר בצורה הכי טובה איך זה להיות בחוץ. יותר נכון: איך זה להיות בפנים, עמוק בתוך הכלא של הסטיגמה, ולא משנה מה תעשה או לא תעשה.

 

[כנפיים]

@כנפיים השיר על הילד המיוחד כל-כך נוגע ללב וכל-כך עצוב.
השיר שלך מבהיר בצורה הכי טובה איך זה להיות בחוץ. יותר נכון: איך זה להיות בפנים, עמוק בתוך הכלא של הסטיגמה, ולא משנה מה תעשה או לא תעשה.

מתחברת לכל מילה.. זו חוויה מטלטלת לראות מאמצים של ילד מיוחד (בעיקר אלו עם בעיות תקשורת) לחדור את החומה הזו.. הוא היה משנן(!!!) בלי סוף כללים של התנהגות בחברה, סימולציות, ומה לא, והכל ננגח בו בעוצמה כשהוא רק ניסה.. והם לא היו רעים-הילדים. ממש לא. הם היו סובלניים ככל יכולתם, אבל הקשיים שלו סימנו אותו שוב ושוב ושוב, ושונות היא משהו שמאד מבלבל ילדים ומערער אותם.
בכל אופן מאז עברו הרבה מים והיום השיר לא מדבר אלי רק בקטע של שונות בחברה, אלא גם והרבה בקטע הסטיגמות כמו שכתבת, סטיגמות על העולם, על החיים, על אחרים ועל עצמנו. ותודה על התגובה החמה

 

[RACHELIZ]

כן... זה שיר שנוגע עמוק עמוק בלב…

 

[RACHELIZ]

@אבימי, חושבת שאולי כדאי לנעוץ את האשכול הזה כדי לא לרוץ כל פעם לחפש אותו..

 

[Ushaya]

@כנפיים קראתי את השיר שלך עם דמעות בעיניים, כל כך אמיתי ונוגע ללב.
מותר להעביר לעוסקים במקצוע? צריך לפרסם את השיר הזה ולתלות בכל בית ספר בחדר מורים.

 

[אבימי]

@אבימי, חושבת שאולי כדאי לנעוץ את האשכול הזה כדי לא לרוץ כל פעם לחפש אותו..

צודקת. אך ריבוי נעיצות מייצר עומס. בשיקול לכאן ולכאן חושב שכדאי המאמץ לחפש כל פעם.
בתודה על ההארה.

 

[גוגלית]

@כנפיים שיר מיוחד!

מה שעצוב בעיני, שיש גם אנשי חינוך שנוהגים באיפה ואיפה מהסוג הזה.
הם מחליטים מי שובב ומי היפראקטיבי, מי בעל שמחת חיים ומי ליצן. וכד'.
ומאבחנים מקרים זהים בצורה שונה, כשההבדל היחיד הוא בהגדרה.
למשל: השובב - מתפלח מהשיעור ; ) ההיפראקטיבי - בורח מהכיתה!!

(רק שלילדים רגילים שהמלמד מסתכל עליהם מהעין השמאלית שלו,
אין מלווה שירכך את הפגיעה און-ליין)

 

[כנפיים]

@כנפיים שיר מיוחד!

מה שעצוב בעיני, שיש גם אנשי חינוך שנוהגים באיפה ואיפה מהסוג הזה.
הם מחליטים מי שובב ומי היפראקטיבי, מי בעל שמחת חיים ומי ליצן. וכד'.
ומאבחנים מקרים זהים בצורה שונה, כשההבדל היחיד הוא בהגדרה.
למשל: השובב - מתפלח מהשיעור ; ) ההיפראקטיבי - בורח מהכיתה!!

(רק שלילדים רגילים שהמלמד מסתכל עליהם מהעין השמאלית שלו,
אין מלווה שירכך את הפגיעה און-ליין)

אמת כל מילה, והנושא הזה עצמו ראוי לדיון מעמיק. אבל רוצה לספר לך שילדים עם בעיות תקשורת, סובלים הרבה מעבר למה שאפשר לחשוב כששומעים על הלקות הזו. אין תחום שבו היא לא משפיעה.
מהנסיון שלי-אפילו המורים, והטובים מביניהם, מתקשים לקבל את העובדה שמה שנדמה כחוצפה, חוסר טאקט או היתממות מרגיזה, הוא בסך הכל בעייה. ולמרות שהם יודעים את זה, הם מתקשים להגיב בהתאם. דמייני ילד עם בעיית תקשורת שמבין מילולית בלבד את מה שמדברים אתו. מורה שואל אותו "איפה היית עד עכשיו?" (כשכוונתו היא-"למה חלמת ועכשיו אתה 'נזכר' להגיב?")
והילד עונה בתמימות מושלמת-"כאן במקום שלי." ולפעמים גם יוסיף "בעצם הלכתי באמצע גם לשים טישו בפח". דמייני, רק דמייני, מה הוא חוטף על הראש... "אתה חושב שאתה חייב לענות?! זה נראה לך מצחיק?! אתה עוד מוסיף חטא על פשע!" (אחד ממשפטי הנזיפה "האהובים" עלי ביותר, אגב) ועכשיו את מוזמנת גם לדמיין מה קורה אם גם על זה הוא מגיב לתומו... זו רק דוגמא-אחת ממיליונים..
לפעמים התחשק לי להרים דגל אדום ולנפנף מול עיני המורה כדי להזכיר לו. אבל נראה שהאגו של המורים כלכך נפגע כשנדמה להם שהתלמידים מטילים ספק כלשהו במרותם, שהם נכנסים להיסטריה, ובהיסטריה כמו בהיסטריה, רק האינסטינקט החייתי בפעולה.
כמובן בלי להכליל!!!! בצוותי ההוראה יש מוסרי נפש אמיתיים שעושים ההההכלל בשביל כל הילדים, ובשביל הלקויים שבהם במיוחד, ולפעמים נאבקים גם מול המערכת שבתוכה הם עובדים, כדי להציל נפשות. יש לי היכרות עם כמה כאלה מקרוב ממש.
מה שברור שבדק בית אמיתי במערכת החינוך היה עושה טוב לכל הנוגעים בדבר..

 

[גוגלית]

הבעיה בלקויות תקשורת קלות + שלא תמיד הן בולטות לעין.
כך שמאד קל לשכוח מזה / לא לשים לב שהילד לקוי,
ומצפים ממנו להתנהגות רגילה.
ואמרה לי אמא לילדת C.P. במצב מאד קל יחסית,
שאם המצב שלה היה קצת יותר קשה, זה יכל להקל עליה : (

מה שברור שבדק בית אמיתי במערכת החינוך היה עושה טוב לכל הנוגעים בדבר..

במערכת החינוך החרדית אין ולא יהיה בדק בית אמיתי.
ואכמ"ל.

 

[כנפיים]

לילדת C.P.

C.P. זה ניוון שרירים. התכוונת לP.D.D? באמת אלו ש"על הגדר" מבחינת רמת הבעיה, עוברים סיוט.

 

[מרחבית]

מהנסיון שלי-אפילו המורים, והטובים מביניהם, מתקשים לקבל את העובדה שמה שנדמה כחוצפה, חוסר טאקט או היתממות מרגיזה, הוא בסך הכל בעייה. ולמרות שהם יודעים את זה, הם מתקשים להגיב בהתאם.

הם באמת מתקשים (המורים) וזה טבעי וצפוי. רובינו היינו מתקשים. צריך הרבה אימון ומיומנות כדי להגיב שונה ממה שהמוח שלנו משדר לנו אוטומטית, וכדי להבין לעומק סוג כזה של לקות. תמיד יהיו כאלה שיקלטו מהר יותר את העניין. אך בסך הכל לא די שמורים יודעים, כי זו ידיעה חיצונית, ומערכת התגובות שלנו בנויה אחרת. צריך כאן למידה וקליטה יותר עמוקה ואמיתית של העניין. (מה עוד שזה בפני כתה שלמה, וגם שאר הילדים רואים כאילו יש כאן חוצפה, וזה דורש פיתרון בפני עצמו).

כשיש בעיה כלשהי, זו לא רק בעיה של הסובל עצמו, אלא ברמה כזו או אחרת - של כל המעגלים סביבו. ולכולם מגיעה הבנה ועזרה...
לא נוכל לבקש הבנה אם אנחנו לא מוכנים להבין...
(לא מדברת על מורים שלא מתאימים גם לילדים רגילים).

ברור שהסבל של ילדים (ואנשים) כאלו הוא עצום. קשה לתאר דבר כזה. ללכת בעולם מעורפל, בלי החוש הטבעי להבין מה מצופה ממך, מה עליך לעשות ואיך להגיב; בלי לקלוט מה שמעבר למילים, ובלי לדעת מתי שוב יתנפלו עליך פתאום בכעס גדול, יחליטו ששוב היית רע או חוצפן, יענישו אותך, יצחקו עליך, יידחו אותך - בלי שיהיה לך מושג למה ואיך למנוע את זה!

מה שצריך זה להציף את הנושא בצורה טובה. לא יודעת איך להגיע לזה טכנית, אבל מה שמורים צריכים במקרה כזה, זה ללמוד את הנושא. לשמוע בהרחבה ובהיבטים שונים על הבעיה הזו. לשמוע למשל נוירולוג, שיסביר בצורה מקצועית ועם דוגמאות מהשטח - איך המוח עובד אחרת אצל ילדים כאלה. להסביר את התגובות השונות מהרגיל שלהם, את הרגשות הקשים שלהם, ואיך נוטים לפרש אותם לגמרי לא נכון ומייחסים להם כוונות רעות שלא היו שם!
להביא פסיכולוגיים או מומחי חינוך, שיציעו דרכים איך כן להגיב לילד כזה בצורה טובה. מה לעשות איתו. לתת למורה כלים טובים איך לעצור תגובות אוטומטיות שלו עצמו, גם כאלה שהן לגטימיות והגיוניות כאשר מדובר בילד רגיל. לפתח רעיונות ומיומנות לתגובות אחרות.
וגם איך להסתדר עם שאר ילדי הכיתה, שגם הם צריכים הסברים מתאימים - לפי רמתם - להבין למה לילד הזה 'סולחים' כשהוא 'מתחצף', ולמה הוא מגיב להם בצורות לא רגילות, לפעמים מעצבנות; ועד כמה, כמו כולם, הוא זקוק לידידות!

בדור של לחיצות על כפתורים, חשוב להבין שאין תחליף ללמידה ולתהליכים כדי ליצור שינויים; אצל ילדים, אצל הורים ואצל מורים.