נספח אתגר קיץ - בלי קביים נוסעים לירושלים

[שני זאת אני :)]

בושתי ונכלמתי לומר שלא הבנתי את האירוע.

מצטרפת.
לא העליתי קטע לאתגר עדין, אז לא ידעתי אם יש לי זכות תגובה , וגם יש משהו נחמד לפעמים בהרגשה של להיות קשת הבנה בלי להצליח לפצח את החידה...
אבל קראתי שלש פעמים, ולא הצלחתי לדמיין בנ"א בעל מידה תלת ספרתית בבגד, ואיך ולמה נכנס שופר לתוך הנעלים?

 

[RACHELIZ]

מצטרפת.
לא העליתי קטע לאתגר עדין, אז לא ידעתי אם יש לי זכות תגובה , וגם יש משהו נחמד לפעמים בהרגשה של להיות קשת הבנה בלי להצליח לפצח את החידה...
אבל קראתי שלש פעמים, ולא הצלחתי לדמיין בנ"א בעל מידה תלת ספרתית בבגד, ואיך ולמה נכנס שופר לתוך הנעלים?

מצטרפת

 

[יוסף שחק]

אם אי פעם תתקעו ללא בימאי לסרט אימה

לא סרט אימה, "תיאטרון אבסורד"
בול הכתיבה של @יואב ברק !!

 

[יואב ברק]

לא סרט אימה, "תיאטרון אבסורד"
בול הכתיבה של @יואב ברק !!

צחקתי איזה דקה

 

[יעקב1245]

@הגשש

איך ולמה נכנס שופר לתוך הנעלים?

אולי אתה מסכים לגלות את החידה
עבדנו על הכל, הצלחנו להבין כמעט עד הסוף, אבל את הסיום, מה יהיה איתו?
או שהכוונה לגל שקט או משהו כזה?

 

[ח.נוי]

האתגר עד סוף שבוע הבא, נכון?
כי אני ממש רוצה להשתתף. אבל השעון דוחק והזמן בורח.

 

[יעקב1245]

האתגר עד סוף שבוע הבא, נכון?

נכון מאוד

 

[RACHELIZ]

@שני זאת אני :) סיפור מקורי וכתוב ממש חמוד!

 

[כנפיים]

@יואב ברק

החמה לא זרחה! ואף ציפור גם לא צייצה!

הפתיחה הזו מעולה! מסקרנת ומספרת מיד שהקטע הזה הולך להיות אחר. והוא לא מאכזב!

יש כאן משהו מיוחד מאד- תיאור מצב פנימי ועמוק באמצעים חיצוניים וטכניים, ובאותנטיות מדהימה!

האוירה יוצאת דופן, בין דמיון לחלום ביעותים למצב בלתי אפשרי.
לא רגיל!

 

[כנפיים]

@הגשש
הקטע מעולה!!
התיאורים מיוחדים וההיצמדות לתיאור הפרטים מרהיבה!

נשמתי אחזה בבנו התשיעי של המן,

הנשימה מתקצרת באופן מיידי כשקוראים את זה!

שנפתחה הדלת ויצאנו אל ליל הבדולח הארצישראלי,

ה' ישמור!
גם אני לא הבנתי לגמרי את הסיום, אבל בכל זאת, הקטע לטעמי מעולה ממש, כי התיאורים גם מקוריים מאד!

 

[כנפיים]

@אמא ומתכנתת
אהבתי מאד את הסיפור!
מאד התחברתי לזו"צה הזו...
לאורך כל הקטע מרגישים אותה טוב טוב, ותיאורי הסביבה הולמים מאד את האוירה ואת מה שקורה.

למחרת, כשיצאו שניהם מן הבית - הוא ללימודו והיא לעבודתה - היו השמים בהירים.

מקסים!

 

[כנפיים]

@טלח הקטע כתוב בזרימה מעניינת, ומריץ את הקורא עם המאורעות הקטנטנים האלו שכאילו מה הם בכלל, אבל כמה השפעה יש להם, וההרגשה שהיא מוסחת כל הזמן למסביבים האלו מועברת מעולה!
והנה

האצבעות לחצו על המקלדת 'לא הספקתי'

אח... חבל!
אהבתי מאד גם את השימוש ב "מסך"!

 

[כנפיים]

@SC
לרגע חשבתי שמיה קינן מעלה קטע!
מצויין מצויין!!
האוירה, התיאורים, העסיסיות!
וואו!

 

[כנפיים]

@שני זאת אני :) הקטע מעולה!
אפשר לנשום את האויר בזולה הקטנה ולראות את הנופים! כל הכבוד!

פרה, בן אדם, פרה, בן אדם, פרה, בן אדם...

בן אדם!

כמה אהבתי את זה!

 

[RACHELIZ]

@כנפיים
את פשוט גונבת את המחשבות שלי מהראש ומנסחת מעולה!

 

[עיתונאות ועריכת תוכן]

אבל די למקרים הקטנים, פעם הבאה, גאולה!

אני איתך!

 

[יואב ברק]

@יואב ברק

הפתיחה הזו מעולה! מסקרנת ומספרת מיד שהקטע הזה הולך להיות אחר. והוא לא מאכזב!

יש כאן משהו מיוחד מאד- תיאור מצב פנימי ועמוק באמצעים חיצוניים וטכניים, ובאותנטיות מדהימה!

האוירה יוצאת דופן, בין דמיון לחלום ביעותים למצב בלתי אפשרי.
לא רגיל!

תודה תודה, משהו ממש טוב עובר על הפורום, איזה פרגונים, פשוט מדהים.
@כנפיים כל הכבוד שיש!

 

[יעקב1245]

משתתפים/ות יקרים באתגר
הבהרה קטנה
האתגר היה (ועודנו) לכתוב מתוך הסתכלות במציאות עצמה בלי לתת לה 'כותרות' ופרשנויות
אבל נא שימו לב, שבסופו של דבר הקורא כן רוצה להבין איזו תחושה אתם מתכוונים להעביר.
אז לאחר הכתיבה הראשונה, אנא קראו כאילו אתם לא יודעים כלום, ותבדקו האם באמת התחושות עוברות.
לעיתים מתקיים בכתיבת פרטים 'מרוב עצים לא רואים את היער', הכותב מדבר על כתם שחור שנמצא ליד כתם לבן, ואנו לא יודעים אם הוא התכוון לפרה או למעדן שוקולד וניל שנשפך על השולחן.
אז בהמשך הצלחה רבה

 

[הגשש]

חלונות הראווה חלפו על פניי בהבזקים. רהיטים, מוצרי חשמל, ציוד משרדי, משחקים. כל זכוכית כזו משקפת או מסתירה מאחוריה מאות או אלפי מוצרים העומדים למכירה. דגמי רכב חדשים וישנים רצים דוממים משמאלי ועד למלא האופק. הבזקים, הבזקים. נעליים. אוכל לבעלי חיים, שוב רהיטים, מותגי ביגוד בזה אחר זה וקיוסק לוטו אחד צפוף.
נשמתי אחזה בבנו התשיעי של המן, תואמת במדויק למידת מכנסיי המתקרבת למספר תלת ספרתי. עוד שתי חנויות נעליים ובגדי ילדים אחת. לועי תפקד כמכונת שאיבה, זמני דמה בעיני לשעון שמש ביום מעונן. ורק שאלה אחת עלתה וירדה בקרבי: האם אצליח בשניות שנותרו לי לעבור שתי מסעדות וחנות תכשיטים אחת יקרה עד להחריד?
הספקתי.
הגשם החומצתי שהזדחל אל עיניי, הפריע לי לראות מי הוא זה שנעל מאחוריי את הדלת המגוננת. תוך שניות מועטות הורדתי את כמות החמצן הנקי בחדר לחצי, כשאני מעלה במקביל את הפחמן הדו חמצני.
לחץ דמי החל להסתדר ואת הצליל ששמעתי שניות בודדות לאחר מכן, לא אשכח לעולם. לבטח הוא עוד ירדוף אותי משקיעה לשקיעה. יחד עם הצליל הלזה, כל הנוכחים בחדר התרוממו טפח מעל הקרקע למרות שהאווירה במקום הייתה לגמרי הפוך ממרוממת.
משנפתחה הדלת ויצאנו אל ליל הבדולח הארצישראלי, הבנתי שתמונת חיי תהיה מהיום והלאה חצויה כיום ולילה: לפני ואחרי.
עליתי לתורה, גרמתי לאי אלו אנשים להניח על קצה לשונם הבוער ירק חמוץ, וגם לשטוף את הכול עם טעם החיים. ולפתע, בלי כל קשר לכלום, הבנתי. את חיי שניצלו אני חב להתעקשותה של זוגתי על שופר בנעליי.

אני אכן מודה שהקטע היה חידתי משהו. כתבתי אותו מתוך בחירה להקצין את התיאורים עד כדי שלא יישאר מקום לסיפור עצמו.

לעיתים אנחנו קוראים סיפור ולא מבינים מדוע הוא "כזה ארוך"? הלא בסך הכל מדובר על איקס שעשה כך וכך וזהו, למה יש צורך לכתוב את כל תחזית מזג האוויר לימים הקרובים או/ו אלו שהיו? מדוע יש צורך לתאר את כל העוברים ושבים, לפרט כל בדל של מחשבות ולהרחיב על הצבעים המתחלפים בשערות זקנו של הקבצן היושב בפינת הרחוב?
האם לא היה לסופר מספיק עלילה למלא את כל אלפיים המילה שקיבל? האם לא יחוס וירחם על זמנינו הדל?
זהו. עכשיו אחרי שהשאלות יצאו מתוך מוחי המקרקר, אנתח את הקטע הקצר שכתבתי.

מדובר באדם שמן מאוד מאוד (מידת מכנסיי המתקרבת למספר תלת ספרתי), הרץ במרכז קניות פתוח (חלונות הראווה חלפו על פניי בהבזקים. רהיטים, מוצרי חשמל, ציוד משרדי, משחקים. כל זכוכית כזו משקפת או מסתירה מאחוריה מאות או אלפי מוצרים העומדים למכירה. דגמי רכב חדשים וישנים רצים דוממים (הוא רץ הם דממו) משמאלי ועד למלא האופק.) בזמן אזעקה (רק שאלה אחת עלתה וירדה בקרבי), אל הממ"ד הקרוב, כל עוד רוחו בו (לועי תפקד כמכונת שאיבה) כשזמנו עומד מלכת (שעון שמש ביום מעונן).

רגע אחרי כניסתו לממ"ד (נעל מאחוריי את הדלת המגוננת) כשהוא מזיע (הגשם החומצתי שהזדחל אל עיניי) ומתנשף כהוגן (תוך שניות מועטות הורדתי את כמות החמצן הנקי בחדר לחצי, כשאני מעלה במקביל את הפחמן הדו חמצני) נשמע פיצוץ עז (את הצליל ששמעתי שניות בודדות לאחר מכן, לא אשכח לעולם). טיל נפל סמוך לממ"ד וכל הנוכחים התרוממו באוויר כתוצאה מהפיצוץ וההדף (כל הנוכחים בחדר התרוממו טפח מעל הקרקע) הפחד במקום היה נורא (האווירה במקום הייתה לגמרי הפוך ממרוממת).

כשהם יצאו החוצה, הם ראו את כל הזכוכיות של חלונות הראווה מנופצות כליל (ליל הבדולח הארצישראלי). החרדה שהוא חווה תלווה אותו עד עולם (לבטח הוא עוד ירדוף אותי משקיעה לשקיעה. תמונת חיי תהיה מהיום והלאה חצויה כיום ולילה: לפני ואחרי).

בשבת הוא עלה לתורה להודות על הנס והביא קידוש עם קוגל חריף וחם, מלפפון חמוץ וקוקה קולה (גרמתי לאי אלו אנשים להניח על קצה לשונם הבוער ירק חמוץ, וגם לשטוף את הכול עם טעם החיים). ופתאום הוא הבין שרק בגלל שאשתו התעקשה שהוא יקנה נעלי נייק (שופר בנעליי) המתאימים לגודלו, הוא יכל היה לרוץ לממ"ד למרות ממדיו.

 

[שני זאת אני :)]

אני אכן מודה שהקטע היה חידתי משהו. כתבתי אותו מתוך בחירה להקצין את התיאורים עד כדי שלא יישאר מקום לסיפור עצמו.

לעיתים אנחנו קוראים סיפור ולא מבינים מדוע הוא "כזה ארוך"? הלא בסך הכל מדובר על איקס שעשה כך וכך וזהו, למה יש צורך לכתוב את כל תחזית מזג האוויר לימים הקרובים או/ו אלו שהיו? מדוע יש צורך לתאר את כל העוברים ושבים, לפרט כל בדל של מחשבות ולהרחיב על הצבעים המתחלפים בשערות זקנו של הקבצן היושב בפינת הרחוב?
האם לא היה לסופר מספיק עלילה למלא את כל אלפיים המילה שקיבל? האם לא יחוס וירחם על זמנינו הדל?
זהו. עכשיו אחרי שהשאלות יצאו מתוך מוחי המקרקר, אנתח את הקטע הקצר שכתבתי.

מדובר באדם שמן מאוד מאוד (מידת מכנסיי המתקרבת למספר תלת ספרתי), הרץ במרכז קניות פתוח (חלונות הראווה חלפו על פניי בהבזקים. רהיטים, מוצרי חשמל, ציוד משרדי, משחקים. כל זכוכית כזו משקפת או מסתירה מאחוריה מאות או אלפי מוצרים העומדים למכירה. דגמי רכב חדשים וישנים רצים דוממים (הוא רץ הם דממו) משמאלי ועד למלא האופק.) בזמן אזעקה (רק שאלה אחת עלתה וירדה בקרבי), אל הממ"ד הקרוב, כל עוד רוחו בו (לועי תפקד כמכונת שאיבה) כשזמנו עומד מלכת (שעון שמש ביום מעונן).

רגע אחרי כניסתו לממ"ד (נעל מאחוריי את הדלת המגוננת) כשהוא מזיע (הגשם החומצתי שהזדחל אל עיניי) ומתנשף כהוגן (תוך שניות מועטות הורדתי את כמות החמצן הנקי בחדר לחצי, כשאני מעלה במקביל את הפחמן הדו חמצני) נשמע פיצוץ עז (את הצליל ששמעתי שניות בודדות לאחר מכן, לא אשכח לעולם). טיל נפל סמוך לממ"ד וכל הנוכחים התרוממו באוויר כתוצאה מהפיצוץ וההדף (כל הנוכחים בחדר התרוממו טפח מעל הקרקע) הפחד במקום היה נורא (האווירה במקום הייתה לגמרי הפוך ממרוממת).

כשהם יצאו החוצה, הם ראו את כל הזכוכיות של חלונות הראווה מנופצות כליל (ליל הבדולח הארצישראלי). החרדה שהוא חווה תלווה אותו עד עולם (לבטח הוא עוד ירדוף אותי משקיעה לשקיעה. תמונת חיי תהיה מהיום והלאה חצויה כיום ולילה: לפני ואחרי).

בשבת הוא עלה לתורה להודות על הנס והביא קידוש עם קוגל חריף וחם, מלפפון חמוץ וקוקה קולה (גרמתי לאי אלו אנשים להניח על קצה לשונם הבוער ירק חמוץ, וגם לשטוף את הכול עם טעם החיים). ופתאום הוא הבין שרק בגלל שאשתו התעקשה שהוא יקנה נעלי נייק (שופר בנעליי) המתאימים לגודלו, הוא יכל היה לרוץ לממ"ד למרות ממדיו.

יצירתי לגמרי!
עכשיו אם אפשר עוד קטע, ואחרי שהבנו את מהלך החשיבה והסגנון ננסה לפתור לבד.