נספח אתגר דו שבועי - אוי וי איז מיר

kiwi

מהמשתמשים המובילים!
המשתמש נחסם
וולף התחילו עם מכירת הביצים בביתם לפני עשר שנים, מאז מנטי שמה לב שהם השתלטו על הבנין ועל עסק מכירת הביצים בכל האזור.

"לא שייך בכלל", סחה בפורומים סגורים, "וולף גרים בקומה רביעית, ואנחנו בקומה שניה, הם מוכרים בערך עשרים תבניות ביצים ביום, חלקם נשברים בקומה שלנו, הבניין מתלכלך, רעש, בלגן, הם עושים כסף על חשבוננו!"

עם הזמן החליטה מנטי שיש מספיק קונים לוולף ולא יקרה כלום אם גם היא תפתח מכירת ביצים.

היא הזמינה בתור התחלה מהסוכן עשר תבניות. העבירה מפה לאוזן שאפשר להשיג אצלם ביצים, קומה נוחה, מחירים כמו וולף, בואו בהמוניכם.

והם באו, באותו יום קנו ממנה שתי תבניות, רווח נקי של ארבע ₪.

ואז נקישה בדלת. שתי קונות לא מוכרות לה והן צריכות דחוף שתי תבניות.

היא מכניסה אותן לבית, ועונה על שאלותיהן בסבלנות:

"למה אין חותמת?"

למה צריך חותמת?"

"זה מעיד שהביצים בפיקוח".

"קודם כל יש ביצים עם חותמת מזויפת. אז אל תחפשו דווקא חותמת. דבר שני, עשר שנים אני מוכרת, אף פעם לא היתה תלונה".

"עשר שנים? כמה תבניות ביום?"

"עשרים תבניות לפחות".

הן משלמות. רווח נוסף של ארבע ש"ח. יש!

"אפשר קבלה?"

"קבלה? מה זה?"

אחת מהן מתקשרת מול עיניה של מנטי: "מצאנו את המכירה של הביצים."

"מי אתם?" מנטי מבינה שהיא הסתבכה.

"מס הכנסה. השיחה מוקלטת, בהצלחה."

הן הולכות.

אוי וי איז מיר.
 

מ"ם

משתמש סופר
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
איור וציור מקצועי
@דוכסוסטוס :

אלו היו ימים יפים. יפים ועמוסים.

בבקרים הייתי רץ לחלק את הילדים, אחר-כך חוטף קטעים נבחרים משחרית, דופק שמירת סדרים באיחור סביר, דוחף כמה רוגעלאך וכוס קפה, שומע איך עבר הלילה על החברותא, מספר איך עבר עלי.

לומדים קצת, שומע את כץ מהספסל מאחורי מבכה על המקרר שלו שמקרטע, ממליץ לו על טכנאי, החברותא שלו טוען שיחפש מקרר יד שנייה, החברותא שלי טוען שבמקררים לא כדאי לקחת סיכון, מתנהל דיון אינטליגנטי בנושא. יוצאים רגע לקפה, בחדר קפה מתווכחים איך משליטים משמעת על הילדים של היום, עוברים למחירים המופקעים של רופאי השיניים וליתר המחירים המוגזמים שמטפסים כל העת.

לומדים עוד משהו, הראש-כולל מגיע פתאום עם קושיא, מאלתרים אל הקו המחשבתי שלו, בסוף הוא ממשיך מאתנו, אני קובל על ההתנהלות הלא-נכונה של הראש-כולל החל מקבלת האברכים וכלה בהערות מיותרות. לומדים עוד קצת, יוצאים לכוס-קפה נוספת, מקבל טלפון שלשלמה נולד בן – מזל-טוב – מה שאומר ששבוע הבא יש לי ברית בחיפה.

בצהריים היו הלוויות וטלפונים עם בני משפחה ובערבים היו השמחות. כמספר קרובי המשפחה והחברים כך מספר השמחות, השתדלתי לא להתעלם מאירועים ולתת את הכבוד.

כשלא היו שמחות - היו הכנסות-ספרי-תורה, סיומי מסכתות של אח שלי, שבע ברכות להשלמת מנין אצל השכנים וחתונות ענק של אדמורי"ם עם שולחנות מזרח מרשימים וגבירים לרוב.

בזמנים אחרים היו גם ערבי שבת וחג, שמחות בתוך המשפחה הפרטית שלי, מבצעים ברשתות השיווק, ילדים חולים וגם אני לפעמים לא הרגשתי טוב.

התעניינתי בחדשות מכל הסוגים, פוליטיקה, כלכלה, מדינאות ופנים-חרדי, אהבתי גם מוזיקה והייתי צריך לאתר זמן כדי להקשיב לה בנחת. בנוסף, קראתי את העיתון ואת כל מדוריו, כמובן בלי לדלג על הסב-טקסט האהוב עלי.

כשהתחתנו הילדים, הצטמצם זמני עוד יותר. התווספו שיחות טלפון עם הילדים והנכדים, הצטרפו השמחות של המחותנים לרשימת השמחות, הם הגיעו להתארח בשבתות ומדי פעם יצאנו לשבת גיבוש או לנופש מאורגן בבין-הזמנים.

בגיל המבוגר הזמן הוקדש בעיקר לתורים: לרופאים, לבתי מרקחת, לביטוח-לאומי, לבנקים ולגמחי"ם.

החיים עברו מהר- כמו שבת חורפית.

בגיל שבעים ושמונה התמוטטתי, במשך כמה ימים מצבי התדרדר עד שנפטרתי.

האמת שלא ציפיתי להגיע למקום ראשון בגן-עדן אבל היה ברור לי שאני לפחות בפנים, תמיד הייתי אומר שאני לא מחפש נוף לאלפים ואפילו לא לים, מספיקה לי תצפית טובה על בני ברק.

עשו לי הלוויה יפה, ומיד כשהגעתי לכאן חלחלה בי ההבנה שבזבזתי את החיים יום אחר יום בלי להניד עפעף.

הזמן כאן הוא נצחי ולכן הוא חולף לאט – כמו שבת קייצית, הבושה הנוראה בוערת לאיטה לפי קצב הזמן, גדולה מכל חרפה, שורפת מכל אש, מעמידה מולי בלי הפסקה את ההישגים שיכול הייתי להפיק מימי חיי מול התוצאה הדלה שבאמתחתי.

בדיוק כמו במשל על ההוא שנסע לארץ היהלומים וחזר עם מוצרי חלב מעופשים, הגעתי לכאן עם ידע מקיף בכל נבכי הפוליטיקה והיכרות מרשימה עם כל סינגל חסידי מהעשורים האחרונים, אבל כאן הידע הזה שווה כמו כוס חלב חמוץ.

אוי ווי איז מיר... אוי ווי... אוי...

אני חייב לעצור כי משפריצים עכשיו מים בחצר של הגהינם, פעם אחרונה השבוע – מהר לפני שאמשינוב מוציאים שבת.
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
@דוכסוסטוס :

אלו היו ימים יפים. יפים ועמוסים.

בבקרים הייתי רץ לחלק את הילדים, אחר-כך חוטף קטעים נבחרים משחרית, דופק שמירת סדרים באיחור סביר, דוחף כמה רוגעלאך וכוס קפה, שומע איך עבר הלילה על החברותא, מספר איך עבר עלי.

לומדים קצת, שומע את כץ מהספסל מאחורי מבכה על המקרר שלו שמקרטע, ממליץ לו על טכנאי, החברותא שלו טוען שיחפש מקרר יד שנייה, החברותא שלי טוען שבמקררים לא כדאי לקחת סיכון, מתנהל דיון אינטליגנטי בנושא. יוצאים רגע לקפה, בחדר קפה מתווכחים איך משליטים משמעת על הילדים של היום, עוברים למחירים המופקעים של רופאי השיניים וליתר המחירים המוגזמים שמטפסים כל העת.

לומדים עוד משהו, הראש-כולל מגיע פתאום עם קושיא, מאלתרים אל הקו המחשבתי שלו, בסוף הוא ממשיך מאתנו, אני קובל על ההתנהלות הלא-נכונה של הראש-כולל החל מקבלת האברכים וכלה בהערות מיותרות. לומדים עוד קצת, יוצאים לכוס-קפה נוספת, מקבל טלפון שלשלמה נולד בן – מזל-טוב – מה שאומר ששבוע הבא יש לי ברית בחיפה.

בצהריים היו הלוויות וטלפונים עם בני משפחה ובערבים היו השמחות. כמספר קרובי המשפחה והחברים כך מספר השמחות, השתדלתי לא להתעלם מאירועים ולתת את הכבוד.

כשלא היו שמחות - היו הכנסות-ספרי-תורה, סיומי מסכתות של אח שלי, שבע ברכות להשלמת מנין אצל השכנים וחתונות ענק של אדמורי"ם עם שולחנות מזרח מרשימים וגבירים לרוב.

בזמנים אחרים היו גם ערבי שבת וחג, שמחות בתוך המשפחה הפרטית שלי, מבצעים ברשתות השיווק, ילדים חולים וגם אני לפעמים לא הרגשתי טוב.

התעניינתי בחדשות מכל הסוגים, פוליטיקה, כלכלה, מדינאות ופנים-חרדי, אהבתי גם מוזיקה והייתי צריך לאתר זמן כדי להקשיב לה בנחת. בנוסף, קראתי את העיתון ואת כל מדוריו, כמובן בלי לדלג על הסב-טקסט האהוב עלי.

כשהתחתנו הילדים, הצטמצם זמני עוד יותר. התווספו שיחות טלפון עם הילדים והנכדים, הצטרפו השמחות של המחותנים לרשימת השמחות, הם הגיעו להתארח בשבתות ומדי פעם יצאנו לשבת גיבוש או לנופש מאורגן בבין-הזמנים.

בגיל המבוגר הזמן הוקדש בעיקר לתורים: לרופאים, לבתי מרקחת, לביטוח-לאומי, לבנקים ולגמחי"ם.

החיים עברו מהר- כמו שבת חורפית.

בגיל שבעים ושמונה התמוטטתי, במשך כמה ימים מצבי התדרדר עד שנפטרתי.

האמת שלא ציפיתי להגיע למקום ראשון בגן-עדן אבל היה ברור לי שאני לפחות בפנים, תמיד הייתי אומר שאני לא מחפש נוף לאלפים ואפילו לא לים, מספיקה לי תצפית טובה על בני ברק.

עשו לי הלוויה יפה, ומיד כשהגעתי לכאן חלחלה בי ההבנה שבזבזתי את החיים יום אחר יום בלי להניד עפעף.

הזמן כאן הוא נצחי ולכן הוא חולף לאט – כמו שבת קייצית, הבושה הנוראה בוערת לאיטה לפי קצב הזמן, גדולה מכל חרפה, שורפת מכל אש, מעמידה מולי בלי הפסקה את ההישגים שיכול הייתי להפיק מימי חיי מול התוצאה הדלה שבאמתחתי.

בדיוק כמו במשל על ההוא שנסע לארץ היהלומים וחזר עם מוצרי חלב מעופשים, הגעתי לכאן עם ידע מקיף בכל נבכי הפוליטיקה והיכרות מרשימה עם כל סינגל חסידי מהעשורים האחרונים, אבל כאן הידע הזה שווה כמו כוס חלב חמוץ.

אוי ווי איז מיר... אוי ווי... אוי...

אני חייב לעצור כי משפריצים עכשיו מים בחצר של הגהינם, פעם אחרונה השבוע – מהר לפני שאמשינוב מוציאים שבת.
אחח זה נוקב וכואב!
 

וי שלוק

מהמשתמשים המובילים!
מוזיקה ונגינה
אני שם לב שכל מי שמעוניין לרגש או לספר פאדיחה מוצלחת תמיד יקשר זאת לחתן בפגישות וכדו', אולי כדאי לגוון לשם המקוריות?
 
נערך לאחרונה ב:

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
@nechama ro חזק! אהבתי! וגם את צורת הכתיבה...
 

הדוויג

עורך תוכן ראשי
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
עריכה תורנית
@סיפורים, הסיפור שהעלית זהה כמעט אחד לאחד לסיפור של @nechama ro
ואם זה לא 'אוי וייזמיר', אז איני יודע 'אוי וייזמיר' מהו...
 

nechama ro

משתמש מקצוען
העניין עם הסיפור שלי הוא שלצערי הרב הוא בהשראת סיפור אמיתי :eek: - אמנם דרמטי פחות, אוי ויי זמירי פחות, בוטה הרבה פחות ועם גיבורי משחק שונים. אבל ההבעה - היא העתק מדיוק של זו שנחה על פרצופי מייד בסיום שליחת ההודעה...
 
נערך לאחרונה ב:

ביזנסטורי - אילה

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
עריכה והפקת סרטים
ברוך היה בחור פיקח. מאז ומעולם הוא ידע מהו ערכו של כסף, ושכדאי לחסוך אותו לעתיד.

עוד בעודו ילד, אביו היה נותן לו מדי חודש כמה לירות בשביל לנסוע בהם לחיידר, והוא לא נרתע מללכת מדי יום חצי שעה לכל כיוון על מנת לחסוך אותם, וכשהצטבר לו סכום מכובד, הוא קנה בהם דברים מועילים, פחות או יותר.

בעודו מאורס, שח הוא לארוסתו בעינים בורקות, "אצלנו בבית ניישם את הכלל 'סוף מעשה במחשבה תחילה', לא נחיה בצורה בזבזנית, כמו כל החברים הנשואים שלי", היא ראתה את נחישותו, ונדבקה גם היא בהתלהבותו.

בתור זוג צעיר הם הרוויחו סכום די יפה, שהספיק להם היטב להוצאות השוטפות ואף יותר מזה, אך נאמן לעיקרון שקבע לעצמו, לא נתן הוא לחרוג מהמסגרת שקבע לעצמו לחודש. כל לירה שלא נצרכה לשוטף, נאגרה בחשבון פק"מ מיוחד, לנישואי בתו הקטנה שזה עתה נולדה, ולשאר הילדים שבוודאי יבואו אחריה.

הינדה אשתו, שלא הורגלה מבית הוריה להידוק חגורה שכזה, ניסתה מדי פעם לבקש ממנו לצאת אולי לנופש בבני ברק, העיר שליד הים, או סתם לצאת לשיט על הכנרת. אך הוא סירב בצורה מוחלטת, "את לא מבינה שזו חריגה גדולה מהסכום החודשי? איך נוכל לעמוד בזה? הרי את רוצה שנוכל לתת למירי המתוקה דירה בירושלים, לא כן?", היא התקשתה לעמוד בפני נחרצות דעתו, ושתקה.

היא שתקה גם כשכל השכנות התחדשו בבגדים מדי עונה, והיא לבשה את אותם בגדים משנה לשנה, גם כשכולם שיפצו והרחיבו את דירותיהם, היא נשכה שפתיים, ובלבד שיוכלו לחתן את ילדיהם בכבוד.

ברוך לא הסכים גם לראות מה מצב הפק"מ המקודש; "חז"ל אומרים שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, מה, את יותר חכמה מהם?", תהה.

עם השנים ידעו כל תושבי השכונה מהי הכתובת למסירת בגדים שכבר עבר עליהם הכלח, ואיזו שכנה תשמח לקבל כל פרי וירק שילדיהם מסרבים לאכול.

עברו להם שנים, האינפלציה התנפחה, הלירה הפכה לשקל, השקל לשקל חדש, ומירי הקטנה הפכה לנערה בו' סמינר.

"הגיע הזמן, ברוך", שחה הינדה לבעלה, "לבדוק מה המצב בחשבון החסכון, אינך סבור כך?", באופן מפתיע, ברוך סבר וקיבל, ויצא בצעדים מזורזים לסניף המוכר של בנק פאג"י.

כשחיוך מרחף על שפתיה, פנתה הינדה לעבודות הבית. אצלה ימי האירוסים לא יהפכו למסע של גיוס גמ"חים, כל חייה עמלה היא כדי להגיע לרגע זה.

החריקה המוכרת מכיוון הפתח האיצה אותה לדלת. הדם אזל מפניה למראה פניו המזועזעות של בעלה. בלי מילים, הוא הצביע לה על המסמך שקיבל מהבנק. אלף ארבע מאות ארבעים וארבעה שקלים חדשים. זה מה שיש בחסכון.

אוי ויי איז מיר.
דייי!!!!!!!
לבכות בשבילם.
אבל בינינו,
אין סיכוי שזה הגיוני כל כך.
אם הם באמת חסכו כל חודש סכום יפה של לירות,
גם אחרי האינפלציה יכל להצטבר להם סכום נחמד יותר של שקלים.
בנוסף,
אין סיכוי שהוא לא קיבל התראות בדואר או אפילו זימון לסניף כשהתחלף השקל.
אבל עדיין,
טרגדיה.
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
דייי!!!!!!!
לבכות בשבילם.
אבל בינינו,
אין סיכוי שזה הגיוני כל כך.
אם הם באמת חסכו כל חודש סכום יפה של לירות,
גם אחרי האינפלציה יכל להצטבר להם סכום נחמד יותר של שקלים.
בנוסף,
אין סיכוי שהוא לא קיבל התראות בדואר או אפילו זימון לסניף כשהתחלף השקל.
אבל עדיין,
טרגדיה.
נניח שהם חסכו 14,440,000 לירות. ובמילים - ארבע עשרה מליון, ארבע מאות וארבעים אלף לירות.
בתאריך 22/02/1980 הוחלפה הלירה לשקל. כל שקל - 10 לירות. כעת היו להם רק 1,444,000 שקלים.
בתאריך 09/1985 הוחלף השקל לשקל חדש. כל 1000 שקלים שווים שקל אחד חדש.
כעת נשארו להם 1,440 שקלים חדשים בלבד.
לא כן?
ולא הבנתי מה היה מועיל לקבל זימון לסניף כשהתחלף השקל, זה היה נשאר אותו סכום בדיוק.
 

סיפורים

משתמש מקצוען
הנדסת תוכנה
הפקות ואירועים
@סיפורים, הסיפור שהעלית זהה כמעט אחד לאחד לסיפור של @nechama ro
ואם זה לא 'אוי וייזמיר', אז איני יודע 'אוי וייזמיר' מהו...
%D7%90%D7%95%D7%99-jpg.569748

עונש למי שכותב ונזכר רק אחרי שבוע להעלות...
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  15  פעמים

לוח מודעות

למעלה