ניקוד ספר לימוד קריאה

[חגי פאהן]

שלום וברכה. קיבלתי עבודה, לנקד סיפורים קצרים ללימוד קריאה. בסיפורים הראשונים יש רק פתח וקמץ, מאיזשהו קו מצטרף גם חיריק וכו'.
הבעיה שבחלק של הפתח וקמץ יש את המילה מחק. המחבר כנראה התכוון להגות מַחַק, אבל למיטב זכרוני צריך לומר מֶחָק, וזה הורס את הקטע שהתלמיד צריך להתאמן רק על A.
או בחלק של חיריק וקמץ-פתח, יש 'איחרה'. איך אומרים, אִחֲרָה או אֵחֲרָה?

ומה עושים עם 'מחק'?

 

[חברה]

ח' לא מקבל תשלום דגש
והנכון הוא מחק בפתח

 

[אברהם]

גם לי היה כזה ספר והמחברת הייתה צריכה לשנות הרבה סיפורים ושמות בגלל זה...

 

[חגי פאהן]

ח' לא מקבל תשלום דגש
והנכון הוא מחק בפתח

זה נכון שהיא לא מקבלת תשלום דגש, אבל פה זה לא תשלום דגש. כמו שכתוב "הֶחָגָב", "ויבוא יוסף הֶחָדְרָה" ועוד הרבה.

או שהכוונה בתשלום דגש ל'איחר'? בד"כ אין, אבל בפועל הזה מצינו שכתוב אֵחַר ולא אִחֵר.
ומחק בפתח פתח? אבל בד"כ משקל קֶטֶל הוא מה שיצא מהפעולה, כמו פֶצַע תוצאה של פציעה וכדומה. ולמה שעושה פעולה תמיד מתאים יותר משקל קַטָל, לא?

 

[משה מנחם]

ומי אמר לך ש'מחק' זה לא אותו משקל כמו 'נעל' וכמו 'מחט'?

 

[אפכא מסתברא]

1. לפני 50 שנה גרסו 'מַחַק' על משקל 'נעל'. האם שינו זאת מאז?
2. אֵחֲרָה (בהוראות האחרונות - לעת עתה - של האקדמיה, כל צירה שמקורו בחיריק צריך להוסיף לו יו"ד בכתיב חסר הניקוד, לפיכך כנראה כתבה המחברת 'איחרה'.)

 

[חגי פאהן]

ומי אמר לך ש'מחק' זה לא אותו משקל כמו 'נעל' וכמו 'מחט'?

הנעל לא נועלת אלא נועלים אותה. אבל המחק כן מוחק, וכך הוא מכונה במשנה (כלים יג ב): "מַכְתֵּב שֶׁנִּטַּל הַכּוֹתֵב, טָמֵא מִפְּנֵי הַמּוֹחֵק. נִטַּל הַמּוֹחֵק, טָמֵא מִפְּנֵי הַכּוֹתֵב".
מַחַק לענ"ד מתאים יותר כדי לתאר את הפירורים שנותרו בסיום המחיקה, בדומה למֶקֶק ספרים.
אדאתינן להכי, מצאתי את מקור המילה כנראה, ב"ב פט: שם מדובר על כלי של מוכרים ליישור אבקה. מעניין שבאבן שושן הם מחלקים: מַחַק זהו גומי שבו מוחקים, ומֶחָק זה הכלי של ישור הקו.
כנראה אצטרך ליישר איתם קו...

 

[חגי פאהן]

גם לי היה כזה ספר והמחברת הייתה צריכה לשנות הרבה סיפורים ושמות בגלל זה...

אם אנקד בכל מקום "מֶה עָשְׂתָה" בסגול כדין, היא תזרוק את הספר לפח ותכתוב חדש...

 

[אברהם]

אם אנקד בכל מקום "מֶה עָשְׂתָה" בסגול כדין, היא תזרוק את הספר לפח ותכתוב חדש...

אתה יכול להשאיר בקמץ כי כך קבעה כבוד האקדמיה ירום הודה
אבל אני באמת שיניתי לה לסגול והיא כתבה הכל מחדש
(בלי קשר, הספר הזה היה הסיוט של החיים שלי בכל תקופת עבודתי בתחום. ראה כאן. זו רק טעימה קטנטנה ממנה)

 

[חגי פאהן]

איזה צחוקים עם לקוחות.

איך מקובל לכתוב את השם יָרוֹן, בכתיב מלא או חסר?

 

[אפכא מסתברא]

(בלי קשר, הספר הזה היה הסיוט של החיים שלי בכל תקופת עבודתי בתחום. ראה כאן. זו רק טעימה קטנטנה ממנה)

וויי, מחניק... זה המקום שבו היהודים כבר צוחקים (ע"ע הצאר ניקולאי והבדיחה היהודית).

איך מקובל לכתוב את השם יָרוֹן, בכתיב מלא או חסר?

מקובל מלא, ואפילו מבחינת דקדוק זה לא טראגי, כי יש כו"כ פעמים בתנ"ך כתיב מלא בעתיד. (לא בדקתי על 'ירון' דווקא, ודוגמא עומדת לי בקצה המקלדת, אבל אין לי פנאי לחכות לה שתקפוץ...)