טקסטים ניקוד ספר דקדוק תורני

סטודיו ישר

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
לא ידעתי באיזה פורום לשאול את השאלה ....
אני מעמדת ספר דקדוק תורני (המלמד הגיה נכונה של מילות התפילה)
מתוך כל הספר החלק של הפסוקים, הדקדוק וכללי הדקדוק וכן שירים מחורזים יהיו מנוקדים.
הכותב מעוניין שינקדו את הספר לפי הדקדוק התנכ"י
אני לא מסכימה איתו אני חושבת שרק הפסוקים יהיו מנוקדים לפי התנ"ך וכל השאר לפי הניקוד המקובל בימינו
אשמח מאד לשמוע חוות דעת ממי שמכיר את הנושא בספרי קודש ויודע מה מקובל

תודה רבה!
 

חגי פאהן

משתמש סופר מקצוען
עימוד ספרים
עיצוב גרפי
מקובל אצל הרוב לנקד לפי הניקוד המקובל.
אבל יש פנאטים קיצוניים (שחביבים עלי מאד) שמנקדים הכל לפי התנ"ך (עיין "זריחה בפאתי קדם" ג"כ על ישיבת מיר בזמן השואה). לדוגמה, בסוף משפט "הוֹלָכֶת" במקום הוֹלֶכֶת, וכעזה"ד. קצת משונה, אבל אני לא חושב שהם מפסידים קונים בגלל זה.
וכבר אמר מי שאמר "הלקוח תמיד צודק".
 

סטודיו ישר

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
תודה על התגובה !
הוא פתוח לשמוע ואמר שאם לפחות שני רבנים, ברי - סמכא יסכימו עם זה, ויתנו לו אישור הוא מוכן
אין לי עניין להתעמת איתו אבל חשבתי שקשה ופחות זורם לקרוא ספר שמנוקד רק לפי התנ"ך

אני רוצה בטובת הספר נטו
 

אפכא מסתברא

משתמש סופר מקצוען
עריכה תורנית
מוזיקה ונגינה
הדרך שלי בניקוד טקסט תורני היא ממוצעת - ניקוד על פי כללי המקרא אבל בלי שינויים של הפסק המתנגשים בהגיה המקובלת. דוגמאות:
דִּבְרֵי תוֹרָה (התי"ו רפה בגלל אם הקריאה שלפניה)
דִּבֶּר, סִפֶּר אבל בהפסק - דִּבֵּר, סִפֵּר
הַלְוִיִם (בלי דגש בלמ"ד ובלי יו"ד נוספת)
יִקְחוּ (השמטת הדגש החזק בקו"ף)
השמטת דגש חזק שאחרי ה"א הידיעה במ"ם שוואית של זמן הווה בבניינים פיעל ופֻעל
ועוד כיו"ב.
אבל בהפסק לא אנקד שָׁבַע אלא שֶׁבַע וכד'.
לטעמי יהיה זה מגוחך לנקד ספר דקדוק תורני (בפרט המיועד להוראת הגייה נכונה בתפילה, אם הוא מכוון להגייה אשכנזית) על פי כללי האקדמיה העדכניים.
ברור שהפסוקים וקטעי התפילה חייבים להיות מנוקדים בהתאם מוחלט למקור.
 

שמולי

תג, רב-טקסט
עימוד ספרים
עד שאנו שואלים מה נעשה לך עם נקודות הספר, נשאל מהו סגנון החיבור עצמו: אם המחבר עשה עמודיו שפת חז"ל וכולו רצוף לשון הקודש, הרי בצדק הוא דורש את הנקודה בהתאם. לעומת זאת אם בחר לו המחבר לדבר צחות לשון עברית, חדשים גם ישנים, כדאי יהיה לנקד לפי המקום והזמן.

יוצא מן הכלל הוא כמובן הפסוקים, שיש לנקדם כהלכתם כפי שציינו כבר, וגם שירים, התלויים במשקל ובחריזה.
 

אפכא מסתברא

משתמש סופר מקצוען
עריכה תורנית
מוזיקה ונגינה
לענ"ד, ספר תורני (בפרט כזה העוסק בענייני דקדוק/ניקוד כחלק הכרחי מתכנו, שהרי אי אפשר ללמד הגייה נכונה בלי זה) מן הראוי שינוקד הכי קרוב למקורות. אי לכך, ברור שמאחר שאין הספר כתוב בטעמי המקרא אין להכיל עליו כללים הנובעים מטעמים (שינויי הפסק, דגשים של דחיק ואתי מרחיק וכד'), אבל אם גם בספרים תורניים לא ידקדקו על פי דקדוק המקרא, עלולה תורת הדקדוק הנכון והאמתי של לשון הקודש להשתכח ח"ו.
מה שקורה כיום לפי דקדוקי האקדמיה - יש התרחקות סוחפת מכללי לשה"ק.
 

סטודיו ישר

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
תודה רבה פה לעולם על ההתיחסות והענות!

מה אתם עושים עם אותיות בגד כפת אחרי אותיות א ה ו י לפי התורה הן צריכות להיות רפויות ולפי לשון ימינו הן דגושות?
 

ישיר

משתמש מקצוען
פיתוח / אפיון / עיצוב אתרים
עיצוב גרפי
עריכה תורנית
תודה רבה פה לעולם על ההתיחסות והענות!

מה אתם עושים עם אותיות בגד כפת אחרי אותיות א ה ו י לפי התורה הן צריכות להיות רפויות ולפי לשון ימינו הן דגושות?
גם בתורה זה לא חד משמעי ומשתנה לפי מצבים וכללים מסויימים. ולכן נראה לי לא הכרחי לעמוד על כך וניתן להשאיר דגש (בפרט אם לא מנקדים 100% לפי דקדוק המקרא).
 

אפכא מסתברא

משתמש סופר מקצוען
עריכה תורנית
מוזיקה ונגינה
ההשמטה של הדגש הקל אחרי אהו"י היא תלוית טעם (כשיש טעם מחבר בין שתי המלים) ועל כן אין הכרח לפעול על פיה, אבל יש ביטויים שבהם זה בכל זאת מתבקש, כמו: יהי כן, אף על פי כן, כמו כן וכיו"ב.
 

אירועים קרובים

ראש פינה

הפרוגיסטים נותנים בראש

לוח דרושים

למעלה