נושא החודש // שבט תש"פ // בחירה

nechama ro

משתמש מקצוען
יכולת לטבוע
בים החיים
בחרת לחתור
בין גליו

יכולת ליפול
לבור שבדרך
בחרת לקפוץ
מעליו

יכולת לשקוע
בסבך העבר
בחרת לפנות
לעתיד

יכולת מזמן
לעזוב, לוותר
בחרת לשקוד,
להתמיד

יכולת לשאת
טינה בליבך
בחרת לשכוח,
לסלוח

יכולת לפזול,
אכול בקנאה
בחרת בכל זאת
לשמוח

יכולת לשבת
אחוז רחמים
בחרת לפעול
מעשים

יכולת למצוא
אינספור תירוצים
בחרת לבחור
בחיים
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
רָצִיתִי לִבְחֹר
שָׁמַיִם זַכִּים
לְלֹא עָנָן וְסַעַר
נִרְאוֹת צְלוּלָה
- שְׁקִיפוּת שֶׁל מֵי נָהַר.
סער - נהר לא כל כך מתחרזים.
צבי יאיר:

בְּחִירָה חָפְשִׁית

הָיֹה הָיָה מֶלֶךְ אַדִּיר
וּבְכָל מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ
אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ
בִּלְעָדוֹ לֹא יָרִים.

וַיְהִי הַיּוֹם
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְעַבְדּוֹ
נֶאֱמַן בֵּיתוֹ:
הָבָה אֶבְנֶה לְךָ
הֵיכַל מַלְכוּת
בּוֹ אַתָּה תֵשֵׁב
לְכִסֵּא מוֹשֵׁל.

וְהָיָה בִדְרֹךְ הַמֶּלֶךְ
עַל סַף אַרְמוֹן עַבְדּוֹ
יָרִים אֶת כִּתְרוֹ
וְהָיָה כְּאַחַד הָאָדָם.

וְהָיָה מִדֵּי רְאוֹת הָעֶבֶד הַנֶּאֱמָן
אֶת מַלְכּוֹ
בְּלִי כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ
וּבְאֵין שַׁרְבִיט הַזָּהָב בְּיָדוֹ - -
יֶהֱמוּ רַחֲמָיו
וְנַפְשׁוֹ תִשַׁח
וּמֵעַל כִּסְאוֹ יִצְנַח
לְרַגְלֵי הַמֶּלֶךְ.
אכן ה'והיה' קצת מלאה (מ' פתוחה, ל' שוואה, א' סגולה). אבל יש לזה איזושהי הילה מיסטית כלשהי, ברסלבית' אולי?
החרוזים יפים מאד.
התוכן פחות מסתדר.
האם באמת הנהג נסע בפראות, בגלל שהוא לא ידע שיש לזוג הזה ילד, ולכן הוא הרג אותם?
השיר שואל את השאלה 'האם היינו מתנהגים אחרת לו ידענו את הנתונים?'. כמובן זו לא אשמת הנהג (אני התכוונתי לנהג הרכבת, ובכלל הוא דרס את הילד 'הפזור') אלא יש כאן שאלה תיאורטית ולא מאשימה. כמובן ש'הפזור' אשם יותר מכולם. וההלך אשם בכך שאינו יודע קרוא וכתוב. אבל גם כלפי ה'לא אשמים' מופנית השאלה. שהיא בעצם שאלה פילוסופית - אמונית, למה אנחנו עוברים על רצון המלך. כי אנחנו לא מספיק מחוברים? ואם היינו? כי אנחנו לא יודעים את האיסורים? אז למה לא נשב הרגע ללמוד הכל עד שנדע ולא נצער אותו? האם אנחנו עובדים על עצמנו?! - בשביל זה יש את הבית האחרון שהוא בעצם הנמשל והפואנטה בשיר - את הכל יביא הא' במשפט, אם טוב ואם רע. וכדרשת חז"ל.
וואי חתיכת דרשה... סליחה.
 
נערך לאחרונה ב:

Angular

משתמש סופר מקצוען
יכולת לטבוע
בים החיים
בחרת לחתור
בין גליו

יכולת ליפול
לבור שבדרך
בחרת לקפוץ
מעליו

יכולת לשקוע
בסבך העבר
בחרת לפנות
לעתיד

יכולת מזמן
לעזוב, לוותר
בחרת לשקוד,
להתמיד

יכולת לשאת
טינה בליבך
בחרת לשכוח,
לסלוח

יכולת לפזול,
אכול בקנאה
בחרת בכל זאת
לשמוח

יכולת לשבת
אחוז רחמים
בחרת לפעול
מעשים

יכולת למצוא
אינספור תירוצים
בחרת לבחור
בחיים
וואו. מושלם!
 

ישר והפוך

משתמש מקצוען
הוא יחליט מחר.
תמיד הוא עומד בפני הצומת הבלתי אפשרית הזו. מי החליט על הדבר הנורא הזה שקוראים לו 'להחליט'?

"אז מה אתה אומר, נצא מחר בשמונה? "
"אהמממ... שמונה? נראה. אולי לא נסכם על שעה מדוייקת, משהו כמו שמונה- שמונה וחצי- רבע לתשע. אולי בעצם בשבע וחצי? הכי טוב, נראה מחר."

"מה אמרת, כבוד הרב? הנעליים נוחות לך? המידה טובה? המחיר נראה לך? על איזה דגם החלטת? בחרת כבר?"
לא יודע. לא יודע. לא יודע! אני חושב שזה- זה, בעצם לא. הוא- זה הוא. אולי לבחור במשהו אחר בכלל? אולי עדיף בעצם להחליט על חנות אחרת וזהו.

האמת, הוא לא מבין את המוכר... שואל בנשימה אחת חמש שאלות לבחירה, וחושב שהוא אמור לשלוף בקלילות מהארנק את הבחירה המתאימה.
רק תנסו לרגע אחד להיכנס לנעליים שלו... לוחץ שם, צפוף. ולפעמים הבחירה עולה לו לגמרי ביוקר.

ככה זה כשצריך לבחור ברכישת מוצר, הוא מרגיש במיני מאסר.
ככה זה כשצריך לבחור על איזה תחום ללכת להתמקצע, הוא לא מסוגל- מתבלבל מההיצע.
ככה זה כשכואב לו הראש רק מלבחור, ומתלבט האם לקחת נורופן או אקמול. ככה זה וזהו. היום- מחר- אתמול.

והבחירה הבלתי אפשרית הזו מתנגשת בו כל הזמן, מן לונה פארק כזה של מכוניות מתנגשות. אתה בורח- והיא מתנגשת בך, ואתה עוד אמור לצחוק ולהמשיך הלאה, עד להתנגשות הבאה.
היא בלתי אפשרית, הבחירה הזו. בלתי אפשרית. כמה שהוא מנסה לברוח ממנה- היא רודפת אחריו. היא דורשת ממנו: "תבחר".
למה?

מאז שהיה ילד, תמיד חלם על עולם יפה, מסביר פנים. בו תהיה אופציה של "בחר כן" "בחר לא" ו"בחר לא לבחור" מן פתק לבן כזה. כמה טוב שלפחות בבחירות הממשלה מבינים את הצורך הנואש שלו. זו מדינה מתחשבת, חושבת על האזרח הקטן, שבשבילו לבחור ולהחליט- זהו משהו ענק.
אז הוא בוחר. בוחר בלא לבחור, אפילו שאין לו פתק לבן.



----

והיום הוא הרגיש רע. עוד אפשרות בחירה ניטלה ממנו.
העולם נוטה לסבך אותו יותר ויותר, הזן הזה של המוצר 'התחשבות' הולך ונכחד מהעולם.
הבנתם? עד עכשיו היתה לו בחירה ברורה בין 'צטט הודעה' לבין 'שלח תודה'. זה היה בסדר גמור מבחינתו, כי ניתנה לו בעצם רק אופציה אחת שאהב מאד להשתמש בה. לצטט אחרים הוא לא אוהב ממילא.

אבל היום... היום הוא מרגיש שזהו. חלאס, נגמרה זכות הבחירה. למעשה הוא מרגיש שנעשה איתו כאן עוול, פשוט עוול.
לפחות מקום אחד שעד היום הרגיש בנח, שהיה לו ברור בדיוק מה שהוא רוצה, ועכשיו- ניטלה ממנו לגמרי זכות הבחירה. כן, מבחינתו כשיש מספר אופציות מבלבלות, יש אופציה אחת ויחידה: "תבחר בפעם אחרת".

אז אם הוא לא שולח 'תודה' אל תקפידו, בבקשה. תדונו אותו לכף זכות.
באמת שהוא היה רוצה, רק שהוא עדיין מתלבט באיזו תודה לבחור.
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
השיר שואל את השאלה 'האם היינו מתנהגים אחרת לו ידענו את הנתונים?'. כמובן זו לא אשמת הנהג
אכן. אך התכוונתי לזה, שבוודאי הנתון שיש לילד הורים שמחכים לו, לא היו משנים בכהוא זה את התנהגות הנהג. אין נהג שפוי בעולם שהשאלה אצלו האם לדרוס ילד תלויה בנתון האם יש לו הורים.
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
אכן. אך התכוונתי לזה, שבוודאי הנתון שיש לילד הורים שמחכים לו, לא היו משנים בכהוא זה את התנהגות הנהג. אין נהג שפוי בעולם שהשאלה אצלו האם לדרוס ילד תלויה בנתון האם יש לו הורים.
סוף האמת להתגלות!!!
אז זו האבולוציה של השיר -
בתחילה היה כתוב 'לו ידע המלך לו ידע, על תקות הילד...'. כלומר שהוא הוציא את ההורים להורג.
ואז נוספו שאר הבתים. ובבית הרביעי על השומר נוצר קשר לבית השני של ההלך שקטף שושנה.
וחשבתי שאם כבר אז כבר. לשנות את הבית הראשון לנהג הרכבת במקום המלך ולקשור אותו לבית השלישי.
ובפרט שהמלך בבית האחרון הוא דמות חיובית וכבר נוגע בגבולות הנמשל. ובבית הראשון... לא נעים שהוא מוציא להורג.
אגב, השיר במקורו התחיל לי בראש (ככה זה עובד אצלי לפעמים. 'לו ידע - לו ידע - לו ידע' צלצל לי מעניין) 'לו ידע ג'ינג'יס חאן לו ידע...' והסוף היה צריך לומר שההשלכות לא היו מזיזות לו.
תודה רבה על הבקורת הנכונה והמדויקת.
 

ביזנסטורי - אילה

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
עריכה והפקת סרטים
בחרתי
ללכת לישון מאוחר
כדי לגמור
לתקן את הגרב.
אבל
זה לא אומר
שאני לא עייפה.

בחרתי
לצום מאתמול עד מחר
כדי להוריד
קצת עודף משקל.
אבל
זה לא אומר
שאני לא רעבה.

בחרתי
לפתוח חלון ולא לחמם
כדי לאוורר
את הבית.
אבל
זה לא אומר
שלא קר לי.

בחרתי
ואני עדיין בוחרת
במה שנדמה לי כדאי.
אבל,
זה לא אומר
שאני מוכנה לשלם את המחיר...
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
בחרתי
ללכת לישון מאוחר
כדי לגמור
לתקן את הגרב.
אבל
זה לא אומר
שאני לא עייפה.

בחרתי
לצום מאתמול עד מחר
כדי להוריד
קצת עודף משקל.
אבל
זה לא אומר
שאני לא רעבה.

בחרתי
לפתוח חלון ולא לחמם
כדי לאוורר
את הבית.
אבל
זה לא אומר
שלא קר לי.

בחרתי
ואני עדיין בוחרת
במה שנדמה לי כדאי.
אבל,
זה לא אומר
שאני מוכנה לשלם את המחיר...
חזק!
כל כך מאפיין את הדור המפונק שלנו
(טוב, טוב, לא אמרתי כלום. רק אני ככה.)
 

m.p

משתמש צעיר
השעה 17:00 אחרי הצהריים, אני מביטה סביבי

הבית הפוך!, נירות על השולחן ועל הריצפה, שאריות מן הגזירות של הילדים

בובות פרוה וכדורים מושלכים על הריצפה, תוצאות מעלליו הקונדסיים של הקטנצ'יק בן השנה וחצי.

ספרים ועיתונים על הספה

פיג'מה נטושה מהבוקר

שקדי מרק מפוזרים

ומה לא????

אני צריכה לעשות משהו!! אני חיבת!!

חיבת לסדר, חיבת להפעיל מכונה, חיבת לאסוף את כל הנירות מהשולחן,

לשוות לבית מראה נורמלי

להפעיל אולי מכונת כביסה

להתחיל להכין ארוחת ערב.

תתחילי! אני אומרת לעצמי! את צריכה להתחיל חיבת!!

ואני מתחילה! מתחילה למלא אחר כל הפקודות שאני מנחיתה על עצמי!

לאסוף! לארגן! לכבס! להתיחס לילדים בין לבין , להכין חביתות!

אני עובדת ממושמעת מאד. עושה כל מה שאני מצוה על עצמי.

בסוף היום יושבת מותשת על הספה, חושבת על שלל המשימות שבצעתי ועל מה שעוד מחכה. ושוב, על מה שצריך לעשות , ולהספיק ולארגן....



ופתאום – עוברת בי מן מחשבה שכזו – ומה אם לא?? מה אם לא אעשה את כל המשימות ברשימה המתנוססת במוחי? מה יקרה אז?

מי מכריח אותי בעצם? מי מחייב?

וכמו ברק מאירה בי ההבנה הזו – אף אחד לא מכריח אותי!! אני לא צריכה לעשות את כל זה. אני רוצה!!

אני רוצה בית מסודר – אף אחד לא מכריח אותי

אני רוצה באמת ילדים שמחים ושבעים

אני רוצה רוצה באמת שיהיו להם בגדים נקיים

אני רוצה לעבוד ולעסוק בדברים שמאתגרים אותי.

מחר בשעה 17:00, שוב אזכיר לעצמי את אותה רשימה של היום

אבל מחר זה יהיה אחרת –

אני רוצה!! רוצה מאד לסדר! רוצה להפעיל כביסה! רוצה להכין ארוחה בריאה וטובה!

אני רוצה לחיך לילדים , לשמח אותם לתת להם.

אני אלך עם הרצון שלי יד ביד, ואתן לו להזרים בי דלק של כח וחיוך פנימי

כמה טוב לפגוש את הרצון – איפה התחבאת עד עכשיו?? ברוך הבא!!
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
נעמה ניגשה בביישנות לדלת ביתה, ופתחה אותה. מעבר לדלת, כפי שסוכם מראש, עמדה נחמה וחמשת ילדיה. מוישי אורי נתי חנהל'ה וגיטלה.
כמידי שבת עטו הילדים על בניה של נעמה, גבריאל בן השלוש ואלחנן בן החמש, והקרח הדק נשבר.
שתי הנשים, האורחת והמאחרת, ערכו את סעודת השבת, פטפטו, החליפו מתכונים, ונעמה חשבה לעצמה שפתאום היא כבר פחות מרגישה לבד. בליבה רצתה לחבק את נחמה, שבחרה לסעוד איתה ועם ילדיה את סעודות השבת, וכך היא איננה חשה את הכאב הידוע של עריכת סעודות השבת לבד; הכאב אותו מספרות כל החברות בקבוצת התמיכה 'עטרת הבית'.

בזמן שהסעודה התנהלה כסדרה, מוחה וליבה לא יכלו להתפנות לדבר, מלבד ליהנות מן הרעש ומהיעדר הריקנות.
ואחרי שהסעודה נגמרה, ונחמה וילדיה עזרו לה לפנות ולארגן את הסלון, והיא הלכה לישון על המזרון שמונח על הרצפה, מה שנשאר מאז הגט שלקח איתו את רוב ככל ריהוט הבית, היא לא יכלה להפסיק להודות לקדוש ברוך הוא, שסידר לה חברה שגרה קרוב, שבעלה אוכל בקביעות את סעודות השבת בישיבה, מה שמאפשר להן לאכול בצוותא חדא את כל סעודות השבת. שבת אחרי שבת אחרי שבת.

בזכות העבודה של חנוך, בעלה של נחמה, היא מצליחה לשמור על הדימוי שלה בעטרת הבית, דימוי של אישה שחזקה יותר מאחרות, שנושאת בהצלחה את קשיי הבדידות. כזו שלא מגיעה למפגש של ביום ראשון על סף שבירה.

ובזמן שנעמה פרשה לישון, והשכיבה את גבריאלצ'יק ואלחנן במיטותיהם בסלון, חזרו נחמה וילדיה אל ביתם, שם העירו את אבי המשפחה שכבר סיים ללמוד את הדף היומי, פרשת השבוע, האור-החיים, והוא ערך קידוש והם נטלו ידיים והתחילו את הסעודה. האמיתית. הפרטית. שלהם.

וכתמיד, טרם ברכת המזון, דפק חנוך על השולחן, והזכיר לכל משפחתו:
תזכרו. זה הסוד שלנו. אף מילה. אנחנו בחרנו לאכול כל סעודה פעמיים. אנחנו חזקים, אנחנו עומדים מאחורי הבחירה שלנו. לא מספרים, אף מילה. גם אחרי שהחברה של אמא תתחתן סוף סוף. חסד שעושים אותו על מנת שלא לפרסם, אף פעם.

(מבוסס על סיפור אמיתי)
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
השעה 17:00 אחרי הצהריים, אני מביטה סביבי

הבית הפוך!, נירות על השולחן ועל הריצפה, שאריות מן הגזירות של הילדים

בובות פרוה וכדורים מושלכים על הריצפה, תוצאות מעלליו הקונדסיים של הקטנצ'יק בן השנה וחצי.

ספרים ועיתונים על הספה

פיג'מה נטושה מהבוקר

שקדי מרק מפוזרים

ומה לא????

אני צריכה לעשות משהו!! אני חיבת!!

חיבת לסדר, חיבת להפעיל מכונה, חיבת לאסוף את כל הנירות מהשולחן,

לשוות לבית מראה נורמלי

להפעיל אולי מכונת כביסה

להתחיל להכין ארוחת ערב.

תתחילי! אני אומרת לעצמי! את צריכה להתחיל חיבת!!

ואני מתחילה! מתחילה למלא אחר כל הפקודות שאני מנחיתה על עצמי!

לאסוף! לארגן! לכבס! להתיחס לילדים בין לבין , להכין חביתות!

אני עובדת ממושמעת מאד. עושה כל מה שאני מצוה על עצמי.

בסוף היום יושבת מותשת על הספה, חושבת על שלל המשימות שבצעתי ועל מה שעוד מחכה. ושוב, על מה שצריך לעשות , ולהספיק ולארגן....



ופתאום – עוברת בי מן מחשבה שכזו – ומה אם לא?? מה אם לא אעשה את כל המשימות ברשימה המתנוססת במוחי? מה יקרה אז?

מי מכריח אותי בעצם? מי מחייב?

וכמו ברק מאירה בי ההבנה הזו – אף אחד לא מכריח אותי!! אני לא צריכה לעשות את כל זה. אני רוצה!!

אני רוצה בית מסודר – אף אחד לא מכריח אותי

אני רוצה באמת ילדים שמחים ושבעים

אני רוצה רוצה באמת שיהיו להם בגדים נקיים

אני רוצה לעבוד ולעסוק בדברים שמאתגרים אותי.

מחר בשעה 17:00, שוב אזכיר לעצמי את אותה רשימה של היום

אבל מחר זה יהיה אחרת –

אני רוצה!! רוצה מאד לסדר! רוצה להפעיל כביסה! רוצה להכין ארוחה בריאה וטובה!

אני רוצה לחיך לילדים , לשמח אותם לתת להם.

אני אלך עם הרצון שלי יד ביד, ואתן לו להזרים בי דלק של כח וחיוך פנימי

כמה טוב לפגוש את הרצון – איפה התחבאת עד עכשיו?? ברוך הבא!!
מדפיסה ותולה על המקרר!
 

מ"ם

משתמש סופר
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
איור וציור מקצועי
גם זה על בחירה, בעצם.

*
ב"ה.

לוּ רַק חָפַץ -
הָיָה מְנַתֵּץ
אֶת הַמַּלְכֹּדֶת
לִרְסִיסִים.

לוּ רַק רָצָה -
הָיָה מְפָרֵק
אֶת הַכְּלוּב
לְגוֹרְמִים.

לוּ רַק שָׁאַף -
הָיָה קוֹרֵעַ
אֶת שַׁעֲרֵי הַכֶּלֶא
לְעוֹלָמִים.

לוֹ רַק בִּקֵּשׁ –
הָיָה מְגַלֶּה
כִּי כְּקוּרֵי עַכָּבִישׁ
חַבְלֵי הָעֲבֹתֹת,
וּבְבוֹר הַשִּׁבְיָה
עַשְׂרוֹת סֻלָּמוֹת,
וְהַחוֹמוֹת הַנִּשָּׂאוֹת
כְּדוֹנַג נְמַסּוֹת.


אַךְ הוּא -

חִבֵּק אֶת הַמַּלְכֹּדֶת -
הִתְאַהֵב בִּשְׁבִי הַבּוֹר.
אִם אֶפְשָׁר עוֹד לָרֶדֶת -
לֹא יִתְאַמֵּץ לַעֲצֹר.

הִתְרַפֵּק עַל הַחֲבָלִים,
הִתְמַסֵּר לַתִּסְבֹּכֶת.
טוֹב לָצוּף בֵּין הַגַּלִּים,
מִלְּהִתְחַיֵּב לַמַּעֲרֶכֶת.

"שֶׁלֹּא בְּאַשְׁמָתוֹ" הוּא אוֹמֵר -
יֵשׁ סִבָּה, תֵּרוּץ, סְמַךְ.
"בְּהַסְתָּרָה" יְזַמֵּר –

נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  30  פעמים

לוח מודעות

למעלה