מקווה שהמנהלים לא יכעסו שאולי הנושא סוטה קצת מלעסוק בכתיבה אודות הענווה, לעיסוק סביב מהותה של הענווה. אך בואו ונחזיק טובה ל@yonatanr כי עד שיעירו לנו על כך נוכל בינתיים להחכים קצת בענין זה.
אם הכל מתנת שמיים, ואין לאדם שום בחירה בטוב או ברע, למה הצדיק מקבל שכר על מצוותיו, והרשע מקבל עונש על עבירותיו?
בא נעשה קצת סדר.
על מי שהוא רשע גמור שיתקלע בכף הקלע כל ימיו, אין כל פגם בגאווה. אדרבה, ויגבה ליבו בדרכי ה', בהחלט יש לחוש כלפיו תחושת עליונות על שאני השכלתי לבחור בטוב והוא ברע.
אך כמה כאלו אנו מכירים? לא הרבה. רוב פושעי ישראל יש אף בהם כמה נקודות אור. אלא שהן נדחקות לפינה מחמת גודל הרוע, ואנו רגילים שלא לשים לב לאותן נקודות.
למשל - חשבת פעם עד כמה קל לאיש אשר כמונו לשמור שבת, ואילו מי שלא חונך לכך מעולם ויעשה פעם אחת מעשה של הקרבה מצידו למען השבת, אין ספק שערכו של מעשה זה רב מאוד. ועוד כהנה וכנה דוגמאות למכביר.
ואכן, על אלו אשר יש בהן נקודות טובות, אלא שאנו חשים יותר מהם מחמת שאנו בדרגה גבוהה מהם, כאן מגיעה מידת הענווה ודורשת מהאדם, אל תסתכל על החלקים הרעים שבחברך, אלא על המעלות שבו. ואל תביט רק על המעלות שבך, אלא אף על החסרונות. ותראה עד כמה דרכך אל השלמות רחוקה.
ואם תאמר, אמנם דרכי ארוכה, אך קצרה היא משל חברי. כאן עליך להבין שגם הדרך אותה עשית, מי שנתן לך את הכוחות לעשות אותה הלא הוא הקב"ה. וכמאמרם "ואילולא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו". ואם ישאלך אדם, הלוא אף חברך קיבל את אותן הכוחות להתמודד בהן מול הרע, ובכל אופן לא התמודד. אמת, אך אין זו סיבה לגאווה, כי כאשר אתה מכיר שאף אתה בעצמך לא יכולת להתמודד מול הרע אילולא קיבלת סיוע משמים, ואף אתה לא תמיד ניצלת את אותו סיוע, והראיה שעוד לא הגעת אל השלמות, אם כן במה יתגאה לבך. אדרבה, עליך לחוש שפל על אותן הפעמים שנכשלת ולא השתמשת בכוחות שנתן לך הבורא לכבוש את הרע.
ואמנם יכול בעל הדין לטעון, מה בכך, הלא על פי רוב אני מצליח דרכי, וחברי על פי רוב נכשל. כאן מגיעה מקומה של מידת הענווה - שיבחין בחסרונותיו ובדרכו הארוכה אל השלמות, ומאידך יבחין בדרכו הטובה של חבירו, ויעלים עין מחסרונותיו.
ולהמחשת ענין הענווה, כתב הגר"א (לא זוכר כרגע איפה ואין לי פנאי לחפש) ביאור נפלא על הפסוק "כמים הפנים אל הפנים כן לב האדם אל האדם", וכה דבריו: כאשר אדם עומד מול מראה, הלא רואה הוא את הימין שלו בצד ימין, ואת השמאל שלו בצד שמאל. אך כאשר עומד האדם מול חבירו, רואה את שמאל חבירו כנגד צד ימין שלו, ואת ימין חבירו כנגד צד שמאל שלו.
ובא זה לרמז, שהאדם רואה את הצד הימני שבו - הצד החזק שבו, בימין - בהדגשה והבלטה. ואילו את צד שמאל שלו - הצד החלש שבו, הוא רואה בשמאל - בהדחקה.
תפקיד האדם שיהיה 'לב האדם אל האדם' כעין 'מים הפנים אל הפנים', שיראה את מעלותיו של חבירו בהדגשה, ואילו את חסרונותיו לא יבליט.
מידת הענווה דורשת מהאדם שלא יחוש עצמו נכבד מחבירו, שהרי גם הוא עצמו מחוסר ואינו שלם. מאידך, את חבירו עליו לראות באור חיובי, ולא לשים את מול עיניו דווקא את הצד החלש שבו.
לסיום אומר, שאכן מידת הענווה מורכבת מאוד. יש בה דעות רבות. אני את דעתי קבלתי מהמסילת ישרים בענין (מקווה שהיטבתי לזכור, זמן רב עבר לצערי מהפעם האחרונה שלמדתי את זה). אך כמדומני שיש חולקים וסבורים שמידת הענווה אינה קשורה כלל לשפלות. ואדרבה, יביאו החכמים את מרכולתם בענין.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
