נושא החודש | אלול תש"פ | הביתה

ליאורהA

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
ב"ה.

כיוון נוסף לנושא


הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי

וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ עַמִּי

אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים

טֵרֵם הַיּוֹם אַשֵּׁר אוֹתוֹ הֵקִים

כִּי מִלֵּא כְבוֹד ה' אֶת בֵּיתוֹ

וְיֵדְעוּ עַמִּים רַבִּים קְדֻשָּׁתוֹ

נָכוֹן יִהְיֶה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים

וְנָהֲרוּ אֵלָיו מִכָּל הֶעָרִים

וְאָמְרוּ נַעֲלֶה אַל הַר הַשֵׁם

אֶת עַמּוֹ יִתֵּן לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם

וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי

עוֹלֹתֵיהֶם לְרָצוֹן, לֹא שָׂבַעְתִּי

כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא

כְּשֶׁיָּשׁוּב לִשׁכֹּן בְּבֵיתוֹ הַבּוֹרֵא
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
בסמינר תמיד אומרים לנו שמקומה של אשה זה בבית, כל אשה (חוץ מהמורות כמובן).
אבל אני לא אוהבת להיות בבית, אני אוהבת לטייל בחוץ, לנשום אוויר, אתמול גם אמרתי לבחור בפגישה שאני, אין אין, שלא יבנה עליי.
אני לא מתכוונת להיות עקרת בית כמו שהשדכנית אמרה שהוא רוצה, ואני צריכה לטייל בעולם, לעבוד בחוץ. אולי להיות גננת.
מסכן, איך הוא התלהב. התחיל לספר איך אמא שלו הייתה גננת טובה שנים רבות, ואחותו הבכורה יש לה גן פרטי, ושתי אחיותיו הבחורות סייעות בגנים ונורא אוהבות את העבודה ואיך הוא תמיד חלם שאשתו תהיה גננת מהבית.

אז נתתי לו לגמור את כל הדרשות שלו, אני לא מתכוונת להתחתן איתו אבל לא רציתי לפגוע בו, אז רק אחרי שהוא גמר את כל הסיפורים שלו, אמרתי לו בקור רוח כזה, אוף אני מה זה רעההה!!!! - שהתכוונתי להיות גננת כמו גנן. לשתול צמחים באיי תנועה או בכיכרות היפות באמצע העיר. אולי נגיד גם לשתול עצי זית ולגור במושב ליד מירון.

מסכן, איך נכבה לו הזיק בעיניים.
ראיתי עליו שהוא מאוכזב, יצא מהפגישה כאילו נפל עליו בלוק. מזל שלא אמרתי לו שאני רוצה בכלל להיות בבית, לא להיות גננת ולא כלום - אבל לנוח כל הזמן. לא כביסות וארוחות וזה. אם הוא היה שומע את זה - בטח היה מת מייד.
חחחח

ואין לי עוד משהו להגיד.
 

anotherית

משתמש סופר מקצוען
בסמינר תמיד אומרים לנו שמקומה של אשה זה בבית, כל אשה (חוץ מהמורות כמובן).
אבל אני לא אוהבת להיות בבית, אני אוהבת לטייל בחוץ, לנשום אוויר, אתמול גם אמרתי לבחור בפגישה שאני, אין אין, שלא יבנה עליי.
אני לא מתכוונת להיות עקרת בית כמו שהשדכנית אמרה שהוא רוצה, ואני צריכה לטייל בעולם, לעבוד בחוץ. אולי להיות גננת.
מסכן, איך הוא התלהב. התחיל לספר איך אמא שלו הייתה גננת טובה שנים רבות, ואחותו הבכורה יש לה גן פרטי, ושתי אחיותיו הבחורות סייעות בגנים ונורא אוהבות את העבודה ואיך הוא תמיד חלם שאשתו תהיה גננת מהבית.

אז נתתי לו לגמור את כל הדרשות שלו, אני לא מתכוונת להתחתן איתו אבל לא רציתי לפגוע בו, אז רק אחרי שהוא גמר את כל הסיפורים שלו, אמרתי לו בקור רוח כזה, אוף אני מה זה רעההה!!!! - שהתכוונתי להיות גננת כמו גנן. לשתול צמחים באיי תנועה או בכיכרות היפות באמצע העיר. אולי נגיד גם לשתול עצי זית ולגור במושב ליד מירון.

מסכן, איך נכבה לו הזיק בעיניים.
ראיתי עליו שהוא מאוכזב, יצא מהפגישה כאילו נפל עליו בלוק. מזל שלא אמרתי לו שאני רוצה בכלל להיות בבית, לא להיות גננת ולא כלום - אבל לנוח כל הזמן. לא כביסות וארוחות וזה. אם הוא היה שומע את זה - בטח היה מת מייד.
חחחח

ואין לי עוד משהו להגיד.
אחד הטובים.
 

הנף מקלדת

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
ב"ה.

"מאאאאמי!!!"

"איים קאמינג."

שתי מילים.

ואם היא הייתה עונה "אני באה", הוא לא היה מבין.


***


היא באה אליו. מנסה לעזור.

מגחכת לעצמה על הטיפה מן הים, על הצביעות שלה.

את רוצה לעזור לו, נו באמת. אז למה את הופכת את העולם שלו במו ידייך?

הוא בסך הכל בן חמש.

הוא לא יזכור את הבית רחב הידיים. את הדשא הירוק בחצר הקדמית. את המגלשה, הנדנדה והטרמפולינה באחורית.

את ימי הראשון הארוכים בהם בילה עם בני דודיו בבייסמנט הענק שלהם בזמן שהאמהות פטפטו, התייעצו והחליפו מתכונים שהפכו לארוחת ערב.


***


הוא הופך את הבית. הילד הרגוע שלה, העדין, כעת זורק צעצועים ברחבי החדר. ה', אולי הם עושים טעות? המתח הזה קשה לו מידי.

נזכרת בסיפורי הזוועה שקראה על ילדים שלקו באילמות סלקטיבית וחרדה חברתית אחרי מעבר טראומתי שכזה.

הילד התמים שלה שבועט במכונית-על-שלט החדשה שנקנתה בדולרים. כמה זה בשקלים, אין לה מושג.

החלום שלהם עומד להתגשם, ואולי יהרוס חלומות אחרים. אז מה אם הם קטנים יותר?


***


טיפות קטנות של זיעה נוטפות על מצחו. היא רצה אחריו, חובשת לו כובע שמש מתוק, ירושה מדודתו שנשארה שם.

אחותה. היא לא תראה אותה עד פסח. עוד שבעה חודשים וחצי.

היא יושבת על קצה ספסל, מנסה להבין את הדיבורים המהירים של השכנות. מצטערת על שיעורי הבית בעברית שדחתה למען מפגש נוסף עם החברות שאולי לא תראה יותר לעולם. תוהה מה מצב האנגלית של הנשים הלא מוכרות ולמה הן לא מזמינות אותה במילים בסיסיות להצטרף לשיחה.

אבל פתאום היא רואה אותו רץ על אבני החצץ של הגינה המידי-קטנה, צוחק עם ילדים זרים, ישראלים. עד לפני רגע לא הכיר אותם, ועכשיו הוא משחק איתם תופסת. בשפה אוניברסלית, ולא משנה שהם לא מכירים מילה באנגלית.


***


השמיים משתנים ללא היכר והיא ממצמצת מול השמש השוקעת. הבימבות הולכות לישון והילדים נכנסים לאכול חביתה וגבינה ומלפפון.

הוא ניגש אליה.

"מאמי, איי וואנט טו גו..."

היא מסיטה את מבטה, מוכנה לבקשה הבלתי נמנעת. הוא רוצה לחזור לבית שלו, המוכר. הרחוק כל כך.

ואז היא רואה אותו, ופיה נפער. כי הוא מצביע לכיוון מקום משכנם הטרי,

ומבקש:

"הביתה".

מצוין!!!
 

אנטיפטרוסה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
בסמינר תמיד אומרים לנו שמקומה של אשה זה בבית, כל אשה (חוץ מהמורות כמובן).
אבל אני לא אוהבת להיות בבית, אני אוהבת לטייל בחוץ, לנשום אוויר, אתמול גם אמרתי לבחור בפגישה שאני, אין אין, שלא יבנה עליי.
אני לא מתכוונת להיות עקרת בית כמו שהשדכנית אמרה שהוא רוצה, ואני צריכה לטייל בעולם, לעבוד בחוץ. אולי להיות גננת.
מסכן, איך הוא התלהב. התחיל לספר איך אמא שלו הייתה גננת טובה שנים רבות, ואחותו הבכורה יש לה גן פרטי, ושתי אחיותיו הבחורות סייעות בגנים ונורא אוהבות את העבודה ואיך הוא תמיד חלם שאשתו תהיה גננת מהבית.

אז נתתי לו לגמור את כל הדרשות שלו, אני לא מתכוונת להתחתן איתו אבל לא רציתי לפגוע בו, אז רק אחרי שהוא גמר את כל הסיפורים שלו, אמרתי לו בקור רוח כזה, אוף אני מה זה רעההה!!!! - שהתכוונתי להיות גננת כמו גנן. לשתול צמחים באיי תנועה או בכיכרות היפות באמצע העיר. אולי נגיד גם לשתול עצי זית ולגור במושב ליד מירון.

מסכן, איך נכבה לו הזיק בעיניים.
ראיתי עליו שהוא מאוכזב, יצא מהפגישה כאילו נפל עליו בלוק. מזל שלא אמרתי לו שאני רוצה בכלל להיות בבית, לא להיות גננת ולא כלום - אבל לנוח כל הזמן. לא כביסות וארוחות וזה. אם הוא היה שומע את זה - בטח היה מת מייד.
חחחח

ואין לי עוד משהו להגיד.
או, זה טוב!!!! מביא מישהו נורמלי-מזווית מצחיקה כמו שאנחנו אוהבים ....
לא ברור מי הפגיש את שני אלה...:)
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
האמת שלא הבנתי.
בלי ציניות, גם אני לא.
פשוט כתבתי מונולוג של דמות שפתאום כתבה את עצמה.
בגדול היא נשמעת כמו נערה שלא סגורה על עצמה בכלל ומה מחפשת.
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
בלי ציניות - מה עומד מאחורי המשפט הזה?
דיבוק?
מח אחד?
מה זאת אומרת כתבה את עצמה?
יש לי תיאוריה, אבל אעדיף לשמוע מפי בעל המעשה.
חח, לא.
פשוט מתחילים לכתוב, והדמות כותבת את עצמה. לי ככותב אין מושג לאן זה יגיע ואיזה אופי יהיה לדמות.
 

יאן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
זיהינו אותו מיד, לפי הברט הירקרק שלו, האופייני למקצוע.
הוא התקרב בצעדי חתול ונעמד כאילו באגביות ליד השולחן שלנו. מידו הקפוצה נשר פתק. הנחנו לו להסתלק ופתחנו את הפתק בלהיטות.
"חכו לי בשתיים אחר חצות, מול המאפיה".
בשתיים ושש דקות בדיוק הוא הופיע, וסימן לנו בניע יד ללכת אחריו. התחלנו ללכת בשקט, שומרים ממנו מרחק קבוע.
אורות מהבהבים נראו ממרחק לא רב. הוא השתופף מאחורי גדר ואנחנו אחריו. ליבנו פעם בעוז.
האורות חלפו והמשכנו בצעדה.
קולות שיניים נוקשות נשמעו לצידי. הפניתי מבט.
יאשה, אל תפחד. הוא מקצועי. אתמול הוא הבריח שני בחורים מסלבודקה לקובנא. שמעתי שהם הגיעו בשלום.
הנקישות נחלשו.
המבריח הסתובב ופנה אלינו: יש כאן דרך סלעית עם שיחים גבוהים. שימו לב לא למעוד.
נתנו ידיים וצלחנו גם את המשוכה הזו.
אחרי עשרים דקות הליכה נעצר המבריח ובחן את הסביבה. תלינו בו עיניים מצפות.
זהו, אמר. יצאנו מכלל סכנה. אנחנו כבר מחוץ לסגר. תמשיכו בכיוון השביל הזה ותגיעו הביתה.
 

הנף מקלדת

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
זיהינו אותו מיד, לפי הברט הירקרק שלו, האופייני למקצוע.
הוא התקרב בצעדי חתול ונעמד כאילו באגביות ליד השולחן שלנו. מידו הקפוצה נשר פתק. הנחנו לו להסתלק ופתחנו את הפתק בלהיטות.
"חכו לי בשתיים אחר חצות, מול המאפיה".
בשתיים ושש דקות בדיוק הוא הופיע, וסימן לנו בניע יד ללכת אחריו. התחלנו ללכת בשקט, שומרים ממנו מרחק קבוע.
אורות מהבהבים נראו ממרחק לא רב. הוא השתופף מאחורי גדר ואנחנו אחריו. ליבנו פעם בעוז.
האורות חלפו והמשכנו בצעדה.
קולות שיניים נוקשות נשמעו לצידי. הפניתי מבט.
יאשה, אל תפחד. הוא מקצועי. אתמול הוא הבריח שני בחורים מסלבודקה לקובנא. שמעתי שהם הגיעו בשלום.
הנקישות נחלשו.
המבריח הסתובב ופנה אלינו: יש כאן דרך סלעית עם שיחים גבוהים. שימו לב לא למעוד.
נתנו ידיים וצלחנו גם את המשוכה הזו.
אחרי עשרים דקות הליכה נעצר המבריח ובחן את הסביבה. תלינו בו עיניים מצפות.
זהו, אמר. יצאנו מכלל סכנה. אנחנו כבר מחוץ לסגר. תמשיכו בכיוון השביל הזה ותגיעו הביתה.
מזכיר לי משהו שנכתב פה פעם.
על מבריח שחילק שלטים "רק לא ביבי"
 

הנף מקלדת

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
"הביתה הביתה". עלזו מסדרונות הפנימיה, במוצאי יום הכיפורים, המסיים אלול אלולי במיוחד.

"הביתה". ניגבו צדיקי שיעור א' את דמעות הנעילה, ומיואשים מלמצוא משהו נורמלי לשבור את הצום, בישיבה הזאת. החלו לארוז את אלולם הראשון.

מהאגף של שיעור ב', עלו קולות פורקן וחזנות. יוחנן הלץ, מחקה בדייקנות את גולדבלהט חזן הבית, מבצע "והכוהנים והעם". גם בחדרי ועד רביעי, הוצתו מגברי הרמקולים, עם להיטי 'אהרל'ה סאמעט בשמחת בית השואבה תשס"ט'.

שיירה נרגשת מזאטוטי שיעור ג', גוררת מזוודות אחרי שרגא פינטער. האמריקאי הלז העיז להחנות את הרכב של אביו מתחת לישיבה. בעוד ארבעים דקות, ישבו לאכול בשמחה לחמם בביתר עילית.

על יד השער, מתכנסת חבורת שנה ראשונה, צחורי קיטל. מחליפים חוויות זוצי"ות. כל מה שלא יכלו לספר במהלך היום הקדוש.



אני ושעיה, לא ממהרים לשום מקום. מרום המרפסת בחדר המבוקש והמאובזר ביותר בפנימייה ד', אנו מביטים על מי שהיינו פעם לפני שנים, מבינים להתרגשותם, ולא מוצאים את חלקנו עמהם.

"תגמור עם הנרגילה שלך"! אומר לי שעיה. נתחיל לעשות את הסוכה.

-"לאיפה אתה ממהר? יש לך פגישה במוצאי יום כיפור"?

-"איזה? הורדתי אותה לפני יומיים.. אבל עזוב! אבא שלי ביקש שאני אבוא לעזור לו".

-"חשבתי שאחיינים שלך באים, בצום גדליה".

-"תחשוב שוב. הם התחילו ישיבה גדולה, לא רצו לצאת.

שמעתי שגם אוחנה מועד שביעי בונה סוכה אולי גם הוא ישאר לישון בחול המועד".

-"נו נו הזדקן הילד".

סיימתי את הנרגילה, ניקיתי את הראש, שפכתי מים. זה הזמן לגשת למחסן, עוד פריבילגיה השמורה לאלטערע'ס, אנחנו יכולים לשמור ציוד במחסן של הישיבה.

"'סכך לנצח' קוראים לזה" אני אומר לשעיה. אני רק מקווה שלא נהיה פה, לראות אם זה באמת לנצח.

-"שנה מתוקה תהיה לנו, יעקב. ישועת ה' כהרף עין. אתה זוכר את בן דוד. איך עזב אותנו.

יאללה נתחיל לבנות את הדירת ארעי, יעקב?".



-"נתחיל". מי יודע מה דירת ארעי שלנו. מה הבית שלנו. ומתי נחזור לבית משלנו.
 

שלמה שקד

יוצר תוכן
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
מוזיקה ונגינה
D I G I T A L
מעשה בידידים רֵעים, שעליהם הומלץ טובים השניים.
בערל איש המעש, ויחזקאל אשר על הממון.
ידידים אדוקים היו השניים, קבעו בסמיכות מקום לתפילתם,
ואף בקידוש שלאחר התפילה נשתתפו בצלחתם,
בשמחתו של בערל צהלו פני שמעון, ובעת צערו של שמעון נשתבר לב בערל.

מנהגם מקדם זה רבות בשנים, אשר בכל עת
שיצטרך בערל לסיוע במזומנים למען יוכל
להמשיך ולהחליק את עסקיו ומעשיו הברוכים,
היה פונה לידידו שמעון וזה- במחי חתימה אליי דף
היה מעניק הלוואתו בלב רגוע ונפש חפץ.
ובהגיע עת פרעון, הקפיד בערל לעשות יעש
כיאה לכינויו איש המעש והיא להחזיר הלוואותיו
ופיקדונותיו במועדם לשמחת כל הצדדים.

ויהי היום והזדמנה לו לבערל עסקה מזהרת
עם צפי לרווחים נאים. כמנהג אנ"ש בהגיע
הצעת ביזנס המערבת בשיקוליה אף את כח
הדמיון, נפנה לגייס כספים מכל בני העיר
הנכבדים. בהבטיחו להם שבהוציאו העסקה
לפועל לו תתירנו התורה יוכל להחזירם אף
בריבית קצוצה שבקצוצים. כיאה וכמובן לא
נפקד אף חלקו של שמעון רעהו הקרוב מבין המלווים
והמשקיעים סמוך ובטוח שכמידי פעם בפעם לא ייפקד
מממונו מלחזור ביום פקודה - העת המוסכם לפרעון.

אבל אבוי 'והנה קרהו אסון' ההזדמנות הנפלאה
מתבררת כתרמית אפלילה. כל הונו שלו - שמעון עצמו,
וביותר כל מה שלווה וטרח לקבל מאחרים ביגיעה, התנדף
ביעיפה. לחכו החוזה המטעה כחציר של שור המבעה.

כעבור התקופה ושמעון שעד כה שקוע היה בתלמודו ועסקיו
וכסבור עודנו בערל עושה חיל בחו"ל ממשלח ידיו, בירר אצל
מכריו מה שלום ידידו ונדהם לשמוע שנקלע למצב כה ביש.
הרים טלפון וצלצל מספר רב של צלצולים אך כלום לא נענה
חיכה לו בכליון שמא יבוא בשב"ק בעת התפילה להתפלל
במקום הקבוע לו מימים ימימה, אך הזמן עבר ובערל אין,
שמועה שמע שמעון שמסתגר לו חבירו בתוך ביתו מוגף
התריסים, מרוב בושה וחוסר אונים.

ברבות הימים שאל חבר משותף את שמעון את דעתו על
בערל, נענה שמעון בגילוי לב אסביר לך הרגשותי כהווייתן.
על הממון עצמו לא אכפת לי, וודאי שלא הייתי מאבדנו
ברצון אך כשחבירי איבדו בתום לב אמרתי גם זו לטובה
גלגל חוזר לעולם ועוד דברי חיזוק על זו הדרך, אבל על
אבידת בערל ידידי הטוב לא אוכל למחול ! שלא זו בלבד
שהפסיד את כספי לא בא מיד להתרצות ולפייס את דעתי
ועתה מתביישים אנו להסתכל זה בפני זה ונעשינו כאוייבים.
וכי מה חשב שלא אדע ואבין לבושתו ומכאובו והרי ידידים
ואוהבים אנחנו
.

כך אומר לנו רבש"ע 'תמליכונו עליכם' תזכרו שאני מלך
אוהב וידיד שובו אליי (הביתה) ארפא משובותיכם.

ושלא כידיד בשר ודם שאף אם עזה אהבתם, אם ישוב
לכסילותו בשנית ושלישית לא יעבוד טריק הידידות
מלכנו אהבתו וידידתו נצח. כוח"ט.

מקור המשל והנמשל : הרה"ג ר' אלימלך שימון מג"ש
בישיבת טשרנוביל המעטירה.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ר'

קנג רְאֵה עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי כִּי תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי:קנד רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי:קנה רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה כִּי חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ:קנו רַחֲמֶיךָ רַבִּים יְהוָה כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי:קנז רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי מֵעֵדְוֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי:קנח רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ:קנט רְאֵה כִּי פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי יְהוָה כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי:קס רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ:
נקרא  7  פעמים

לוח מודעות

למעלה