עיצוב אקטואלי מרוץ התפילין

נקודת מחשבה · 6/10/21

הרגשה שלי כל ר"ח מחדש...
ציבור הגברים כאן יבין....

YAKOV COHEN · 6/10/21

טוובבבב!!!!

פקמן · 6/10/21

מרב שזה טוב
חפרתי על זה כמה פעמים

נקודת מחשבה · 6/10/21

נכתב ע"י פקמן:
מרב שזה טוב
חפרתי על זה כמה פעמים
צפה בקובץ המצורף 975031

אז תתשתתף...

אינליכוח לסדר את זה מחדש.. :)
עריכה: סידרתי את זה, בשביל מה יש צייר...

מירי ש · 6/10/21

העיצוב וואו!!
ולא מנסה אפילו לשאול מה זה...

ברוך ר · 6/10/21

איפה הפרטי הרשמה ?

או שזה פתוח לכלל הציבור ?

נקודת מחשבה · 6/10/21

נכתב ע"י ברוך ר:
איפה הפרטי הרשמה ? או שזה פתוח לכלל הציבור ?

רק לבעלי תו ירוק...

hershy sh · 6/10/21

חזק...

בונוס: צ'ופרים מיוחדים לצועקים 'יעלה ויבוא' בשמו"ע.

בונוס מיוחד: למשתיקים אותם...

אלי7 ספורט · 7/10/21

נכתב ע"י מירי ש:
העיצוב וואו!!
ולא מנסה אפילו לשאול מה זה...

אני לא התאפקתי, שאלתי מה זה...

חזק מאד!!
והעיצוב מדהים!

תלמידים · 7/10/21

אלוף.
למי שלא הבינה:
בר"ח מתפללים מוסף וקודם לכן מסירים את התפילין, מאחר ו"כמו שביו"ט שהוא אות בעצמו לא מניחים תפילין שהוא אות נוספת, כך בר"ח עכ"פ בשעת מוסף שמזכירים מוספי היום, שזכירה זו היא כעין אות, לא מניחים תפילין" (דרשו)
נהגו להשאר עם התפילין ממש עד מוסף, אז אחרי קדיש שקודם מוסף מורידים כולם את התפילין במרוצה, כדי שלא יהיה הפסק. יש חכמים שגם מספיקים לגלגל אותם חזרה למקום ----- עד שנשמעת הדפיקה מהש"ץ, שהגיע הזמן לכולם להתפלל יחד...

אריאל לוי · 7/10/21

לפעמים אני מתפלא עד כמה יש לאנשים ראש יצירתי....
אהבתי מאוד!

Tuch · 7/10/21

נכתב ע"י תלמידים:
למי שלא הבינה:
בר"ח מתפללים מוסף וקודם לכן מסירים את התפילין, מאחר ו"כמו שביו"ט שהוא אות בעצמו לא מניחים תפילין שהוא אות נוספת, כך בר"ח עכ"פ בשעת מוסף שמזכירים מוספי היום, שזכירה זו היא כעין אות, לא מניחים תפילין" (דרשו)
נהגו להשאר עם התפילין ממש עד מוסף, אז אחרי קדיש שקודם מוסף מורידים כולם את התפילין במרוצה, כדי שלא יהיה הפסק. יש חכמים שגם מספיקים לגלגל אותם חזקה למקום ----- עד שנשמעת הדפיקה מהש"ץ, שהגיע הזמן לכולם להתפלל יחד...

תודה!!
חיכיתי לאיזה שהוא הסבר...
ובפעם הבאה שמעלים כאלו דברים חזקים וגאוניים כדאי לתת הסבר לנשים

נקודת מחשבה · 7/10/21

נכתב ע"י Tuch:
תודה!!
חיכיתי לאיזה שהוא הסבר...
ובפעם הבאה שמעלים כאלו דברים חזקים וגאוניים כדאי לתת הסבר לנשים

צודקת, פשוט חיכיתי ל @תלמידים שיסביר.
הוא מסביר מעולה!

כפי שנאמר ומתלמידים יותר מכולם....

נקודת מחשבה · 7/10/21

בעקבות הכרזה מישהו שלח לי קטע חזק שפורסם כבר ב2009 באתר בשבע..
תהנו...

>>>>

ראש חודש הוא יום חגיגי במיוחד, לובשים בגדי לבן, אוכלים ושמחים. הרי ברור, מי לא יחגוג ביום המרוץ הגדול? מרוץ זה הינו מרוץ מיוחד במינו, וכל גבר בוגר בישראל מחוייב להשתתף בו.

"מרוץ חליצת התפילין לפני מוסף של ראש חודש".

אכן, שם ארוך ומייגע ויש אנשים שפשוט מכנים אותו "מרוץ החליצה".

כמו כל אירוע נורמאלי, גם המרוץ מתחיל במופע פתיחה מרהיב. עולה חזן ומתפלל תפילת שחרית. לכאורה אירוע רגיל ושכיח לגמרי, אך כאן יש משהו מיוחד. השיא שלו מגיע מיד לאחר סיום חזרת הש"ץ, בהלל. קולו עולה ומסתלסל, הקהל תוסס ומתלהב ואם החזן מצא מנגינות מקוריות, הערצתו בקרב השומעים עולה לשחקים. לאחר מכן, כל אחד מצעירי הקהל מנסה את כוחו בכישרון הריקוד המקורי. מעגל נפתח, בעלי הטליתות קושרים את טליתותיהם סביב הצוואר בקשר חניקה סופני ושאר הזרמנים מרימים את רגליהם בצורות וכיוונים בלתי מוסברים.

(יש להעיר, שנתונים אלו מבוססים על מניין בייניש"י למהדרין, אך בנוגע למנייני בעלבתי"ם, הסיפור יהיה אחר לגמרי. ככל שהחזן ימצא דרכים יותר מקוריות להעלמת המנגינות מההלל, הערצתו בקרב קהל שומעיו תעלה פלאים, ובסוף התפילה יעמדו לפניו בתור לומר "יישר כח רב מויישה על ההלל שלך!". הריקודים אפילו לא יעלו במחשבה לפניהם).

לאחר מופעי האקרובאטיקה המרשימים, מוציאים למרכז הבמה מול עשרות הצופים, את הספר. מתוכו מספרים לקהל את מהלך הבאת הקורבנות בתיאורים פלסטיים מדוייקים.

וכאן מגיע הרגע הגדול.

החזן מתחלף, ומתחיל את שריקת הפתיחה המפורסמת שלפני תחילת המרוץ. הקדיש. כבר במהלכו מתחילה התכונה בקהל, והמתח עולה. לקראת סיום הקדיש, אפשר כבר לחתוך את האוויר בסכין. המועמדים עומדים מתוחים במקומותיהם, מוכנים עם כל האביזרים הדרושים. שריקת הפתיחה מגיעה לסיומה, "דאמירן בעלמאההההההה ואימרו..." והקהל מצטרף אליה בהתלהבות מוגזמת, "...אאאאמההן".

והמרוץ מתחיל.

רצועות שחורת מתעופפות לכל עבר, ריצ'רצ'ים נפתחים במהירות הבזק, עשרות קוביות קטנות נטרקות ברעש גדול, מבטים מהירים נשלחים כל כמה מאיות אל החזן לבדוק אם שריקת הסיום מתקרבת, ובעיקר בעיקר הרבה אדרנלין.

כל זה לוקח שניות בודדות. מבטים מאוכזבים מכל פינות האולם מסתכלים על החזן, כאשר הוא מגיע לשריקת הסיום. שתי דפיקות על הבמה. ערימות של רצועות שחורות מונחות על השולחנות.

שלוש צעדים אחורה, שלוש צעדים קדימה,

שקט.

המדריך לחולץ המתחיל

נכון שאתה מבולבל? נכון שלא הבנת מה קורה מסביבך? צוות ההדרכה ניתח לך את המתמודדים במרוץ זה, לסוגיהם.

החזן

כמובן שלחזן יש תפקיד חשוב מאוד, הוא מחליט מתי מתחילים והוא מחליט מתי מסיימים. אך ישנם מספר סוגי חזנים, כאשר כל אחד מהם קובע את אופיו של המרוץ לפי דרך חליצתו.

המתחשב

החזן המתחשב מבין את רצון קהלו. הקהל רוצה רייטינג, ניצחון וסיפוק. הוא נותן לו את זה, ובגדול. הרי הקהל רוצה יותר זמן, הוא ייתן לו את הזמן שהוא רוצה. כאשר ה'אמן' הגדול נשמע והמרוץ מתחיל, המתחשב פשוט נזכר שהוא חלץ את התפילין מחוץ לאולם! הוא הולך באיטיות החוצה, מביא איתו את הררי האביזרים המיועדים למרוץ, כאשר הסידור בין זרת לזו שלידה, המראה בין האמה לאצבע, החומש כך ביד השנייה ובאצבעות והאגודלים הוא תופס בשארית כוחותיו את ערימת הבדים שעליהם מונחות הקופסאות השחורות באורח פלא בלי ליפול. הקהל תופס אותו בזווית עיניו ומגביר את הקצב, אך למתחשב יש את כל הזמן שבעולם. הוא מניח באיטיות את שלל החפצים על הבימה ומשחרר את הרצועה שעל ידו, סיבוב אחר סיבוב. אבל הקהל כבר הגיע לקו הסיום, ושריקת הסיום רחוקה מלהגיע. לבסוף, אחרי קיפול כל רצועה בפני עצמה על הקופסא ויישור בקפידה של השערות שהתבלגנו על ידו עקב צמידות הרצועות, החזן ה"מתחשב" דופק שתי דפיקות על הבימה, ומעיר את הקהל משנתו העריבה.

הנורמלי

את החזן הנורמלי אין צורך להזכיר, מפני שברוב תפילות ראשי החודש הוא מופיע ועושה את אותו הדבר בדיוק. אך אנו רוצים לסקור את כלל החזנים. הנורמלי שורק פתיחה, חולץ במהירות סבירה את תפיליו ודופק בחוזקה על הבמה. בניגוד למחשבתו של המתחשב (ע"ע), הקהל אוהב אנשים נורמלים, כמה כבר קשה להבין כזה דבר...

השטני

החזן השטני מתכנן הכל מראש. כבר ערב לפני כן הוא ניגש לגבאים ודרש מהם שהוא יהיה חזן מוסף בתפילת השחר שלמחרת. כמובן שהגבאי יחייך מאוזן לאוזן, וברוב תמימותו ישתחרר בקלות מהמעמסה של חיפוש חזן לתפילת מוסף. אך כמובן שאם הוא היה נזכר שחלקו של החזן הוא שופט המרוץ, החלטתו הייתה שונה לגמרי. וכך, למחרתו של יום, החזן השטני מוצא את עצמו עומד במקום הנחשק, ומסיים את שריקת הפתיחה בסלסול עדין ותמים. אצלו, האמצעים מונחים כבר משעות הבוקר המוקדמות על הבימה, קרוב קרוב למקום עומדו. חיוכו השטני והמפורסם נמתח על פניו כאשר המרוץ מתחיל. עוד לפני שראשוני המתמודדים החלו לחלוץ את תפילי ראשיהם, הוא כבר מושך בעוז את סיבובי הרצועות שעל ידו וזורקם באחת על הבימה. שתי דפיקותיו החזקות מתגברות על רעשי הקופסאות הנטרקות, וראשי כולם מורמים בהפתעה. הוא סיים! הדעת בקהל נעלמת, הם משליכים מעליהם במהירות שיא את התפילין ומסתדרים לעמידה. מאותו רגע החזן השטני מאושר. הוא גרם לכל הקהל להיות במבוכה! אה! מתיקות הניצחון!

החולץ

גם לחולץ מן השורה יש תפקיד חשוב במהלך המרוץ. הוא אחד המתמודדים! הוא יכול לקבוע את אושרם ואכזבתם של סובביו! כמובן שככל שהוא יותר מנוסה בעניין, המצב נהייה יותר ויותר גרוע...

התמים

החולץ התמים הוא בדרך כלל ילד צעיר או חוזר בתשובה. לא שמנתח שורות אלו גזען או "מפלן", אך אלו הם בדרך כלל האנשים שיביטו ימין ושמאל בהפתעה כאשר המרוץ המוזר שמסביבם יתחיל. החולץ המתחיל ידע שצריך להוריד את התפילין לפני מוסף, ולכן הוא עושה זאת בדיוק כמו אחרי תפילה רגילה. אך אם נפל עליו חזן שטני (ע"ע) במיוחד, הוא יכנס לענייני המרוץ מיד, ויבין טוב מאוד מה לעשות בפעם הבאה...

המרמה

החולץ המרמה כבר יודע בדיוק את החוקים. הוא מכין את האמצעים הדרושים מבעוד מועד ומחכה לתחילת שריקת הפתיחה. כבר באמצע הקדיש הוא מוריד את הרצועות השחורות שסביב כף ידו, מבטי שנאה נשלחים אליו מכל עבר אך הוא עונה להם במבט של "מה, זה לא נקרא לחלוץ!". ואם מישהו ייגש אליו אח"כ להעיר, הוא פשוט אומר "ומי אמר לך שצריך להתחיל מסוף שריקת הפתיחה? אולי אפשר באמצע?", ולמעיר אין מה לענות, כי לא נכתב ספר חוקים כזה עד היום.

המרמה 2

המרמה השני עושה אותו דבר, רק הפוך (כמו בייני"ש טוב). הוא מתחיל לחלוץ בזמן, ואף עושה זאת בנחת. אבל כאשר נשמעת שריקת הסיום בלבוש שתי הדפיקות, הוא עושה את עצמו כלא שומע, וממשיך לחלוץ את תפיליו בנחת. הוא מהדק ומודד מכל הכיוונים. כל רצועה אצלו, תעמוד במדויק במקומה על חברתה שעל הקופסא השחורה.

הבוגר

החולץ הבוגר עוטה על פניו ארשת חשיבות ברגע שנשמעת שריקת הפתיחה. הוא לא יתפתה למרוץ הילדותי הזה. הרי אפשר להמשיך לקפל את התפילין אחרי שמונה עשרה! הבוגר חולץ את התפילין בנחת, מניח אותם בערימה מבולגנת על השולחן, משלב את ידיו על חזהו ומתבונן בחזן עד שזה יואיל בטובו לדפוק על הבימה. מבטים מרחמים נשלחים ממנו אל סובביו, וכל כולו אומר בגרות מעושה.

המהיר

החולץ המהיר עושה המוני פעולות בזמן הקצקצר של המרוץ. הוא הולך החוצה להביא את אמצעיו, חולץ במהירות, מקפל את הרצועות על הקופסאות, מכניס לנרתיק, סוגר, מחליף את שעונו מימין לשמאל, מסדר את כיפתו ואת טליתו, ונעמד דום לקראת שריקת הסיום. ובדיוק אז היא נשמעת.

המרושל

החולץ המרושל הוא זה שבדרך כלל הכל נופל לו מהידיים. הוא חולץ את הרצועות מידו, אבל הן מסתבכות לו אחת בשנייה ולוקח לו שעה לסדר אותן. הוא מוריד מהראש, אבל הכיפה שלו נופלת יחד איתם והסיכה מתגלגלת לשולחן שמאחור. הוא מקפל את הרצועות על הקופסא, אבל בדיוק שהוא גומר, הכל מחליק לו והרצועות מתפזרות. בקיצור- שלומפר וחסר מזל.

הצופה

הצופה הוא מתמודד במרוץ, שפרש עוד הרבה לפני תחילתו. הוא חש בכאבי בטו עזים במהלך התפילה ולכן נאלץ לחלוץ את תפיליו ולהתפלל בעזרת הנשים. בזכות כך, היה לו הפנאי להתבונן סביבו בשעת המירוץ ולהתפוצץ מצחוק. ולחשוב על מדריך לחולץ המתחיל.

>>>

קרדיט לאחד בשם ניק "ריח גנים"
פורסם בתאריך ב' בכסלו תש"ע, 19/11/2009

אריאל לוי · 7/10/21

נכתב ע"י נקודת מחשבה:
בעקבות הכרזה מישהו שלח לי קטע חזק שפורסם כבר ב2009 באתר בשבע..
תהנו...

>>>>

ראש חודש הוא יום חגיגי במיוחד, לובשים בגדי לבן, אוכלים ושמחים. הרי ברור, מי לא יחגוג ביום המרוץ הגדול? מרוץ זה הינו מרוץ מיוחד במינו, וכל גבר בוגר בישראל מחוייב להשתתף בו.

"מרוץ חליצת התפילין לפני מוסף של ראש חודש".

אכן, שם ארוך ומייגע ויש אנשים שפשוט מכנים אותו "מרוץ החליצה".

כמו כל אירוע נורמאלי, גם המרוץ מתחיל במופע פתיחה מרהיב. עולה חזן ומתפלל תפילת שחרית. לכאורה אירוע רגיל ושכיח לגמרי, אך כאן יש משהו מיוחד. השיא שלו מגיע מיד לאחר סיום חזרת הש"ץ, בהלל. קולו עולה ומסתלסל, הקהל תוסס ומתלהב ואם החזן מצא מנגינות מקוריות, הערצתו בקרב השומעים עולה לשחקים. לאחר מכן, כל אחד מצעירי הקהל מנסה את כוחו בכישרון הריקוד המקורי. מעגל נפתח, בעלי הטליתות קושרים את טליתותיהם סביב הצוואר בקשר חניקה סופני ושאר הזרמנים מרימים את רגליהם בצורות וכיוונים בלתי מוסברים.

(יש להעיר, שנתונים אלו מבוססים על מניין בייניש"י למהדרין, אך בנוגע למנייני בעלבתי"ם, הסיפור יהיה אחר לגמרי. ככל שהחזן ימצא דרכים יותר מקוריות להעלמת המנגינות מההלל, הערצתו בקרב קהל שומעיו תעלה פלאים, ובסוף התפילה יעמדו לפניו בתור לומר "יישר כח רב מויישה על ההלל שלך!". הריקודים אפילו לא יעלו במחשבה לפניהם).

לאחר מופעי האקרובאטיקה המרשימים, מוציאים למרכז הבמה מול עשרות הצופים, את הספר. מתוכו מספרים לקהל את מהלך הבאת הקורבנות בתיאורים פלסטיים מדוייקים.

וכאן מגיע הרגע הגדול.

החזן מתחלף, ומתחיל את שריקת הפתיחה המפורסמת שלפני תחילת המרוץ. הקדיש. כבר במהלכו מתחילה התכונה בקהל, והמתח עולה. לקראת סיום הקדיש, אפשר כבר לחתוך את האוויר בסכין. המועמדים עומדים מתוחים במקומותיהם, מוכנים עם כל האביזרים הדרושים. שריקת הפתיחה מגיעה לסיומה, "דאמירן בעלמאההההההה ואימרו..." והקהל מצטרף אליה בהתלהבות מוגזמת, "...אאאאמההן".

והמרוץ מתחיל.

רצועות שחורת מתעופפות לכל עבר, ריצ'רצ'ים נפתחים במהירות הבזק, עשרות קוביות קטנות נטרקות ברעש גדול, מבטים מהירים נשלחים כל כמה מאיות אל החזן לבדוק אם שריקת הסיום מתקרבת, ובעיקר בעיקר הרבה אדרנלין.

כל זה לוקח שניות בודדות. מבטים מאוכזבים מכל פינות האולם מסתכלים על החזן, כאשר הוא מגיע לשריקת הסיום. שתי דפיקות על הבמה. ערימות של רצועות שחורות מונחות על השולחנות.

שלוש צעדים אחורה, שלוש צעדים קדימה,

שקט.

המדריך לחולץ המתחיל

נכון שאתה מבולבל? נכון שלא הבנת מה קורה מסביבך? צוות ההדרכה ניתח לך את המתמודדים במרוץ זה, לסוגיהם.

החזן

כמובן שלחזן יש תפקיד חשוב מאוד, הוא מחליט מתי מתחילים והוא מחליט מתי מסיימים. אך ישנם מספר סוגי חזנים, כאשר כל אחד מהם קובע את אופיו של המרוץ לפי דרך חליצתו.

המתחשב

החזן המתחשב מבין את רצון קהלו. הקהל רוצה רייטינג, ניצחון וסיפוק. הוא נותן לו את זה, ובגדול. הרי הקהל רוצה יותר זמן, הוא ייתן לו את הזמן שהוא רוצה. כאשר ה'אמן' הגדול נשמע והמרוץ מתחיל, המתחשב פשוט נזכר שהוא חלץ את התפילין מחוץ לאולם! הוא הולך באיטיות החוצה, מביא איתו את הררי האביזרים המיועדים למרוץ, כאשר הסידור בין זרת לזו שלידה, המראה בין האמה לאצבע, החומש כך ביד השנייה ובאצבעות והאגודלים הוא תופס בשארית כוחותיו את ערימת הבדים שעליהם מונחות הקופסאות השחורות באורח פלא בלי ליפול. הקהל תופס אותו בזווית עיניו ומגביר את הקצב, אך למתחשב יש את כל הזמן שבעולם. הוא מניח באיטיות את שלל החפצים על הבימה ומשחרר את הרצועה שעל ידו, סיבוב אחר סיבוב. אבל הקהל כבר הגיע לקו הסיום, ושריקת הסיום רחוקה מלהגיע. לבסוף, אחרי קיפול כל רצועה בפני עצמה על הקופסא ויישור בקפידה של השערות שהתבלגנו על ידו עקב צמידות הרצועות, החזן ה"מתחשב" דופק שתי דפיקות על הבימה, ומעיר את הקהל משנתו העריבה.

הנורמלי

את החזן הנורמלי אין צורך להזכיר, מפני שברוב תפילות ראשי החודש הוא מופיע ועושה את אותו הדבר בדיוק. אך אנו רוצים לסקור את כלל החזנים. הנורמלי שורק פתיחה, חולץ במהירות סבירה את תפיליו ודופק בחוזקה על הבמה. בניגוד למחשבתו של המתחשב (ע"ע), הקהל אוהב אנשים נורמלים, כמה כבר קשה להבין כזה דבר...

השטני

החזן השטני מתכנן הכל מראש. כבר ערב לפני כן הוא ניגש לגבאים ודרש מהם שהוא יהיה חזן מוסף בתפילת השחר שלמחרת. כמובן שהגבאי יחייך מאוזן לאוזן, וברוב תמימותו ישתחרר בקלות מהמעמסה של חיפוש חזן לתפילת מוסף. אך כמובן שאם הוא היה נזכר שחלקו של החזן הוא שופט המרוץ, החלטתו הייתה שונה לגמרי. וכך, למחרתו של יום, החזן השטני מוצא את עצמו עומד במקום הנחשק, ומסיים את שריקת הפתיחה בסלסול עדין ותמים. אצלו, האמצעים מונחים כבר משעות הבוקר המוקדמות על הבימה, קרוב קרוב למקום עומדו. חיוכו השטני והמפורסם נמתח על פניו כאשר המרוץ מתחיל. עוד לפני שראשוני המתמודדים החלו לחלוץ את תפילי ראשיהם, הוא כבר מושך בעוז את סיבובי הרצועות שעל ידו וזורקם באחת על הבימה. שתי דפיקותיו החזקות מתגברות על רעשי הקופסאות הנטרקות, וראשי כולם מורמים בהפתעה. הוא סיים! הדעת בקהל נעלמת, הם משליכים מעליהם במהירות שיא את התפילין ומסתדרים לעמידה. מאותו רגע החזן השטני מאושר. הוא גרם לכל הקהל להיות במבוכה! אה! מתיקות הניצחון!

החולץ

גם לחולץ מן השורה יש תפקיד חשוב במהלך המרוץ. הוא אחד המתמודדים! הוא יכול לקבוע את אושרם ואכזבתם של סובביו! כמובן שככל שהוא יותר מנוסה בעניין, המצב נהייה יותר ויותר גרוע...

התמים

החולץ התמים הוא בדרך כלל ילד צעיר או חוזר בתשובה. לא שמנתח שורות אלו גזען או "מפלן", אך אלו הם בדרך כלל האנשים שיביטו ימין ושמאל בהפתעה כאשר המרוץ המוזר שמסביבם יתחיל. החולץ המתחיל ידע שצריך להוריד את התפילין לפני מוסף, ולכן הוא עושה זאת בדיוק כמו אחרי תפילה רגילה. אך אם נפל עליו חזן שטני (ע"ע) במיוחד, הוא יכנס לענייני המרוץ מיד, ויבין טוב מאוד מה לעשות בפעם הבאה...

המרמה

החולץ המרמה כבר יודע בדיוק את החוקים. הוא מכין את האמצעים הדרושים מבעוד מועד ומחכה לתחילת שריקת הפתיחה. כבר באמצע הקדיש הוא מוריד את הרצועות השחורות שסביב כף ידו, מבטי שנאה נשלחים אליו מכל עבר אך הוא עונה להם במבט של "מה, זה לא נקרא לחלוץ!". ואם מישהו ייגש אליו אח"כ להעיר, הוא פשוט אומר "ומי אמר לך שצריך להתחיל מסוף שריקת הפתיחה? אולי אפשר באמצע?", ולמעיר אין מה לענות, כי לא נכתב ספר חוקים כזה עד היום.

המרמה 2

המרמה השני עושה אותו דבר, רק הפוך (כמו בייני"ש טוב). הוא מתחיל לחלוץ בזמן, ואף עושה זאת בנחת. אבל כאשר נשמעת שריקת הסיום בלבוש שתי הדפיקות, הוא עושה את עצמו כלא שומע, וממשיך לחלוץ את תפיליו בנחת. הוא מהדק ומודד מכל הכיוונים. כל רצועה אצלו, תעמוד במדויק במקומה על חברתה שעל הקופסא השחורה.

הבוגר

החולץ הבוגר עוטה על פניו ארשת חשיבות ברגע שנשמעת שריקת הפתיחה. הוא לא יתפתה למרוץ הילדותי הזה. הרי אפשר להמשיך לקפל את התפילין אחרי שמונה עשרה! הבוגר חולץ את התפילין בנחת, מניח אותם בערימה מבולגנת על השולחן, משלב את ידיו על חזהו ומתבונן בחזן עד שזה יואיל בטובו לדפוק על הבימה. מבטים מרחמים נשלחים ממנו אל סובביו, וכל כולו אומר בגרות מעושה.

המהיר

החולץ המהיר עושה המוני פעולות בזמן הקצקצר של המרוץ. הוא הולך החוצה להביא את אמצעיו, חולץ במהירות, מקפל את הרצועות על הקופסאות, מכניס לנרתיק, סוגר, מחליף את שעונו מימין לשמאל, מסדר את כיפתו ואת טליתו, ונעמד דום לקראת שריקת הסיום. ובדיוק אז היא נשמעת.

המרושל

החולץ המרושל הוא זה שבדרך כלל הכל נופל לו מהידיים. הוא חולץ את הרצועות מידו, אבל הן מסתבכות לו אחת בשנייה ולוקח לו שעה לסדר אותן. הוא מוריד מהראש, אבל הכיפה שלו נופלת יחד איתם והסיכה מתגלגלת לשולחן שמאחור. הוא מקפל את הרצועות על הקופסא, אבל בדיוק שהוא גומר, הכל מחליק לו והרצועות מתפזרות. בקיצור- שלומפר וחסר מזל.

הצופה

הצופה הוא מתמודד במרוץ, שפרש עוד הרבה לפני תחילתו. הוא חש בכאבי בטו עזים במהלך התפילה ולכן נאלץ לחלוץ את תפיליו ולהתפלל בעזרת הנשים. בזכות כך, היה לו הפנאי להתבונן סביבו בשעת המירוץ ולהתפוצץ מצחוק. ולחשוב על מדריך לחולץ המתחיל.

>>>

קרדיט לאחד בשם ניק "ריח גנים"
פורסם בתאריך ב' בכסלו תש"ע, 19/11/2009

גאוני!
אין מילה אחרת!

ברוך ר · 7/10/21

נכתב ע"י נקודת מחשבה:
בעקבות הכרזה מישהו שלח לי קטע חזק שפורסם כבר ב2009 באתר בשבע..
תהנו...

>>>>

ראש חודש הוא יום חגיגי במיוחד, לובשים בגדי לבן, אוכלים ושמחים. הרי ברור, מי לא יחגוג ביום המרוץ הגדול? מרוץ זה הינו מרוץ מיוחד במינו, וכל גבר בוגר בישראל מחוייב להשתתף בו.

"מרוץ חליצת התפילין לפני מוסף של ראש חודש".

אכן, שם ארוך ומייגע ויש אנשים שפשוט מכנים אותו "מרוץ החליצה".

כמו כל אירוע נורמאלי, גם המרוץ מתחיל במופע פתיחה מרהיב. עולה חזן ומתפלל תפילת שחרית. לכאורה אירוע רגיל ושכיח לגמרי, אך כאן יש משהו מיוחד. השיא שלו מגיע מיד לאחר סיום חזרת הש"ץ, בהלל. קולו עולה ומסתלסל, הקהל תוסס ומתלהב ואם החזן מצא מנגינות מקוריות, הערצתו בקרב השומעים עולה לשחקים. לאחר מכן, כל אחד מצעירי הקהל מנסה את כוחו בכישרון הריקוד המקורי. מעגל נפתח, בעלי הטליתות קושרים את טליתותיהם סביב הצוואר בקשר חניקה סופני ושאר הזרמנים מרימים את רגליהם בצורות וכיוונים בלתי מוסברים.

(יש להעיר, שנתונים אלו מבוססים על מניין בייניש"י למהדרין, אך בנוגע למנייני בעלבתי"ם, הסיפור יהיה אחר לגמרי. ככל שהחזן ימצא דרכים יותר מקוריות להעלמת המנגינות מההלל, הערצתו בקרב קהל שומעיו תעלה פלאים, ובסוף התפילה יעמדו לפניו בתור לומר "יישר כח רב מויישה על ההלל שלך!". הריקודים אפילו לא יעלו במחשבה לפניהם).

לאחר מופעי האקרובאטיקה המרשימים, מוציאים למרכז הבמה מול עשרות הצופים, את הספר. מתוכו מספרים לקהל את מהלך הבאת הקורבנות בתיאורים פלסטיים מדוייקים.

וכאן מגיע הרגע הגדול.

החזן מתחלף, ומתחיל את שריקת הפתיחה המפורסמת שלפני תחילת המרוץ. הקדיש. כבר במהלכו מתחילה התכונה בקהל, והמתח עולה. לקראת סיום הקדיש, אפשר כבר לחתוך את האוויר בסכין. המועמדים עומדים מתוחים במקומותיהם, מוכנים עם כל האביזרים הדרושים. שריקת הפתיחה מגיעה לסיומה, "דאמירן בעלמאההההההה ואימרו..." והקהל מצטרף אליה בהתלהבות מוגזמת, "...אאאאמההן".

והמרוץ מתחיל.

רצועות שחורת מתעופפות לכל עבר, ריצ'רצ'ים נפתחים במהירות הבזק, עשרות קוביות קטנות נטרקות ברעש גדול, מבטים מהירים נשלחים כל כמה מאיות אל החזן לבדוק אם שריקת הסיום מתקרבת, ובעיקר בעיקר הרבה אדרנלין.

כל זה לוקח שניות בודדות. מבטים מאוכזבים מכל פינות האולם מסתכלים על החזן, כאשר הוא מגיע לשריקת הסיום. שתי דפיקות על הבמה. ערימות של רצועות שחורות מונחות על השולחנות.

שלוש צעדים אחורה, שלוש צעדים קדימה,

שקט.

המדריך לחולץ המתחיל

נכון שאתה מבולבל? נכון שלא הבנת מה קורה מסביבך? צוות ההדרכה ניתח לך את המתמודדים במרוץ זה, לסוגיהם.

החזן

כמובן שלחזן יש תפקיד חשוב מאוד, הוא מחליט מתי מתחילים והוא מחליט מתי מסיימים. אך ישנם מספר סוגי חזנים, כאשר כל אחד מהם קובע את אופיו של המרוץ לפי דרך חליצתו.

המתחשב

החזן המתחשב מבין את רצון קהלו. הקהל רוצה רייטינג, ניצחון וסיפוק. הוא נותן לו את זה, ובגדול. הרי הקהל רוצה יותר זמן, הוא ייתן לו את הזמן שהוא רוצה. כאשר ה'אמן' הגדול נשמע והמרוץ מתחיל, המתחשב פשוט נזכר שהוא חלץ את התפילין מחוץ לאולם! הוא הולך באיטיות החוצה, מביא איתו את הררי האביזרים המיועדים למרוץ, כאשר הסידור בין זרת לזו שלידה, המראה בין האמה לאצבע, החומש כך ביד השנייה ובאצבעות והאגודלים הוא תופס בשארית כוחותיו את ערימת הבדים שעליהם מונחות הקופסאות השחורות באורח פלא בלי ליפול. הקהל תופס אותו בזווית עיניו ומגביר את הקצב, אך למתחשב יש את כל הזמן שבעולם. הוא מניח באיטיות את שלל החפצים על הבימה ומשחרר את הרצועה שעל ידו, סיבוב אחר סיבוב. אבל הקהל כבר הגיע לקו הסיום, ושריקת הסיום רחוקה מלהגיע. לבסוף, אחרי קיפול כל רצועה בפני עצמה על הקופסא ויישור בקפידה של השערות שהתבלגנו על ידו עקב צמידות הרצועות, החזן ה"מתחשב" דופק שתי דפיקות על הבימה, ומעיר את הקהל משנתו העריבה.

הנורמלי

את החזן הנורמלי אין צורך להזכיר, מפני שברוב תפילות ראשי החודש הוא מופיע ועושה את אותו הדבר בדיוק. אך אנו רוצים לסקור את כלל החזנים. הנורמלי שורק פתיחה, חולץ במהירות סבירה את תפיליו ודופק בחוזקה על הבמה. בניגוד למחשבתו של המתחשב (ע"ע), הקהל אוהב אנשים נורמלים, כמה כבר קשה להבין כזה דבר...

השטני

החזן השטני מתכנן הכל מראש. כבר ערב לפני כן הוא ניגש לגבאים ודרש מהם שהוא יהיה חזן מוסף בתפילת השחר שלמחרת. כמובן שהגבאי יחייך מאוזן לאוזן, וברוב תמימותו ישתחרר בקלות מהמעמסה של חיפוש חזן לתפילת מוסף. אך כמובן שאם הוא היה נזכר שחלקו של החזן הוא שופט המרוץ, החלטתו הייתה שונה לגמרי. וכך, למחרתו של יום, החזן השטני מוצא את עצמו עומד במקום הנחשק, ומסיים את שריקת הפתיחה בסלסול עדין ותמים. אצלו, האמצעים מונחים כבר משעות הבוקר המוקדמות על הבימה, קרוב קרוב למקום עומדו. חיוכו השטני והמפורסם נמתח על פניו כאשר המרוץ מתחיל. עוד לפני שראשוני המתמודדים החלו לחלוץ את תפילי ראשיהם, הוא כבר מושך בעוז את סיבובי הרצועות שעל ידו וזורקם באחת על הבימה. שתי דפיקותיו החזקות מתגברות על רעשי הקופסאות הנטרקות, וראשי כולם מורמים בהפתעה. הוא סיים! הדעת בקהל נעלמת, הם משליכים מעליהם במהירות שיא את התפילין ומסתדרים לעמידה. מאותו רגע החזן השטני מאושר. הוא גרם לכל הקהל להיות במבוכה! אה! מתיקות הניצחון!

החולץ

גם לחולץ מן השורה יש תפקיד חשוב במהלך המרוץ. הוא אחד המתמודדים! הוא יכול לקבוע את אושרם ואכזבתם של סובביו! כמובן שככל שהוא יותר מנוסה בעניין, המצב נהייה יותר ויותר גרוע...

התמים

החולץ התמים הוא בדרך כלל ילד צעיר או חוזר בתשובה. לא שמנתח שורות אלו גזען או "מפלן", אך אלו הם בדרך כלל האנשים שיביטו ימין ושמאל בהפתעה כאשר המרוץ המוזר שמסביבם יתחיל. החולץ המתחיל ידע שצריך להוריד את התפילין לפני מוסף, ולכן הוא עושה זאת בדיוק כמו אחרי תפילה רגילה. אך אם נפל עליו חזן שטני (ע"ע) במיוחד, הוא יכנס לענייני המרוץ מיד, ויבין טוב מאוד מה לעשות בפעם הבאה...

המרמה

החולץ המרמה כבר יודע בדיוק את החוקים. הוא מכין את האמצעים הדרושים מבעוד מועד ומחכה לתחילת שריקת הפתיחה. כבר באמצע הקדיש הוא מוריד את הרצועות השחורות שסביב כף ידו, מבטי שנאה נשלחים אליו מכל עבר אך הוא עונה להם במבט של "מה, זה לא נקרא לחלוץ!". ואם מישהו ייגש אליו אח"כ להעיר, הוא פשוט אומר "ומי אמר לך שצריך להתחיל מסוף שריקת הפתיחה? אולי אפשר באמצע?", ולמעיר אין מה לענות, כי לא נכתב ספר חוקים כזה עד היום.

המרמה 2

המרמה השני עושה אותו דבר, רק הפוך (כמו בייני"ש טוב). הוא מתחיל לחלוץ בזמן, ואף עושה זאת בנחת. אבל כאשר נשמעת שריקת הסיום בלבוש שתי הדפיקות, הוא עושה את עצמו כלא שומע, וממשיך לחלוץ את תפיליו בנחת. הוא מהדק ומודד מכל הכיוונים. כל רצועה אצלו, תעמוד במדויק במקומה על חברתה שעל הקופסא השחורה.

הבוגר

החולץ הבוגר עוטה על פניו ארשת חשיבות ברגע שנשמעת שריקת הפתיחה. הוא לא יתפתה למרוץ הילדותי הזה. הרי אפשר להמשיך לקפל את התפילין אחרי שמונה עשרה! הבוגר חולץ את התפילין בנחת, מניח אותם בערימה מבולגנת על השולחן, משלב את ידיו על חזהו ומתבונן בחזן עד שזה יואיל בטובו לדפוק על הבימה. מבטים מרחמים נשלחים ממנו אל סובביו, וכל כולו אומר בגרות מעושה.

המהיר

החולץ המהיר עושה המוני פעולות בזמן הקצקצר של המרוץ. הוא הולך החוצה להביא את אמצעיו, חולץ במהירות, מקפל את הרצועות על הקופסאות, מכניס לנרתיק, סוגר, מחליף את שעונו מימין לשמאל, מסדר את כיפתו ואת טליתו, ונעמד דום לקראת שריקת הסיום. ובדיוק אז היא נשמעת.

המרושל

החולץ המרושל הוא זה שבדרך כלל הכל נופל לו מהידיים. הוא חולץ את הרצועות מידו, אבל הן מסתבכות לו אחת בשנייה ולוקח לו שעה לסדר אותן. הוא מוריד מהראש, אבל הכיפה שלו נופלת יחד איתם והסיכה מתגלגלת לשולחן שמאחור. הוא מקפל את הרצועות על הקופסא, אבל בדיוק שהוא גומר, הכל מחליק לו והרצועות מתפזרות. בקיצור- שלומפר וחסר מזל.

הצופה

הצופה הוא מתמודד במרוץ, שפרש עוד הרבה לפני תחילתו. הוא חש בכאבי בטו עזים במהלך התפילה ולכן נאלץ לחלוץ את תפיליו ולהתפלל בעזרת הנשים. בזכות כך, היה לו הפנאי להתבונן סביבו בשעת המירוץ ולהתפוצץ מצחוק. ולחשוב על מדריך לחולץ המתחיל.

>>>

קרדיט לאחד בשם ניק "ריח גנים"
פורסם בתאריך ב' בכסלו תש"ע, 19/11/2009

חזזזזק !

תלמידים · 14/10/21

סליחה על ההקפצה, נתקלתי בסימוכין לקיפול התפילין, או לפחות להסתרתו.
מאת ר' ברוך אפשטיין, בעל תו"ת, בספרו ברוך שאמר. (סליחה שמטושטש).

נקודת מחשבה · 15/10/21

נכתב ע"י תלמידים:
סליחה על ההקפצה, נתקלתי בסימוכין לקיפול התפילין, או לפחות להסתרתו.
מאת ר' ברוך אפשטיין, בעל תו"ת, בספרו ברוך שאמר. (סליחה שמטושטש).

צפה בקובץ המצורף 982284

לפי דבריו לא מגלגלים כלל את התפילין אלא רק מצניעים "טרם נקפלו ברצועותיהן"

hershy sh · 5/11/21

ד"ש

נקודת מחשבה · 6/11/21

נכתב ע"י hershy sh:
ד"ש
צפה בקובץ המצורף 998724

חח
נו מי זכה אצלכם החודש?

עיצוב אקטואלי מרוץ התפילין

מהמשתמשים המובילים!

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

מהמשתמשים המובילים!

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

מהמשתמשים המובילים!

עיצוב | מיתוג | פרסום

משתמש סופר מקצוען

מהמשתמשים המובילים!

אתרים מהעתיד.

משתמש פעיל

מהמשתמשים המובילים!

מהמשתמשים המובילים!

אתרים מהעתיד.

משתמש סופר מקצוען

מהמשתמשים המובילים!

מהמשתמשים המובילים!

עיצוב | מיתוג | פרסום

מהמשתמשים המובילים!

פסח כשר ופרימיום!

תגיות נפוצות