מקור לשיר מאת הסטייפלר זצ"ל אודות נר הביטחון

אדם מהשורה

משתמש מקצוען
פרסום וקופי
עריכה תורנית
מחפש מקור לשיר המצורף שנכתב ע"י הסטייפלר זצ"ל בעקבות מעשה בו הגיע אדם והביא לסבא מנובהרדוק נר באמצע הלילה. השיר מופיע בגרסאות שונות, ודרושה לי הגרסה המקורית. (הסיפור עצמו מצורף לאחר השיר).

ביער גדול וגבוה בין שדרות שקמה
בית קטן קבוע משנות קדם הוקמה
ואחד קדוש ונורא מתבודד לו שמה
ועוסק בקדושה ובטהרה
בתורת ה' תמימה
ויעמול בתיקון המידות
וירדפם עד חרמה
והשיג כל חמודות
והתמימות והערמה
ועל בטחונו בקונו הנפלאה והרוממה
נתן ליבו ועינו מימים ימימה
ובפרוס חשכת הליל בנפול היקום בתרדמה
יגבור הצדיק חיל בלימוד המוסר בנעימה
ובאחת הלילות וזה שעות כמה
לומד הצדיק בהתפעלות בהשתפכות הנשמה
ושעה אחר שעה חולפת ונעלמה
והנר דולק בדומיה עדי שמנו נשלמה
והצדיק אביר תקותו ובטחונו בקונו עצומה
להיות אור בביתו היפלא מה' מאומה
הנר אך כבה ואיש נכנס פנימה
ונר הניח בענווה
ויעלם האיש פתאומה


הסבא מנובהרדוק היה יוצא להתבודדות ולחשבון נפש, ביער סמוך לישיבת נובהרדוק. באחד הימים גילה בקתה עזובה, שבנוה חוטבי עצים לתקופה בה חטבו עצים באותו אזור. שמח הסבא על המציאה שנתגלתה לו, ומני אז השתמש בה רבות, הביא לשם ספרי מוסר, ולא פעם גם התפלל בה, התייחד בה וערך את חשבון נפשו באין מפריע.

לילה אחד הדליק את נרו, וישב ולמד בבקתה זו ברגש ובהתעלות, מתוך השתפכות הנפש ודבקות בבורא. שעה חלפה ולאחריה עוד אחת ועוד אחת, והסבא לא שת לבו לזמן החולף. יושב ולומד בהתמדה. ונר, כדרכו של נר, כילה את חלבו וכבה. ישב הסבא ודמם. אף לא ביקש ולא התפלל. מה לו להתפלל? הן הקדוש ברוך הוא רואה אותו , ויודע שרוצה ללמוד, ומה לו לבקש? אבא ייתן לו מה שהוא נזקק לו, הוא צריך רק לחכות בסבלנות. לפתע נפתחה דלת הבקתה. דמות אדם נראתה בפתח, ובידה נר דולק. הניח הזר את הנר בפמוט הריק, ויצא אל הרוח, הקור והחשכה. הסבא לא הרהר מי היה האיש. ואם היה אליהו הנביא? או שמא מלאך? או אולי שליח בשר ודם ששלח הקדוש ברוך הוא? אז מה?! מה לו ומי לו מי הייתה אותה דמות פלאית? העיקר אביו שבשמים שלחו, והוא הדואג לכל מחסורו, כעת יש לו אור, ויוכל להמשיך וללמוד עד הבוקר.

אתא בוקר, הסבא כיבה את הנר, ולקחו עמו לישיבה. העמידו במקומו למזכרת, סיפר לתלמידיו את הסיפור וקרא לנר בשם ”נר הביטחון“. התפעמו תלמידי הישיבה והתרגשו מן הסיפור. מן הביטחון השליו, השקט, היצוק, של רבם. ברור היה לו, כי אם הוא זקוק לאור, ישלח לו הקדוש ברוך הוא את האור, בצורה זו או אחרת. ולא זאת בלבד, אלא שאם לא נשלח אליו השליח סימן שאינו זקוק לאותו דבר…

כחלוף השנים, פרצה שריפה בעיר. הבתים, עשויי העץ, בערו באש המכלה באין מפריע. ומאמציהם של האנשים לכבותה היו כלעג לרש. מהרו בני הישיבה להוציא את ספרי הקודש מן הישיבה, בטרם יהיו למאכולת אש. ספרי התורה, התפילין והספרים הוצאו, וראו זה פלא, תפילתם של בני הישיבה נענתה, והאש דעכה. בניין הישיבה נותר שלם על תלו אך מחמת החום העז הותך נר הביטחון, ואיננו. הבחורים הצטערו עד מאוד על אובדנו של נר הביטחון, וכאבו את העובדה שלא חשבו לחלץ אותו כמו שחולצו יתר ספרי הקודש. רב היה הצער וגדולה האכזבה אבל היה אחד שלא הצטער כלל. היה זה הסבא מנובהרדוק בעצמו. ”כל עוד היה לנו נר הביטחון“, אמר לתלמידיו, ”אות היא שנזקקנו לו. כשאיננו – סימן שאיננו זקוקים לו עוד…“. זהו כוחו של ביטחון. לדעת מתי צריך את הנר, ומתי לא… צריך או לא צריך? או שתיתן לי, או שתיתן לי להבין שאיני צריך…
 

אדם מהשורה

משתמש מקצוען
פרסום וקופי
עריכה תורנית
תודה לך @חשמל!
הפנית אותי לספר הנכון, אך בספר המודפס השיר אינו מופיע בסימן ע"ב אלא בסימן של"ד, מה שאינו ממעיט בכי הוא זה מהכרת תודתי העמוקה כלפיך. אגב, הסטייפלר הקפיד לא להשתמש במילה חשמל שהיא שם מלאך. משער שאם הוא היה זוכה להכיר אותך, הוא היה מכנה אותך @אלקטרי.
 
נערך לאחרונה ב:

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  8  פעמים

לוח מודעות

למעלה