• פרוג למען העצמאים!

    כפורום העצמאים והעסקים הקטנים המוביל בציבור החרדי, אתר פרוג נרתם לעזרתכם. בעקבות התפשטות נגיף הקורונה והשפעתו על המשק, נגרמים נזקים כלכליים לעצמאים רבים אשר מתמודדים עם מחסור בלקוחות. לכן החלטנו להושיט לכם יד ואנו מעניקים לכם, חברי האתר היקרים, את מערכת הפרסום העצמאית שלנו ב30% הנחה!!!

    למימוש ההטבה, אין צורך בהקלדת קוד קופון, פשוט פרסמו!

    לתשומת לב! המבצע עד חג הפסח

    למעבר ליצירת קמפיין >>>
     
    להתייעצות ועזרה בין חברי הפורום >>>
     
    לחבילת פוש לעסקים לחץ כאן >>>
     

שיתוף מעשן ורע לו

גולדברג.

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מנהל פרסום באתר פרוג
למעשנים בלבד!

בוא אחי, בוא נצא לסיגריה..

יעקובוביץ, יש'ך סיגריה בשבילי?...

ככה זה, כל יום, שעה שאני יוצא לסיגריה.

זה התחיל כך. היה זה כשהייתי בשיעור ג' ישי"ק, בתקופה בו נבחנים לישיבה גדולה, ובין שטייגען לשטייגען, בין מבחן למבחן, ישבנו אני וחבריי לשיעור – על כוס קפה, שוחחנו על דא ועל הא, ואופסס.. איצ'ה מאייר מוציא סיגריה, ככה בשקט באין רואים, חוץ מאתנו כמובן. בתחילה נחרדנו. כן, נחרדנו מעצם המחשבה שיש כאן מישהו צעיר כל כך שמעשן, ומהאפשרות שהמשגיח שליט"א יתפוס אותנו בשעת מעשה או לאחריה - יריח משהו לא טוב. וידענו, שאחת דינו של איצ'ה מאייר וכל מי שנחשד בעבירה זו, לומר שלום בפעם האחרונה לספסלי בית המדרש הזה. ונצטרך להרבה רחמי שמים על עתידנו בשנה הבעל"ט. עם זאת, הרגיע אותנו איצ'ה מאייר, כי זה למעלה מחצי שנה שהוא מעשן, וטרם נתפס ע"י המשגיח.

איצ'ה מאייר, שבעיניי נחשב בחיר החבורה עורר בי את קנאתו. וכבר בשעת צהריים תכננתי לחפש את הדבר המפחיד הזה. לא היה לי כסף, אך שמועה שמעתי, כי בישיבתו של ר' זלמן הסמוכה לישיבתנו, מוכרים סיגריה בשקל וחצי. כשיצאתי מבית הוריי לאחר ארוחת צהריים, לקחתי איתי חבילת גפרורים קטנה, כזו שלא תעורר את תשומת ליבם של הוריי. יצאתי לכיוון הישיבה, בעצם רצתי לשם, נכנסתי, ורכשתי לי סיגריה מסוג מלבורו תוצרת מוסקבה. הלכתי למקום נסתר מעיני מכיריי, הוצאתי את הגפרורים בדחילו ורחימו, והדלקתי את הסיגריה בהתלהבות. אפילו לא השתעלתי, כי פשוט לא ידעתי מה עושים עם זה. בכל אופן המשכתי 'לעשן'. למחרת חזרתי על התהליך, וכבר הרגשתי 'מכור', נהניתי ללקק את האצבעות מלאות העשן. בארוחת ערב, התיישבתי למזלי הפחות טוב באותו היום, על יד גלויברמן, גלויברמן הוא בחור חשדן, חשדן מאד הייתי אומר. והוא כבר הריח והסיק מסקנות. רגע אחד לאחר מכן, לא היה בחור בכל הישיבה כולה שלא ידע שאני מעשן כרוני, כזה שמחסל חפיסות שלמות ביום. ואני, הביישן והעדין, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, מצד אחד, הרגשתי גדול, אני כבר לא מאלו שעומדים תמיד בצד, אני בעניינים, אני מעשן. אך מצד שני רעדתי. מאד. אם ישמע זאת המשגיח – אני עתיד למצוא את עצמי ללא ישיבה, ואף ללא ישיבה גדולה. מאז אותו יום, אחרי כל סיגריה שטפתי את ידיי ואת הפה היטב היטב, שלא יגיע הריח רחוק. למזלי, על אף שהריח לא נמוג מפי ולו לרגע אחד, נותרתי בישיבה, ואף התקבלתי לישיבה גדיילה מהשורה הראשונה.

אך מאז אותו היום השתנו חיי. למדתי כיצד לעשן לקול תרועת חבריי, ואף התמכרתי לעניין. אך כסף מניין? אז התחלתי לגלגל, לא, לא סיגריות, גילגלתי חובות. קניתי חפיסה ליום בקושי רב, ואז מגיע מוישלה ידידי, וככה מבקש בעדינות, סיגריה אחת, מה זה כבר סיגריה? שקל שלושים... לא יכולתי לסרב. אחריו בא עוד מוישלה וביקש גם כן סיגריה, גם אליו לא יכולתי לסרב, ואחריו עוד אחד, ועוד אחד... ברירה אחרת לא נותרה לי, והתחלתי לגלגל, הפעם גילגלתי סיגריות מסוג וורג'יניה. היה להם לסיגריות טעם של מלח ופלדה, אך לא היתה לי כל ברירה. אך גם כשגילגלתי זה לא הפסיק, נו... באמת, תן לגלגל אחד, כולה חצי שקל. וגם כעת לא יכולתי לסרב, כולה חצי שקל אמרנו. התחלתי ללמוד ליל שישי, ובשישי במקום לישון, ניקיתי בתי כנסיות. גם טוב יצא מזה, התחלתי ללמוד, מכמה מבחנים בשבוע מכניסים עוד כמה שקלים, איכשהו הצלחתי לשרוד.

גם זמני הגיע, ונישאתי בשעטו"מ, חזרתי לעשן סיגריות רגילות, כי היה לי כסף. עד שנמאס לי. נמאס לי לעשן, יש דבר כזה, וזה קורה לכל אחד שמפסיק לעשן כמה עשרות פעמים בחייו. אז זהו, למחרת בבוקר קמתי בהחלטה נחושה, מהיום והלאה, אני לא רואה יותר, ולא מריח יותר, ובטח שלא נוגע יותר בסיגריות. לפני התפילה פניתי להכין לי כוס קפה כהרגלי, אך נאלצתי לוותר, כיצד אשתה קפה בלי סיגריה? לאחר התפילה, פניתי להכין לי כוס קפה כהרגלי, אך גם כעת נאלצתי לוותר. אכלתי בוקר, משהו כבר התחיל לדגדג לי בבטן או בחזה, חסר שם משהו. שעה אחרי תחילת הסדר, הדגדוג הפך להיות מציק, מאוחר יותר זה התחיל לכאוב, ואפי' לכאוב מאד, ואני מ ת פ ו צ ץ... פשוט משתגע, ראשי הפך להיות סחרחר, אי אפשר לדבר איתי, ואני לא יכול לעשות כלום. פשוט כלום. מאוחר יותר לקחתי מחבר שכטה קטנטנה מסיגריה אלקטרונית, וזה הרגיע קצת את רוחי, לא כמו סיגריה, אבל אפעס, משהו.

אז שתדעו, שהיום אני מעשן סיגריות רגילות, יש לי מידי פעם מיחושים בבטן, וקצת נקיפות מצפון. גם מתעצבן לפעמים, ולא מבין מדוע עדיין לא מכירים בנו – המעשנים, כקבוצה מיוחדת, כמו שיש זן של שחורים, יש גם זן של מעשנים. אף אחד לא נלחם למען הזכויות שלנו, ורק מחפשים כיצד להציק. מסתירים לנו את הסיגריות, מחליפים את הצבע של החפיסה, מעלים מיסים, ועוד ועוד. אתם מוזמנים להצטרף למפלגה שתדאג לזכויותנו כמעשנים...

איך בא לי סיגריה...
 

יאן

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
היה לי חבר מעשן כבד, שמי שהיה משנורר אותו, היה אומר לו, אני לא צריך לממן לך את מה שאתה לא מוכן לממן לעצמך.

והחכם השני היה אומר, נשארו לי 19 אחרונות.
 

yonatanr

משתמש מקצוען
פרסום וקופירייטינג
עריכה תורנית
מוזיקה ונגינה
כתיבה ספרותית
היה לי חבר מעשן כבד, שמי שהיה משנורר אותו, היה אומר לו, אני לא צריך לממן לך את מה שאתה לא מוכן לממן לעצמך.

והחכם השני היה אומר, נשארו לי 19 אחרונות.
השאלה היחידה היא מה אותו מעשן יעשה כשימצא את עצמו בלי סיגריה.
נדמה לי שכיום קהילת המעשנים היא קהילה סגורה - קומונה, שכולם 'שואלים' מכולם.
 

דוכסוסטוס

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
1. אזהרת הקריאה למעשנים בלבד כמובן לא מיושמת בפועל, אני לדוגמה לא עישנתי מעולם, אבל אני מעריך שמעשנים רבים יתקשו להזדהות עם המסר הפותח המתאר את שלביה הראשונים של ההתמכרות כסחף ואילוץ חברתי. שאר הנתונים אותנטיים ומוכרים גם לי כלא מעשן.

2. על שלוש שורות הפתיחה הייתי מוותר, התיאור נפתח היטב בלעדיהם.

3. תמיד מומלץ להשחיל אנטרים בין שאכטה לשאכטה.

4. הציפייה הטבעית של הקוראים היא לסיים את הסיפור בגמילה אמיצה, כך ששורת הסיום 'איך בא לי סיגריה' מצליחה להפתיע. דווקא עשוי להתאים לאתגר חישוב המסלולים.

5. נדמה לי שפייגלין התחייב לבטל את ההגבלות על עישון הסיגריות ועישון ממכרים נוספים.
 

גולדברג.

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מנהל פרסום באתר פרוג
תודה.
אזהרת הקריאה למעשנים בלבד כמובן לא מיושמת בפועל, אני לדוגמה לא עישנתי מעולם, אבל אני מעריך שמעשנים רבים יתקשו להזדהות עם המסר הפותח המתאר את שלביה הראשונים של ההתמכרות כסחף ואילוץ חברתי. שאר הנתונים אותנטיים ומוכרים גם לי כלא מעשן.
הדבר אכן שנוי במחלוקת. כתבתי כך בכו"א, ויש על מי לסמוך.
תמיד מומלץ להשחיל אנטרים בין שאכטה לשאכטה.
אכן צפוף מידי, נלמד להבא.
(מה לעשות, לא הצלחתי לעשן כ"כ רצוף...)
דווקא עשוי להתאים לאתגר חישוב המסלולים.
אכן הסתפקתי האם מתאים, לא נורא.
 

ב.א.

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
כתיבה ספרותית
אזהרת הקריאה למעשנים בלבד כמובן לא מיושמת בפועל, אני לדוגמה לא עישנתי מעולם, אבל אני מעריך שמעשנים רבים יתקשו להזדהות עם המסר הפותח המתאר את שלביה הראשונים של ההתמכרות כסחף ואילוץ חברתי. שאר הנתונים אותנטיים ומוכרים גם לי כלא מעשן.
גם אני כנ"ל.
אבל איך אבי שליט"א אומר: זה מתחיל בגאווה ונהפך לתאווה. לדעתי בדר"כ תחילת העישון בקרב הצעירים מהחוגים החרדיים כן מתחיל מהרגשת ה"גדלעס", ה"קוליות" (ניקוד שורוק בו') וה"ישיבישקייט". ובמילים פשוטות - מתחושת הגאווה שהעישון מקנה. בהמשך התאווה עושה את (השמות. ניקוד פתח בש') שלה.
 

ב.א.

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
כתיבה ספרותית
למעשנים בלבד!

בוא אחי, בוא נצא לסיגריה..

יעקובוביץ, יש'ך סיגריה בשבילי?...

ככה זה, כל יום, שעה שאני יוצא לסיגריה.

זה התחיל כך. היה זה כשהייתי בשיעור ג' ישי"ק, בתקופה בו נבחנים לישיבה גדולה, ובין שטייגען לשטייגען, בין מבחן למבחן, ישבנו אני וחבריי לשיעור – על כוס קפה, שוחחנו על דא ועל הא, ואופסס.. איצ'ה מאייר מוציא סיגריה, ככה בשקט באין רואים, חוץ מאתנו כמובן. בתחילה נחרדנו. כן, נחרדנו מעצם המחשבה שיש כאן מישהו צעיר כל כך שמעשן, ומהאפשרות שהמשגיח שליט"א יתפוס אותנו בשעת מעשה או לאחריה - יריח משהו לא טוב. וידענו, שאחת דינו של איצ'ה מאייר וכל מי שנחשד בעבירה זו, לומר שלום בפעם האחרונה לספסלי בית המדרש הזה. ונצטרך להרבה רחמי שמים על עתידנו בשנה הבעל"ט. עם זאת, הרגיע אותנו איצ'ה מאייר, כי זה למעלה מחצי שנה שהוא מעשן, וטרם נתפס ע"י המשגיח.

איצ'ה מאייר, שבעיניי נחשב בחיר החבורה עורר בי את קנאתו. וכבר בשעת צהריים תכננתי לחפש את הדבר המפחיד הזה. לא היה לי כסף, אך שמועה שמעתי, כי בישיבתו של ר' זלמן הסמוכה לישיבתנו, מוכרים סיגריה בשקל וחצי. כשיצאתי מבית הוריי לאחר ארוחת צהריים, לקחתי איתי חבילת גפרורים קטנה, כזו שלא תעורר את תשומת ליבם של הוריי. יצאתי לכיוון הישיבה, בעצם רצתי לשם, נכנסתי, ורכשתי לי סיגריה מסוג מלבורו תוצרת מוסקבה. הלכתי למקום נסתר מעיני מכיריי, הוצאתי את הגפרורים בדחילו ורחימו, והדלקתי את הסיגריה בהתלהבות. אפילו לא השתעלתי, כי פשוט לא ידעתי מה עושים עם זה. בכל אופן המשכתי 'לעשן'. למחרת חזרתי על התהליך, וכבר הרגשתי 'מכור', נהניתי ללקק את האצבעות מלאות העשן. בארוחת ערב, התיישבתי למזלי הפחות טוב באותו היום, על יד גלויברמן, גלויברמן הוא בחור חשדן, חשדן מאד הייתי אומר. והוא כבר הריח והסיק מסקנות. רגע אחד לאחר מכן, לא היה בחור בכל הישיבה כולה שלא ידע שאני מעשן כרוני, כזה שמחסל חפיסות שלמות ביום. ואני, הביישן והעדין, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, מצד אחד, הרגשתי גדול, אני כבר לא מאלו שעומדים תמיד בצד, אני בעניינים, אני מעשן. אך מצד שני רעדתי. מאד. אם ישמע זאת המשגיח – אני עתיד למצוא את עצמי ללא ישיבה, ואף ללא ישיבה גדולה. מאז אותו יום, אחרי כל סיגריה שטפתי את ידיי ואת הפה היטב היטב, שלא יגיע הריח רחוק. למזלי, על אף שהריח לא נמוג מפי ולו לרגע אחד, נותרתי בישיבה, ואף התקבלתי לישיבה גדיילה מהשורה הראשונה.

אך מאז אותו היום השתנו חיי. למדתי כיצד לעשן לקול תרועת חבריי, ואף התמכרתי לעניין. אך כסף מניין? אז התחלתי לגלגל, לא, לא סיגריות, גילגלתי חובות. קניתי חפיסה ליום בקושי רב, ואז מגיע מוישלה ידידי, וככה מבקש בעדינות, סיגריה אחת, מה זה כבר סיגריה? שקל שלושים... לא יכולתי לסרב. אחריו בא עוד מוישלה וביקש גם כן סיגריה, גם אליו לא יכולתי לסרב, ואחריו עוד אחד, ועוד אחד... ברירה אחרת לא נותרה לי, והתחלתי לגלגל, הפעם גילגלתי סיגריות מסוג וורג'יניה. היה להם לסיגריות טעם של מלח ופלדה, אך לא היתה לי כל ברירה. אך גם כשגילגלתי זה לא הפסיק, נו... באמת, תן לגלגל אחד, כולה חצי שקל. וגם כעת לא יכולתי לסרב, כולה חצי שקל אמרנו. התחלתי ללמוד ליל שישי, ובשישי במקום לישון, ניקיתי בתי כנסיות. גם טוב יצא מזה, התחלתי ללמוד, מכמה מבחנים בשבוע מכניסים עוד כמה שקלים, איכשהו הצלחתי לשרוד.

גם זמני הגיע, ונישאתי בשעטו"מ, חזרתי לעשן סיגריות רגילות, כי היה לי כסף. עד שנמאס לי. נמאס לי לעשן, יש דבר כזה, וזה קורה לכל אחד שמפסיק לעשן כמה עשרות פעמים בחייו. אז זהו, למחרת בבוקר קמתי בהחלטה נחושה, מהיום והלאה, אני לא רואה יותר, ולא מריח יותר, ובטח שלא נוגע יותר בסיגריות. לפני התפילה פניתי להכין לי כוס קפה כהרגלי, אך נאלצתי לוותר, כיצד אשתה קפה בלי סיגריה? לאחר התפילה, פניתי להכין לי כוס קפה כהרגלי, אך גם כעת נאלצתי לוותר. אכלתי בוקר, משהו כבר התחיל לדגדג לי בבטן או בחזה, חסר שם משהו. שעה אחרי תחילת הסדר, הדגדוג הפך להיות מציק, מאוחר יותר זה התחיל לכאוב, ואפי' לכאוב מאד, ואני מ ת פ ו צ ץ... פשוט משתגע, ראשי הפך להיות סחרחר, אי אפשר לדבר איתי, ואני לא יכול לעשות כלום. פשוט כלום. מאוחר יותר לקחתי מחבר שכטה קטנטנה מסיגריה אלקטרונית, וזה הרגיע קצת את רוחי, לא כמו סיגריה, אבל אפעס, משהו.

אז שתדעו, שהיום אני מעשן סיגריות רגילות, יש לי מידי פעם מיחושים בבטן, וקצת נקיפות מצפון. גם מתעצבן לפעמים, ולא מבין מדוע עדיין לא מכירים בנו – המעשנים, כקבוצה מיוחדת, כמו שיש זן של שחורים, יש גם זן של מעשנים. אף אחד לא נלחם למען הזכויות שלנו, ורק מחפשים כיצד להציק. מסתירים לנו את הסיגריות, מחליפים את הצבע של החפיסה, מעלים מיסים, ועוד ועוד. אתם מוזמנים להצטרף למפלגה שתדאג לזכויותנו כמעשנים...

איך בא לי סיגריה...
צריך לתת את המאמר הזה לבחורים בישיבה קטנה (אבל לא לשיעור א'!)
 

גולדברג.

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מנהל פרסום באתר פרוג
צריך לתת את המאמר הזה לבחורים בישיבה קטנה (אבל לא לשיעור א'!)
לא מאמין שיואיל משהו, גם אני כשהייתי שם.. הפחידו אותי בתרחישים מפחידים יותר. יש דברים שגוברים על הפחד.
 

ב.א.

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
כתיבה ספרותית
לא מאמין שיואיל משהו, גם אני כשהייתי שם.. הפחידו אותי בתרחישים מפחידים יותר. יש דברים שגוברים על הפחד.
פונקט פארקערט. אני חושב שדווקא בגלל שזה מגיע מזווית סתמית ולא מטיפה, יתכן שזה יועיל.
 

גולדברג.

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מנהל פרסום באתר פרוג
פונקט פארקערט. אני חושב שדווקא בגלל שזה מגיע מזווית סתמית ולא מטיפה, יתכן שזה יועיל.
יתכן. ואדרבה אם בחור ישי"ק ימנע מלעשן עקב המאמר הזה, יהיה זה שכרי.
(אגב, עלי אישית (אני כבר לא בישי"ק) השפיעו דברים אחרים, וזה למעלה משנה שאני מעשן רק אלקטרוני. גם משהו).
 

ב.א.

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
כתיבה ספרותית
יתכן. ואדרבה אם בחור ישי"ק ימנע מלעשן עקב המאמר הזה, יהיה זה שכרי.
(אגב, עלי אישית (אני כבר לא בישי"ק) השפיעו דברים אחרים, וזה למעלה משנה שאני מעשן רק אלקטרוני. גם משהו).
יפה!
תרצה לשתף כאן מה השפיע עליך? יתכן שזה יועיל למישהו.
 

אפשוטער איד

משתמש מקצוען
פרסום וקופירייטינג
אני למדתי בישיבה קטנה מסוימת שהמג"ש בשיעור ג' היה יהודי בר אוריין ת"ח עצום שנון ומבריק וגם... מעשן.

הוא היה יכול לגמור חפיסת סיגריות תוך ניסיון נואש להנחיל לתלמידיו פשט בר' שימען.
היו מקרים שבהם בלהט השיעור גילה כי תמו להם הסיגריות והתאדה הניקוטין, היה מפסיק את השיעור, יוצא החוצה ומבקש שתוך מספר דקות הוא רוצה לראות על השולחן שלו כמות סיגריות שתספיק לו עד סוף השיעור....
אח איזה חינוך נפלא...

ברגע של בדיחות הדעת באחד מהמסיבות כשנשאל ע"י תלמידיו אם אינו חושש מהסכנה שבסיגריות אמר: "עדיף לחיות 70 שנה עם סיגריות מאשר 80 שנה בלי"
 

ב.א.

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
כתיבה ספרותית
למעשה, זה שנים שאני טוען שעישון סיגריות הוא בזבוז כסף כדי למות בייסורים...
ל"ע.
(הטענה של 70 שנה עם וכו', איננה נכונה מסיבה פרקטית, היות וכמעט ולא ניתן למצוא מי שמעשן 70 שנה מתוך כיף, וברגע אחד הוא מת. זה תהליך כואב ומייסר. ואין כוונתי לאותו ר"מ שאמר זאת בבדיחות, כוונתי לאותם בחורים צעירים שמתכוונים לכך ברצינות מטופשת).
 

ב.א.

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
כתיבה ספרותית
אני למדתי בישיבה קטנה מסוימת שהמג"ש בשיעור ג' היה יהודי בר אוריין ת"ח עצום שנון ומבריק וגם... מעשן.

הוא היה יכול לגמור חפיסת סיגריות תוך ניסיון נואש להנחיל לתלמידיו פשט בר' שימען.
היו מקרים שבהם בלהט השיעור גילה כי תמו להם הסיגריות והתאדה הניקוטין, היה מפסיק את השיעור, יוצא החוצה ומבקש שתוך מספר דקות הוא רוצה לראות על השולחן שלו כמות סיגריות שתספיק לו עד סוף השיעור....
אח איזה חינוך נפלא...

ברגע של בדיחות הדעת באחד מהמסיבות כשנשאל ע"י תלמידיו אם אינו חושש מהסכנה שבסיגריות אמר: "עדיף לחיות 70 שנה עם סיגריות מאשר 80 שנה בלי"
האמת היא שקשה מאוד לשפוט מי שהתרגל שנים ע"ג שנים לעשן "כבד".
 

אשר שרבר

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
אני מזדהה בצורה כזו או אחרת אם הקטע, וכתבתי בעבר כאן על חלק אחר של ההתמכרות.
המסר עובר וזה נפלא.

בקטע הזה, חבל לי.
אז שתדעו, שהיום אני מעשן סיגריות רגילות, יש לי מידי פעם מיחושים בבטן, וקצת נקיפות מצפון. גם מתעצבן לפעמים, ולא מבין מדוע עדיין לא מכירים בנו – המעשנים, כקבוצה מיוחדת, כמו שיש זן של שחורים, יש גם זן של מעשנים. אף אחד לא נלחם למען הזכויות שלנו, ורק מחפשים כיצד להציק. מסתירים לנו את הסיגריות, מחליפים את הצבע של החפיסה, מעלים מיסים, ועוד ועוד. אתם מוזמנים להצטרף למפלגה שתדאג לזכויותנו כמעשנים...
אפשר להפסיק. אסור לייאש.
אחד הסיבות שאנשים מפחדים להפסיק זה בגלל הידיעה שהם מכורים, ומכורים לא יכולים להפסיק, אז כן הם יכולים אם הם יאמינו בעצמם. יום אחד זה יקרה.
 

לוח דרושים

למעלה